לילה באופרה, הגנטית!


אתחיל מהסוף ואומר:” ריפו! (סימן הקריאה הוא בגוף הסרט) האופרה הגנטית" היא יצירת מופת. הסרט החדש של הבמאי הבינוני, דארן לין , הוא לא פחות מיצירה שמגיעה לתרבות המטאל בפרט ולעולם המוזיקלי בכלל. משהו שהיה צריך להגיע כבר לפני הרבה מאוד זמן. זוהי אופרה רצינית בעלת סיפור אופראי טוב וקו מוזיקלי שלוקח את עצמו ברצינות. כן, רצינות זו מילת המפתח כאן, ולא, זאת לא מילה רעה.


הסרט מתרחש בעתיד דיסאטופי, בעולם שבו פרצה מגפה חדשה. מגפה הפוגעת באיברים הפנימיים של בני האדם גורמת לכשל מערכות כללי ולבסוף מוות. המגפה פוגעת בעשרות מיליונים ברחבי העולם, והמין האנושי נראה כעומד בפני כיליון. אך לבסוף מגיע מושיע למין האנושי. חברה בבעלות פרטית מגיחה כמושיעה הגדולה של האנושות ומוכרת לכל דורש איברים חדשים. החברה מציעה כל איבר שתרצה, בתכנית תשלומים נוחה הניתנת לפריסה, עד החזרת החוב במלואו. הכל טוב ויפה אלא אם כן אתה לא עומד, מסיבה כזו או אחרת, בהחזר החוב שלך, כי אז יבוא הריפומן וללא הרדמה פשוט יתלוש את האיבר המדובר מגופך.

רעיון הסיפור הוא אכן נחמד ומקורי. כאשר שמועות על הסרט ועל הסיפור שלו הגיעו אל הרשת החלו הלחשושים, הבזז והציפייה להתעורר בקרב שומעי המטאל וחובבי סרטי האימה כאחד. הציפייה הייתה לסרט טראשי נחמד בעל הומור עצמי מוגבר.
רבים ציפו לסרט הדומה במשהו, או לפחות בסטייל של סרט הקלט "מופע האימים של רוקי". רוקי הוא סרט קאלט חביב מצחיק ומשעשע שכוונתו היא לצחוק על סרטי אימה ועל הז'אנר של מחזות הזמר.

 

דה, ריפו-מן, דה

בדומה לריפו! , גם הוא התחיל כהצגת תאטרון עם קהל מעריצים הדוק שעבר מדיום מבמת התיאטרון למסך הקולנוע.

אנשים ציפו מריפו! שיהיה חידוש משוכלל של אותה נוסחה, אך לדארן לין היה את האומץ לעשות את הדבר הנכון, ללכת עם היושר של הסיפור המקורי והפקת הבמה, ולעשות אופרה אמיתית לכל דבר. נכון, לאורך ההיסטוריה היו כמה וכמה אופרות קומיות, אולם הן היו היוצאות מן הכלל. רובן של האופרות לא היו כאלו כלל, אפשר אפילו לומר שההפך הוא הנכון. רובן של האופרות הן באופיין טרגדיות רציניות, וככאלו, לקחו את הליברטות ואת הלחן שלהן ברצינות רבה ואף לפעמים תהומית.

כאשר יצא ריפו! רוב הביקורות יצאו כנגד הסרט, והטיעון המרכזי כנגד הסרט היה : הוא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות.

ואכן כותבי הביקורות צדקו, הסרט אכן לוקח את עצמו ברצינות. הסרט הוא הרבה יותר אופרה מסרט אימה. האימה כאן לא ממש מובאת כעניין המרכזי של הסרט קצת דם, קצת איברים מדממים, אבל הרחק מעל הכל עומדת המוזיקה. בסרט אין כמעט (אם בכלל) דיאלוגים משוחחים. כיאה לאופרה, הכל מובא לנו בצורת שירה. גם המבנה הסיפורי הוא אופראי לגמרי. לכל דמות יש את המוטיבים המוזיקליים שלה ולפעמים, בדיוק כמו אופרה וגנרית מרשימה, מוטיב ניכנס במוטיב. זאת ועוד, לא רק שלכל דמות יש מוטיב מוזיקלי משלה, לכל קבוצת דמויות יש סגנון מוזיקלי משלו. משמיעה ראשונה זה יכול להישמע קצת כמו קקופוניה (מי שמכיר את וגנר יודע שגם שם בקטעים מסוימים זה נשמע כך), אך בהאזנה שניה ושלישית מגלים את הרבדים השונים.

 

הילטון, אפשר לעשות צ'ק אין

בואו גם נפרוט את הסרט עצמו לפרטים הקטנים. נתחיל בשחקנים . בסרט יש צוות שחקנים מרשים יחסית. קודם כל את התפקיד הראשי מגלם לא אחר מאשר אנטוני הד (נ'יילס מבאפי) בתפקיד שירה מדהים, כל מעריצי באפי לבטח זוכרים את הקול האדיר שלו בפרק המחזמר הידוע. בתפקיד "הנבל" פול סרבוינו (החברה הטובים, רומיאו+ג'ולייט) בתפקיד משחק משובח כהרגלו, אך הפתיע ללא ספק בקול אדיר שהחביא כל השנים הללו. אפילו שרה ברייטמן, שהיא למי שאינו יודע אשתו של המחזאי הידוע אנדרו לויד וובר, ואת התפקיד הנשי הראשי בפנטום האופרה ,שהוא כתב, הוא כתב במיוחד בשבילה ולאיכויות הווקליות שלה. בתפקידים המשניים תוכלו למצוא גם את "אורג" מי שהיה סולן להקת הרוק "סקיני פאפי" וכמובן את פריס הילטון שמשחקת שם, ובכןאתעצמה!
או ליתר דיוק, בת מיליונר מפונקת ומופקרת.

ובאופרה, כמו באופרה, ישנם השירים. ובאופרה הזו כל אחד מהשירים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מהפנטים, טובים שובי לב, ובעיקר לוקחים את עצמם מאוד ברצינות, בלי קריצות ובלי שטיקים. שירים שלוקחים אותך לעולמן הפנימי של הדמויות, שמכניסים אותך לאווירה המתאימה כל פעם ומוסיפים לך רבדים על רבדים של עולם נוסף בסרט. חלק מהשירים כמו " GOLD " הם יצירה מוזיקלית שיכולה לעמוד ברמה אחת עם אריות מאופרות קלאסיות אחרות.

אך הסרט לא חף מכמה בעיות. אחת הבעיות הרציניות בסרט היא אותה בעיה שיש ברוב האופרות, הדמיות נשארות קצת שטוחות, ואין באמת התפתחות דמויות אמיתית. בעיה זו באה לביטוי במיוחד בדמותה של 'מג העיוורת', הנותנת הרגשה שהדמות נשארת קצת שטוחה. גם שאר הדמויות כמו דמותו של הד 'נייתן' ושל ביתו 'סילו' הן דוגמא לבניית דמויות לפי כללי האופרות הגרמניות הוותיקות, שטוחות אך עמוקות, לא עגולות מאוד אך ארוכות מאוד. וכמובן נבל הסרט שהוא ללא ספק אחד הנבלים הטובים שנראו לאחרונה על המסך.

 

"מישהו ראה כאן פנטום? אני חושבת שאיבדתי אותו"

הסרט סובל גם מבעית תפאורה שנותנת תחושה של קצת קרטוניות (אם כי זה נתן לפחות לי את ההרגשה של אופרה בימתית).

לסיכום אפשר להגיד שזו לא אופרת רוק בשקל של הומור וקריצה לקהל לה כולם חיכו, אלא אופרה רצינית שאיש לא ציפה. אופרה על נושא רציני עם אג'נדה רצינית ומערכת חוקיות מוזיקלית רצינית.

 

משפחת אברג'יל, משפחת עסקים לגיטימית (אצל מי אני יכול להתחבא?)


הסרט הוא פשוט תענוג בכל הרמות. הציפיה שהיתה לסרט טראש עם גימיק הוחלפה בהנאה אמיתית ופה פעור. הסרט לדעתי הוא ללא ספק אחד הסרטים היותר מעניינים שיש, הן מבחינת הקונספט והן מבחינת הביצוע. ההפקה מושקעת והצילום מעניין.
נכון זה לא רוקי ! רוקי הוא מחזמר, זאת אומרת קטעי דיאלוג נחמדים ואז שיר פופי/רוקי כזה או אחר, שיר קליט ונחמד.
כאן מדובר באופרה לכל דבר ועניין. אין אף קטע של דיאלוג בסרטשוב, זוהי אופרה! (סימן הקריאה הוא שלי ואינו בגוף הסרט) .

אם אתם מצפים למחזמר עם שירים מובנים אז יש מצב שתתאכזבו. אבל אם אתם קצת מכירים את החוקיות של אופרה אתם תיהנו מהיתוך מעולה בין סיפור אימה טוב למוזיקה איכותית.

לסיכום:

אם כבר השתלת איברים, אז רק בכללית.

מודעות פרסומת

פרוטוקול זקני קריפטון – ספר שני


לאחר שראינו ברשומה הקודמת שעולם הקומיקס שאנו מכירים נוצר על ידי יהודים, נבדוק הפעם את יציריהם. האם גם הם יהודים?


אם נחזור לשנות ה40 ולגיבורים שנוצרו באותה תקופה, נגלה כמובן שרוב הדמיות שנוצרו לא מוגדרות כדמויות יהודיות, לפחות לא בעולם הדיאגטי (הסיפורי), אך חשוב לזכור שכל סופר כותב מתוך העולם שהוא מכיר ומתוך התפיסה שלו את המציאות. סופרים, בין אם הם יכירו בכך ובין אם לא, מכניסים מעצמם לדמויות שלהם, חלק במודע וחלק לא במודע. בואו נבדוק חלק מהדמויות הקאנוניות שבעצם התחילו את עולם גיבוריהעל שאנו מכירים, ונראה האם אפשר לשאול מיהו יהודי?

בואו נתחיל ונסתכל על הדמות על סופרמן!
סופרמן, הדמות הכלכך אמריקאית, שכל כך מזוהה עם אמריקה בכלל והקומיקס האמריקאי בפרט. האם יכול להיות שנער החווה מסמולוויל הוא נער החווה ממינסק?

הקשב המפקד!

הדבר הראשון והבולט בדמותו של סופרמן היא הזהות הכפולה שלו.
סופרמן הוא בעצם שתי דמויות: יש את דמותו של קלארק קנט האמריקאי ואת בן דמותו שומר הגחלת של קריפטון, הנצר האחרון לכוכב המושמד, סופרמן.

משה מנדלסון, מאבות תנועת ההשכלה היהודית, טבע את המונח "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", משמע: תחייה חיים כפולים. בחוץ תיהיה כאחד האדם, תשתלב בחברה המקומית, תמצא עבודה נורמלית ותתמזג עם הסביבה. אבל בבית אל תשכח מאיפה הגעת ולאיזה עם אתה שייך.

תחת המנטרה הזו חיו גם רבים מהיהודים האמריקאים שנולדו כדור ראשון למשפחות מהגרים. הם התחפשו לאמריקאים, עטו על עצמם בגדים אמריקאים, חיפשו לעצמם משרות אמריקאיות ואף החליפו את השמות לשמות אמריקאים. אך למרות זאת, רבים מהם השאירו את הזהות הסודית שלהם כעמוד המרכזי של חייהם. הם דאגו להסתיר זאת מהחברה האמריקאית הכללית, אך רובם היו יהודים לכל דבר ועניין.

שוסטר וסיגל גדלו בקהילה יהודית והכירו את סיפורי התנ"ך ואת הדת לעילה ולעילה. הם גם ידעו שהאמריקאים מכירים פחות את התנ"ך ויותר את הברית החדשה.

בהתחלה סופרמן לא היה כמו שאנחנו מכירים אותו היום. הוא לא יכול היה לעוף, לא היתה לו ראיית רנטגן ואפילו לא קרני חום מהעינים, הוא היה בעיקרחזק. כמה חזק? כמו שמשון הגיבור. בקומיקסים הראשונים אפילו לא היו לסופרמן את המגפיים האדומים שלו, אלא סנדלים תנכיים עם רצועות עור שמטפסות במעלה הקרסול עד השוק, רק שנמאס להם כל פעם להתעמק בקווי הציור של הסנדל והם החליטו להפוך את זה למגף אדום שהוא הרבה יותר קל לציור וצביעה.

סופרמן בנסיון לעשות שפגאט

גם המראה הכללי של סופרמן השיער שחור, העיניים הקטנות, מבנה הגוף, הגובה דומה מאד לדימוי של היהודי הליטאי. רק שליהודי הליטאי בדרך כלל יש ….. מגבעת ומשקפים? אהה ,נכון, גם לקלארק קנט יש.

סיפור הדמות עצמה מספר על נצר מכוכב שהושמד המגיע אלינו מעולם מרוחק וזר, בדומה למדינה עתיקה שהושמדה וצאצאי המדינה הזו נשלחו לכל עבר(מדינת יהודה/ישראל?). סופרמן נשלח לבטחונו בתיבת גומא, סליחה ברקטה. שם הוא מאומץ על ידי הורים אוהבים שדואגים לכל חסרונו. ורק כאשר הוא מגיע לבשלות הוא מגלה את מורשתו האמיתית . בדיוק אותו מסלול שעבר משה רבנו. גם סופרמן בסוף הופך למושיע האנושות, כמו שמשה הפך למושיע היהודים.

כמו כן, שמו הקריפטוני של סופרמן הוא קאלאל, נצר למשפחת אל. יש כאלו הגורסים שקלאל זה עיוות של המילה "כל", שהוא כלאל, אם כי לי זה נשמע קצת מופרך. אבל ללא ספק היתה כאן כוונה למילה העברית "אל".

גם הסיפור על זר המגיע לארץ נוכריה והופך להיות חלק מאותה ארץ, ולא רק זה, אלא גם מטיב עימה, דמו לעובדה שהרבה יהודים בתקופות שונות הגיעו והיו הרבה פעמיםיועצים חשובים ואנשי מפתח בקהילה הרחבה.

סופרמן גם מקונן על חורבן מולדתו הקדומה; וכמו עם ישראל מאז השואה, הוא התאבל על אבדן עמו תוך ביטוי נאמנות מתמדת לתרבותו האבודה, בין השאר כי ראה את תפקידו כממשיך השושלת כשריד יחיד מכוכב קריפטון.

ב– 1956, בסיפור קומיקס שהיווה ציון דרך חשוב בהיסטוריה של סופרמן, תואר כיצד נחת טיל מחוץ למטרופוליס. כשסופרמן הגיע לבדוק זאת, יצאה מתוכו סופרגירל שהתגלתה כבתדודתו. מסתבר שקבוצה קטנה מקהילת קריפטון שרדה את השואה הגלקטית. אבל כאשר גם הניצולים האלו עמדו מול סכנת הכחדה ממשמשת ובאה, שלחו בני משפחתה את הנערה בתוך ספינת החלל היחידה שיכלו להשיג, ושלחו אותה אל הדוד באמריקה. 56 היתה גם השנה בה חל מבצע קדש (מלחמת סיני), המתיחות עם העולם הערבי גואה ורוחות מלחמה נושבות במושבת הניצולים הקטנה.

תמונה מתוך ליל הסדר במבצר הבדידות

ואכן אחרי שבת דודתו הגיעה, היא וסופרמן חגגו ביחד מידי פעם חגים קריפטונים מוזרים, מדברים ביניהם בשפה לא מובנת, ובכלל דאגו לשמור על מסורת קריפטון בדיוק כמו החגים המוזרים האלה של היהודים שאסור לאכול בהם.

באותה תקופה בקומיקס סופרמן גם מגלה את העיר האבודה קנדר, עיר שלמה של קריפטונים, שהוקטנה למימדים מיניאטוריים על ידי אויבו של סופרמן, ברייאנק. סופרמן ניסה להגדיל חזרה את העיר לגודלה הטבעי בדרכים שונות, אך ללא הצלחה.
אולם מידי פעם הצליח סופרמן לכווץ את עצמו לחופשה עם בני עמו, לדבר בשפת אבותיו ואפילו לאתר קרובי משפחה אבודים. ממש כמו מדינה קטנה בגודל של עיר, שבה יהודי ארה"ב יוכלו לבוא לבקר את המורשת ולחפש קרובים שנפוצו לכל עבר ,ואפילו לקטוף תפוזים

הגדל את עמי!

הגדל את עמי!

אבל סופרמן לא רק מבקר בעיר הזו, הוא גם היה אחראי להגנתה ואפילו לשיחרורה מידי אויב שהחזיק בה בצורה בלתי ליגלית. האחריות על שמירתה והגנתה מונחת על כתפיו בלבד. אותה הרגשה פטריוטית מרחוק שהרבה יהודים בארה"ב הרגישו כלפי המדינה היהודית.

אז אולי סופרמן לא יהודי על פי דתו, אבל מסתבר שלקריפטונים וליהודים יש הרבה מן המשותף.


גיבור נוסף שנוצר באותה תקופה הוא, כפי שהזכרנו ברשומה הקודמת, קפטן אמריקה. מהבחינה הזו, הרבה יותר קל להגיד מה הדת הרישמית של סטיב רוג'רס, הלא הוא קפטן אמריקה. רוג'רס הוא נוצרי, ולא סתם נוצרי, אלא נוצרי פרוטסטנטי הפוקד את הכנסיה בכל יום ראשון. אך היוצרים שלו לא היו כאלו, וכמו שאמרנו הם הכניסו את העולם הפנימי שלהם. למי שלא בקיא, סיפור הרקע של קפטן אמריקה מאוד פשוט. רוג'רס היה נער רזה וכחוש שרצה להילחם בנאצים, אך הוא היה רזה מידי ולכן לא גויס. לפיכך, הוא החליט להתנדב לצבא כשפן נסיונות להזרקת סירום מיוחד שד"ר אברהם ארסקין המציא. הסירום שהוזרק לגופו הוא זה שהופך אותו לחייל שרירי ופטריוטי.

מה שגיל ההתבגרות עושה לאנשים

אז ראשית, המדען עם השם הכל כך יהודי הוא כמובן באמת יהודי. גם קרבי וגם סיימון, היוצרים, סיפרו שארסקין מבוסס על דמותו של היהודי החכם ביותר שהם הכירו, אלברט אינשטיין.
אבל שנית, סטיב רוג'ר עצמו לא חף מהשלכות יהודיות. מדובר כאן על סטריאוטיפ היהודי הגלותי, הרזה, החלוש, השוקד כל היום על לימוד ולא לחימה, אבל כאשר מגיע הצורר הנאצי ויש לצאת למלחמה, הוא מוצא את הדרך להילחם ברשע.
זו היתה דרכם של הכותבים היהודים לנסות להשפיע על דעת הקהל האמריקאי על מנת שישפיעו על הממשלה שתיכנס לחזית נגד גרמניה הנאצית.


אבל יש גם גיבורים שמוגדרים כבני דת משה וישראל. הגיבורים יהודיים ומה זה אומר עליהם. האם היותם יהודים משנה, או שזה סתם עוד פרט איזוטרי בקורות החיים שלהם?


נתחיל עם ילד יהודי מסכן, אריצ'קה הקטן. ילד ממזרח אירופה שחווה כמו רבים מהסבים והסבתות שלנו את זוועות השואה. כמובן מדברים על סיפור חייו הנוראי של מגניטו, הוא אריק לנשר. מגניטו למי שלא מכיר הוא אויבם/חברם המושבע של הX-men ואחת מהדמויות הכי מורכבות בעולם הקומיקס של חברת מארוול.

אריק חווה את השואה באופן הרע ביותר (לא שיש אופן טוב), אבל בתחילה, כשהיה עוד ילד קטן, הוא נלקח עם ההורים שלו ועם הכפר כולו אל קבר אחים, שם ירו בכל אנשי הכפר. אריק שראה את ההורים שלו נורים נורה גם הוא ונופל אל הקבר, אך מצליח לחלץ את עצמו ולברוח אל היער, שם נתפס על ידי חילים נאצים שלוקחים אותו לאחד ממחנות ההשמדה הנוראים ביותר, אוושוויץ. אריק, שעדיין לא מלאו לו 15, הופך באושוויץ לזונדרקומנדו)מפני הגופות מהמקלחות לקרמטוריום).

למגנט או לא למגנט? זו השאלה!

ב-15 שנות חייו הראשונות חווה אריק את הזוועה הגדולה ביותר של האנושות. הזוועה של מה בני אנוש עושים בשם ה"גזע", איך הפחד מן האחר הופך מהר מאוד לשנאה ואיך השנאה לזעם והזעם הופך למוות.

מגניטו מרגיש עצמו נרדף פעמיים – פעם אחת בידי עברו כיהודי ופעם שניה על ידי הפחד מן העתידלמין המוטנטי.

מגניטו חי כל חייו בתחושת רדיפה ופחד. לאחר שיחררור המחנות התחתן מגניטו עם צועניה שהיתה יחד איתו באושוויץ, והחביא ממנה את היותו יהודי קל וחומר את היותו מוטנט. לזוג נולדה ילדה קטנה, אך מזלו של מגניטו לא שפר עליו. תאונה מצערת בביתו של מגניטו גורמת לשרפה שבמהלכה נספת בתו הבכורה. מגניטו מנסה להציל את ביתו ואחוזתו בעזרת כוחתיו, אבל לשווא. אישתו, שראתה לראשונה את כוחתיו של מגניטו, בורחת ממנו. מגניטו, שעולמו חרב עליו פעמיים מגיע להחלטה לעשות "עליה" לארץ, ועובר להתגורר בחיפה. כן. למי שלא ידע, מגניטו עשה עליה וגר בארץ. בחיפה הוא התנדב בבית חולים לפגועי נפש, מטפל ועוזר לשקם נפגעי נפש מזוועות הנאצים. שם פגש את פרופ' אקסוויר הידוע כפרופ' X , מי שעומד בראש בית הספר למוטנטים ובראש האקסמן. שניהם הפכו לחברים קרובים. אך כאשר הם חשפו את הסוד האחד של רעהו, לאחר שנאלצו להילחם באירגון הנאצי "הידרה" ,התגלו שתי הגישות השונות והתהומיות בין השניים. בעוד אקסוויר חולם על אחדות המוטנטים עם המין האנושי והתבוללות בתוך אוכלסיית העולם "הנורמלי", מגניטו, המפוכח מנסיון העבר, מרגיש צורך בהקמה של ריבונות מדינית שבה המוטנטים יכלו לחיות ולהגן על עצמם במקרה שבו יחליטו לרדוף את המוטנטים (נשמע מוכר?).


מגניטו הגיע להסכמה עם האו"ם וקיבל את האי גינושה על מנת להקים בה את גן העדן למוטנטים. מגניטו סוף סוף קיבל את מבוקשו בית לאומי לעם המוטנטימקום שכל מוטנט המרגיש נרדף יכול לבוא אליו ולחיות על האי עם שאר בני מינו. מדינה שיכולה לשמור על האינטרסים של המוטנטים ברחבי העולם. אך כמובן שהשמחה היתה קצרה. חלק מתושבי האי האנושיים לא הסכימו להצעת החלוקה הזו והחלו לבצע פעולות טרור ולחימת גרילה באי. מגניטו, שכל מבוקשו היה לקבל פיסת אדמה שבה הוא יוכל לבנות מדינת מוטנטים חופשית, עמד לאבד את מבוקשו. הוא יצא למאבק נגד קבוצות הגרילה ולבסוף הצליח למגר אותן.

בשיא איכלוסו, היו על האי 6 מילין יהודים, סליחה מוטנטים, שחיו עליו בשלום ושגשוג. אך כמובן שזו היתה אשליה נעימה כל עוד היא נמשכה. אחרי מספר שנים מועטות הגיע לאי צבא של סנטנלים שהם בעצם רובוטי ענק, שהמטרה היחידה שלהם היא לצוד מוטנטים. צבא שלם השמיד את האי. רוב תושבי האי, 6 מיליון במספר, ניספו. זה לא סתם שהמספר הזה מהדהד לנו בזיכרון הקולקטיבי. מגניטו ניסה לעצור בכל כוחו את צבא הסנטנלים אך כשל וכמעט מת בתהליך .

It's Raining Sentinels! Hallelujah!

אז במקרה של מגניטו,היותו יהודי זה לא עוד פרט איזוטרי, הפחד שלו מההיסטוריה שלו כיהודי משפיע על ההחלטות שלו כמוטנט. האמת שהיתה תקופה שבה ניסו במרוול, מסיבה כל שהיא, לבטל את היותו של מגניטו יהודי, ובמשך תקופה ארוכה הוא הוצג כצועני. אך לבסוף הוחלט באופן סופי לחבר את מגניטו ליהודותו ואף הוציאו מיני סידרה על תלאותיו בתקופת השואה.

אבל במקרה הזה מגניטו הוא גם מוטנט, שהם כבר אלגוריה של יהודים, וגם יהודי, יהודי בעולם הדיאגטי. מגניטו הוא מיעוט בתוך מיעוט. הוא רדוף מפחד הרדיפה אחד הפחדים המניעים ביותר בתרבות היהודית והישראלית. כשמבינים את הרקע הדתי של הדמות, אפשר להבין את המניעים שלו.

אבל אם כבר מדברים על מוטנטים ואקסמן אז בואו נעבור לדמות אחרת מקבוצת אקסמן, קיטי פראייד AKA שאדוקאט.

שאדוקאט, קיטי, היא נכדה לניצולי שואה, מה שאנחנו מכנים כדור שלישי לניצולי שואה (לצעירים ביננוזה לא קשור לטלפון סלולרי). קיטי, בניגוד למגניטו שהחליט להתכחש לדת "האנושית" שלו, היא יהודיה גאה. לא צריך הרבה בשביל להבין שהיא יהודיה כשרה, בעיקר לאור העובדה שהיא תמיד מסתובבת עם מגן דוד גדול על צווארה . קיטי מגדירה את עצמה כיהודיה מאמינה, כזו שחוגגת את החגים, מאמינה בבורא עולם וכולפי התלבושת שלה ברור שהיא לא חרדית, אבל כנראה סוג של יהודיה קונסרבטיבית, זרם של היהדות שמאד פופולארי בארה"ב, בדומה למה שבארץ מכנים "מסורתיים".

אחרי זה הולכים לפעולה בבני עקיבא

היא גם מדברת על היהדות שלה כמעט יותר מכל דמות אחרת בסדרה. היחידי שאולי עובר אותה ברפרנטים דתיים זה נייטקרולר, קתולי אדוק. כמעט בכל פעם שהיא מופיעה בקומיקס היא מזכירה את יהדותה או מנהגים יהודיים. היא אף ישבה שבעה על אחד מחברי הקבוצה שנפל (מעניין אם היא רוקדת 7 שהם חוזרים לחיים?)

אך גם האינטראקציה בין דמויות יהודיות שונות מושפעת. למשל, מגניטו שגילה שהיא יהודיה, גילה כלפיה יחס מיוחד וניסה בכל התנגשות מול האקסמן לא לפגוע בה. לאחרונה אף הציל את חייה כאשר היא היתה כלואה בקליע ברזל לאחר שהיא נכנסה אליו בשביל להסיט אותו מפגיעה בכדור הארץ. מגנינטו השתמש בכל כוחו בשביל לעצור את הכדור בלי להרוס אותו כדי להציל את קיטי רק בגלל הקרבה הגנטית/דתית בינהם. אני בספק אם הוא היה עושה את זה בשביל סטורם או כל חבר אקסמן אחר.

ואם הזכרנו שוב את מגניטו והאקס מן אז נזכיר את פרופסור אקס, לא הוא לא יהודי, אבל היה לו רומן עם יהודיה ישראלית בתקופה שלו בחיפה, מפגש שהניב פרי, את 'ליגיון', שהוא בנו הישראלי של אקסוויר. 'ליגיון' הוא חולה נפש מסוכן אבל עדיין הבן של…. ויהודי כשר עם תסביך אבא מאד מורכב (הוא מי שאחרי על אירועי AGE OF APOCALIPS).

אבל מה שנראה לי שאלה טובה זה איך עושים ברית מילה "לדבר", יצור אבנים גדול וכתום? למזלנו, עשו לו ברית לפני שהוא הפך לגוש אבנים כתום. בן גרים הוא אולי הגיבור הכי גדול שיש כרגע בקומיקס בכלל שהוא יהודי מוצהר. בן גרים הוא אחד מ4 המופלאים, הקומיקס שהשיק את תור הכסף בקומיקס והתחיל את מה שאנחנו מכנים היום העידן המודרני של הקומיקס.

מדליק נרות עם הלפיד האנושי

בן גרים מעולם לא החביא את היותו יהודי. סיפור ילדותו ידוע. הוא גדל בלואר איסט סייד של מנהטן, שכונה יהודיה קשתיום. הוא בא ממשפחה יהודיה קשה אבא שלו היה אלכוהוליסט ואחיו הגדול היה מנהיג של כנופית רחוב. אחיו אפילו קיפח את חייו באחד מקרבות הרחוב. לאחר מכן התייתם מהוריו בגיל צעיר והלך לגור אצל דודו העשיר . אבל הוא מעולם לא שכח את השכונה היהודית שבה הוא גדל. הוא אומנם לא הולך לבית הכנסת כל שבת, או אפילו מאמין גדול, אבל עדיין כשצריך תפילה קטנה הוא נותן אותה בעברית.

יש גם גיבורים יהודים ישראלים. המוכרת בהם היא סברה, שהיא למי שלא מכיר מוטנטית ישראלית העובדת עם המוסד בעיקר. אחד הדברים הכי מזעזעים, לדעתי, שקראתי אי פעם בקומיקס היה לפני קצת יותר מעשור, קומיקס של הHULK . כאשר הוא הגיע לארץ הקודש הוא מבקר בכותל המערבי, רואה קצת את מצדה, ומשטח חצי מהמדינה בדרך. סברה היתה כמובן היחידה שנתנה מענה. היא וצה"ל. אז צה"ל לא ממש הצליח. כמה טנקי מרכבות, כמה מטוסי כפיראבל לא ממש מצליחים להזיז לו. אולם סברה הצליחה להלחם ראש בראש בענק, היא הלמה בו והוא הלם בה.אך כל מה שהיה לה להגיד על אגרופיו הוא "זה כל מה שאתה יכול? אני רגילה ליותר חזק מהגברים הישראלים " !!!!!!!!

רק 5 דקות מבאר-שבע

עוד דמות מרוול ידועה שהיא יהודיה היא דמותו של אייסמן, בובי דארק. אמנם הוא חצי יהודי, אבל מהצד הקובע, אמא שלו יהודיה, אם כי הוא לא ממש גדל על ערכים יהודים וגם לא על ערכים קתולים. השילוב הזה של אב קתולי ואם יהודיה בדרך כלל מראה על חוסר יחס רציני לדת. כך הוא גם מוצג לאורך כל הזמן, כמישהו שדת היא לא ממש חלק מחייו, והעובדה שהוא ממוצא יהודי לא יותר מחתיכת מידע איזוטרי בעץ הגינולוגי שלו.

עוד חצי יהודי חצי קתולי כזה הוא לא אחר מאשר אל ג'ורדן, הגרין לאנטרין. מעולם לא אמרו מאיזה צד הוא יהודי. אבל עצם היותו יהודי הוזכרה מספר פעמים, ואפילו יודעים ששמו העברי הוא "ירדן" בדומה לשם המשפחה שלו. באחד מהגיליונות המיוחדים לקריסמס, שיוצאים מידי שנה לקראת חג המולד, ברי אלן (הפלאש) בירך אותו בברכת "חנוכה שמח".
בקומיקס אחר אויבו הגדול פעם שמע שאל ג'ורדן נמצא בבית הכנסת (באנגלית Temple), והוא התפלא שאל ג'ורדן הקים מקדש לעצמו.
אך באופן רישמי ג'ורדן הוא בכלל בן לאמונת "הגרין לנטרין". הגרין לאנטרין זה לא רק עבודה אלא גם דת בפני עצמה עם חגים משלה, מסורת משלה ותפילות משלה.

אור לגויים

משום מה ל– DC קומיקס יש פחות דמויות מרכזיות שהן בני ישראל. אמרנו כבר שגרין לנטרין הוא יהודי, אבל הדמות הכי יהודית בDC היא דמות צדדית יחסית, שנקראת RAGMAN "איש הסמרטוטים" . הוא יהודי גלוי, הוא גם הגיבור היחידי בקומיקס המיין סטרים שכל הכוחות שלו הן מהמיסטיקה היהודית. החליפה שלו עשויה מסמרטוטים כאשר בכל סמרטוט לכודה נשמה של פושע או בן עוולה אחר. כל פעם שהוא שואב נשמה של אויב אחר נוסף לחליפה סמרטוט אחר, וכך בעצם עם השנים הוא רק הולך ומתעצם. כרגע הוא חלק מחבורת השאדופאק, שהם קבוצת גיבורי על שמתמחה במיסטיקה וקסם.

"אני והח'ברה"

דמות יהודית אחרת בDC שחוץ מהיותה יהודית היא גם לסבית מוצהרת, היא הדמות המאד לא נוכחת של באטוואמן. היא יהודיה כשרה, ובאחד הגיליונות אפילו חגגה את חג החנוכה (משום מה חנוכה זה כנראה החג היהודי היחידי שמכירים בארה"ב). כל כמה שנים מנסים לדחוף את הדמות שלה בתקווה שתתפוס, ועכשיו בנסיון לפנות לקהל הלהט"ב (ההומו לסבי טרנסקסואלי ביסקסואלי) הפכו אותה ללסבית.

יש עוד כמה גיבורים שהם יהודים או חצי יהודים אבל אין לזה שום השפעה עליהם או על הסיפור סביבם.

דוק סמסון למשל, היחידי שיכול לרסן את הHULK הוא יהודי, לא סתם יהודי אלה גם עוסק במקצוע הכי יהודי שאפשר בניויורק פסיכולוג.

ויש עוד כמה גיבורים שהם חצי יהודים, לדוגמא

מון נייט מרוול

סאנדמן המקורי DC)

סקרלט וויץ ואחיה קויק סילבר

ישנה גם שמועה, אני לא יודע עד כמה היא נכונה, שגם אופטימוס פריים התגייר. אותי מעניין אצל איזה פחח הוא עשה את הברית.


מסקנה

אני לא אדם מאמין, אני לא רגיל להתפלל. אבל אם אתה שם למעלה שומע אותי אז, הצילו סופרמן!!!

"הומר סימפסון"

פרוטוקול זיקני הקומיקס – ספר ראשון


עכשיו, משנגמרו החגים והעם יהודי יצא שוב לחופשי, נתחיל עם שאלה קטנה:

מה משותף לממציא חוברת הקומיקס הראשונה, לממציא הנובלה הגראפית, לממציא גיבור העל הראשון, להוא שפתח את החנות הראשונה שמתמחה רקבקומיקס, לבחור שארגן את כנס הקומיקס הראשון בהיסטורה, מיקס, וליוצרים הראשונים של הקומיקס המחתרתי בשנות ה60?

כולם היו יהודים!

זה לא חדש שיהודים יסדו את הוליווד, זה לא סוד שחלק גדול מהם נמצא בתקשורת האמריקאית, וזה גם לא סוד שהרוב הגדול של מפיקי המוזיקה הגדולים הם יהודיםאבל למה אף אחד לא יודע שיהודים הם גם עמוד השידרה של עולם הקומיקס?

האם העובדה שעברי המציא את סופרמן משפיעה במשהו? האם קריפטון הניחו תפילים? ובכלל איך עושים ברית מילה לאבן כתומה ?

הרשומה תחולק לשני חלקים. החלק הראשון על היוצרים, מאיפה הם באו ואיך זה השפיע על הדמויות שלהם, והחלק השני על גיבוריהעל עצמם, אלושיהודים בדתם ואלו שרק בהוויתם.

טוב, בשביל להתחיל צריך להגיד היכן ההתחלה. הבעיה שלקומיקס אין התחלה ברורה. אז נחליט באופן שרירותי שאנחנו מדברים על קומיקס מאז שהוא צמח לפורמט המוכר של חוברות (ולא הסטריפים). את חוברת הקומיקס הראשונה פרסם בחור בשם מקס גאינס, שלקח את דפי הסטריפים קיפל אותם לשניים והחליט למכור אותם. מקס גאינס היה בעצם דור שני למהגרים ממזרח אירופה, שמו המקורי הוא בכלל מקס גינזבורג. יום אחד הוא ניקה, כמו ילד טוב, את עלית הגג של אמא שלו ונתקל בעיתון סטריפים ישנים. לאחר שעיין בעיתונים, גילה שהומורם עדיין במותנם ושאפשר למכור אותם מחדש. מקס לקח את העיתון והלך איתו לאחת ההוצאות בעיר. הוא הציע לקפל את העיתון פעם נוספת בתוך עצמו, כך שיצא בגודל מגזין ועם יותר עמודים. המגזין היה הצלחה אדירה. אנשים קנו את החוברות הללו בהומוניהם והתחילה תעשיה שלמה של הדפסות חוזרות של סטריפים. חשוב לציין שכל התעשיה הזו התבססה רק על הדפסות חוזרות ולא על חוברות מקוריות.

עם הכסף שהרוויח קנה גאינס חברת קומיקס עצמאית משלו. בשם all american publication (ההוצאה הכל אמריקאית), הוצאה שבעתיד תהיה אחראית על המצאת כותרים כמו הגרין לאנטרין, הפלאש הוקמן, וונדרוואמן ועוד

אנחנו הילדים של מחזור 73

לבסוף הוא מכר את החברה לDC קומיקס והקים חברה נוספת בשם EC קומיקס שהפכה להיות בשנות ה50 חברת הקומיקס המובילה, עם סיפורי אימה פשע ומלחמה. בשנות ה50, כאשר ניכנס קוד הקומיקס, לEC קומיקס לא היתה בררה והיא חזרה להתמקד במכורתה, היינו, בחוברות הומור שהידוע בהם הוא מגזין ההומור MAD. כל זה תחת עריכתו והנהגתו של גאינס ואחריו בנו של מקס ,ביל גאינס.

גינזברג, כמו יוצרים אחרים בתקופה, ובכלל מהגרים ידועים בארה"ב, ניסה לטשטש לגמרי את המקורות שלומשנה את שם משפחתו לגאינס, פותח חברת קומיקס עם השם הכל כך פטריוטי ובעצם מנסה להחביא את זהותו הסודית סימפטום שעוד יחזור על עצמו ויתפרץ בעתיד.

בשנות ה40 כששוק הקומיקס עדיין בחיתוליו, התעשיה מבוסס על הדפסות חוזרות של סטריפים ישנים שפורסמו בעיתונים השונים לאורך השנים. וכדרכם של בארות ישנות, החומר הלך ונגמר אט אט. גאינס הבין שאין מנוס והוא צריך להתחיל לחפש חומר מקורי לחוברות, כותבים חדשים וציירים חדשים. אך איזה צייר רציני יחפש לעבוד בקומיקס, ואפילו לא קומיקס באחד העיתונים הגדולים?

את העבודות הבזויות יעשו לרוב אלו שמחפשים דרך להשתרבב לתוך החברה, כאלו שידם לא משגת להתחיל במקום טוב באמצע. אלו שלרוב שאר הדלתות סגורות בפניהם, אלה שבדרך כלל גדלו על גפילטפיש.
אך גם כאן לא היתה הפתעה. יהודים שרצו להיכנס לתקשורת או לקנות לעצמם שם היו צריכים להיכנס בתחתית של התחתית של הפרמידה, וגם אז לרוב לעשות את זה תחת שם עט "אמריקאי".

ב35 קמה חברת קומיקס בשם "NationalAllied Publications" (הוצאת המדינה המאוחדת) שלימים תהפוך ל– "Detective Comics" ולבסוף תקצר פשוט ל DC" קומיקס". היא היתה בבעלותם של שלושה שותפים, 2/3 מהם כמובן יהודים. הקומיקס המקורי הראשון, נקרא NEW COMICS שאחרי זה הפך לDetective Comics. בתחילה הקומיקס לא תפס. הסטריפים המצחיקים וסיפורי ההרפתקאות לא הצליחו לעמוד בסטנדרטים של הסטריפים בעיתונים, ומחירות הקומיקס התחילו לצלול. ב1935 באו לעזרת המגזין שני אומנים יהודים צעירים,ג'רי סיגל וג'ו שוסטר,

"תביא, תביא להעתיק את השיעורים בתושב"ע "

וביחד הם ממציאים דמות גיבור חדשה, עדיין לא הדמות האיקונית שלהם,סופרמן, אלא דמות בשם דוק אוקולט, שהוא סוג של בלש פרטי בדומה לדמות הבלש של האמפרי בוגרט, רק עם טוויסט של "על טבעי". הקומיקס היה סוג של "תיקים באפלה פוגשים את בוגרט פוגשים את באפי". הפלא ופלא, דוק אוקולט היה בדיוק מה שהרופא המליץ, והסיפורים שלו הביאו בבת אחת לעליה חדה במכירות. עד היום הוא אחת הדמיות הכי ותיקות ביקום של DC שעדיין חלק מאותו יקום. לפני כמה שנים ניל גיימן השתמש בדמותו באחד מהסדרות שלו.

במקביל לעשיית דוקטורט, אוקולט סיגל ושוסטר ניסו למכור את הרעיון של איש שרירים בגלימה אדומה וטייץ כחול, אבל אף הוצאה לא הסכימה להדפיס אותו בטענה שזה דמיוני מידי אפילו בשביל ילדים. הקומיקס היה מצויר בצורה מרושלת וכתוב בצורה קצת משעממת, במיוחד ביחס לסטנדרט שהציבו סטריפים כמו פלאש גורדון ודומיו. גאינס הציע להם לערוך את הסטריפים שלהם לפורמט של חוברת מגזין. לאחר שקיבל את הגרסה החדשה, גאינס שלח את הסקיצות לחברו המוציא לאור של חברת DC קומיקס, יהודי אחר, שהחליט לתת הזדמנות לדמות, בעיקר בזכות הקרדיט שהרוויחו עם הדמות הקודמת דוק אקולט, וגם באופן לא מבוטל בזכות הקשרים הפנימיים שנקשרו – עצם היותם בני אותה דת, שמנסים לעזור אחד לשני.

אין ספק שפירסום סופרמן היה סיכון עצום, דמות בדיונית לגמרי עם סיפור רקע קצת מוזר. דונגפיל נטל סיכון עצום, סיכון שהשתלם לבסוף. במרץ 38 יצא הגליון הראשון של אקשן קומיקס שהזניק את המכירות כמו טיל ,או ציפור או מטוס אוסופרמן!

אחרי הרעש הגדול שסופרמן יצר, תעשיית הקומיקס התחילה לצבור יותר ויותר תאוצה, וכמו פטריות אחרי הגשם מתחילים לצוץ גיבורים חדשים בקומיקסים חדשים בחברות הוצאה לאור חדשות. השוק מוצף בעשרות כותרים חדשים מידי חודש. וזו ההתחלה של מה שיהיה ידוע כתור הזהב של הקומיקס.

אם אתם לא יודעים מה לקנות לי ליום הולדת? אחד מהחוברות הללו, תודה


אחת החברות שקמו בסערה היתה הוצאת "טיימלי קומיקס" שלימים תהפוך "לאטלס קומיקס" שתהפוך בסוף ל"מרוול קומיקס". את החברה הקים מרטין גודמן. נכון, עוד יהודי. שני הכותבים העיקריים שלו היו ג'ק קרבי וג'ו סימון עוד שני יהודים.

ג'ק קארבי נולד בכלל תחת השם היהודי יעקוב קורצברג, ואף הוא היה דור ראשון למהגרים יהודים אוסטרים. הוא התחיל את עבודתו באחד העיתונים כמאייר פשוט, מאלו שמאיירים את הכתבות במקומות בהם לא היה אפשר להכניס תמונות. משם עבר לאולפני האנימציה של מקס פליצ'ר,אך בעבודה השחורה, בסירטונים של פופאי. הוא עבד בתור "ממלא" אנימציה, תפקיד שמשמעותו למלא את הפריימים העיקרים בסרטים. הוא ברח משם בטענה שהוא הרגיש כמו פועל במפעל. הוא עזב את אולפני פליצ'ר ומצא עבודה בפוקס קומיקס, שם הוא פגש את ג'ו סיימון. השניים החליטו לעזוב את פוקס ולפתח דמות בצורה עצמאית.
ג'ו וסיימון פגשו עורך מגזין פופלפ היהודי, והציעו לו עסקה לפרסם את הקומיקס שלהם. בתמורה הם יקבלו משכורת הוגנת ו15 אחוז מהרווחים על הדמות. ביחד הם הוציאו את הגליון הראשון של קפטן אמריקה. הגיליון זכה להצלחה מידית והפך את קירבי ואת סימון לשמות מובילים בתעשיה.

 

קפטן אמריקה נגד צ'רלי צ'פלין

בגליון מספר 3 של קפטן אמריקה, החליטו בטיימלי לתת לאחד מהעובדים הזוטרים של ההוצאה את ההזדמנות הראשונה שלו. אותו עובד צעיר שחיכה כל כך הרבה זמן להזדמנות הזו החליט שהוא לא יתן לה להתפספס. העורך הטיל עליו את העבודה של למלא את הטקסטים הפנימים של סיפור המסגרת. הגליון הזה של קפטן אמריקה הפך לאחד הגליונות האיקונים והחשובים ביותר של קפטן אמריקה, גם בגלל שזאת היתה הפעם הראשונה שקפטן אמריקה השתמש במגן המפורסם שלו, אך גם בגלל שזה הגליון הראשון שבו כתב העובד הזוטר סטאנלי ליבר. סטנלי ליבר גם הוא יחליף את שמו לשם אמריקאי יותר והיום אנחנו מכירים אותו בשם סטאן לי. סטאן יהפוך לכוח המוביל והיחיד ששרד לאורך כל התקופה מתור הזהב ועד היום. כיום סטאן לי הוא יוצר הקומיקס המזוהה ביותר בעולם. כמובן, אפילו לא צריך להזכיר שגם הוא יהודי!

 

סטאן היזהר ! ספיידרמן אחוריך!

היום המצב קצת שונה. עכשיו יהודים יכולים לעבוד כמעט בכל עבודה שהם רוצים. כיום שוק הקומיקס הפך להיות חלק מחברות ענק וקואופרטיבים חסרי שם ופנים, קשה להשתחל בין השורות. כרגע מרוול שייכת לתאגידי הענק של וולטדיסני, דיסי שייכת לתאגיד הבידור הגדול של האחים וורנר, וכו..

אך עדיין יש כמה שמות מאוד בולטים בעולם הקומיקס של ימינו והרבה מהם עדיין יהודיםניל גיימן, ארט ספיגלמן, וכו….

בפעם הבא נגיע לחלק הטוב, לשאלה הנצחית מי הוא יהודי מי שנולד לאבא חיזר ואמא יהודיה? נדבר על גיבורים בעלי אופי יהודי וכאלה שהם יהודים באופן מובהק.

מסקנה

זה ציפור, זה מטוס, לא זה הרבי עם טלית מתנפנפת ברוח.

 

יותר מהר מקנידלך, חזק יותר ממצה בפסח, מסוגל לקרוא פסוקים שלמים....