אלן מור גאון? כנראה שכן


ועתה, משסקרתי בקצרה את  פועלו של מור, אבקש לבדוק אם פעילותו כיוצר קומיקס תואמת את מודל הגאון אותו מציע ד"ר גרייבס.

הדוקטור הטוב (בניגנת בס)

גרייבס טוען שעל גאון צריכים לפעול כמה פרמטרים –

* דבר ראשון והכי חשוב, גאון הוא מישהו שרואה הגיון חדש במקום שבו אף אחד לא רואה לפני כן. מודל חדש לתפיסה.
גאון לא חייב להגיע מתחום האומנות, אבל לרוב הוא יתבטא בצורה אומנותית (גם כתיבת נוסחה היא סוג של אומנות מתמטית).

* הגאון לא רק יגלה הגיון חדש, הוא גם יצליח להעביר את זה בצורה כזו שגם אחרים פתאום  יבינו אותו ויתחילו לחקות את ההגיון הזה ולהפוך אותו לעובדה מוגמרת.

* הגאון יסבול מזעם היצירה –  לאומן יש אלמנט דסטרוקטיבי. הגאון צריך לשבור משהו על מנת לבנות את המשהו החדש (ההיגיון הסוקרטי), בדרך כלל זה משהו שמאוד קרוב לליבו. אלמנט ההרס . הגאון תוקף!

* לא פחות חשוב, תנאים נסיבתיים כמו מצב חברתי פוליטי, והאם לגאון יש קרקע פורייה שבה יש לו אינפוט מול מי לקבל פידבק.

אחרי ההקדמה הזו אני אתמקד בשתי קטגוריות שנראו לי חשובות ביותר:

האחת – האם למור היו תנאים סביבתיים מתאימים כדי שהוא שלא יאושפז אלא יוכר כגאון?

השנייה – האם מור מציע לנו מודל חדשני שלא היה קיים לפני כן, והאם אותו מודל הפך נושא לחיקוי בידי אומנים שבאו אחריו?

תמונה להמחשה בלבד, המציג אינו גאון

כמו שאמרנו, חשוב שלגאון יהיה מקום לצמוח בו. גאון צריך ליצור בתוך קונטקסט שבו הוא יכול להביע את גאונותו ויהיה מי שיבין אותו (חוץ מאמא שלו). יחד עם זאת, צריך שיהיה לו עצמו מקור להשען עליו. תור הזהב של הקומיקס כמדיום חלף עוד בשנות ה-40 , אך היה זה רק באמצע שנות ה-80  בהן הקומיקס התחיל להתבסס כאומנות לגיטימית לכל דבר- הן באומנות הפלסטית הויזואלית, הציור- והן בצד התוכני שלו , הסיפור והתמות הספרותיות של היצירה.

אך לפני שהפך לאומנות רצינית הקומיקס היה צריך לעבור תהליך התבגרות מחוברות הילדים של שנות ה40 וה50. היה זה רק בסוף שנות ה60 תחילת ה70 שהחלו להופיע קומיקסים חתרניים אנטי ממסדיים.  הם הראו לראשונה שקומיקס לא חייב להיות משהו לילדים, שקומיקס יכול להתעסק גם בנושאים אחרים חוץ מגיבורי-על,  ושקומיקס בעיקר יכול להעביר מסר רציני.  הקומיקסים הללו הכינו את הקרקע לשינוי שחלחל גם  לקומיקסים המרכזיים .

רוץ בן סוסי רוצה טוסה

הפירסום האמיתי הראשון של מור ככותב הגיע בזמן הכתיבה שלו ב- 2000AD , מגיזן קומיקס בריטי למבוגרים- המגזין שהיה הבית לדמותו של Judge Dredd – דמות של אנטי גיבור שהוא גם השופט, גם חבר המושבעים וגם המוציא לפועל. דמותו של Judge Dredd היתה אלימה ובהחלט לא פנתה  לקהל של ילדים .  המגזין עצמו הניב באותה תקופה כמה שמות גדולים בעולם הקומיקס, שמור היה רק אחד מהם. בין היתר אפשר היה למצוא שם את גרנט מוריסן ואת ניל גיימן.  עד מהרה כולם עברו לארה"ב לעבוד בחברות הקומיקס הגדולות. שם הזינו וניזונו מהלך רוח חדש בו הקומיקס ביקש להתבגר ולהפוך ליותר רציני.

I am the law

מכאן אפשר לראות שמור התחיל לפעול בתקופה שבה הקרקע הייתה פוריה,  תקופה שהמתינה לגל היוצרים הללו שהיפרו אחד את השני ולקחו את עולם הקומיקס לצעד הבא:   הקומיקס הפך לסיפור בעל תוכן ומשמעות.  זוהי גם תקופה בה עולם הקומיקס נמצא במצוקה: מכירות הקומיקס צונחות והחברות הגדולות מחפשות משהו שיעצור את הצניחה החופשית הזו. הן היו מוכנות להסתכן בכיוונים חדשניים ולאפשר ליוצרים יד יותר חופשית המשחררת אותם מן המגבלות שהיו קימות אצל כותבים בתקופות קודמות. החברות  נתנו להם את המרווח המספיק על מנת שיוכלו לנתב את הקומיקס על פי תפישת העולם האישית שלהם.

הסביבה בה פעל מור יכלה לענות לקטגוריה הנדרשת מסביבה המפתחת גאון, הן מבחינת חופש הפעולה והן מבחינת האנשים הסובבים אותו.

אבל זה לא מספיק כדי להסביר למה מור הוא  גאון וכותבים אחרים מהתקופה אולי פחות.  מור  צריך עוד כמה דברים, הוא צריך להיות חדשני ופורה. הקף היצירה שלו צריך להיות  נרחב ועצום.

ואכן, מור כתב מאות קומיקסים במשך השנים והמציא כמה וכמה דמויות חדשות, כמו ה Watchmen, Miracleman, Promethea וג'ון קונסטנטין מ Hellblazer והעמיק והרחיב דמויות שכבר היו קיימות, אותן עיבה והפך לדמויות עגולות.  מור הכניס אג'נדה חברתית בקומיקסים שאותם הוא כתב. אך מור לא הסתפק רק בקומיקסים, הוא גם הוציא שני ספרי פרוזה וכמה סיפורים קצרים שהתפרסמו במגזינים שונים.

יש למישהו אש?

מור מציע בקומיקסים שלו הגיון פנימי חדש שלא נראה לפני כן. תחת עטו, סיפורי גיבורי העל הפכו קודרים יותר, פסימיים יותר, ובעלי טון שאינו מתאים לילדים. למשל בשני  הסיפורים שהוא כתב לסופרמן. הסיפור הראשון הוא  "For The Man Who Has Everything" , סיפור בו סופרמן שרוי במצב חלום, כל משאלות ליבו יכולות להתגשם והוא חי חיים רגילים ללא כוחות. מור נותן פעם ראשונה הצצה אל הנפש של סופרמן הגיבור הכל יכול. אותו סופרמן!! האדם העליון!!! ראשון הגיבורים!! כל מה שהוא רוצה זה לחיות חיים נורמלים ללא כוחות. על פי התפישה של מור, סופרמן רואה את הכוחות המדהימים שלו כמעמסה, כקללה ,ולא כמתנה. כלומר, לא  כמו שעד היום היו רגילים לצייר את התפישה של הגיבורים כלפי הכוחות של עצמם – שחצנים חסרי דאגות עם חיוך זחוח תמידי המעטר את פניהם.

הסיפור השני- Whatever Happened To The Man Of Tomorrow? -הוא סיפור דמיוני. זהו גם הסיפור האחרון של סופרמן, לפני האתחול מחדש של חברת DC שהתרחש ב/ Crisis On Infinite Earths . בסיפור הזה סופרמן ,בלית ברירה, הורג את אויבו הגדול לאקס לות'ר , לאחר שזה הפר את החוק הראשון שהוא הבטיח לא לעבור – לקיחת חיי אדם. סופרמן מחליט לשים קץ לחייו ופשוט מתאבד בחדר הקריפטונייט אשר במבצר הבדידות.


שני הסיפורים הללו על הדמות  החיובית ביותר של עולם הקומיקס, הם הסיפורים הכי אפלים שנכתבו על הדמות עד אותה תקופה, והם בעצם מבטאים את נקודת המבט החדשה של מור על עולם הגיבורים. מור הראה לנו שהגיבורים שלנו בקומיקסים הם בעצם גיבורים טראגיים- תפיסה שעד אז לא הייתה קיימת בקומיקס. אפילו הקומיקסים המחתרתיים של קראמב ושות', שהיו פוגענים, סאטירים ובעלי אג'נדה חברתית ברורה , היו קומיקסים בעלי אופי קומי ונשכני ולא ממש ניסו ליצור קומיקס בוגר (למבוגרים אבל לא מאוד בוגר) .

לכן אלן מור ראה  יחס שאף אחד לא ראה לפניו. היחס בין גברים בוגרים שעוטים מסכות ונלחמים באישון לילה בפושעים, הם כנראה קצת מעורערים. ביצירת המופת שלו Watchmen הוא מצליח להעביר זאת בצורה הכי מזוקקת.  שם, לא רק שכל גיבור על יותר מעוות ועם פסיכוזות גרועות מהקודם, אלא שהם גם לא הצליחו להפוך את העולם למקום טוב ובטוח יותר, ההפך הוא הנכון.

קצת רקע על Watchmen. החוברת הראשונה יצאה ב-1986. זו היתה  החוברת הראשונה מתוך 12 של סדרת הקומיקס. אלן מור היה אמון על הכתיבה ודייב גיבסון על הציורים. הרעיון במקור היה לקחת קבוצת גיבורי-על שחברת DC Comics לא היתה בטוחה מה לעשות איתם ולאפשר לאלן מור לעשות ככל העולה על רוחו. מה שנקרא BIG MISTAKE!

הסיפור של מור היה קודר, הוא שיקף את המתיחות של המלחמה הקרה, את חוסר הביטחון שרכשו אנשים זה לזה ולממשל. רוב הדמויות שמור ביקש להשתמש בהן סיימו את תפקידן בקומיקס, ולו היו מתירים לו לעשות בהן שימוש, לא ניתן היה להשתמש בהן בעתיד. על מנת למנוע את הבעיה הזו שכנע העורך הראשי של חברת DC Comics את אלן מור להמציא מיתולוגיה חדשה ושונה עם דמויות מקוריות. התוצאה הייתה Watchmen .

מאז יציאתה הפכה סדרת הקומיקס הזו לאבן דרך בתרבות הקומיקס בפרט ובתרבות הספרותית בכלל. אלן מור ודייב גיבסון(הצייר של הסדרה) יצרו לא רק מיתולוגיה חדשה, אלא הוכיחו שניתן לספר סיפור גיבורי-על שונה ובוגר. העלילה הייתה מורכבת והציגה עולם אלטרנטיבי בו האיום הגרעיני בין ארה"ב ורוסיה חי יותר מתמיד. גיבורי על נאלצו לפרוש או לעבוד למען הממשלה ורק דמות אחת היא ישות בעלת כוחות אמיתיים כמו תעופה, שליטה בזמן, קריאת מחשבות ועוד. הסיפור מתחיל כאשר אחד מגיבורי-העל הנמצא בשירות הממשלה נרצח. הקומיקאי הוא שמו של הבחור האלים והלא מצחיק שנדחף מחלון דירתו וככל הנראה הוא לא הקורבן היחיד. מי שבוחר לחקור את האיום החדש הוא רורשך,  שנקרא כך בשל מסיכתו המזכירה את הציורים המפורסמים המשמשים פסיכיאטרים. החקירה הזו מובילה גיבורי-על אחרים, שפרשו מחיי המלחמה בפשע,  לחזור לפעילות ולנסות להגיע למקור האיום.

מה אתם רואים כאן?

אלן מור בעצם יצר כאן ז'אנר חדש אשר מהר מאוד חלחל אל שאר עולם הקומיקס, וזה בעצם ז'אנר גיבורי העל לקוראים הבוגרים.

לסיכום,  השינוי  האמיתי של הסיפורים של מור והשינויים שהם גררו אחריהם לאורך כל עולם הקומיקס, הוא הרעיון, שאם אתה מסתובב בלילה עם מסיכה וגלימה כנראה שיש לך איזה נפש מורכבת ולפעמים אפילו מעוותת . מור הכניס לגיבורי-העל את המימד הפסיכולוגי שהיה חסר בהם במשך כמעט 50 שנה.  הגיבורים של מור רדופים, הם לא הגיבורים של שנות ה40,50 שעטו את הגלימה למען הצדק, האמת והדרך האמריקאית. הגיבורים של מור עוטים את הגלימה מסיבות שונות: חלקם מחפשים נקמה, חלקם מחפשים חיזוק לאגו וחלקם פסיכופטים בעלי עבר מפוקפק. היום כל גיבורי הקומיקס הפכו להיות גיבורים טראגיים במקרה הטוב ואנטי גיבורים במקרה הרע. כל זאת הודות למימד הפסיכולוגי שמור הכניס לעולם הקומיקס.

They're Coming to Take Me Away, Ha-Haaa!

לדעתי, אלן מור הוא ללא ספק אחד מגאוני עולם הקומיקס וממציא הקומיקס המודרני.

מסקנה:

אלן מור גאון!

"מה ברק עשה!?!"

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “אלן מור גאון? כנראה שכן

  1. אבל לא מקובל לומר שספיידרמן ואקסמן היו הגיבורים הראשונים שהתייחסו לכוחות שלהם כאל נטל, או שבאטמן היה גיבור אפל בתקופה שבקומיקס לא היה את האלמנט הזה?

    • לא. עד שובו של האביר האפל, של מילר, באטמן היה קמפי. בדומה לסידרת הטלויזיה של שנות ה60. היה את סיפור הרקע הטרגי אבל הדמות לא הייתה אפלה.

      ספיידרמן, גם הניעה שלו היה אשמה. וגם היו לו כמה סיפורים אפלים בסוף שנות 70 אבל הדמות עצמה לא הייתה בעלת עומק פסיכולוגי

  2. תודה על צמד הכתבות.
    האמת היא שלימים מור הצטער קצת על הנופך האפל שנתן לדמויות הקומיקס שלו, משום שראה כי בעיקר בזאת ניכרה ההשפעה העצומה שהייתה לו על עולם גיבורי-העל: הוא קונן על כך שהדבר העיקרי שהמיינסטרים לקח מסיפוריו היה להפוך את גיבורי העל ל"אפלים" – מסוף שנות ה-80 ועד היום למעשה, הדבר הכי "אופנתי" היה לחשוף את ייסוריו וצדדיו האפלים של גיבור הקומיקס המודרני. ספון של מקפרלן לא היה קיים ללא אלן מור. וזו רק דוגמא אחת.
    אני חושב שצמד הכתבות מפספס את ייחודו הגדול ביותר של מור ככותב גאון: השימוש חסר-התקדים שעשה במדיום הקומיקס עצמו בכדי לטשטש גבולות מסורתיים בשלל תחומים שהתפיסה האנושית הרווחת הקפידה לתחם במהלך ההיסטוריה.
    נושאים כעל-זמניות, אנושיות מול אלוהות, או סוגות הבעה אמנותיות. רוב גיבוריו של מור (ביצירותיו הגדולות והמשפיעות ביותר) מוצגים כאלים או כנוגעים באלוהות – היינו דמויות המסוגלות לחצות גבולות פיזיים או מטה-פיזיים.
    לא בכדי מור מכונה אנרכיסט. הוא גם מעולם לא ממש כפר בקביעה זאת. שהרי המכנה המשותף הגדול לכל יצירתו רבת-השנים היא מחיקת גבולות והקביעה כי הכל הוא אחד – ואחד הוא הכל. אין רע וטוב, אסור ומותר – הכל חלק מאחדות שלמה אחת של הקיום האנושי. ינג ויאנג.

  3. ולסיכום:
    מור הוא גאון לא כי הוא "ליכלך" את זוהרו של עולם גיבורי-העל, אלא כי הוא השתמש במדיום בו פעל (הקומיקס) באופן חסר-תקדים, והפך אותו לכלי להעברת פילוסופיית עולם ומסרים שהועברו עד אז רק בספרות גבוהה או בכתבים דתיים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s