פיהוק המלך ואגדת האוסקר המוזהב


פיהוק המלך, האמת שהתלבטתי קשות לפני מספר שבועות. חשבתי האם לכתוב ביקורת על הסרט "נאום המלך" או לא?
לאחר מספר הרהורים עם עצמי, החלטתי שהוא לא מספיק מעניין כדי שאבזבז עליו פוסט, והתפנתי לכתבות אחרות. אבל הנה לפתע , הסרט זכה בלא פחות מפרס האוסקר לסרט הטוב. אז כנראה שאולי הוא מספיק חשוב על מנת שאקדיש לו פוסט אחרי הכל.


למי שלא מכיר, נאום המלך הוא הסרט שזכה השבוע באוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. הסרט התמודד מול סרטים כמו ברבור שחור המעולה, אומץ אמיתי של האחים כהן, הרשת החברתית המדובר ועוד . הוא התמודד מול כל אלו ולבסוף, בדרך פלא, האפיל עליהם וקטף את הפסלון המוזהב.
איך הוא עשה את זה ? שאלה טובה!

הסרט עצמו מספר את סיפורו של המלך ג'ורג' ה6 (קולין פאר'ת) , אביה של אליזבת המלכה הנוכחית, אשר סבל מסתבר מבעיות גימגום ופחד קהל. הסרט עוקב אחריו ואחרי סידרת הטיפולים שמעביר אותו המטפל האקצנטרי שלו , מר ליונל לונג (ג'פרי ראש). השורה הזו די ממצה את הסרט כולו.

סרג'נט פפר והללבות המגמגמים

אז נכון, במאי הסרט מנסה לצייר את ג'ורג' כאנדרדוג, ככזה המסתרח אחרי אחיו הגדול, אדוארד. אדוארד הוא כל מה שג'ורג' לא הוא נהנתן, שחצן, מלא ביטחון עצמי, והוא יורש העצר וג'ורג' לא. אז מה !? האם באמת אנחנו יכולים להזדהות עם האנדרדוג שהוא "רק" שני בתור למלוכה? העובדה הזו, והעובדה שגם מי שמכיר קצת  את ההיסטוריה  ויודע  שהוא יצליח להאפיל על אחיו מוכיחה שכן. העלילה נשארת קאמרית מידי לכל לאורך הסרט. ההתמקדות  היא רק ב2-3 דמויות, ומשטחת את כל שאר הדמיות. במצב כזה אתה מצפה שהדמויות שבהן כן מתמקדים תהיינה עגולות ומלאות עומק. לצערי זה לא קורה בסרט הזה. דמותו של ג'ורג' נשארת פלקטית ושטוחה לכל אורך הסרט. גם דמותו של ליונל נשארת שטוחה, מלאת שטיקים טריקים וטיקים, ולא ממש נכנסת לעולם הפנימי של הדמות, למניעים האמיתיים שלה. גם כאשר הוא מספר על טראומות בהן הוא טיפל אנחנו לא באמת מרגישים את העומק של הדמות.

"ובפינה הימינית...."

עצם העובדה שהדרמה היא דרמה קטנה, על קנה מידה גדול היא  בעוכריה. ישנם סרטים קטנים ונהדרים המתרחשים על רקע אירועים גדולים. סרט זה, לצערי, שכח להציג את האירועים המתרחשים מסביב. הסרט מתרחש בזמן המתח באירופה לאחר עליית הנאצים בגרמניה. פרט  למשפט אחד או שנים אין כמעט איזכור לעניין. באחת הסצנות אנחנו עדים לתחילת הבליץ על לונדון, אולם אם אתה ממצמץ לשניה אתה מפספס את זה. אין הרגשה של פאניקה ברחובות, הכל רגוע מידי, אין שום הרגשה של "יום הדין" המתקרב, תחושה ששררה בלונדון באותה העת. וזאת רק דוגמה אחת. הסרט שזור באירועים כאלו שפשוט מדולגים באלגנטיות או מחופפים הכל למען סיפור הידידות הקרובה בין השניים.

נדמה גם שטום הופר, במאי הסרט, מבין את הבעיה של התסריט, ומנסה בדרכי הצילום והעריכה לתקן את המצב. זוויות  צילום מוזרות, עריכה לעיתים….. המממ מוזרה. אך במקום לתקן את הדבר הוא ממשיך וגורע מהסרט. הסיפור הוא סיפור בנאלי אבל העריכה והצילום מתנגשים עם הסיפור. במקום ליצור סינטזה של משהו מקורי, זה יוצר בלבול וחוסר אחידות לכל אורך הסרט.

שמשון הגיבור

הסרט כושל בנקודה הכי חשובה שלו הוא כושל בלרגש אותנו. הוא לא מצליח לגרום לנו להתאהב בג'ורג' או להרגיש  את ליונל, ולא באמת אכפת לנו אם מונרך כזה או אחר יגמגם מול עמו או לא. כזכור לנו גם משה רבנו היה כבד פה ולשון, אבל זה לא הפריע לו להיות מנהיג האומה. והפעם על המאזנים לא מונח גורלו של עם שלם, אפילו לא של בית מלוכה אחד, אפילו לא של מלך אחד. הגמגום של ג'ורג' לא היה מונע מבעדו להיות מלך, לא היה מוביל לתבוסת בריטניה במלחמה, ואת "הבחורה" הוא כבר מזמן השיג. אז בעצם מה היתה מטרת כל המסע שהסרט העביר אותנו? לא לגמרי ברור.

אבל, וזה אבל גדול, כאשר צופים בסרט, נהנים מכל רגע. מדוע? בגלל שלושה דברים קטניםקולין פארת' (גאווה ודעה קדומה,בריג'ט ג'ונס), ג'פרי ראש (שייקספיר מאוהב, שודדי הקריבים) והלנה בונהם קרטר (מועדון קרב,אליס בארץ הפלאות). שלושתם מצליחים להפיק התמוגגות של ממש מול המסך בשל משחקם. הם מצליחים להתעלות מעל הבימוי הבנאלי והמפוחד. שלושת השחקנים האלו כאמור לא יכולים לשחק רע גם אם חייהם היו תלוים בכך. הצפיה בסרט הזה מתבקשת, ולו רק על מנת לראות את השלושה האלו בפעולה, כיצד הם תופסים את הקהל ומהפנטים אותנו במשחק הכמעט מושלם שלהם.

"המקרופן מחובר לרשת ג', אל תתרגש זה אומר ש4 אנשים ישמעו אותך"

אז מדוע זכה הסרט באוסקר אם הוא לא הסרט הכי טוב? יש לזכור שהאוסקר  הוא לא תחרות על הסרט הטוב ביותר. איכות הסרט היא אפילו לא פקטור. צריך רק להזכיר חלק משמות הסרטים שזכו בפרס הזה כדי להבין. למשל רוקי, שזכה ב76 (כן, רוקי של סיבלסטר סטלונה), בו הוא התמודד מול נהג מונית של סקורסזה ומול כל אנשי הנשיא. או ב2007 כאשר גלדיאטור זכה בהתמודדות מול נמר דרקון, טראפיק ושוקלד.

"i'm the king of the world"


האוסקר לא מעיד על איכות הסרט, אלא על שני דברים אחרים. דבר אחד הוא הלך הרוח של הביקורות שמאד משפיעות. אולם הדבר שהכי משפיע הוא הפוליטיקה הפנימית הפוליטיקה של האולפנים, של מדיניות החוץ, של משרדי היח"ץ. איכות בכלל לא נכנסת למשוואה הזו. במקרה הזה העדיפו ללכת על הבחירה הבנאלית והמשעממת. כל בחירה אחרת תהיה אמירה פוליטית שחברי האקדמיה כנראה לא חפצו בה. אם היו בוחרים בילדיםבסדר, היתה אמירה פוליטית פרו הומוסקסואלית. בחירה בברבור שחור תהיה אמירה פוליטית פנימית על סרטים "אומנותיים" וכו.. וכו..
ואכן, הבחירה הכי שמרנית היתה לקחת את הסרט הבנאלי ביותר ולתת לו את הפרס, במקרה הזה פיהוק המלך, סליחה, נאום המלך.


לסיכום
האם לראות את הסרט? כן. האם לשלם עליו כרטיס קולנוע ? לא. האם הגיע לו לזכות באוסקר? בהחלט לא.
הסרט בנאלי ולא מחדש דבר, האוסקר היחידי שהגיע לו בכבוד הוא על השחקן הטוב ביותר. בקטגוריה זו הוא השאיר מאחור את כל המתמודדים.

מסקנה
אם אתה בן לאחד ממשפחות המלוכה החזקות בעולם, אל תתבכין. ואם אתה עושה סרט על אחד כזה, אל תתקמצן.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “פיהוק המלך ואגדת האוסקר המוזהב

    • אהה, אני נזכר בחיוך שלי שראיתי את ראש פעם ראשונה בסרט. איך אפשר שלא להנות מזה? למרות שהדמות שלו הייתה אינפנטילית ושטוחה, הוא הצליח להכניס לה כלכך הרבה חן. תנסי לדמיין כל שחקן אחר בתפקיד הזה, ותביני איזה איזה משחק אדיר היה שם.

  1. בא לי לכתוב לך..נסכים שלא להסכים.
    אבל אני פשוט לא יכולה שלא להגיב..
    אז אני פונה אל השורות הבאות:
    נדמה גם שטום הופר, במאי הסרט, מבין את הבעיה של התסריט, ומנסה בדרכי הצילום והעריכה לתקן את המצב. זוויות צילום מוזרות, עריכה לעיתים….. המממ מוזרה. אך במקום לתקן את הדבר הוא ממשיך וגורע מהסרט.

    מה זה אומר עריכה מוזרה ואיפה הרגשת בכזאת?
    אם התכוונת להזרות שנעשו בסרט, להפך הן היו בדיוק במקום.
    הצילום היה מרהיב עם סטים ותלבושות שלא ניתן להתעלם מיופיים!
    וזוויות צילום "מוזרות" זה חלק ממה שגרם לך להעריך את המשחק המצויין של קולין פירת', להתחבר לעולם שלו, להתרגש מהסיפור הקטן שלו.
    ואני דווקא התרגשתי, אפילו מאוד!
    כל היופי הוא שלא סופר על גרמניה הנאצית. זה לא רלוונטי לסיפור, רצו לספר את הסיפור הקטן הזה, על רקע מאורע גדול וחשוב בהיסטוריה.
    היה מספיק לציין את גרמניה הנאצית בשנייה הזאת כדי להבין את חשיבות המנהיגות בתקופה..זה לא סרט שואה או מלחמה..זה בדיוק על שתי הדמויות המרכזיות של המלך ודמותו של ג'פרי ראש.

    אם אתה כבר הולך להשוואה של ברבור שחור..אז עד הסוף.
    ברבור שחור הוא מותחן פסיכולוגי שלא מחדש יותר מדי.
    אני לא אשקר – נהניתי מכל רגע. אני אוהבת שמותחים אותי, מבהילים אותי ומכניסים אותי לעולמה של דמות עם הפרעה נפשית ככה…
    אבל הסרט לא מחדש יותר מדי – כפילויות של הדמות במראה שעושות משהו אחר ממנה? סכיזופרניה?
    רוב הסרט מצולם בקלוז אפ – החלטה אמיצה, אבל לא מספיק. ראית את הסרט קין? keane
    שם זה נעשה הרבה יותר טוב בעיני…
    אה, אם כבר עריכה – ואוו. כל ברבור שחור נבנה על עריכה בערך…
    ברבור שחור הוא יותר סרט מיינסטרימי בעיני, תשאל את חבריך ותראה..רוב האנשים נהנו ממנו.
    למה? הוא פשוט להבנה, הוא מותח ומקפיץ, יש בו סקס ועוד בין שתי בחורות והקצב שלו מהיר.
    נאום המלך הוא איטי, שומר על קצב, מכניס אותך לעולם של המלך בדרך הרבה יותר מרגשת, שוב..בעיני.

    ואחרי כל מה שנאמר, אני בכלל רציתי שהרשת החברתית תזכה, אבל אני משוחדת. ממש אוהבת את התסריטים של אהרון סורקין והקצב שהוא שומר..
    ושוב, הויזואליה של הסרט והדרך שבה הם בחרו לספר סיפור – לא הכי מקורית, אבל עשויה מצויין.

    וככה אני אסכם את ה"נסכים שלא להסכים" של תחילת התגובה ואוסיף ואומר – נחמד להכיר עוד בלוגר שמתעניין בקולנוע וטלוויזיה. 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s