אז נתחיל בחג פורים שמח לכולם.
בשבוע שעבר ראינו כיצד תעשיית הקומיקס, בעיקר הכותבים של הכותר של ספורמן, החליטו לגזור עליו גזר דין מוות. אבל מלהגיד "בוא נהרוג את סופרמן" ועד להוציא את זה לפועל הדרך ארוכה. איך הורגים את הקבוע היחידי בעולם הקומיקס, את הגיבור החזק ביותר? האם סוף סוף ניתן את הסיפוק בידי לות'ר? האם נבל אחר? ואם כן מדוע דווקא עכשיו? אם זה לות'ר, אז למה דווקא עכשיו אחרי כמה עשורים של נסיונות זה פתאום יצליח?
סיפור העלילה
הפעם נתמקד בסיפור העלילתי– מי עשה מה ובאיזה הקשר, פירוט ונימוק.
לאחר לבטים רבים הוחלט לבסוף להביא מישהו חדש, אויב חדש לסופרמן, אחד שיכול לקום עליו ולא רק לקום עליו, אלא גם לחסלו.
"איפה המרפי הזה !!"
לאחר מחשבה רבה הוחלט על יצור שכל מטרתו היא להרוג, מכונת הקטל האולטימטיבית, דומסדי!. דומסדי הוא חורץ דינו של סופרמן ואולי אפילו את דינה של האנושות כולה. למרות שרק ב95 הוא הפציע לקומיקס ולעולמו של סופרמן, דומסדי הוא הרבה יותר עתיק. הסיפור שלו מתפרס 250 אלףשנה לפני המפגש עם סופרמן.
יום הדין!
באופן מפתיע דומסדי נוצר בכוכב אחר, כוכב מרוחק בשם קריפטון. כן, בדיוק אותו כוכב ממנו הגיע סופרמן. הוא נוצר שם עוד לפני שדמוי האדם, אבותיו של סופרמן, תירבתו את הכוכב. לכוכב הגיע מדען חייזרי בשם ברטרון שערך ניסויים על מגוון החיים הפראיים שהיו על הכוכב. הוא סינטז מהחיות המסוכנות ביותר על הכוכב את האלמנטים הקשים ביותר שלהם. הוא יצר תינוק במעבדה עם הגנים המסונתזים, ולאחר שזה נולד במבחנה הוא שיגר אותו לכוכב. התינוק מת כעבור מספר דקות בתנאים הקשים של הג'ונגל הקדמוני. המדען לקח חזרה את שרידי הגופה ועם השיירים שיכפל תינוק חדש עם סינטוז נוסף מהנסיון הקודם, וכך חוזר חלילה.
דוקטור ברנטרון מנגלה
על ידי כך ביצע ברטרון אבולוציה מהירה ומוקפדת עלמנת ליצור את מכונת ההרג הבלתי ניתנת לעצירה. הבעיה היתה שאותו ברטרון היה גם כנראה סדיסט לא קטן, והוא השאיר את הזכרונות של כל התמותות הקודמות של הוולד, דבר שגרם ליצור להיות גדול, חסין ובעיקר בלתי שפוי ובעל כאב וכעס על כל יצור חי. מה שברטרון לא לקח שבחשבון הוא שיצור כזה גם ישנא אותו, או במיוחד אותו, אחרי שיזהה שהוא זה ששלח אותו למותו מאות פעמים. ואכן לבסוף הוא רצח את ברטרון וברח מהגרביטציה של קריפטון– לא לפני שהשמיד את רוב הטורפים הגדולים על קריפטון, מעשה שנתן הזדמנות לקריפטונים הראשונים לקחת שליטה על הכוכב.
בו גוריון בתקופת המטאל שלו
בינתיים דומסדי זרע הרס בגלקסיה, השמיד אוכלוסיות של כוכבים שלמים ואפילו כמעט הכחיד את כל הגרין לנטרין. לבסוף הוא נעצר והומת, לא לפני שבקרב האחרון על חייו נהרסו 50 פלנטות. גופתו הושמה בתכריכים על מנת שלא יוכל לעבור לעולם הבא ולהטיל שם הרס, נקשרה בשלשלאות, הושמה בתיבת מתכת מולחמת ונזרקה לחלל הקר.
רצה הגורל ולפני כמה אלפי שנים התיבה הגיעה אל כדור הארץ והתרסקה אי שם במערב התיכון של ארה"ב. עוצמת הפגיעה שלחה את תא הקבורה עמוק אל מתחת לאדמה, שם היא נחה אלפי שנים. בזמן זה גופו של דומסדי מתקן את עצמו ומשכפל את התאים ואט אט הוא חזר לחיים.
במשך תקופה ארוכה, בסיום כל קומיקס, היה פנאל אחד עם ידו של דומסדי חובטת בדפנות התא "טאד,טרד". אף אחד עוד לא ידע מה הן הדפיקות הללו. הדפיקות הללו היו הספירה לאחור לנורא מכל, הן היו הספירה לאחור למותו של סופרמן.
חופשי זה... חופשי זה לגמרי לבד
הסוף?
ובאמת, בסופו של דבר, דומסדי מצליח להשתחרר מהכלא העתיק שלו ומוצא את עצמו בלב שדה אי שם באוהיו. לזירת האירוע לא סופרמן מגיע ראשון, כי אם ליגת הצדק . להזכירכם, דומסדי עדיין בתכריכים הירוקים ושלשלאות. הוא מנגב את הרצפה על ליגת הצדק כאילו היו מגבונים לחים.
מגבונים לחים, להישאר רענן ונקי
הוא גובר עליהם עם יד אחת מאחורי הגב – לא באופן מילולי– יד אחת שלו היתה עדיין קשורה בשלשלאות לגבו. לבסוף סופרמן מגיע ומנסה לעצור את היצור. דומסדי, שמזהה את המערך הגנטי של סופרמן כמערך גנטי קריפטוני, מגיב תגובה אינסטינקטיבית – לתקוף ולהרוס כל דבר קריפטוני. ואכן , כאן מתחיל קרב האימתנים. מצד אחד, דומסדי מזהה את מרכז האכולוסין הגדול במטרופוליס ושם פעמיו לעברו, ומן העבר השני סופרמן המנסה להדוף אותו. הקרב הזה התפרס על לא פחות מ7! גליונות שונים. שבעה גליונות שמסתימים בגיליון סופרמן 75.
"מי הזיז את הגבינה שלי !?!?!!!!!??"
סופרמן 75# בנוי כולו משפלאסים (פנאל קומיקס המתפרש על 2 עמודים שלמים). כל עמוד הוא מכה אחרת שניתחת האחד בפניו של השני. קומיקס שלם ללא סיפור, אלא פשוט של הרס וחורבן. קומיקס שלם שבו בעצם סופרמן מנסה לעצור את יום הדין מלהחריב את מטרופוליס. קומיקס שלם המוקדש כולו להקרבה של סופרמן למען המין האנושי. קומיקס שלם בו סופרמן גואל את האנושות.
האב, רוח הקודש והבן האחרון של קריפטון
אני יודע שזה נשמע בומבסטי ומוגזם, אבל ללא ספק, הכותבים התכוונו לזה. הפנאל האחרון של סופרמן בזרועות לואיס הוא העתק כמעט מושלם של פסל הפייטה של מיכאלאנג'לו. הרגעים בהם מריה הורידה את ישו מהצלב ללא רוח חיים, לאחר שהוא הקריב את עצמו למען החטאים של האנושות.
שימו לב לתנוחה של שניהם, לידיים השמוטות לצדדים, לתמיכה ששתי הנשים מעניקות בכתפיים. אבל ההבדל הוא בנשים. סופרמן הוא מציל האנושות, וכך גם ישו בעיני מיכאלאנג'לו. אבל בניגוד למרים שמקבלת את ההקרבה כחלק מגלגול האנושות, לואיס היא רק אישה שאהובה נספה, אישה שבורה ליד מציל האנושות.
אחרית דבר
לאחר מותו בקומיקסים, כל הכותרים יצאו תחת הכותרת "הלוויה לחבר". הקומקסים התמקדו בעיקר בהתמודדות של העולם עם אובדן הגיבור הגדול מכולם, של העולם, ולא פחות חשוב, של החברים הקרובים והמשפחה– במיוחד של הוריו של קלארק קאנט, אשר החליטו לכבד את סודו ונאלצו להסתודד בכאבם הרחק מהטיקסיות הרישמית של לווייתו של בנם. הם נאלצים לשבת מהצד ולראות בטלוויזיה כיצד טומנים את בנם במוזיליאום הענק שהכינו לכבודו, מנסים להתנחם בכבוד הרב שרוחשים לבנם, אך זה לא עוזר. כל מה שהם יכולים לעשות הוא לבהות בטלוויזיה ולדמוע.
וזהו, סופרמן מת.
במשך כמה שבועות DC הפסיקה את הוצאת החוברות של סופרמן, ואכן התחושה בציבור היתה שאולי באמת זה הסוף.
אבל זאת היתה רק ההתחלה….
לפני שאני מסיים עם החלק הזה של מותו של סופרמן, אני רוצה לשתף אתכם במשהו שאני בטוח שכמעט כל ילד עבר בשלב כזה אחר בילדתו– אם בפורים או סתם בשעת משחק. הרגע הזה, הרגע של ההתחפשות לסופרמן, ההתחפשות והרצון להיות סופרמן. החיפוש הזה אחר הכוח הבלתי מוגבל ואחר ההגנה האולטימטיבית מכל רע שיכול לפגוע בנו. ובכל זאת מסתבר שגם בסופרמן אפשר לפגוע, וזה היה אחד הדברים הכי משמעותיים בסיפור הזה.
