הפסיכולוג של הפן


בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה, בִּנְפל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים. פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה, וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד. וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף, תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי. יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע.                                                                                   איוב ד', יג-טז

פרילוג

הלילה לא ישנתי טוב. התעוררתי מחלום בלהות שפקד אותי, קמתי מכוסה זעה וניזכרתי פתאום בסרט ההוא, שעד היום לא ברור לי אם הוא סיוט, פנטזיה, או סתם הזיה. אני מדבר על הסרט "המבוך של הפאן". הפעם אני אנסה לרדת למשמעות של חלום הבלהה שהוא הסרט "המבוך של הפאן", ואלו פחדים בעצם משתקפים בסרטים הללו .

 

העיקר לבלוע

לפני שנדבר על הסיוט, צריך להבין שחלום, בעיקר חלום בלהות, הוא נסיון של התת מודע להעלות בנו מחשבות ופחדים שאנו מדחיקים ביום יום. בלילה, כאשר אנחנו ישנים, יכולת ההדחקה שלנו קטנה והדברים המודחקים מנסים לפרוץ. אך מכיוון שאנחנו לא לגמרי חסרי הגנה, הם עוברים סינון על ידי "הצנזור" אשר מצפין אותם והופך אותם לחלומות. למשל, אם אני רוצה לרצוח את המרצה שלי, אני אחלום  על כך שאני בקרב אימתני מול מאסטר יודה. למה  קרב מול יודה? כי יודה הוא מאמן של לוחמים, ולכן הוא בעצם סוג של מורה או מרצה, וזאת הדרך של המודע שלי לתעל את הרעיון של לרצוח את המרצה שלי.

משלוח מיוחד לכנסת

גם להדחקות  יש כמה סוגים. ישנה ההדחקה הבסיסית שהיא בלתי נמנעת, זאת ההדחקה של הכללים המכוננים והנורמות המאפשרים את קיומה המיידי של  כל חברה כגון: האיסור על רצח, החובה לשליטה עצמית והתחשבות בצרכים השונים של חברי הקהילה – וכמובן הצורך לקרוא את הבלוג הזה.

יש גם הדחקות שהן על בסיס יותר אידאולוגי במהות ונובעות מן הכללים והנורמות שמוכתבים לנו על ידי הרקע החברתי-פוליטי  של החברה שלנו.
הדחקת אלו הן הדחקות יתר – למה יתר? כי הן קיימות בנוסף להדחקות הבסיסיות. ההדחקות האלו  מכוונות אל כל מה שאינו הכרחי לקיום המיידי של החברה כגון: איום ברור על מבנה הגרעין המשפחתי האידאלי, להיות גזען בחברה פלורליסטית, או אפילו  להיות בעל נטיות גיקיות בחברת רוקרים.

ולפעמים סיגר הוא לא סיגר

 אבל המשפחה היא אחד מהמבנים החברתיים-פוליטיים החשובים בחברה המערבית , הבורגנית, הקפיטליסטית והטרוסקסואלית, ערכים אשר נקבעים בתוך המבנה המשפחתי הקונבנציונלי.  המטרה שעומדת מאחורי זה היא לעצב בני אדם המתאימים לתפקידיהם בחברה מערבית שמרנית, לכן משפחה היא אחד מהנושאים שמקבלים יותר דגש בהדחקת היתר.

המבוך של הנפש

אבל איך זה קשור בכלל למבוך של הפאן?
ניחשתם נכון. בסרט הזה יש שבירה ברורה של הממסד המשפחתי הקלאסי. הסרט מסופר מנקודת מבט נשית  של ילדה שגדלה ללא אב המשפחה. גיבורת הסרט היא אופליה (על שמה של אופליה של המלט, שנהרגה בעקבות טירופה).  אביה נהרג, וכעת היא גרה עם אמה שהתחתנה מחדש עם גנרל סדיסט מצבאו של פרנקו. הסרט כולו מתרחש בתקופת מלחמת האזרחים בספרד.

באהההה

אבל אופליה לא ממש נמצאת במלחמה הזו, היא חיה בעולם בו הסיוטים שלה והעולם האמיתי מתערבבים עד שלא ברור היכן מתחיל החלום והיכן נגמרת המציאות. את ביעותי הלילה הללו אפשר לנתח בשתי דרכים שונות- בצורה פסיכואנליטית ובצורה הדיאגטית (העולם הסיפורי של הסרט).

במישור הסיפורי – מה הסיוטים הללו מסמלים לאופליה בסרט עצמו, הדרך השניה- מה הסיוט מסמל במישור ההדחקה התת הכרתי של החברה שבו הוא נוצר.

הניתוח הפסיכואנליטי מתבסס על העובדה שהסרט הוא בעצם סיוט קולקטיבי, וברמה הזו מדבר על אוזלת היד של האזרח מול הממשל בשעת מלחמה, כמו גם על התפרקות הממסד המשפחתי והטרגדיה שהוא גורר.

במבוך של פאן יש פחדים. הפחד ששורר בתקופה שלאחר 9/11, למרות שזה אינו סרט אמריקאי. במאי הסרט אינו אמריקאי, אך חי בארה"ב כבר תקופה ארוכה ונטמע בחברה האמריקאית, בפחדים שלה ובתקוות שלה.
הסרט  עצמו הוא סרט מקסיקני שצולם עם צוות ספרדי, עם במאי/תסריטאי ,דל-טורו, שגר בארה"ב כבר מעל לעשור.

"הממממ.... עגל רך יאמי..."

בסרט כדאי לשים לב לעובדה שהפחד לא מופנה רק כלפי חוץ, כלפי ההגורם הזר, אלא גם כלפי דמות ההורים. אמה חסרת האונים של אופליה מסמלת את חוסר האונים שהציבור מרגיש כלפי חוסר היכולת של הממשל לעצור את פיגועי הטרור שהתרחשו.
גם דמות האב היא לא דמות אב אוהבת ועוטפת, אלא אב מתעלל, קשוח וקשה, בעל חוקים נוקבים, חזקים ובלתי מתפשרים. זה "תיעדוף"   של "חוק הפטריוט" ששלל זכויות רבות שהאמריקאים היו רגילים אליהן. בקרב הציבור היתה תחושה חזקה של פגיעה בפרטיות, שהאח הגדול (או האב הגדול) משגיח ואבוי למי שלא עומד בסדר החדש.

תרבחו ותסעדו

גם סיוטיה של אופליה הם סיוטים של חוסר חופש. הסיוטים שלה הם סיוט של חופש בהישג יד, אך זהו חופש בלתי מושג. למשל הסצינה בה היא נכנסת לאולם מלא באוכל ואוצרות וכל טוב, ממש שם בהישג יד, אבל אם תעז לקחת אפילו ענב אחד זה יגמר בכי רע.  כמו הסיוט האמריקאי, ארצם של החופשיים- החופש  כבר לא בהישג ידם.

נערה בהפרעה

גם בעולם הדיאגנטי של הסרט לסיוטים יש משמעות. כאשר ילד חולם על מקום נטוש בו הוא נמצא לבד, הוא בעצם מממש את הפחד התת-מודע מהאפשרות להינטש על ידי ההורים, והמעבר בין שלב הילדות לשלב הבשלות. זהו השלב בו ה"ילד" כבר לא יוכל להתחבא מתחת למטריית ההורים ויצטרך לעמוד בזכות עצמו. אכן, הסרט מתחיל ביער נטוש בו נראה שאופליה הלכה לאיבוד. היא מרגישה בו נטושה למספר דקות ספורות. מיד לאחר מכן מגיח יצור גרוטסקי, הפיה, אבל הפיה מעוותת  וגרוטסקית.

K700?

הדמויות הגרוטסקיות בסרט הן שמייצגות את חוסר האונים של הילדים מהשינויים ומההרגשה שלה שאין ביכולתה לשנות את מסלול חייה. במקרה הזה, הדמות הגרוטסקית מייצגת  את חוסר האונים של אופליה מול הדברים שהיא חייבת לעבור ללא שום אפשרות לשלוט בגורלה. עולם המובגרים צריך לרוב להדריך את הילדים הללו ולתת להם הרגשה שהם שולטים בשינוי עצמו. אבל כאן חסרה היד המכוונת של ההורים שיעזרו לילדה "לשלוט" בסיוט שלה כמתבקש בעולם מתוקן. אמה, הנמצאת בהריון בעייתי ובסיכון, אביה שלא בחיים ואביה החורג שהיא לא יכולה לעניין אותו פחות גם אם תנסה.  לכן הסרט מגיע בלית ברירה לסוף טרגי. לא היה אף מבוגר שיגן וידריך את אופליה, וכמו אופליה השיקספירית, גם כאן טירופה הוא שמביא למותה בטרם עת.

"stop in the name of love"

מסקנה

אבא, אמא, אל תאכילו את הילדים שלכם באגדות על  הפאן. בתודה זיגמונד

הנה הוא מגיע ה TVEYE

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הפסיכולוג של הפן

  1. המבוך של פאן הוא אחד הסרטים האהובים עלי. זות פנטזיה יפיפיה!גיירמו דל טורו יוצר עולמות פנטזיה מדהימים!
    לצפות בסרטים שלו זה כמו להיות לעולם מוזר ומדהים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s