בעקבות מלחמת הכוכבים: חלק II – אימת השוגון


לפני שבוע התחלנו בסדרת כתבות על מלחמת הכוכבים והמקורות שלה.
בינתיים היה לנו את יום חגה של המדינה, והיו לנו אירועים שונים ומשונים לאורך הדרך.
בכתבה הפעם נבדוק את הקשר בין מלחמת הכוכבים לבין המעצמה מוכת הקרינהיפן.

 

BIG IN JAPN

כמו שאמרתי בכתבה הקודמת, לוקאס, כמו כל סופר אחר בהיסטוריה, לא ממש המציא סיפור. הוא לקח עשרות דברים שהיו לו בדמיון וזרק לבלנדר עד שיצא שייק חלק ואחיד. אחד המרכיבים האלו היו חוויות ומידע שהוא קלט בזמן שהוא ביקר ביפן יחד עם הסרט הראשון שלו THX 1138 .

האיש עם מצלמת הקולנוע הדיגיטלית

אחד הדברים שהכי הרשימו אותו ובעצם כל אדם אחד (יפני או מערבי) הם כמובן אותם לוחמים עתיקים הסמוראים.
הסמוראים הם אותם לוחמים יפנים מימי הביניים שהיו מעין שוטרים ואוכפי חוק בממלכה, אחראים לשלום התושבים ולא פחות חשוב לשלום הממלכה. תקופת הסמוראים התפרסה על פני בערך 1000 שנה, בדומה לתקופה בה הג'דאי שמרו על השלום ברחבי הרפובליקה שלהם.

הלוחם הדגול אישמחרב

הג'דאי, בדומה לסמוראים, היו השומרים ואנשי החוק העליונים של הממלכה.
ביפן הפיאודלית נחשבו הסמוראים למעמד מאוד נכבד. פעמים רבות פנו אל הסמוראים אנשים על מנת שיעזרו להם לפתור סכסוכים כאלו ואחרים, בין אם היתה להם בעיה עם שכן שפלש לגינה שלהם או רכוש שנגנב או בעל שנרצח. גם הג'דאי בעולמו של לוקאס פעלו בדרכים דומות ועזרו לאנשים במצוקה.

מיקי מאוס נגד בלוטוס

אומנם הסמוראים היו ששים לפתור את הסכסוכים בדרכים יותר מיליטנטיות מאשר הג'דאי. אשר קודם ניסו את הדיפלומטיה ולפתור את הבעיה בדרכי נועם, אך גם הג'דאי, כאשר לא הייתה להם ברירה, לא היססו להשתמש בחרב. וכמו עמיתיהם הסמוראים, הם היו בעלי שליטה מופלאה בלהב ויכלו להילחם בכמה אויבים חמושים בו זמנית. וכשם שרבים לא יצאו בחיים ממפגש מלחמתי מול הג'דאי, כך גם לא רבים חזרו בחיים מסכסוכים מול הסמוראים.

אפילו בעניין החרבות ידוע שרק ג'דאי (או סית') יכולים לשאת את חרבות האור. גם ביפן הפאודלית, ב1587 שוגון בשם הדיאושי הוציא צו שעל פיו רק סמוראים יורשו ללכת עם  שילוב החרבות של חרב קצרה וחרב ארוכה, בכך הפך בין רגע אותו שילוב של חרבות לכרטיס ביקור

מכון אבי - תתחיל נמושה תצא פלדה

כאשר עמד מולך לוחם עם חרב ארוכה וחרב קצרה ידעת מייד שזהו סמוראי, כשם שאם עמד מולך מישהו עם חרב אור, כמו שאנקין הקטן כבר עלה על זה , הוא חייב להיות ג'דאי.

אבל זה לא מסתכם רק בחרבות. המראה החיצוני של הג'דאי דומה מאוד ללבוש הגלימות של הסמוראים שכבות הבדים הנופלים, המאפשרים תימרון תנועה, גלימה עם חגורה רחבה להחזיק את החרבות. בכלל, המראה הכללי הוא מאוד קרוב. רק שבאופן מפתיע אין אף ג'דאי עם עיניים מלוכסנות, אם לא מחשיבים את האוזנים המלוכסנות של יודה.

אופנת קסטרו 1314

אולם זה לא מסתכם רק במראה החיצוני, גם כל פילוסופיית הג'דאי בנויה על הפילוסופיה של הסמוראים.

yes sensei

הקוד הסמוראי הוא הקוד של הבושידו , כן כן, כולנו זוכרים את קרבות בושידו שהיו בערוץ 5 לפני עשור. זה לא ממש קשור.

לבושידו יש 7 עקרונות :יושרה, אומץ, נדיבות, הוקרה, יושר, כבוד, נאמנות. מאוד דומה לקודים של מה שאנחנו מכירים שמנחים את הג'דאי.

לוק ויודה

אחד ממשפטי המפתח של הפילוסופיה הסמוראית היה "היה אמיתי למחשבות של הרגע והמנע מכיליון" נשמע מוכר? ובכן, זה משפט מאוד דומה למה שאמר קווי גון (ליאם ניסן) במלחמת הכוכבים פרק I- אימת הפנטום " שמור על הריכוז שלך, על הכאן והעכשיו, היה מודע לרגע."

גם הדת המרכזית במלחמת הכוכבים היא הכוח. מי יתן והכוח יהיה איתנו, כן הכוח הזה. ה"כוח" היא אותה אנרגיה שנוצרת מכל היצורים החיים, שמקיפה אותנו, חודרת אלינו, מחזיקה את העולם ביחד. מי שמכיר קצת את הדת הסינית והיפנית, הכוונה היא כמובן למה שהסינים מכנים ה"CHI" והיפנים "KI" . הצ'י הוא הכוח המאפשר את החיים, הוא זה שבזכותו מתקיימים היצורים והצמחים והוא גורם להתרבות, להשתנות, לתנועה, לתזונה ולשינה (הרבה שינה).

"האמת שהחרב אור, זה רק כי אני מפחד מהחושך"

גם נפילת הסמוראים ונפילת הג'דאי דומה מאוד.

במערכת הפוליטית היפנית היו שתי ישויות שאיזנו האחת את השניה השוגון, שהיה שר המלחמה של יפן וברשותו עמדו כל הסמוראים והלוחמים של הקיסרות, ומנגד ישב הקיסר שהחזיק בכוח הפוליטי והדתי של המדינה. שני הצדדים הללו החזיקו אחד את השני תוך איזון, אם תרצו "מאזן אימה."
בשנת 1867 השוגון האחרון החזיר את החרב שלו ופרש מתפקידו כשר המלחמה של הקיסרות, וכך הפך הקיסר של יפן לשליט היחידי על האי ובעצם לקיסר כל יכול.
עשר שנים לאחר מכן ב1877 הקיסר אסר על סמוראים לשאת חרבות,וסמוראי ללא חרב הוא כמו אופה ללא מערוך, כמו קוסם ללא שרביט או כמו ביבי ללא ברק – בקיצור, אין לזה טעם, וכך נכחדו הסמוראים מהעולם. ולעומת מה שחושבים, לא! טום קרוז לא היה הסמוראי האחרון.


לסיכום

לוקס עשה מהלך חכם כאשר החליט להעתיק את מהלכי ההיסטוריה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה אבל יותר מזה, היא הגיונית. בהשתלשלות אירועים היסטורים יש הגיון נרטיבי סיפורי ברור. שום דבר לא נראה מופרך או לא הגיוני (אם כי גם בהגיון יש חוסר הגיון). אז פה זה קיסר, שם זה פירר ובמקום אחר זה שוגון. השם לא באמת משנה – מה שמשנה הוא שנפש האדם תמיד תשאף לכוח בכל מחיר, ואנשים תאבי כוח לא יבחלו בשום אמצעי על מנת להשיג אותו.

פינת השבוע לילד: במפגש פיסגת הדיקטטורים אבדה להיטלר סיכת צלב הקרס שלו, ילדים האם תוכלו למצוא אותה ? אנא צביעו באדום ושלחו לנו בדואר.

מסקנה.

הצ'י הוא הכוח שמכין לי תה.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “בעקבות מלחמת הכוכבים: חלק II – אימת השוגון

  1. פינגבק: בעקבות מלחמת הכוכבים: חלק III – פלאש סקיווקר « העולם המופלא של התרבות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s