ג'ני מהבלוק (של הפיראטים)


כי בחצות 
שוב ירעימו פצצות. 
"
מה קרה?", תצרחו שם מרחוק, 
ותראוני בחלון צופה, צוחקת – 
ותאמרו: "חוצפה! מצאה לה זמן לצחוק!" 
וספינה עם גולגולת 
על שישים תותחיה 
אז תפגיז את העיר.
"אדיוט! לא קרצתי, מיצמצתי"

ההפלגה מתחילה
ג'ני הפירטית, היא יצירה מתוך היצירה המחזה/אופרה, אופרה בגרוש (Die Dreigroschenoper), אחד מהמחזות המפורסמים ביותר של הצמד ברטולט ברכט/קורט וויל

"מה? עזוב אותך, בת"א נותנים לעשן בכל מקום אל תדאג"


ג'ני הפירטית הוא השיר השני הכי ידוע מתוך המחזה, שהראשון הוא כמובן מקי סכינאי. אבל ג'ני נחשב לאחד השירים המצמררים ביותר במחזה, ובעיני בכלל.
המחזה עצמו הועלה לראשונה ב- 1928 והפך מיד לאחד המחזות החשובים של התאטרון המודרני. ההצגה מציגה את העולם העלוב של הקבצנים, הזונות, הגנבים והרוצחים המסתובבים ברובע הסוהו של לונדון בתקופת המאה ה19.  הרעיון של המחזה נבע מאופרת הקבצנים של ג'ון גריי המספר גם הוא על עלובי החיים בלונדון.
אופרה בגרוש  זזה בין הדמויות השונות- מקי הפושע המוכן לעשות הכל תמורת כסף או אלכוהול, ג'קי השוטר המושחת, פיצ'ם ראש העיר הבלתי רישמי של סוהו ומשפחתו, וכמובן ג'ני, זונה מלצרית ומשרתת, לשעבר בת זוגו של מקי עצמו.


בזמן שג'ני נמצאת בפאב, מנקה ואולי מחפשת גם לקוחות מזדמנים, הגברים מדרבנים אותה לשעשע אותם בשיר. היא פוצחת בשיר 'ג'ני הפירטית', שיר שהוא בעצם פנטזיה אפלה של אותה מנקה.
 בחצות שוב ירעימו פצצות.
"
מה קרה?", תצרחו שם מרחוק,
ותראוני בחלון צופה, צוחקת –ותאמרו:
 "חוצפה! מצאה לה זמן לצחוק!"


וספינה עם גולגולת
על שישים תותחיה
אז תפגיז את העיר.


אז תמחו, 
אדונים,את הצחוק מן הפנים,
כי תראו איך העיר מתמוטטת,
ובתים למאותי 
יהרסו עד ליסוד,
ורק זה המלון יעמוד על תילו.
תשאלו: "למה הוא עומד עוד?
בזכות מי דווקא הוא עומד עוד?"


השיר נותן לנו להציץ לרגע לתוך מוחה המעוות של מוכת גורל, הצצה לנפש שעוותה לאיטה בתוך הביבים של סוהו. בין קריצוף לקירצוף, בין לקוח ללקוח, פנטזית הנקמה שלה הלכה וגדלה.

ספינת הדגל החדשה של מנו ספנות

היא מפנטזת כיצד ספינת פירטים שחורה ואימתנית מגיעה לנמל. הספינה עוגנת ומכוונת את 50 תותחיה אל העיר ורומסת ומשטחת כל בית באזור, חוץ מביתה של ג'ני. כאשר הפירטים יורדים אל החוף, פושטים על העיר והורגים את כולם, את השבויים מביאים בפני ג'ני.
השודדים ישאלו אותה, "על מי עלינו לחוס?" והיא תענה "על אף אחד".
שוב תזרח החמה
ונושאי הספינהי
פשטו כצללים בכיכר כאן,
אוסרים בכבליםאת כולכם, 
הנבלים,מביאים לפניי,שואלים: 
"מתילהרוג אותם ‟מיד, או אחר-כך?
את כולם? מיד, או אחר-כך?
"שמש תצליף ודממה ברציף.
ישאלו: "מי ימות – ומי נשאר?"
אתבונן לי דומםואומר: "כולם!"
וכשיפלו ראשיכם אומר רק:
"הופ-לה!"


הקטע המצמרר ביותר.
הספינה השחורה של מרטין לות'ר קינג
השיר קיבל חידושים אין ספור, כמובן שבכל הפקה קיבל ביצוע קצת אחר. חשוב להדגיש שהיו מעל ל10,000!!! הפקות שונות בעולם, רק בארץ היו כמה וכמה הפקות, שהידועה בהן היא של האהל.
בתחילת עידן הקולנוע, ב1931, הפיקו שתי גירסאות זהות לאופרה. אחת בגרמנית -שפת המקור של המחזה- ואחת בתרגום הצרפתי. בתפקיד ג'ני בגרסה הקולנועית הופיעה לא אחרת מאישתו של קורט וויל, לוטה לניה (פרוטקציות מישהו?) , ששיחקה את התפקיד גם בהפקה הראשונה ב1928.  ועד היום היא אחת השחקניות  הכי מזוהות עם הדמות.

אבל היא לא היחידה שמזוהה עם השיר. היתה זו דווקא זמרת הג'אז נינה סימון שעניקה לו משמעות פוליטית עמוקה.
הגרסה של סימון מתוך ההופעה החיה שלה ב1964 העניקה לשיר עומק שלא היה לו, כאשר כל זמרת לבנה אחרת שרה אותו.
סימון, שהיתה חלק מהתנועה למען שוויון זכויות השחורים בארה"ב, הטעינה את השיר במשמעות סימבולית. כאשר מפיה נשמע  על מקרצפת הרצפות, התמונה שמיד עלתה בראש לא היתה של בחורה צנומה ולבנה מהמעמד הנמוך, אלא של משרתת שחורה חסרת כל זכויות, שכל תפקידה הוא למלא אחר הוראות אדוניה. והספינה השחורה שתהרוס את העיר שעליה שרה ג'ני,  כבר אין הכוונה היא לספינת פירטים פשוטה, אלא להמון שחור וזועם שישמיד, יהרוס ויבזוז אם ימשיך להיות בעמדת המשרת הנחות.

לאחרונה אפשר לשמוע גם חידוש מצמרר של מריאן פיטפל ואפילו של צמד הקברט דרסדן דולס (the Dresden Dolls).
מפליגים לעבר השקיעה
בדבר אחד התעלה שירה של ג'ני על הפופולריות של מקי – בדמיון. הסיפור של ג'ני והספינה השחורה המשיך להתגלגל, לקבל צורות שונות, או אפילו המשכים כאלו ואחרים.

"היי, עצור! אתה יכול להקפיץ אותי פה לתחנה ליד?!"


הקומיקסאי שהוזכר כאן אין סוף פעמים, אלן מור, הידוע באהבתו לקורט וויל (אף היה שם העט שלו בתחילת הקרירה), החליט לשזור את סיפורה של הספינה השחורה בתוך הקומיקס של השומרים (Watchmen ) . לאורך הסידרה הוא שזר קומיקס בתוך קומיקס. הקומיקס הפנימי נקרא לא אחרת מאשר סיפוריה של הספינה השחורה (Tales of the Black Freighter) והוא מספר סיפור אימה מזוויע על ניצול מהתקפה של הספינה השחורה, הבונה רפסודה מגופות חבריו, הכל כדי להקדים את הספינה, להגיע לביתו ולהגן על עירו. אך כאשר הוא מגיע לביתו והורג בשוגג את אישתו, הוא מבין שהספינה לא באה בשביל העיר, אלא לאסוף אותו אליהם, כי מקומו בין הפיראטים חסרי החיים והלב.


איזכור נוסף שמקבלת ג'ני הוא בסירטו של לארס פון טריירדוגוויל. שם ג'ני מחליפה את שמה לגרייס (משוחקת על ידי ניקול קידמן), וסוהו מתחלפת בעירה המושלגת דוגוויל.
אך גם הפעם, גרייס/ג'ני, נערת מצוקה שנקלעת לעיר לאחר שנרדפה על ידי מאפיונרים,  הופכת אט אט למשרתת של כל אנשי העיירה, שמנצלים את מצבה. בתחילה  היא עושה זאת מרצון ואחר הופכת  בלית ברירה לשפחה הכללית של כל תושבי העיירה. ואם לא מספיקות המטלות השונות שעליה לבצע, היא גם הופכת להיות בובת המין של גברי העירה שבאים אליה בניגוד לרצונה. לבסוף מתברר שהמאפיונרים מהם ברחה משרתים את אביה, ובשובה הביתה יורשת את אביה ושולחת את אנשי המאפיה להשמיד את העיר על יושביה.

לסיכום
ג'ני היא בעצם האחר, אלו שאנו לא רואים, אלו שמנקים, שמתקנים, שמשרתים אותנו, אלו שבסוף יבואו ויגדו "הופ-לה", ולא חברים, זה לא קורה רק בסוהו, או בגרמניה או בדוגוויל, זה יכול לקרות גם כאן בת"א


מסקנה
ובתפקיד קפטן ג'ק ספארו, ג'ני דפ.
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s