ביקור קצר: בדרך לאבדון


 אבדון, הסרט החדש של ג'וסף קוזינסקי בכיכובו של טום קרוז, זכה לשמו בזכות ולא בחסד.

הסרט אבדון הוא סרט מדע בדיוני פוסט אפוקליפטי. לפיו, בעתיד גזע חייזרים ינסה לפלוש לכדור הארץ, בני האדם ינצחו את אותו פולש, אבל בתהליך ישמידו את כדור הארץ ככוכב שיכול לשמר חיים. בני האדם עזבו לאחד הירחים של צדק. מאחור השאירו רק צוות שלד לכמה סידורים אחרונים ולהיות האחרונים שמכבים את האור. הקדמה הזו שנשמעת בחלקה בתחילת הסרט חוזרת על עצמה עוד כמה וכמה פעמים לאורך הסרט, למקרה שמישהו שכח או ניכנס מאוחר.

 במאי הסרט, קוזינסקי, למי שלא מכיר, הוא במאי עולה בשמי הוליוויד. קוזנסקי שהגיע לבימוי דווקא מלימודי האדריכולות, ניכר בחוש אסטטי מפותח במיוחד. סרטו הקודם של קוזנסקי, טרון- מורשת, הראה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, נופים מדהימים. אבל גם באבדון כמו בטרון, קוזנסקי מראה שגם בני אדם הוא רואה כמבנים, רגשות הם אבנים ואנשים הם מבנים ארכיטקטוניים יפים  אבל חלולים מבפנים, חדרים חדרים. בסרט כמו טרון כשיש מבנה חברתי שמורכב מ"תוכנות" ולא אנשים, העניין עובד יפה. הוא נותן הרגשה של חיים מלאכותים שנותקים ומחוברים.

ביום בהיר רואים את ביירות

הבעיה שבאבדון זה לא עובד. הדמויות שם מעניינות כמו מבנה בית חד קומתי מתקופת המנדט הבריטי. הדמות הראשית של טום קרוז, ששולטת על המסך ב100 אחוז של הסרט. נראה כמו גרסה חיוורת של ומדברת של הרובוט וול-E. גם הוא כמו אותו רובוט, נשאר על עולם חרב, גם הוא כמו אותו רובוט קטן אחראי על הסביבה הנטושה וגם הוא כמו אותו רובוט עוזר ומתקן רובוטים אחרים. אבל בניגוד לוול-E, טום קרוז הוא דמות בשר דם שלא יכולה להרשות לעצמה להיות שטוחה ורובטית, מה שקורה בפועל. גם חברתו לעבודה, השחקנית אנדראה רייסבורואו, מוגשת לנו כאן במימד קרטון אריזה. הדמות שלה כל כך שטוחה שאפשר להשתמש בה כקרש גיהוץ.

נוהל עצירת חשוד שיגרתי של משטרת התנועה

באופן כללי הסיפור, שהיה במקור נובלה גרפית, מרגיש כמו חומר לסרט קצר ולא מקורי, שנמרח על יותר מידי זמן. הסרט מהדהד לכל כך הרבה סרטים אחרים, עד שלא ברור אם זה בכלל סרט או יצירת מחווה לקולנוע המד"ב לדורתיו. העלילה ברורה מה5 הדקות הראשונות שלה, ללא הפתעות, והטוויסטים בסיפור נצפים קילומטרים לפני שהם באים. בכלל התחושה היא כזו של אוכל לעוס.

אבל… וזה אבל גדול, הסרט הוא יפיפייה. לא מבחינה לירית, לא מבחינה אומנותית לא המשחק ואפילו לא השחקנים. אלא הסרט עצמו. הנופים שלו, הצבעים שלו ואפילו המבנים ההיסטוריים של ניו-יורק, שהתאחדו עם האדמה והים נראים מדהים (אפילו השניה שבו מופיע פסל החירות קבור בחול). רק בשביל זה שווה להשקיע כמה שקלים ולראות את היופי הזה על המסך הגדול. אם אתם מחפשים סרט טוב, עם דמויות עגולות, זה אולי לא הסרט בשבילכם…

יושב באפוקליפסה על המים, רגל פה רגל שם.

מסקנה

לפעמים צריך להאמין לשם של הסרט.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ביקור קצר: בדרך לאבדון

  1. אוהבת את שורות המחץ/הפאנצ'ים שלך המסיימים את הסקירות.\
    הגברים פה בבית היו בסרט, לא השתעממו אך מצאו שתסריט בהחלט קצת אבוד ואפשר לוותר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s