ביקור קצר: בירדמן – עוף גוזל


יש לי ציפור קטנה בראש..

יש לי ציפור קטנה בראש..

זה מטוס, זה סופרמן, לא זה ציפור !! והציפור הזו יודעת לעוף.

סרטו החדש של הבמאי המוערך, אלחנדרו גונסלס איניאריטו (בבל, אהבה נושכת), נושק כנפיים וממריא אל-על במהירות על קולית.  הסרט  יוצא למסע חיפוש עצמי ברבדים שונים ומרובים, ששלובים זה על גבי זה במארג בלתי נגמר של שכבות.

הסרט עוסק בשחקן הוליוודי שעבר את שיאו – רייגן, ש\אותו מגלם השחקן מייקל קיטון (באטמן, ביטלג'וס). רייגן הוא שחקן המזוהה עם גיבור העל הפיקטיבי (לא שיש גיבורי על אמתיים) בירדמן, איש הציפור.  במהלך הסרט, ריגן מנסה למצוא ולהמציא את עצמו מחדש כשחקן ובמאי תיאטרון מוערך, ובעזרת מהפך זה, רוצה רייגן למרוט את נוצת העבר שלו כבירדמן ולהיפטר אחת ולתמיד מהצל הרודף אותו באופן פיזי ומטפורי.

"יכול להיות שעכשיו דרכתי על קקי של ציפור?!"

אך הצל שממשיך לרדוף אותו גם באופן מטפורי ולא פחות מזה באופן פיזי, הוא הזהות הסודית שלו כדמותו של בירדמן, אשר הותכה אל תוך אישיותו של רייגן ומלחששת לו באוזן ובמוחו את הספקות והפחדים שלו ללא הרף, דוחפת ומושכת את דמותו של רייגן כרצונה.

המסע הזה נראה אישי מתמיד  כאשר לתפקיד רייגן מלוהק לא אחר מאשר באטמן האגדי, מייקל קיטון, שהיה הבאטמן בסרטיו של טים ברטון בסוף שנות ה80. לא פעם הסרט דואג להזכיר לנו, שבירדמן של רייגן ובאטמן של קיטון, אחים תאומים הם.  בירדמן, דמות קולנועית שהתחילה או העירה, את סרטי גיבורי העל, מזוהה עם אותו מהלך שעשו סרטי באטמן בסוף שנות ה80. גם העובדה שרייגן, ממש כמו קיטון, ויתר על חוזה שמנמן של כמה עשרות מיליוני דולרים רק בכדי לחזור ולעטות עליו את תחפושת הגיבור רק מחזק את הקשר ההדוק בין הדמות על המסך ובן דמותו הבשר ודם.

"תשמע בדיחה, שר האוצר ניכנס למסעדה…."

מה שמחזק את הקשר, בין הסרט לעולם שלנו, הוא זריקת השמות והאזכורים כמו "רוברט דאוני ג'וניר שמגלם את איירון מן" או שמות אחרים של דמיות סרטים ושחקנים המככבים במסת סרטי הקומיקס בשנים האחרונות.

ריגן מאמין שאם יצליח לעלות מחזה תיאטרלי מוצלח בכיכובו ובבימויו על במות ברודווי, אז הקשר בינו לבין הציפור ינותק והוא יוכל לעוף לקריירת סולו נטולת כנפיים ומקור. אך העבר שלו והווה שלו לא מרפים ממנו לרגע.

ביתו, סאם, שעובדת יחד איתו על הפקת התאטרון, מגולמת על ידי אמה סטון (העזרה, ספיידר-מן המופלא)  הנפלאה, שמשמת כתזכורת תמידית לעברו וכישלונות העבר שלו, הן כאבא והן כשחקן. גם סאם סוחבת על עצמה מטען עבר לא קל בתור בת של…

"תראו, ציפור מתה"

למיקס המשפחתי הזה תוסיפו גם את צוות השחקנים של ההפקה: השחקנית לאוורה ששוכבת עם הבמאי , את לסלי (נעמי ווטס) כוכבת מזדקנת שממתינה עדיין לפריצה שלה ובן זוגה שחקן התיאטרון המוערך, המוכשר  והמשוגע מייק (אדוארד נורטון).

"הבא ונתגוששה, הרם ידיך"

מאחורי הקלעים עומד המפיק שהוא גם עורך הדין וחברו הטוב ביותר של רייגן, ג'ייק. את ג'ייק מגלם בתפקיד מדהים, זאק גאליפינאקיס שמוכר לנו יותר בתור המשוגע מסרטים בדרך לחתונה עוצרים ב….
זאק עוטה עליו הפעם תפקיד דרמתי מאופק, שאותו הוא מבצע בדיוק מפליא.

הסרט עצמו מצולם ומוצג לנו כפנטזיה ריאליסטית. ז'אנר מיוחד ומעניין בפני עצמו, שמעניק לסרט מגע קסום שמבלבל את הצופה בנוגע למה שמתרחש על המסך. השימוש הקולנועי בסרט, בהרגשת השוט האחד המתמשך והשימוש במוזיקה סינכרונית ואי סינכרונית של הסרט,  צובעת את הסרט בצבע אפור קסם.

"איזו סוכה, קצת הגזימו עם הקישוטים השנה"

לפי דעתי הסרט הוא אחד הסרטים הטובים והמפתיעים שיצא לי להיתקל בהם בשנים האחרונות, הוא מספק הצצה לתוך עולם של הזיה, דמיון ומציאות שמכה לך בפנים. סרט שמלוהק בצורה מושלמת כמו מסיכה לגיבור על.

מסקנה

אם כבר לעוף כמו ציפור, אז לעשות את זה כמו עטלף.

מודעות פרסומת

פיהוק המלך ואגדת האוסקר המוזהב


פיהוק המלך, האמת שהתלבטתי קשות לפני מספר שבועות. חשבתי האם לכתוב ביקורת על הסרט "נאום המלך" או לא?
לאחר מספר הרהורים עם עצמי, החלטתי שהוא לא מספיק מעניין כדי שאבזבז עליו פוסט, והתפנתי לכתבות אחרות. אבל הנה לפתע , הסרט זכה בלא פחות מפרס האוסקר לסרט הטוב. אז כנראה שאולי הוא מספיק חשוב על מנת שאקדיש לו פוסט אחרי הכל.


למי שלא מכיר, נאום המלך הוא הסרט שזכה השבוע באוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. הסרט התמודד מול סרטים כמו ברבור שחור המעולה, אומץ אמיתי של האחים כהן, הרשת החברתית המדובר ועוד . הוא התמודד מול כל אלו ולבסוף, בדרך פלא, האפיל עליהם וקטף את הפסלון המוזהב.
איך הוא עשה את זה ? שאלה טובה!

הסרט עצמו מספר את סיפורו של המלך ג'ורג' ה6 (קולין פאר'ת) , אביה של אליזבת המלכה הנוכחית, אשר סבל מסתבר מבעיות גימגום ופחד קהל. הסרט עוקב אחריו ואחרי סידרת הטיפולים שמעביר אותו המטפל האקצנטרי שלו , מר ליונל לונג (ג'פרי ראש). השורה הזו די ממצה את הסרט כולו.

סרג'נט פפר והללבות המגמגמים

אז נכון, במאי הסרט מנסה לצייר את ג'ורג' כאנדרדוג, ככזה המסתרח אחרי אחיו הגדול, אדוארד. אדוארד הוא כל מה שג'ורג' לא הוא נהנתן, שחצן, מלא ביטחון עצמי, והוא יורש העצר וג'ורג' לא. אז מה !? האם באמת אנחנו יכולים להזדהות עם האנדרדוג שהוא "רק" שני בתור למלוכה? העובדה הזו, והעובדה שגם מי שמכיר קצת  את ההיסטוריה  ויודע  שהוא יצליח להאפיל על אחיו מוכיחה שכן. העלילה נשארת קאמרית מידי לכל לאורך הסרט. ההתמקדות  היא רק ב2-3 דמויות, ומשטחת את כל שאר הדמיות. במצב כזה אתה מצפה שהדמויות שבהן כן מתמקדים תהיינה עגולות ומלאות עומק. לצערי זה לא קורה בסרט הזה. דמותו של ג'ורג' נשארת פלקטית ושטוחה לכל אורך הסרט. גם דמותו של ליונל נשארת שטוחה, מלאת שטיקים טריקים וטיקים, ולא ממש נכנסת לעולם הפנימי של הדמות, למניעים האמיתיים שלה. גם כאשר הוא מספר על טראומות בהן הוא טיפל אנחנו לא באמת מרגישים את העומק של הדמות.

"ובפינה הימינית...."

עצם העובדה שהדרמה היא דרמה קטנה, על קנה מידה גדול היא  בעוכריה. ישנם סרטים קטנים ונהדרים המתרחשים על רקע אירועים גדולים. סרט זה, לצערי, שכח להציג את האירועים המתרחשים מסביב. הסרט מתרחש בזמן המתח באירופה לאחר עליית הנאצים בגרמניה. פרט  למשפט אחד או שנים אין כמעט איזכור לעניין. באחת הסצנות אנחנו עדים לתחילת הבליץ על לונדון, אולם אם אתה ממצמץ לשניה אתה מפספס את זה. אין הרגשה של פאניקה ברחובות, הכל רגוע מידי, אין שום הרגשה של "יום הדין" המתקרב, תחושה ששררה בלונדון באותה העת. וזאת רק דוגמה אחת. הסרט שזור באירועים כאלו שפשוט מדולגים באלגנטיות או מחופפים הכל למען סיפור הידידות הקרובה בין השניים.

נדמה גם שטום הופר, במאי הסרט, מבין את הבעיה של התסריט, ומנסה בדרכי הצילום והעריכה לתקן את המצב. זוויות  צילום מוזרות, עריכה לעיתים….. המממ מוזרה. אך במקום לתקן את הדבר הוא ממשיך וגורע מהסרט. הסיפור הוא סיפור בנאלי אבל העריכה והצילום מתנגשים עם הסיפור. במקום ליצור סינטזה של משהו מקורי, זה יוצר בלבול וחוסר אחידות לכל אורך הסרט.

שמשון הגיבור

הסרט כושל בנקודה הכי חשובה שלו הוא כושל בלרגש אותנו. הוא לא מצליח לגרום לנו להתאהב בג'ורג' או להרגיש  את ליונל, ולא באמת אכפת לנו אם מונרך כזה או אחר יגמגם מול עמו או לא. כזכור לנו גם משה רבנו היה כבד פה ולשון, אבל זה לא הפריע לו להיות מנהיג האומה. והפעם על המאזנים לא מונח גורלו של עם שלם, אפילו לא של בית מלוכה אחד, אפילו לא של מלך אחד. הגמגום של ג'ורג' לא היה מונע מבעדו להיות מלך, לא היה מוביל לתבוסת בריטניה במלחמה, ואת "הבחורה" הוא כבר מזמן השיג. אז בעצם מה היתה מטרת כל המסע שהסרט העביר אותנו? לא לגמרי ברור.

אבל, וזה אבל גדול, כאשר צופים בסרט, נהנים מכל רגע. מדוע? בגלל שלושה דברים קטניםקולין פארת' (גאווה ודעה קדומה,בריג'ט ג'ונס), ג'פרי ראש (שייקספיר מאוהב, שודדי הקריבים) והלנה בונהם קרטר (מועדון קרב,אליס בארץ הפלאות). שלושתם מצליחים להפיק התמוגגות של ממש מול המסך בשל משחקם. הם מצליחים להתעלות מעל הבימוי הבנאלי והמפוחד. שלושת השחקנים האלו כאמור לא יכולים לשחק רע גם אם חייהם היו תלוים בכך. הצפיה בסרט הזה מתבקשת, ולו רק על מנת לראות את השלושה האלו בפעולה, כיצד הם תופסים את הקהל ומהפנטים אותנו במשחק הכמעט מושלם שלהם.

"המקרופן מחובר לרשת ג', אל תתרגש זה אומר ש4 אנשים ישמעו אותך"

אז מדוע זכה הסרט באוסקר אם הוא לא הסרט הכי טוב? יש לזכור שהאוסקר  הוא לא תחרות על הסרט הטוב ביותר. איכות הסרט היא אפילו לא פקטור. צריך רק להזכיר חלק משמות הסרטים שזכו בפרס הזה כדי להבין. למשל רוקי, שזכה ב76 (כן, רוקי של סיבלסטר סטלונה), בו הוא התמודד מול נהג מונית של סקורסזה ומול כל אנשי הנשיא. או ב2007 כאשר גלדיאטור זכה בהתמודדות מול נמר דרקון, טראפיק ושוקלד.

"i'm the king of the world"


האוסקר לא מעיד על איכות הסרט, אלא על שני דברים אחרים. דבר אחד הוא הלך הרוח של הביקורות שמאד משפיעות. אולם הדבר שהכי משפיע הוא הפוליטיקה הפנימית הפוליטיקה של האולפנים, של מדיניות החוץ, של משרדי היח"ץ. איכות בכלל לא נכנסת למשוואה הזו. במקרה הזה העדיפו ללכת על הבחירה הבנאלית והמשעממת. כל בחירה אחרת תהיה אמירה פוליטית שחברי האקדמיה כנראה לא חפצו בה. אם היו בוחרים בילדיםבסדר, היתה אמירה פוליטית פרו הומוסקסואלית. בחירה בברבור שחור תהיה אמירה פוליטית פנימית על סרטים "אומנותיים" וכו.. וכו..
ואכן, הבחירה הכי שמרנית היתה לקחת את הסרט הבנאלי ביותר ולתת לו את הפרס, במקרה הזה פיהוק המלך, סליחה, נאום המלך.


לסיכום
האם לראות את הסרט? כן. האם לשלם עליו כרטיס קולנוע ? לא. האם הגיע לו לזכות באוסקר? בהחלט לא.
הסרט בנאלי ולא מחדש דבר, האוסקר היחידי שהגיע לו בכבוד הוא על השחקן הטוב ביותר. בקטגוריה זו הוא השאיר מאחור את כל המתמודדים.

מסקנה
אם אתה בן לאחד ממשפחות המלוכה החזקות בעולם, אל תתבכין. ואם אתה עושה סרט על אחד כזה, אל תתקמצן.