בעקבות מלחמת הכוכבים: חלק III – פלאש סקיווקר


פרק III,

בפעם האחרונה, עזבו גיבורינו את מסעם ביפן הפאודלית. גיבורינו היו בחיפוש אחר מקור הסיפור והאימג' של סדרת מלחמת הכוכבים. עד כה הם עברו סכנות אין ספור,
עברו בזמן דרך מלחמת העולם השניה והצליחו לחמוק בזריזות, לא בלי קושי,
מאחיזת הקיסר הנורא היטלר.במנוסתם הגיעה החבורה אל יפן הפיאודלית כדי לגלות את הקשר ההדוק בין אבירי הגאי
ללוחמים הסמוראים (לא לבלבל עם החתולים הסמוראים).
והשבוע המשך ההרפתקאות של
"המסע אחר מלחמת הכוכבים בים בים בים"

הערב על המרקע

הקולנוע, עולם חדש ומרתק. עולם אשר בשנות ה30 וה40 של המאה העשרים, מילא את התפקיד שהטלויזיה ממלאת את חייהם של הילדים בימנו. באותה תקופה, לפני הטלויזיה, כבר היו סדרות. סדרות שהיו בנויות על אותו פורמט שמוכר לנו היום מהטלויזיה,כל סדרה היתה בנויה מתוכניות בנות חצי שעה, כשלכל פרק היה המשך .

אנשי הG של טרייסי? באמת ?

הסדרות היו פופולריות למדי, ובעיקר עקבו אחרי גיבורים שונים והתרחשויות שונות.
תקופה בה ילדים היו נוהרים כל שבוע לראות את הגיבור האהוב עליהם נלחם בצורה גמלונית (עם משחק מוגזם) בנבל המזויע ביותר. אחד הילדים האלו היה ילד מזוקן (הוא לא באמת היה מזוקן אז) בשם ג'ורג' לוקאס.
לוקאס היה מרותק לסדרות האלו, וסיפר שזה היה המפלט היחיד שלו כילד מהשיעמום התהומי של העירה הקטנה שלו. הוא צפה בכל סדרה ובכל סרט שמוחו הקטן היה יכול לצפות, הוא ספג וספג כמו מטלית הפלא של סנו.

ובהוליוויד כמו בהוליווד, כבר בשנות השלושים היה לקולנוע משבר כתיבה, והאולפנים (בעיקר הקטנים) התחילו לחפש חומרים לעשות מהם סרטים. אחד המקורות העיקריים היה האח החורג של הקולנוע, הקומיקס סטריפ.

באק vs. פלאש

באמצע שנות השלושים התחילו שתי סדרות סטריפים ,מדע בדיונית. שתיהן הפכו לסדרות קולנועקודם הגיע באק רוג'רס במאה ה25 ומיד אחריו פלאש גורדון שמיד העפיל על קודמו. באק רוג'רס היה החלוץ שפילס את הדרך, השתמש בהרבה מאוד מדע ויזאלי והרבה דמיון אבל נכשל, בעיקר מכיוון שאנשים עוד לא ממש הבינו מה זה השטויות האלו של חלליות ואקדחי ליזר, ובכלל למה כל כך הרבה רעש בין שתיים לארבע? באק רוג'רס הכניס לתודעה מונחים השגורים היום לכל אחד, אבל זה לא היה דבר של מה בכך. עד היום תוכל לשמוע הילביליז לאורך ארה"ב מדברים על שטויות מד"ב במונח "השטויות של הבאק רוגרס האלה".
אבל אחרי באק הגיע פלאש גורדון. פלאש השתמש בשפה של רוג'רס אבל עשה את זה הרבה יותר טוב.

פוקס המאה ה25

ב1936 יוצאת לאקרנים הסדרה הראשונה של פלאש גורדון "פלאש גורדון בספינת החלל" והפעם המפיקים, בניגוד לבאק ר'וגרס, השכילו להשתמש בשחקנים מקצועיים ולא בשחקנים סוג ד' שדיקלמו משפטים . הסדרה היתה המצליחה ביותר מכל סדרות הקולנוע של התקופה וגם היקרה ביותר.
הסידרה הניבה עוד שתי סדרות המשך מצליחות לא פחות, הראשונה ב38 "פלאש גורדון והמסע למאדים" והשניה ב1940 ,את החלק השלישי, "פלאש גורדון כובש היקום”.

אתה שמח לראות אותי? או שיש לך תותח פורטונים בכיס ?

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, למה זה בכלל אמור לעניין אותנו בכתבה על מלחמת הכוכבים?
ובכן, לוקאס בכלל לא רצה לעשות את מלחמת הכוכבים. הרעיון המקורי של לוקאס היה לעשות רימייק לסדרת הסרטים של פלאש גורדון. לוקאס פנה לאולפנים וביקש לקבל את הזכויות על הסיפור, ולהחיות אותו להרפתקאת חלל חדשה בשלושה חלקים. האולפנים הסתכלו על לוקס ואמרו לו בחיוך רחב תשכח מזה. אז הוא שכח מזה, וניסה להשיג את הזכויות לעשות את הגרסה האמריקאית למבצר הנעלם של קארסואה, אבל גם את זה הוא לא הצליח להשיג (ועל זה נרחיב בשבוע הבא).

לוקאס הצעיר, לפי שפותה על ידי הצד האפל של התעשיה

לוקס כובש היקום

אז לוקאס הצעיר התעצבן, לקח את הדברים שלו, ואמר בליבו "לא רוצים? לא צריך! אני אצור משהו יותר טוב". אכן, לוקס חזר הביתה ומיד התחיל לעבוד על סיפור לא קשור. כמה לא קשור? בואו נראה, זאת העלילה של פלאש גורדון . בקצרה

פלאש גורדון הוא שחקן פוטבול/פולו (משתנה לפעמים) כלאמריקאי, כזה שגדל בחווה בקנזאס. יום אחד הוא נשלח לחלל יחד עם חבורת המורדים להילחם בקיסר העריץ הגלקטי מינג. חבריו של פלאש הם : ד"ר זרקוב מדען זקן שעוזר ומלמד אותו את פלאי הטכונלוגיה, משמש כאיש שקול הגיוני וכמכוון חכם וזקן, ודייל ארדן מלכת יופי ומושא תשוקתו של גורדון. בדרך הם מגיעים לעולמות מוזרים כמו יער העד של ארבוריה ממלכת הקרח של פריג'יה ולעיר המעופפת של אנשי הנץ.

מלחמת הגורדונים

העלילה בקצרה של מלחמת הכוכבים פרק IV: תקווה חדשה

לוק סקייוואקר הוא נער חווה כל אמריקאי , כזה שגדל בחווה על טאטואין . יום אחד הוא נשלח לחלל יחד עם חבורת המורדים להילחם בקיסר העריץ הגלקטי פלפטין. חבריו של לוק הם : אובי וואן קנובי קוסם זקן שעוזר ומלמד אותו את פלאי הכוח ומשמש שקול הגיון וכמכוון חכם וזקן, וליאה אורגנה, נסיכה ומושא הצלתו של לוק. בדרך הם מגיעים לעולמות מוזרים כמו יער העד של אנדור, ממלכות הקרח של הות' ולעיר העננים של של כולם.

לוק סקייגורדון

לוקס מצא את הטריק הכי ישן בספרבוא נקח את מה שלא נותנים לי, נעוות אותו קצת ונקרא לו שלי. אבל יאמר לזכותו של לוקאס שהוא מעולם לא החביא זאת. כבר בשניה הראשונה למלחמת הכוכבים, ברור מאיפה הוא שאב את ההשראה. יודעים איך? בסרטון למטה אתם רואים כיצד היה נפתח כל פרק של פלאש גורדוןמוכר לא ? (צריך לעבור קצת את כתוביות הפתיחה, דקה וחצי בערך)

אבל את הדבר הכי חשוב בקונספט שלוקס לקח ושיכלל זה את העובדה שהטכנולוגיה היא קסם. זה בא לידי ביטוי בכך שאם באגדות שבאו לפני הקסם היה הנשק של של הגיבור חרב המלכים אקסקליבר, או לחשים שונים שעזרו (או ניסו להכשיל) את הגיבור, אז אצל פלאש וגם אצל לוקס הקסם מוחלף בטכנולוגיה. החרב הקסומה היא עכשיו חרב אור, הלחש הוא עכשיו אקדח הלייזר, ופורטל הקסמים הוא עכשיו ספינת חלל.

מסקנה
פלאש חבר מסיפור אחר.


מודעות פרסומת

מוצצים


כאשר אנחנו חושבים על קהילה שאוהבת להתלבש באופן מצועצע, יוצאת לבלות בעיקר בלילות, מחליפה בני זוג רבים, ובעיקר, שאנשיה אוהבים למצוץ, אנחנו מן הסתם  נחשוב על הקהילה ההומוסקסואלית.
אבל אני התכוונתי לערפדים. זה לא מיקרי שיש דמיון כזה בין הומואים לערפדים.

גם אתה ברוטוס?

הפחד במראה

ערפדים הם חלק מז'אנר סרטי האימה. סרטי האימה מאז הופעתם הראשונה, היו לרוב בבואה לפחד של החברה שיצרה אותם. בשנות ה40 היה זה הפחד מהמלחמה הקרה והמקארטיזם עם  סרטים כמו פלישת חוטפי הגופות. בשנות ה60 היה זה הפחד מהאנרגיה האטומית אשר הובילה לסרטים כמו THEM (עם הנמלים הענקיות) וליל החיים המתים וכו

"יעקוב, תביא את הK300 שוב יש נמלים"

אבל הפעם אני רוצה להתמקד בתת ז'אנר אחד בתוך כל בליל סרטי האימה של סרטי הערפדים,אולי אפילו למקד את זה לסרטי הערפדים שנוצרו מתחילת שנות ה80 ועד אמצע שנות ה90. בכתבה אחרת שלי לפני כמה חודשים כתבתי באריכות על תולדות הערפד במערב. אז רק תזכורת מהירה , ערפדים הם יצורים מיתיים. על פי האגדות הם ה"חיים המתים", אנשים שמתו וחזרו לחיים וניזונים מדם החיים. כמעט לכל התרבויות העתיקות היה איזכור למתים שחוזרים ושותים את דמם של החיים.
במשך שנים ערפדים היו לא יותר ממפלצות מחרידות וטיפשות שרק צדו דם. היה זה המשורר הבריטי לורד בירון  שהפך את הערפד ליצור אינטליגנטי בשירו "הכופר" (1813). לאחר מכן הגיע בראם סטוקאר וכתב את דראקולה (1897).

רק דרקולה יביא שלום!

הערפדים, כמו בסרטי אימה אחרים, הביאו לידי ביטוי את פחדיה של החברה, אם זה בגרמניה של שנות ה30- הפחד מהזר ובעיקר מהיהודים כפי שנתפסו בנוספרטו. היו גם יהודים שידעו שפחד הופך מהר מאוד לשנאה ובתגובה היגרו לארה"ב בשנות ה20 וה30. בארה"ב מנגד, התגבר הפחד מן הזרים שהתחילו לזרום בשנות ה30 ובא לידי ביטוי בסרט דראקולה, בו הוא היה כבר בעל מבטא רומני/הונגרי כבד והסתובב כל הסרט עם מגן דוד.

"אתה מתכוון לגמור את הגיפלטע הזה? או שאני יכול לאכול?"

לאחר הקדמה קטנה זו על ערפדים אני רוצה להזכיר לכם מה היה הפחד הגדול ביותר בשנות ה80, פחד הממשיך להטיל את צילו עד היום הפחד ממגפת האיידס שהתחוללה בשנים ההן.

איידס

מחלת האיידס AIDS ראשי תיבות של Acquired immune deficiency syndrome (תסמונת הכשל החיסוני הנרכש) איננה מחלה חדשה. מקרה המוות הראשון הידוע  כתוצאה מאיידס היה כנראה בשנות ה60 של המאה העשרים. אבל היו מקרים בודדים שלא ידעו לקטלג אותם. היה זה רק  ב1981, ב5 ליוני ליתר דיוק כאשר חמישה הומוסקסואלים הגיעו למיון עם דלקת ראות וקריסה של המערכת החיסונית שהאיידס הוגדר כמחלה. אך לפני שהמחלה נקראה AIDS היה לה שם אחר, GRID ראשי תיבות של Gay-Related Immunodeficiency, "(כשל חיסוני של הומוסקסואלים.( בתחילה  סברה הרפואה שהמחלה פוגעת רק בהומוסקסואלים. לאחר לחץ של אירגונים שונים וגם כמובן העובדות (אבל זה מעולם לא בלבל אף אחד) שהראו שהמחלה פוגעת גם בחולי המופיליה, במשתמשים בסמים ובנשים וגברים הטרוסקסואלים, הוחלף השם למה שאנחנו  מכירים היום כאיידס. אולם הנזק כבר נעשה והקשר בין ההומוסקסואלים למחלת האיידס הפך לקשר בלתי ניתן לניתוק.

מבצע הקש בדלת, עזרו לנו לעזור להם

עכשיו אני רוצה לנסות לחבר בין שתי התופעות האלו, סרטי אימה המשקפים את הפחדים של החברה והפחד הקמאי מאחת המגפות הקשות בחצי השני של המאה העשרים.

צריך לזכור שהפחד מהערפד הוא הפחד מהמיניות הפתוחה. הערפד בעצם מאיים על הסדר החברתי הישן. חשוב לזכור שהמיניות של הערפד היא מיניות הומוסקסואלית, או לכל הפחות, הביסקסואלית. הנטיה המינית הזו היתה כבר בגרעין הערפד המודרני. הסיפור הקצר "קרמילה" שיצא עוד לפני דרקולה סיפר על ערפדית לסבית שמפתה נשים, ואף בדרקולה יש איזכורים שונים למיניות שפתוחה לשני המינים. דוגמא לזה אפשר למצוא במערכת היחסים של דראקולה עם גונת'ן והסצנה המפורסמת ברומן/סרט שבו הוא רוצה למצוץ את אצבעו החתוכה של גונת'ן. למצוץ אצבע, הלו!? אף אחד לא חושב על הרימוז הפאלי הברור !?

"אז אתה המעריץ של צביקה פיק?!"

אבל משנות ה80 ואילך המיניות הפתוחה הזו הפכה למשהו עוד יותר מאיים. עכשיו הערפדות היא משהו הרבה יותר נורא. היא לא רק פתיחות מינית מתירנית שעלולה להזיק לחברה, אלא שעכשיו היא משהו שיכול לכלות את האנושות.

הערפדות היא דבר מדבק. כל מי שננשך על ידי ערפד עלול להפוך לכזה בעצמו ולהדביק אחרים.
כשאתה נושך את החברה שלך אתה בעצם נושך את החבר של החברה שלך שנשך את החברה של החבר שלך וכן הלאה…. מוכר ?

מישהו רעב?

סרט הערפדים הראשון שנעשה אחרי גילוי נגיף האיידס נעשה שנה אחת אחרי "הרעב".

מהאלבום המשפחתי : תמונה מהברמיצווה

 

הרעב הוא סרט הביכורים של טוני סקוט (אח של ומי שעשה את אהבה בשחקים) הסרט הוא אגדה גותיתאורבנית מודרנית על ערפד, אותו מגלם דיוויד בואי, הנאלץ לפנות לייעוץ רפואי עקב הזדקנות מהירה. בת זוגו המסתורית של בואי, ערפדית עתיקה ויפהפיה (קתרן דנ'ב), מתחילה להתעניין ברופאה הגריאטרית שמטפלת בומה שניגמר בסוף בסצינת מין וברומן סוער בין שתי הנשים. לא בכדי לערפדית לא אכפת אם זה גבר או אישה, לא אכפת לה אם הם ימותו בסוף כמו כל המאהבים האחרים שלה, שזה רמז ברור לחוסר הריסון ההרסני שהקהילה ההומוסקסואלית הואשמה בו.

לאחר שג'ון, דמותו של בואי, יוצא מהתמונה, מריים, דמותה של קטרין דנב', מחפשת לה שותף חדש שיחליף את ג'ון (לא שיש תחליף לבואי), אלא שהפעם היא מחליטה דווקא לבחור לה אישה כבת לוויה. חשוב לשים לב כאן  לעובדה שבמערכת היחסים הזו האישה היא הדומיננטית והיא מחליטה מי יהיה בן זוגה ומה יהיה מינו. לכן הפחד מההומוסקסואליות אינו מכוון בסרטים רק להומוסקסואליות גברית אלא גם להומוסקסואליות נשית, כמו שזה ניראה בקטע בו היא מפתה את סרה (סוזן סרנדוט) והופכת אותה לערפדית כמוה, אבל לא רק דרך נשיכה, אלא כחלק מאקט מיני בוטה וברור.

"באה לכאן הרבה, בובה?"

 

חשוב לשים לב שבניגוד לתקופה הקלאסית של הערפדות ,כיום לא מספיק שתינשך על ידי ערפד על מנת שתהפוך לכזה, אלא אתה צריך גם לשתות את הדם שלו. זאת אומרת שכבר לא קיים הערפד הקורבני, אלא  רק זה שמשתתף ברצון. הוא לא קורבן של אונס אלא זו בחירה אישית  וחופשית להיות כזה. הבחירה להיות מופקר, מיני, רוצח ולחיות מדמם של אחרים, "לקבל" על עצמו את המחלה, היא  בחירה חופשית, מה שאומר שיש כאן אמירה ברורה בסגנון "אין צורך לרחם עליהם, הם דרשו, רצו ורדפו אחרי זה".

"אני חושבת שקיבלתי מחזור"

 

אני רוצה להתעכב על הבחירה בדייויד בואי לתפקיד הראשי. אין ספק שדויד בואי הוא שחקן מחונן (הוא אפילו פנטומימאי בחסד) . אבל אין לי  ספק שהעובדה שבעברו הצהיר בואי על עצמו כביסקסואל והעולם הכיר את עברו כזיגי סטארדאסט יצור אנדרוגיני בעל מיניות מוחצנת ולא ברורהשיחקה תפקיד מכריע בבחירתו לתפקיד זה.

דיויד בואי במופע במועדון הפוסי קאט


באותה תקופה אנחנו רואים גם שינוי מאסיבי בדימוי של הערפד. אם פעם הערפד היה דמות מרשימה ששולטת בכל מה שנוגע אליה , שהיא היתה שר האופל, הרי שבסרטים אלו  הערפדים הופכים למשהו חדש. יש להם בעיות של אנשים אמיתים, יש להם מבנה חברתי פנימי ובנוסף יש להם אינטראקציה עם החברה שמסביבם, כמו שאנחנו רואים ברעב למשל. ויותר חשוב מזה, לרוב יש להם גם חמלה ורגשות לגמרי אנושיים. בנוסף לכל המעלות והחסרונות שהם חולקים עם שאר בני האדם, יש להם צורך בלתי ניתן לשליטה שהם חייבים לספק. משהו שהוא מחוץ לשליטתם, הם לא יכולים להפסיק יום אחד להיות ערפדים ולוותר על הצורך הזה.
זה בדיוק כמו שמתייחסים להומוסקסואליות מחלה שאי אפשר להיפטר ממנה, משהו שחזק מהם, שהם לא יכולים לשלוט בזה , העובדה שמתיחסים אל זה כמשהו שצריך לשלוט.

spread the disease

הרעב הוא הוא סרט מוקדם אתם אומרים? הוא נעשה בתחילת הפאניקה? הדברים נרגעו לקראת הסוף?

ראיון עם ההומוסקסואל


בואו נבדוק עוד סרט משנות ה90. הפעם סרט ערפדים יחסית מצליח, ראיון עם הערפד.
ראיון עם ערפד הוא סרט ערפדים קלאסי שנעשה ב 1994 , כשכבר היה ברור שאיידס הוא כבר נחלת הכלל ולא רק של ההומוסקסואלים.
אבל זוכרים מה שאמרנו שלא ניתן לעובדות לבלבל אותנו?

אווו, כמה רומנטי

הסרט נותן הרגשה שכמעט כל הערפדים הם גברים והנשים הן דבר זניח בסרט. הסרט כולו גדוש בסאבטקסט הומוסקסואלי.
אפשר לראות זאת כבר מבחירת הבמאי, ניל ג'ורדון. ניל ג'ורדון ,לפני שעשה את ראיון עם ערפד, ביים סרט אחר בשם משחק הדמעות. למי שלא זוכר , הסרט מגולל את סיפורו של  לוחם במחתרת הIRA האירית שמתאהב בזמרת טרנסקסואלית. לא בדיוק סיפור אהבה סטרייטי.

זה לא גברת זה גוואלוד (סטארגייט)

בראיון עם הערפד אם מסתכלים מקרוב בטקסט של הסרט אפשר למצוא רמיזות הומוסקסואליות רבות. למשל, הקטע בו לסטאט מדבר עליו ועל לואיס כ"משפחה קטנה" , משפחה אלטרנטיבית המאמצת לעצמה ילדה קטנה.זו משפחה של שני גברים שמגדלים ילדה מאומצת, ממש תא משפחתי חד מיני.

לא! בכלל לא גאי!

רמיזה נוספת היא באקט בו לסטאט הופך את לואי לערפד. כאשר לסטאט מתנפל על לואי, מוזיקת הרקע מתחלפת   לכינורות צווחים אשר  משתתקים בבת אחת מיד לאחר מכן. כעת לסטאט רוכן מעל גופו השכוב של לואי ולוחש לו באוזן את הצעתו לחיי נצח לצידו, צעיר לנצח כמו שהוא עכשיו. כאשר לואי משיב לו בחיוב לסטאט פותח את ורידו ומטפטף דם אל פיו של לואי. המצלמה עוברת בזוםאין לצילום תקריב של לואי המקבל את  הטיפות הראשונות של הדם. אפשר לראות שלואי מנסה לקרב את אותן טיפות בצורה חושנית אל פיו. כעת הסאונד מתחלף לפעימות ליבו של לואי, פעימות, שככל שהאקט של מציצת דמו של לסטאט מגיע אל שיאו כך פעימות ליבו מתגברות. נשימת שניהם הופכת לכבדה ומהירה עד שהם נפרדים אחד מן השני בבת אחת, נשכבים על גבם ומנסים להחזיר את נשימתם.

אני לא רוצה להגיד כאן  מה היתה הסיבה שבפעם האחרונה אני נישכבתי על הגב וניסיתי להחזיר את נשימתי (ואני גם בטוח שאתם לא רוצים לשמוע).

לסיכום
הבחירה בערפדים כמיצגי הסטיה מבחינה בצורה ברורה בין מחנה ה"אנחנו" וה"אחרים". הצופים בסרטים, יכולים בקלות להגדיר את עצמם מחוץ להתרחשויות ובכך ליצור חיץ בין מה שקורה על המסך לבין חייהם "הנורמלים". ההתרחשויות מעוררות הרתיעה, החרדה והגועל, אשר הם חווים כלפי הישות הקולנועית בסרט ,מצדיקות את סלידתם מן האנשים בסביבתם המזכירים בהתנהגותם את אלו שהם ראו בקולנוע. או במילים האחרות, הקולנוע המימסדי באותה תקופה נתן גושפנקא לגאי באשינג.

ובכל זאת כל מה שנאמר על הקשר בין ערפדים להומוסקסואליות, זה עדיין לא תירוץ לדמדומים!

חומר לימודי

מסקנה

אם אתם הולכים לשתות למישהו את הדם, רק עם קונדום!

היכונו לTVEYE

וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ- חזון העצמות הקריפטוניות


השבוע נחזור לחלק השלישי של המוות של סופרמן, אבל לא לפני שנזכיר את גיבורת התרבות שהעולם איבד השבוע. השבוע הלכה לעולמה השחקנית המוערכת אליזבת  טיילור, בגיל 79. לצערנו שלא כמו סופרמן, היא כבר לא תחזור אלינו.

 

look me eyes

גם דרכו של סופרמן חזרה אלינו היתה סבוכה ורצופה חידות. חידותעטופותבמסתורין, נעולות בתוך תעלומה. להזכירכם, בפעם הקודמת עזבנו את סופרמן כשהוא נופח את נשמתו, לא לפני שדקה קודם לכן הצליח להרוג ולעצור את המפלץ "דומסדי" שאיים על העולם. סופרמן בינתיים נפטר והוטמן במוזיליאום, והעולם מתאבל.

הקנטים, ההורים המאמצים של קלארק קנט, לא עומדים באובדן, וג'ונתן, בהתקף צער, חוטף התקף לב. בהזיותיו הוא מגיע לעולם הבא ופוגש את רוחו של בנו המאומץ. שם הוא מסביר לו, שכסופרמן הוא לא יכול למות. זו רק הוכחה להזדהות המוחלטת שלו עם האנושיות שבו, שהוא מאמין שהוא יכול למות. נראה שהוא מצליח לשכנע אותו, אך ברגע האחרון מצליחים להחזיר את מר קנט לחיים.

 

take my hand up to nevernever land

ואז קורה דבר מענייןלפתע, בבת אחת מופיעות ארבע ישויות שונות הטוענות שהן סופרמן.

ארבעת פרשי האפוקליפסה

סטילאיש הברזל ג'ון הנרי אירונס האפרו אמריקאי, היה חרש ברזל ומעצב נשק עבור צבא ארה"ב לשעבר, ניצל על ידי סופרמן. לאחר מותו ,כאות כבוד, יצר שיריון רב עוצמה ופטיש שישמש  לו כנשק, והחליט לקחת את נטל הגנת העיר על כתפיו. הוא היחידי מבין ה4 שאינו טוען להיותו סופרמן האמיתי. הדמות הזו מסמלת יותר מכל דבר אחר, את המוסר ורגש השליחות שהיה לסופרמן. לא בכדי קוראים לגיבור האפרו אמריקאי הזה ג'ון הנרי. ג'ון הנרי הוא דמות פוקלור ידועה בארה"ב של עובד מסילת הברזל, שהתחרה ברכבת וניצח אותהרק שהמרוץ הזה עלה לו בחייו. הדמות של הנרי אירונס היא דמות שחורה, אבל מסמלת את המאמץ של כל עובדי ארה"ב  באשר הם ,מכל הגזעים. גם כאן אירונס הוא סופרמן. למרות היותו שחור, הוא 'ה' גיבור של כולם.

gunsta steel

הבן האחרון של קריפטון הדמות השניה שחוזרת הוא סופרמן. הוא נראה כמו סופרמן, הוא נשמע כמוהו, אפילו יש לו חלק מהזכרונות של סופרמן. כמו כן, יש לו את הכוחות של סופרמן אבל הם קצת אחרים. הוא עדיין מעופף, מאוד חזק, בלתי פגיע אבל נראה שהמקור של הכוחות הוא אנרגטי. אולם הדבר החשוב יותר הוא שהאישיות שלו אחרת. הוא אפל יותר, קר יותר, אכזרי יותר. הוא לא יהסס לקחת חיים של מי שמסכן אותו. הוא לא יהסס לפגוע ,להרוס ולהרוג. הוא רואה את עצמו כשוטר האנושות יותר מאשר מגינה. הבן האחרון של קריפטון מראה כיצד סופרמן היה יכול להיות אילולא היה גדל בבית עם מוסר אנושי.

משקפי שמש בלילה ? באמת!?

נער מטרופוליס/סופרבוי סופרבוי הוא שיבוט גנטי של סופרמן, סוג של. מכיוון שהDNA של סופרמן הוא קריפטוני, לא באמת היה ניתן לשכפל אותו. לכן לא היתה ברירה ו"דיללו" את הגנים הקריפטונים עם גנים אנושים, במקרה הזה של מממן המחקר, בחור בשם לאקס לות'ר. השיכפול שלו נעשה על ידי פרויקט גנום בדיוני בשם קדמוס. הסופרמן החדש הזה היה אמור להגן על העיר ובאותה הזדמנות לעזור לפרויקט (ולות'ר). אך השיבוט ברח לפני שהספיק להתבגר. סופרבוי היה חסר מעצורים, הוא  בעיקר חיפש את החופש שלו. רק כאשר החופש שלו (או האגו שלו) היו בסכנה הוא יצא לפעולה.

"שוב הדביקו לי משהו על הגב?"

איש המחר/סיבורג חצי אדם חצי מכונה. הוא טען לאמנזיה ולכן הוא לא זוכר שום דבר מהעבר. אך הוא היחיד שהסכים להיבדק ונמצא שגם הצד המכני שלו עשוי מטכנולוגיה קריפטונית, וגם הצד האורגני שלו הוא בעל מורכבות גנטית כמו של קריפטוני. מבחינת אישיות גם הוא (לפחות בהתחלה) היה הכי קרוב לסופרמן, עוזר, מושיט יד וחביב, למרות המראה הגרוטסקי.

heavy metal dude

מה שיפה בכל ארבעת הישויות הוא שכל אחד מהם לוקח לעצמו כינוי אחר שדבק בסופרמן לאורך השנים, ובעצם מיצג פן אחר באישיות של סופרמן.

סופרמנים לשלטון

עכשיו אחרי שהכרנו את הדמויות הפועלות, הגיע הזמן לסיפור המחזה. אז הסופרמנים חוזרים, הבן האחרון מופיע ומתחיל להטיל טרור בקרב הפושעים, רוצח אנס, מרסק את היידים לגנב וכורגע לפני שהוא מוציא להורג עוד פושע, סטיל מופיע ונלחם בו, מנסה להבין ולהסביר לו שזה לא דרכו של סופרמן, אך זה לא ממש עוזר לו. בינתיים סופרבוי נופש לו בהוואי וסיבורג מנסה לשכנע את כולם שהוא באמת סופרמן האמיתי, ונראה שהוא מצליח. לפחות לואיס ליין נוטה להאמין שזה באמת קלארק.

 

"זה ציפור, זה מטוס, לא זה חתיכת ברזל"

 

אז האם מישהו מהם באמת סופרמן? סטיל וסופרבוי ,זה ברור, אינם באמת סופרמן. אבל האם סופרמן באמת ניצל והחלקים הפגועים הוחלפו בטכנולוגיה מתקדמת? או האם הוא הפנים את המסר של אביו המאמץ ונטש את ההוייה האנושית שלו ועכשיו הוא באמת הבן האחרון של קריפטון?

 

פעם הבאה תלמד לחכות שהעוגיות יתקררו

התשובה היא לא. אף אחד מהם הוא לא סופרמן האמיתי. אז מי הם ואיפה סופרמן לכל הרוחות?


נתחיל עם הבן האחרון. הוא כמובן לא סופרמן, הוא בעצם התגשמות פיזית של נשק  אנרגיה קריפטוני בשם הרדיקטור שנלחם בסופרמן. נשק שתוכנן לשמר את התרבות הקריפטונית בכל מחיר. הוא נלחם בסופרמן כאשר רצה להפוך את הארץ לקריפטון החדשה ולבסוף הקים בשביל סופרמן את מבצר הבדידות שלו, בתור מורשת לקריפטון. כאשר סופרמן מת הוא חטף את הגופה ושם אותה במעין אינקובטור.

סופר ביצה

האינקובטור ספג את אור השמש וגופתו של סופרמן סיננה אותה כך שהארידקטור יכול היה לשאוב את הכוח שלו ולהשתמש בו כספורמן, ובכך לשרש את התרבות של הבן האחרון של קריפטון כקריפטוני אמיתי.


והסיבורג? הוא הרי עבר את כל המבדקים, הוא תואם גנטית, הוא אפילו זוכר במעורפל את אזור קנזס, במיוחד אזור ליד עיירה בשם סמולוויל, אבל הוא לא מצליח לזכור הרבה יותר מזה. בקרוב יתברר שהוא בכלל אסטרונאוט בשם האנק האסקו. האנק היה אסטרונאוט שנקלע לסערת קרינה קוסמית. סופרמן ניסה לעזור לו אך כשל. אבל האנק לא נספה, הוא גילה שהוא יכול להעביר את התודעה שלו למחשבים ואפילו לעצב מתכות בעזרת המחשבה. אולם האנק איבד את שפיותו. הוא האשים את סופרמן במוות שלו ובעובדה שאישתו השתגעה בגלל מצבו, ולפיכך, החליט לנקום בזכרו של סופרמן.

האנק בימים יפים יותר

כאשר הוא ראה את החללית שהביאה את קאלאל התינוק אל כדור הארץ, הוא קרא את נתוני הספינה ועל סמך נתונים אלו בנה לעצמו גוף סינטטי קריפטוני. הוא גם בנה תוכנית שטנית יחד עם הגוף הזה. הוא יצר קשר עם מונגול, שר המלחמה שמחפש כוכב חדש לכבוש. השניים מחליטים להפוך את כדור הארץ ומתחילים ב"קוסטה סיטי' – עירו של האל ג'ורדון, הגרין לנטרין. הם משמידים אותה עד היסוד ורוצחים מיליונים בתהליך.

 

התנשא לי האנק האסקו?

בינתים ,בצפון הרחוק מאוד, האינקובטור שבו מוחזקת גופתו של סופרמן נבקעת. מתוכה מגיח סופרמן. סוף סוף הוא חזר לחיים, אך ללא כוחות, חלש, חסר אוריינטציה, אבל מבין את מצבו. הוא מוצא שריון קרב קריפטוני ושם פעמיו למטרופוליס, ו4 הסופרמנים (סטיל/סופרבוי/הבן האחרון/סופרמן) יוצאים נגד מונגול וסיבורג.

 

ויואל משה סלומון

בקרב מול הסייבורג ומונגול הם לבסוף מצליחים להביס אותם, אבל במחיר חייו של הבן האחרון (אל דאגה, גם הוא לא ישאר מת הרבה זמן).

זה חייב לכאוב !!!

במקביל גם אל ג'ורדון יאבד את שפיותו בגלל המקרה, יהפוך לנבל וימות, אך גם הוא יחזור לחיים.

ובחזרה לעולם האמיתי

וככה סופרמן חזר, אך העובדה שהסיפור ניגמר לא מעידה על כך שניגמר הסיפור. הסיפור הזה שינה לעולם את עולם הקומיקס.

תמיד היו מוצרי צריכה לדמויות קומיקס, אבל לא לאירועים מסויימים. פתאום, אחרי מותו של סופרמן, יצאו כל כך הרבה מוצרים שאי אפשר לספור את כולםמשחקי מחשב, חולצות, שעונים, סבונים כל דבר שאתם מעלים על דעתכם.

 

How much watch?

מותו של סופרמן גם הניב 2 סרטים אחד מצויר ואחד לא .  המצויר יצא לפני שנתים, אבל הלא מצוייר לפני יותר מעשור, רובכם בטח מגרדים בראש מנסים להיזכר איזה סרט סופרמן יצא בין סופרמן IV לסופרמן חוזר. אז לצערימדובר על הסרט סטיל, עם שחקן הקולנוע המעולה שאקיל אוניל מהלייקרס. הסרט היה גרוע ביותר. שנה אחרי זה שאקיל זכה באליפות הראשונה שלו בNBA. בראיון הוא אמר– "הבנתי ששחקן קולנוע אני לא אהיה, אז החלטתי לתת את כולי לכדורסל".

 

צודק, תתמקד במה שאתה טוב בו

גם עולם הקומיקס עלה על הטריק שאפשר לחסל את הגיבורים שלו על ימין ועל שמאל ואז להחזיר אותם, ובדרך להקפיץ קצת את המכירות. מאז בערך כל דמות קומיקס ידועה נהרגה בזמן זה או אחר וחזרה אחרי זה לחיים. לדוגמא: באטמן, גרין לנטרין, קפטן אמריקה, דונה טרוי, הפלאש, קפטן אמריקה, הפנישר, כל אחד מהאקסמנים. בקיצור, כל גיבור שמכבד את עצמו חייב למות לפחות פעם אחת.

 

הלוויה וויקינגית

סופרמן, כמו כל דבר שהוא עשה , היה פורץ דרך. גיבור העל הראשון, חוברת הקומיקס הראשונה, והמוות הגדול הראשון.

מסקנה

לחיות, למות, ולחיות זאת הדרך לחיות

סופרמן הוא מת בשבילנו – חלק 2


 

אז נתחיל בחג פורים שמח לכולם.

בשבוע שעבר ראינו כיצד תעשיית הקומיקס, בעיקר הכותבים של הכותר של ספורמן, החליטו לגזור עליו גזר דין מוות. אבל מלהגיד "בוא נהרוג את סופרמן" ועד להוציא את זה לפועל הדרך ארוכה. איך הורגים את הקבוע היחידי בעולם הקומיקס, את הגיבור החזק ביותר? האם סוף סוף ניתן את הסיפוק בידי לות'ר? האם נבל אחר? ואם כן מדוע דווקא עכשיו? אם זה לות'ר, אז למה דווקא עכשיו אחרי כמה עשורים של נסיונות זה פתאום יצליח?

סיפור העלילה

הפעם נתמקד בסיפור העלילתימי עשה מה ובאיזה הקשר, פירוט ונימוק.

לאחר לבטים רבים הוחלט לבסוף להביא מישהו חדש, אויב חדש לסופרמן, אחד שיכול לקום עליו ולא רק לקום עליו, אלא גם לחסלו.

 

"איפה המרפי הזה !!"

לאחר מחשבה רבה הוחלט על יצור שכל מטרתו היא להרוג, מכונת הקטל האולטימטיבית, דומסדי!. דומסדי הוא חורץ דינו של סופרמן ואולי אפילו את דינה של האנושות כולה. למרות שרק ב95 הוא הפציע לקומיקס ולעולמו של סופרמן, דומסדי הוא הרבה יותר עתיק. הסיפור שלו מתפרס 250 אלףשנה לפני המפגש עם סופרמן.

יום הדין!

באופן מפתיע דומסדי נוצר בכוכב אחר, כוכב מרוחק בשם קריפטון. כן, בדיוק אותו כוכב ממנו הגיע סופרמן. הוא נוצר שם עוד לפני שדמוי האדם, אבותיו של סופרמן, תירבתו את הכוכב. לכוכב הגיע מדען חייזרי בשם ברטרון שערך ניסויים על מגוון החיים הפראיים שהיו על הכוכב. הוא סינטז מהחיות המסוכנות ביותר על הכוכב את האלמנטים הקשים ביותר שלהם. הוא יצר תינוק במעבדה עם הגנים המסונתזים, ולאחר שזה נולד במבחנה הוא שיגר אותו לכוכב. התינוק מת כעבור מספר דקות בתנאים הקשים של הג'ונגל הקדמוני. המדען לקח חזרה את שרידי הגופה ועם השיירים שיכפל תינוק חדש עם סינטוז נוסף מהנסיון הקודם, וכך חוזר חלילה.

דוקטור ברנטרון מנגלה

על ידי כך ביצע ברטרון אבולוציה מהירה ומוקפדת עלמנת ליצור את מכונת ההרג הבלתי ניתנת לעצירה. הבעיה היתה שאותו ברטרון היה גם כנראה סדיסט לא קטן, והוא השאיר את הזכרונות של כל התמותות הקודמות של הוולד, דבר שגרם ליצור להיות גדול, חסין ובעיקר בלתי שפוי ובעל כאב וכעס על כל יצור חי. מה שברטרון לא לקח שבחשבון הוא שיצור כזה גם ישנא אותו, או במיוחד אותו, אחרי שיזהה שהוא זה ששלח אותו למותו מאות פעמים. ואכן לבסוף הוא רצח את ברטרון וברח מהגרביטציה של קריפטוןלא לפני שהשמיד את רוב הטורפים הגדולים על קריפטון, מעשה שנתן הזדמנות לקריפטונים הראשונים לקחת שליטה על הכוכב.

 

בו גוריון בתקופת המטאל שלו

בינתיים דומסדי זרע הרס בגלקסיה, השמיד אוכלוסיות של כוכבים שלמים ואפילו כמעט הכחיד את כל הגרין לנטרין. לבסוף הוא נעצר והומת, לא לפני שבקרב האחרון על חייו נהרסו 50 פלנטות. גופתו הושמה בתכריכים על מנת שלא יוכל לעבור לעולם הבא ולהטיל שם הרס, נקשרה בשלשלאות, הושמה בתיבת מתכת  מולחמת ונזרקה לחלל הקר.

רצה הגורל ולפני כמה אלפי שנים התיבה הגיעה אל כדור הארץ והתרסקה אי שם במערב התיכון של ארה"ב. עוצמת הפגיעה שלחה את תא הקבורה עמוק אל מתחת לאדמה, שם היא נחה אלפי שנים. בזמן זה גופו של דומסדי מתקן את עצמו ומשכפל את התאים ואט אט הוא חזר לחיים.

במשך תקופה ארוכה, בסיום כל קומיקס, היה פנאל אחד עם ידו של דומסדי חובטת בדפנות התא "טאד,טרד". אף אחד עוד לא ידע מה הן  הדפיקות הללו. הדפיקות הללו היו הספירה לאחור לנורא מכל, הן היו הספירה לאחור למותו של סופרמן.

חופשי זה... חופשי זה לגמרי לבד

הסוף?

ובאמת, בסופו של דבר, דומסדי מצליח להשתחרר מהכלא העתיק שלו ומוצא את עצמו בלב שדה אי שם באוהיו. לזירת האירוע לא סופרמן מגיע ראשון, כי אם ליגת הצדק . להזכירכם, דומסדי עדיין בתכריכים הירוקים ושלשלאות. הוא מנגב את הרצפה על ליגת הצדק כאילו היו מגבונים לחים.

מגבונים לחים, להישאר רענן ונקי

הוא גובר עליהם עם יד אחת מאחורי הגב לא באופן מילולייד אחת שלו היתה עדיין קשורה בשלשלאות לגבו. לבסוף סופרמן מגיע ומנסה לעצור את היצור. דומסדי, שמזהה את המערך הגנטי של סופרמן כמערך גנטי קריפטוני, מגיב תגובה אינסטינקטיבית לתקוף ולהרוס כל דבר קריפטוני. ואכן , כאן מתחיל קרב האימתנים. מצד אחד, דומסדי מזהה את מרכז האכולוסין הגדול במטרופוליס ושם פעמיו לעברו, ומן העבר השני סופרמן המנסה להדוף אותו. הקרב הזה התפרס על לא פחות מ7! גליונות שונים. שבעה גליונות שמסתימים בגיליון סופרמן 75.

 

"מי הזיז את הגבינה שלי !?!?!!!!!??"

סופרמן 75# בנוי כולו משפלאסים (פנאל קומיקס המתפרש על 2 עמודים שלמים). כל עמוד הוא מכה אחרת שניתחת האחד בפניו של השני. קומיקס שלם ללא סיפור, אלא פשוט של הרס וחורבן. קומיקס שלם שבו בעצם סופרמן מנסה לעצור את יום הדין מלהחריב את מטרופוליס. קומיקס שלם המוקדש כולו להקרבה של סופרמן למען המין האנושי. קומיקס שלם בו סופרמן גואל את האנושות.

 

האב, רוח הקודש והבן האחרון של קריפטון

אני יודע שזה נשמע בומבסטי ומוגזם, אבל ללא ספק, הכותבים התכוונו לזה. הפנאל האחרון של סופרמן בזרועות לואיס הוא העתק כמעט מושלם של פסל הפייטה של מיכאלאנג'לו. הרגעים בהם מריה הורידה את ישו מהצלב ללא רוח חיים, לאחר שהוא הקריב את עצמו למען החטאים של האנושות.
שימו לב לתנוחה של שניהם, לידיים השמוטות לצדדים, לתמיכה ששתי הנשים מעניקות בכתפיים. אבל ההבדל הוא בנשים. סופרמן הוא מציל האנושות, וכך גם ישו בעיני מיכאלאנג'לו. אבל בניגוד למרים שמקבלת את ההקרבה כחלק מגלגול האנושות, לואיס היא רק אישה שאהובה נספה, אישה שבורה ליד מציל האנושות.

אחרית דבר

לאחר מותו בקומיקסים, כל הכותרים יצאו תחת הכותרת "הלוויה לחבר". הקומקסים התמקדו בעיקר  בהתמודדות של העולם עם אובדן הגיבור הגדול מכולם, של העולם, ולא פחות חשוב, של החברים הקרובים והמשפחהבמיוחד של הוריו של קלארק קאנט, אשר החליטו לכבד את סודו ונאלצו להסתודד בכאבם הרחק מהטיקסיות הרישמית של לווייתו של בנם. הם נאלצים לשבת מהצד ולראות בטלוויזיה כיצד טומנים את בנם במוזיליאום הענק שהכינו לכבודו, מנסים להתנחם בכבוד הרב שרוחשים לבנם, אך זה לא עוזר. כל מה שהם יכולים לעשות הוא לבהות בטלוויזיה ולדמוע.


וזהו, סופרמן מת.

במשך כמה שבועות DC הפסיקה את הוצאת החוברות של סופרמן, ואכן התחושה  בציבור היתה שאולי באמת זה הסוף.

אבל זאת היתה רק ההתחלה….



לפני שאני מסיים עם החלק הזה של מותו של סופרמן, אני רוצה לשתף אתכם במשהו שאני בטוח שכמעט כל ילד עבר בשלב כזה אחר בילדתואם בפורים או סתם בשעת משחק. הרגע הזה, הרגע של ההתחפשות לסופרמן, ההתחפשות והרצון להיות סופרמן. החיפוש הזה אחר הכוח הבלתי מוגבל ואחר ההגנה האולטימטיבית מכל רע שיכול לפגוע בנו. ובכל זאת מסתבר שגם בסופרמן אפשר לפגוע, וזה היה אחד הדברים הכי משמעותיים בסיפור הזה.