יום העטלף – יום הולדת לבאטמן


האביר האפל, איש העטלף, באטמן. אחד הגיבורים הידועים והאהובים ביותר בעולם, חוגג השבוע 75 קיצים, או במקרה של באטמן חורפים.

birthdaybat

באטמן: מתחיל

באטמן הופיע לראשונה על דפי הקומיקס של חברת DC  קומיקס, אותה חברה ששנה קודם הביאה לנו את סופרמן. DC, אחרי ההצלחה הפתאומית של סופרמן, חיפשה דמות נוספת של גיבור שיצטרף אל רב המכר שלה. הוצאת, DC  קומיקס, פנתה אל שניים מהעובדים בחברה שלה, בוב קיין וביל פינגר. החברה ביקשה מהשניים "שיתפרו" להם חליפה נוספת לגיבור חדש. השניים ישבו וחשבו ולבסוף רקחו דמות חדשה, שמבוססת על סרטים וסיפורים שונים שהם אהבו.

כחובב קולנוע מושבע, ניזכר בוב בסרט אימה/קומי שראה, העטלף (The bat) מ1926. הסרט  עוקב אחרי  פושע פסיכופט שמתחפש לעטלף ענק, קופץ על גגות ניו יורק ורוצח אנשים.
אותו עטלף, רגע לפני שהוא רוצח את קורבנותיו,  מאיר את חלל הבית עם פנס מיוחד שיצר את סימן העטלף על הקיר.

 

פינגר כחובב "ספרות זולה" מושבע, נזכר בסדרת הסיפורים שהוא אהב, שהייתה מאוד פופולרית באותן שנים: זורו. זורו למי שלא זוכר, מספר על מיליונר בעל חווה, בלוס אנג'לס של מלחמת העצמאות המקסיקנית.  בעל החווה  דון דייגו דה לה וגה,  שביום הוא רודף נשים וממון, ובערב הוא עוטה על עצמו מסכה וגלימה שחורה, ובעזרת כישורי הלחימה הנעלים שלו, נלחם למען הצדק.

 

"אתה שמח לראות אותי או שיש לך חרב ביד?"

"אתה שמח לראות אותי או שיש לך חרב ביד?"

שניהם גם מאוד אהבו את ההרפתקאות השונות של הבלש המפורסם ביותר בעולם, שרלוק הולמס. השניים החליטו לזרוק גם קמצוץ של אותו בלש אנליטי לתרכובת.

כך השניים עבדו על המתכון שלהם ומידי פעם תיבלו את העלילה בגיבור כזה או אחר. זרקו את הרעיונות שלהם לבלנדר, עד שלבסוף קיבלו קציפה אחידה, שממנה יצא האביר האפל, באטמן.

"אתה מחזיק אותי, אבל מי מחזיק אותך?"

"אתה מחזיק אותי, אבל מי מחזיק אותך?"

אז נכון, השניים הצליחו להוציא גיבור מאוד מוצלח, אבל כבר נאמר שגיבור טוב נמדד גם לפי הנבלים שעומדים בפניו.  שוב השניים חזרו אל מטבח הדמויות שלהם, יחד עם חבר חיזוק, ג'רי רובינסון. השלושה עבדו על דמות נגדית לבאטמן ורקחו את הג'וקר.
גם הפעם השפעות שונות מעולם התרבות נכנסו לתמונה. אך כעת זה היה יותר ממוקד. מקור ההשראה הראשי שלהם היה הספר של הסופר המפורסם, ויקטור הוגו (עלובי החיים, הגיבן מנוטר דאם), "האיש שצחק". כמה שנים לפני כן (1928) גם הפך לסרט אילם ידוע ביותר, בעל אותו שם. את הסרט ביים הבמאי הגרמני האקספרסיוניסטי, פול מוני.
הסיפור מספר, איך לא, על ליצן חצר פסיכופתי, סדיסטי ורצחני.

 

joker vs manwho

מצא 13 הבדלים, בין הפותרים יוגרל מנוי שנתי לבלוג

 

באטמן: ממשיך

במשך השנים דמותו של באטמן המשיכה להתפתח על ידי בוב קיין ופינגר  וגם על ידי כותבים אחרים. כל אחד הביא לדמותו של בטמן את ההשפעות השונות מהעולם התרבותי שלו. חלק מהדמויות היו מעולם הקולנוע, חלק מהספרות ואפילו מתוך דמויות קומיקס אחרות.

מהר מאוד, דמותו של באטמן גם מצאה את מקומה על המרקע הגדול. באטמן הוא ללא ספק, גיבור העל המצולם ביותר לקולנוע. הפעם הראשונה שבאטמן הופיע על המסך הגדול הייתה כבר ב1940, הרבה לפני סופרמן.
מה שמאוד מפתיע, זה שלפעמים כותבי הקומיקס של באטמן, מקבלים השראה מסרטי באטמן.

גיוון ברשימת הסרטים של סינימה YES חן

גיוון ברשימת הסרטים של סינימה YES חן

בחלק גדול מהפעמים, כאשר באטמן נזרק החוצה לעולם האמתי, הוא חזר כמו באטורנג (הבומרנג של באטמן) ישירות לתוך הקומיקס.

בשנות ה40 הייתה סדרה דלת תקציב  של באטמן, בשחור לבן. מעטים זוכרים אותה, אבל שם הוצגה לראשונה הדמות של המשרת הנאמן של ברוס ווין, אלפרד.  לפחות אלפרד כמו שאנו מכירים אותו. אומנם אלפרד כבר היה המשרת של ברוס ווין  בקומיקס עוד לפני הצגתו על מסך הכסף, אבל היה מדובר בדמות  שונה כמעט לגמרי מן הדמות המוכרת היום. אלפרד המקורי היה בחור שמנמן וקירח, עם חיבה גדולה לתעלומות ולעבודת הבלשות.

 

"תראה רובין, הוא אכל את אלפרד שלנו"

"תראה רובין, הוא אכל את אלפרד שלנו"

הסדרה הכירה לנו את המשרת הבריטי הצנום, שכל תפקידו הוא לשרת את אדון ברוס.
בסדרה גם הוצג לראשונה  קודש הקודשים של העטלף, מערת העטלף.  עד אז  לא הייתה לבאטמן מערה פרטית משלו.

 

"עוד תה אדון ברוס? מה לגבי הילד שפתאום גר כאן? שוקו או..."

"עוד תה אדון ברוס? מה לגבי הילד שפתאום גר כאן? שוקו או…"

אל תתעו לחשוב שסדרת הסרטים הזו הייתה שיא פאר היצירה של באטמן. למרות השינויים שהסדרה הביאה לדמות, סדרת הסרטים הראשונים של באטמן הייתה דלת תקציב ומגוחכת בהשוואה לסרטי באטמן שאנו מכירים. הבאטמוביל היה רכב רגיל שפשוט הדביקו עליו את סימן העטלף, רובין היה שחקן קרוב לשנות העשרים המאוחרות ובאטמן עצמו…. ובכן, בוב קיין צוטט לאחר שהוא ראה את הסדרה, שאמר "אני לא זוכר שציירתי את באטמן כל כך שמן". לאחר ששתי סדרות הסרטים הסתיימו , דמותו של באטמן חזרה אל דפי הקומיקס ונשארה שם עוד כשני עשורים.

באטמן: גומר

אט, אט דמותו של באטמן התחילה להישכח ומכירות הקומיקס של באטמן ירדו פלאים, עד לסכנה של ביטול הדמות. ואז, בחצי השני של שנות ה60, החליטו להפוך את באטמן לסדרת טלוויזיה עם שחקנים חיים. אדם ווסט עטה על עצמו גלימה ואת זהותו של באטמן/ברוס ווין ויחד עם רובין יצאו להילחם, כל שבוע, בגלריית הנבלים הידועה של באטמן. במשך שנתיים בכל אותו "עטלףיום" אותו "עטלףשעה" ואותו "עטלףערוץ". הסדרה שהייתה הצלחה אדירה הצילה, וכמעט הרגה את באטמן במקביל. המכירות של הקומיקס עלו, אבל הסדרה שהייתה קומית בעיקרה ומלאת קאמפ' ,  חלחלה אל תוך הקומיקס, והפכה את הקומיקס האפל והרציני של באטמן לשיבוט של סדרת הטלוויזיה. התוכנית ירדה מהאוויר לאחר כשנתיים , אך לא לפני שהוציאה לאקרנים סרט קולנוע באורך מלא של באטמן. אך הנזק שגרמה התוכנית לקומיקס היה גדול.  ייקח יותר מעשור עד שהאפלה תחזור אל הקומיקס.

בשנות ה80 פעלו שני כוחות במקביל כדי להחזיר את האפלה אל הדמות המורכבת של באטמן. כח אחד היה מיני סידרה של כותב צעיר בשם פראנק מילר, "האביר האפל חוזר", שיצאה ב1986. הסדרה מספרת את סיפורו של ברוס ווין, שנים אחרי שפרש מדמותו של באטמן ונקרא פעם נוספת ואחרונה לדגל, בעולם דיסטופי.

"מי אמר שזה בטוח ללטף את החתול הזה?!"

"מי אמר שזה בטוח ללטף את החתול הזה?!"

והכוח השני, סרט הקולנוע החדש של באטמן (1988), בבימויו של טים ברטון, שיצא שנתיים לאחר מכן. הסרט מתרחש בגות'ם, שהיא עיר אפלה ושרויה בלילה כמעט תמידי. דמותו של באטמן עברה שינוי גם היא: מחליפה אפורה עברה הדמות לחליפה שחורה לגמרי, ומהדמות הוצא בניתוח כמעט כירורגי, חוש ההומור.

 

"דבר יפה, ג'וקר, אל תתעסק איתי ועם כל הגב שלי!"

"דבר יפה, ג'וקר, אל תתעסק איתי ועם כל הגב שלי!"

בסופו של דבר, כיאה לבן 75, באטמן עבר אין סוף גלגולים ועדכונים, השתנה, עבר את גיל ההתבגרות, את משבר גיל המעבר ועכשיו הגיע לגיל שבו אפשר להסתכל אחורה, ולראות את הדרך שכולנו עוברים ונעבור .

 

מי עוזר לי להרים אותו 75 פעם?

מי עוזר לי להרים אותו 75 פעם?

 

לסיכום

מזל טוב באטמן, אלפי ברכות, הצ'ק בדואר.

 

 

 

מודעות פרסומת

כמה רוע? באטמן- כסף מול צדק. (חלק אחרון)


מי אכל את המילקי האחרון?!?!?!?!?!?

הדמות האחרונה (לעת עתה), בה נעסוק בסקירת הרוע תהייה דמותו של ה"גיבור" באטמן. להזכירכם, בשני הפרקים הקודמים עסקנו בדמותם של  לות'ר ושל מגניטו.

מה יש להגיד על באטמן? לדעתי, ברוס ווין סיכם זאת הכי טוב: "אדם בוגר שרץ בתחפושת של עטלף, ללא ספק יש לו בעיות נפשיות קשות"

אבל אם בכל זאת ניכנס טיפה לעומק, המטרה של באטמן היא להחדיר פחד לפושעים,  ולגרום להם לסבול. באטמן בניגוד לסופרמן, הוא גם אלים. הוא לא יהסס לשבור אצבעות, להעיף אנשים דרך חלונות, לשבור רגליים –  רק בשביל לקבל את המידע שהוא רוצה.

כזכור,הגדרנו בתחילת סדרת הכתבות, שרוע הוא מצב שכאשר לאדם יש רצון, מחשבה  ואף מבצע דבר מה שגורם לסבל או למוות לאדם אחר, הוא נחשב  אדם רע. כמובן שקל להגיד שהמטרה מקדשת את האמצעים ושקצת טלטולים של פושעים על מנת לעצור פצצה מתקתקת, היא פעולה סבירה. אני מסכים עם זה, אבל לא כל שוד יהלומים הוא פצצה מתקתקת. ובכלל ניראה שברוס פשוט נהנה מזה יותר מידי.

ואני אפילו לא ניכנס לעניין שמשום מה הוא אוהב להסתובב עם ילדים קטנים באחוזה שלו.

לא קריפי בכלל!!!

בואו נבחן מי בעצם הם האויבים הנוראים של אותו באטמן.

לדוגמא:

דר' ויקטור פריז, או בקיצור ד"ר פריז, הוא אחד מהאויבים הגדולים של באטמן. לד"ר פריז יש סיפור טראגי בפני עצמו. דר' פריז היה מדען מוביל בתחום הקירו-סטטיס (הרדמה מלאכותית לטווח ארוך), כאשר גילה שאשתו האהובה, נורה, חולה במחלה סופנית. מתוך אהבתו הגדולה הוא החליט להשתמש  במעבדה של החברה שבה הוא עבד על מנת להכניס אותה למצב תרדמת עד שיוכלו למצוא תרופה למחלתה הקשה .

אבל כדרכם של קפיטליסטים (חסרי לב), בעלי החברה, ששמעו על כך, ניסו לנתק את נורה מהמכשירים בכדי לחסוך כסף וחלל מבוזבז. במאבק של בעל המעבדה עם פריז הוא זרק את פריז על שולחן המעבדה העמוס בכימיקלים והשאיר אותו למות מתבוסס בשלולית חומרים כימיקלים מסוכנים. אך פריז לא מת. חום גופו צנח אל מתחת ל-0 מעלות. כעת על מנת לחיות, ד"ר פריז צריך לשמור על חום גופו או יותר נכון על קור גופו מתחת ל-0.

בכל המהומה שהתחוללה שם, באטמן הגיע לעזור. לא, לא לפריז, אלא לבעל המעבדה.

בואו נזכור שברוס ווין הוא מעשירי גות'ם ובעל אחד מהתאגידים הגדולים ביותר בארה"ב. באטמן פנה וניסה לעצור את פריז, אבל על מה ? על כך שכל מבוקשו היה להציל את אשתו האהובה? באטמן שמגיע מכסף ומבין את ערכו, יעמוד כמו כל בעל הון, לצידם של בעלי ההון האחרים. גם על חשבון רגש של חמלה אנושיות. שותפות עסקית עתידית עם בעלי הממון, או בכלל, יציבות כלכלית של השוק, חשובה לכל בעלי הון, ולכן חשובה לבאטמן.

ברוס ווין לפני הכול, הוא איש עסקים ורק אחרי זה הוא לוחם פשע. יש לזכור שאין לבאטמן כוחות על. כל היכולות של באטמן מגיעות מהכסף שלו. אם יבוא היום ובו באר הכסף תתייבש, גם לחימתו בפשע תיפסק. ברוס צריך לשמור על איזון של לחימה בפשע אך כזו שלא תגרום לו להפסדים פיננסים מידיים או עתידיים.

איפה רובין שצריך אותו?

אם כבר מדברים על קפיטליזם, שמתם פעם לב לניגוד שבין באטמן הקפיטליסט לבין פויזן איווי האקולוגית? פויזן אייוי היא שוחרת סביבה ידועה, שנלחמת למען איכות הסביבה ושמירת הצמחים. ללא ספק פושעת כנגד האנושות!
בואו נראה, יש כאן אישה שרוצה להציל צמחיה ולתת לצמחיה מרחב צמיחה, צמחיה בריאה, כזו שמנקה את האוויר, ריאות ירוקות וכו….
האויב המרכזי שלה הוא  קפיטליסט שרוצה לקנות שטחים כדי לבנות עליהם מפעלים מזהמים, להפוך אותם למרכזי מסחר עם חניונים ענקיים ובעיקר להרוויח מהאדמות הללו כסף.
פויזן רוצה להציל את העולם. הבעיה שזה לא העולם שברוס ווין רוצה שהיא תציל. ברוס ווין מבין את המשוואה: שטחי גידול של צמחיה פראית שווה פחות אזורים למסחר ולתעשייה.
חוץ מזה מי נראה יותר בעיתי, אישה שמדברת עם צמחים, או גבר שמדבר עם עטלפים?

ללא מילים!

כדאי לשים לב לבעיה המגדרית של באטמן: גם פויזן אווי וגם אשת החתול  והארלי קווין, הן מהאויבות הגדולות של באטמן. באטמן שהוא הסטריאוטיפ של הגבר הפטריארכאלי: לבן, בוגר בעל הון שיודע לפתור את בעיותיו עם אגרוף, גם כאשר הוא מכוון לאישה. לא במקרה יש לבאטמן יותר נשים שעומדות מולו מאשר לצידו.

עכשיו הגענו לגוללת הכותרת, לנבל הכי גדול שאי פעם יצא מדפי הקומיקס. אחת מהדמויות השטניות ביותר. הגו'קר.

האמת שאין הרבה מה להגיד עליו. הג'וקר הוא סוציופאט מטורף ורצחני. זוהי דמות שאין לה רובד נוסף ואף אחד לא רואה בה גיבור. לפעמים יש כאלה שהם באמת פשוט חיות טרף, רצחניים וחולי רוח.  הג'וקר על פי הקומיקס "The Joker: Devil's Advocate" רצח מעל 2,000 אנשים, כולל ילדים, ונשים, נבלים אחרים וגם את אנשיו שלו. במילה אחת רוצח סוציופאט.

ג'וקר

באופן מפתיע זה גם בערך המספר שהפאנישר רצח, רק שהוא נחשב לגיבור, מעניין…

לסיכום

אם יש משהו יותר גרוע מנבל, זה נבל שלא יודע שהוא כזה. כל אותם גיבורי-על, אני לא טוען שהם נבלים. אבל יש משהו מחשיד בעובדה שהם בטוחים כל-כך בצדקתם, בצורה כמעט פאנאטית דתית. הם לרוב לא מפקפקים במניעים שלהם, במעשים שלהם, או בצדקת דרכם, ואם כן, אז  מהר מאוד הם מוצאים צידוקים לעצמם ולסביבה. מהצד השני הרבה מאוד מאותם "נבלים" כן מתחבטים בשאלות האלה. ולראיה: הרבה מאוד נבלים, בתנאים מסוימים, עוברים את מה שאנחנו הגדרנו כ"קווים":  עוברים לצד השני והופכים לגיבורים. ראינו את זה לא פעם עם אשת החתול, שהפכה לגיבורה; ונום יותר מפעם אחת עזר לזולת ואפילו לספיידר-מן באויבים מסוימים, המוטנטים "הרעים" כל הזמן מזגזגים בין הצדדים. ועוד ועוד ….

החבר'ה בדרך להופעה של קובי פרץ

מסקנה סופית.

מה שחשוב לזכור, זה שכולנו בני-אדם (חוץ מסופרמן). יש לנו מגרעות ויש לנו יתרונות, אנחנו עושים דברים טובים וגם רעים. אבל לכל סיפור יש כמה צדדים. אל תתפתו להאמין שמה שמספרים לנו זה כל הסיפור.