ג'ון קרטר, מלך הקופים של מאדים.


טרזן על מאדים

ג'ון "וורגיניה" קרטר, איש המאדים.  השבוע עלה לאקרנים סרט ההרפתקאות/מד"ב/פנטזיה החדש של דיסני. לא לטעות, לא מדובר בסרט ילדים, אלא בסרט פעולה קלאסי (דורג בארה"ב לצפייה מגיל 13). הדבר הכי חשוב שיש לזכור על ג'ון קארטר, שהחומר שעליו מבוסס הסרט הוא ספר. ולא סתם ספר, ספר שנכתב לפני יותר ממאה שנה! אחד מסיפורי המד"ב הראשונים. ולא סתם סיפור, אלא סדרת ספרים שמגוללת את סיפורו של ג'ון קארטר.

הסיפור הראשון של ג'ון קארטר, שבכלל נקרא "הנסיכה מהמאדים" התפרסם במגזיני הפלפ' האמריקאים הידועים, כבר ב-1912.
הסדרה כללה 11 כרכים, שרובם ספרו את קורותיו של ג'ון קרטר מנקודת מבטו  שלו עצמו, אם כי לא כולם.

מי שכתב את סדרת הספרים הזו, הוא לא אחר מאשר אדגר רייס בורוז. בורוז אחראי גם לסדרות ספרים נוספות, אך ללא ספק הידועה בהם, היא זו על  מלך הקופים: טרזן.

טרזן וקרטר חברים לנצח

בורוז היה סופר פורה מאוד וכתב למעלה מ70- ספרים. את קריירת הכתיבה שלו התחיל בגיל "המופלג" של 35. נסיכת המאדים, היה הספר הראשון שפרסם. מיד לאחר מכן, באותה שנה, פורסם גם ספרו השני, טרזן מלך הקופים.
בורוז כתב עוד סדרות רבות , ביניהן: שודדי הים של ונוס, פלוסידאר, ורבים אחרים. אבל אף אחת מהסדרות לא הניבה אפילו חצי ממה שהניבו שתי הסדרות האהובות עליו ביותר, טרזן וג'ון קרטר.

"כן, אני יודעת שזה מסורת….. אבל אין לנו דלתות בבארסום"

אחד הדברים המפתיעים בסדרת ג'ון קרטר, שבניגוד לאחיו התאום, טרזן, שעבר בערך 50  אדפטציות  למסך הגדול, לג'ון קרטר זו תהיה הפעם הראשונה.

המקור של המקור

הסיפור של הספר הראשון והסרט הראשון, הם כמעט זהים לחלוטין. כאן גם החוזקה וגם החולשה של הסרט.
לאחר האקספוזיציה הקצרה על בארסום, או כמו שאנו מכנים אותו, מאדים, מתחיל הסרט. הסרט מתחיל כמו סרט מערבון פרוע קלאסי.  ברקע: סוף מלחמת האזרחים, כשגיבורנו, ג'ון, נמצא בצד המפסיד של העימות. עכשיו לאחר המלחמה ולאחר הזוועות שראה וחווה, הוא מחפש רק שקט, שקט וזהב.
במהלך החיפושים, כאשר חיילי הצפון רודפים אותו מצד אחד ואינדיאנים בני שבט האפצ'י רודפים אותו מצד שני, מתחבא ג'ון במערה, מבלי לדעת שאותה מערה היא בעצם נקודת מעבר בין- כוכבית. כך מוצא ג'ון קרטר את עצמו לפתע על המאדים. במאדים, בגלל שינוים בכוח כבידה, הוא חזק יותר מכל בן בארסום והוא יכול לנתר מעל הרים בקפיצה אחת. קארטר הופך לגיבור-העל הראשון בברסום, הראשון בספרות והראשון בעולם.

הדרת נשים, נשים אחורה

במאדים קארטר עובר תהליך, שבסופו הוא מציל את הכוכב, מסיים מלחמת אזרחים עקובה מדם שמתחוללת שם  כבר אלפי שנה, מביא לאיחוד עם ברברי וכמובן בסוף זוכה בנסיכה.

אם הסיפור נשמע לכם קצת, לעוס, כמו משהו שסיפרו כבר עשרות פעמים, אתם לא טועים. רבים מהסופרים והסיפורים, שאבו את מקורם מספורו של קארטר ולא להפך. לכן אמרתי, שאחת הבעיות של הסרט היא העובדה שהוא מבוסס על ספר בן 100 שנה. מסתבר שג'ון קרטר, היה אחד מאבות גובורי-העל  המודרניים.

כדאי להזכיר שבתחילת שנות העשרה של המאה העשרים, סיפורי מד"ב התחילו להתפרסם לראשונה ולצבור תאוצה, בתור חומר קריאה קליל ומהנה. בריחה מן העולם המשעמם לעלומות קסומים. בורוז היה הראשון שהצליח לפצח את הז'אנר ולפתוח את הדלת לפרסום מסיבי של סיפורי מד"ב בספרות הפלפ' של התקופה.
רבים חיקו את הסגנון ואת הרעיון, והתפתח ז'אנר שלם של רומנים בין- כוכביים.

בעקבתיו קיבלנו כמה מסופרי המד"ב הגדולים, כמו רוברט היינלן, שספרו מספר החיה, לדוגמא,  הוא בעיקרו מחווה לבורוז ולסדרת ברסום.  גם מייקל מורקוק, שידוע בעיקר בזכות סדרת חרב השאול, כתב טרילוגיה המהווה מחווה לסדרת בורסום, סדרת לוחם המאדים.

iron maiden?

אבל לא רק במחוות ברורות מדובר. הגיבור, שהגיע מכוכב אחר, שבו כוח המשיכה חזק יותר, מקבל  בכוכב החדש כוחות מיוחדים: הוא חזק יותר, מהיר יותר, ויכול לנתר גבוה הרבה יותר. מזכיר לכם מישהו?  מישהו שמהיר יותר מקליע אקדח, חזק יותר מרכבת דוהרת, יכול לקפוץ מעל בנינים גבוהים בניתור אחד? הביטו בשמים, זה מטוס? זה ציפור?  זה ….. ג'ון קרטר?!
כן הדמיון בין השניים, סופרמן וג'ון קרטר, לא מקרי, בורוז היה הראשון שהכניס את הרעיון של יכולות מוגברות, בגלל שינוי באקלים הפלנטה, על יצור מכוכב אחר.

קלארק קנט איש כדור הארץ

ג'ון קנט איש כדור הארץ

לא רק סופרמן דומה ביותר לג'ון קרטר גם הענק הירוק. בקשת הסיפורים שלו, כוכב הענק, נשלח היצור השרירי והמסוכן אל כוכב אחר, צחיח, כוכב על סף מוות. בכוכב חדש זה מוצא עצמו הענק הירוק, מנהיג חבורה של חוצנים, ירוקים כמוהו, אך בעלי שני זוגות של זרועות, דומים עד מאוד ליצורי הטארק מברסום/מאדים. יחד איתם הוא יוצא לשחרר אותם מעריצותו של הקיסר, בן לגזע אנשים אדומים, הדומים עד מאוד לאנשים האדומים של המאדים. כמובן שבדרך הוא מתאהב בנסיכה…… וההקבלה לג'ון קרטר ברורה.

אבל אחרי 100 שנים של עיבודים, מחוות והשפעות שונות, כאשר חוזרים אל המקור, הוא פתאום נראה פחות חדשני, פחות מעניין, פחות מלהיב.

אבל איך זה מתרגם בסרט?

ג'ון קרטר- הסרט

למען ההגינות,  צריך לשפוט את הסרט בעיניים נקיות. לנסות להתעלם מהעבר העשיר והראוי של הסיפור המקורי, ולראות האם הסרט הוא סרט טוב, האם הוא סוחף, האם הוא מהנה והאם בסופו של דבר אתה יוצא בהרגשה של חוויה מהסרט?

אז התשובה הפשוטה היא כן!

קודם נתחיל במראה של הסרט. במאי הסרט, אנדרו סנטון, שיותר ידוע בתור במאי אנימציה, עם סרטים כמו: למצוא את נמו, WALLe, מביא למסך אסטטיקה, שרק מי שמגיע מאנימציה יכול לחשוב עליה.
עדות לכך ניתן לראות במראה המדבריות הצחיחים, המבנים הגיאולוגיים הייחודיים והיצורים השונים שמאכלסים את הכוכב. המראות השונים והאפקטים  הויזואליים בסרט לעיתים משאירים אותך בפה פעור.

אבל סרט, יפה ויזואלית ככל שיהיה, לא יכול להפוך סרט רע לסרט טוב. למזלו של הסרט הזה, הסיפור גם הוא טוב ויציב. הסיפור אומנם לעיתים מרגיש קצת לעוס, ואפילו קטע אחד או שניים פשוט משעממים, אבל בסה"כ הסרט סוחף, וקטעי האקשן הם פשוט עוצרי נשימה.  נכון שיש מספר קטעים בין ג'ון קרטר לנסיכת המאדים, שניתן להגיד שהם מביכים, אבל שוב, כאן כן כדאי לזכור, שזה בנוי על סיפור מלפני 100 שנה, ובסיפורי התקופה זה היה מקובל וברור קטעים רומנטיים שמאלצים  (אצל טרזן וג'ין זה שונה?).

"או יפתי, שם זה המזרח ואת היא השמש. מה זה אומר לא אדע, אבל יש לזה צליל לא רע"

הסיפור, בסופו של דבר, בנוי בתבנית הקלאסית של סיפורי ההרפתקאות של פעם: גיבור בעל כורחו, שנקלע למקום חדש ובסופו של דבר מחולל שינוי פנימי וחיצוני, מציל את היום וזוכה בנסיכה. יש סיבה למה זה סיפור ההרפתקאות  נחשב "קלאסי", כי הוא פשוט עובד.

אבל כל אלו לא שווים כלום בלי משחק טוב. כאן יש לנו "עליה וקוץ בה", נתחיל בעליה. סנטון, כבמאי אנימציה, יודע את הכוח של דיבוב מוצלח וכיצד דמות וירטואלית יכולה להראות לנו טבעית לגמרי, בזכות הקול שעומד מאחוריה. גם פה, שחקנים כמו ווילאם דפו (ספיידרמן, הפיתוי האחרון של ישו), שמשחק את קולו של מנהיג הטורקס, גורם לך להתאהב ולהאמין לדמות הלא קיימת. גם דמויות הבשר ודם משחקות בצורה משכנעת, בעיקר מנהיג זודנגה, המגולם על ידי השחקן דומינק ווסט (הסמויה, 300) שעושה עבודה נפלאה. אפילו נסיכת המאדים, הנסיכה של הליום, משחקת בצורה משכנעת למדי.

לפני ואחרי, רק לא ברור מה לפני ומה אחרי

עכשיו מגיע ה"קוץ בה": טיילור קיטש, השחקן שמשחק את ג'ון קרטר. הדמות של קרטר לא נתפרה למידותיו של קיטש, היא גדולה עליו בכמה וכמה מידות. קיטש כשמו כן הוא, קיטשי מידי לדמות הזו ומתקשה להחזיק את הסרט בקטעי הדרמה שלו. המשחק שלו הוא יחסית שטוח והוא לא אמין במיוחד לאורך רוב הסרט.
אבל למזלו ולמזל הסרט, שחקני המשנה,  העלילה והקרבות הראוותנים, מצליחים לטשטש בעיתיות זו בליהוק.

בסופו של דבר, ג'ון קרטר מהמאדים, הוא סרט פופקורן נהדר. גם אם בעייתי לפעמים, הוא בסופו של דבר מספק את הסחורה של סרט אפקטים, עם סיפור הרפתקה מרתק  וכיף כיף כיף.

"מה? באמת הקוסם יכול לתת לי כישרון?"

לסיכום

אני טרזן את הנסיכה מהמאדים אווווווו אווווו אוווו אוווו

לא רק שוקולד- קומיקס בלגי


יש בדיחה ידועה על הבלגים: הבלגים ידועים בשני דברים, שוקולד טוב ופדופיליה, וגם השוקולד זה רק בשביל להשיג את הילדים.
אבל האמת שיש עוד משהו שהבלגים טובים בו וזה קומיקס. תעשיית הקומיקס והסטריפים שלהם היא אחת הוותיקות והחזקות בעולם.
הדמויות שלהם אהובות ופופולריות בכל העולם. השנה אפילו ראינו שתיים מהסדרות האהובות ביותר של הקומיקס הבלגי קורמות עור ואנימציה ממוחשבת, ועולות על מסך הקולנוע.
אחד היה הדרדסים והשני הסרט של טינטין שעלה השבוע לאקרנים.
אז איך זה שמדינה קטנה, לא גדולה בהרבה מאיתנו, הופכת למעצמת קומיקס בינלאומית?

איך ממדינה כל כך קטנה יצאו כל כך הרבה דמויות שחקוקות גם בילדות שלנו וגם בבגרותנו?
תעשיית הקומיקס הבלגי התחילה מאוחר ביחס לאחיותיה ביבשת אירופה, ובפיגור רב אחרי תעשיית הקומיקס האמריקאית. באיטליה ובצרפת הקומיקס והסטריפים החלו להתפרסם במקביל לארה"ב, בסוף המאה ה19. גם הקומיקס הספרדי התחיל בתחילת המאה ה20 . היה זה רק הקומיקס הבלגי שהתחיל בסוף שנות ה-20 של המאה ה20.
ב1926, צייר בלגי ממוצא פלמי בשם פראנק מסארל, אייר ספר שלם שמספר סיפור בגילופי עץ, ללא מילים. עד היום הספר נחשב לנובלה הגראפית הראשונה.
"זה רק לצייר אותך מבטיח!"

אבל הקומיקסים הראשונים כמו שאנחנו מכירים אותם, היו מתפרסמים בעיתוני הילדים והנוער של התקופה, כמו בעיתון תנועת הצופים ( Le Boy-Scout Belge ) , בדומה למה שהיה מקובל גם בארץ עם דבר לילדים.אבל השינוי הגדול היה ב1928,כאשר מגזין בשם "המאה ה20” ( Le XXe Siècle) נתן במה לצייר צעיר בשם ג'ורג'ס רמי, או כפי שהוא ידוע בכינויו הרז'ה (לא, אין צייר בשם השמ'ן). הרז'ה, שמאוד אהב את הקומיקס הצרפתי, החליט לעשות גרסה בלגית לקומיקס הצרפתי הידוע בשם זיג ופוץ (Zig etPuce).

סיפור בזיגזג



אבל זה היה בשינוי קל- תהיה רק דמות אחת מרכזית ולא שתיים. הוא החליט ליצור כתב צעיר שפותר בעזרת כוח ההיגיון ושלל חברים צבעוניים תעלומות שונות. וכך ב1929 יצא הסיפור הראשון של טינטין-הרפתקאות טינטין בארץ הסובייטים.

אביגדור ליברמן (ימין) וטינטין (שמאל)


הרפתקאות טינטין היו מצורפות לעיתון היומי, פעם בשבוע, תמיד בימי שלישי. מאז יציאת טינטין פעם בשבוע ותמיד ביום שלישי, מכירות העיתון ריבעו את עצמן. טינטין היה הקומיקס הראשון שהיווה אבטיפוס לכל הקומיקסים הבלגים שבאו אחריו. פשטות הקווים, הדיבור בבלונים (באירופה היה מקובל שהטקסט בקומיקס נמצא מתחת לתמונה) וגם הצירוף שלהם לעיתוני הילדים היומים.

|"יומני היקר, היום המצאתי דמות חדשה, אני לא יודע איך לקרוא לה. חשבתי על טין, אבל זה נשמע קצר מידי"
טינטין עצמו הפך מהר מאוד להצלחה כבירה באירופה ובעולם בכלל, והפך להיות הקומיקס האירופאי הנמכר ביותר. הוא אפילו האפיל על ההצלחה של אסטריקס. כיום ישנה ביקורת רבה על הסיפורים של טינטין,על היצוג המשפיל והסטראוטיפי של השחורים, וגם על היצוג המשפיל והסטראוטיפי של היפנים, הסינים, האינדאינים, האסקימוסים, המקסיקנים, הטיבטים, ובעצם של כל עם שאינו מערבי.

בולה בולה !! אני בדרך



אולם למרות כל זאת, ההצלחה שלו לא ניתנת לערעור, הוא תורגם ל80 שפות, עברית היא אחת מהן.
טינטין ראה אור בעברית בפעם הראשונה עוד בשנות 60, בתרגום של לא אחר מאשר המשורר יעקב אורלנד (היו לילות, עץ הרימון).

"היו לילות, את ודאי זוכרת, ישבנו בבוסטן וקראונו את טינטין" (השורה המקורית)


אבל במשך שנים לא היו בקומיקס הבלגי הבלחות, רק טינטין ועשרות השכפולים שלו שהציפו את השוק, לפחות עד מלחמת העולם השניה. במלחמת העולם השניה בלגיה נכבשה על ידי הצורר הנאצי. תחת הכיבוש רוב העיתונות היומית ובבלגיה בכלל התפוררה. אבל טינטין שרד. עד היום ישנן שמועות עיקשות שהרז'ה היה משתף פעולה, אבל זה מעולם לא הוכח בצורה מוחלטת.
לאחר המלחמה מי שיצא המנצח העיקרי היה באמת טינטין. לאחר שרוב העיתונים נסגרו, החליט בעלים של הוצאה לאור כושלת לנסות ולהציל את ההוצאה, והתחיל להוציא את מגזין טינטין– מגזין יומי שבנוי כולו סביב קומיקס. המגזין הפך להצלחה ונהרו אליו כל הכותבים הבלגים המצליחים. מולו עמד מגזין ספירו, שהיה תמיד בצילו של טינטין.
עלי באבא ו40 האל קאידהאים
רק בשנות ה50 מתחיל ספירו לתת קרב רציני לטינטין. המגזין התחיל לשכור את שירותיהם של הדור הצעיר של כותבי הקומיקס הבלגים. ספירו גם הציגו את הסיפור שלהם אחרת. אם המגזין של טינטין נהג להתפרס על פני חודשים (פעם בשבוע עמוד אחד של הסיפור), הרי שבספירו עשו את זה בשבוע (פעם ביום עמוד אחד של הסיפור). כמובן שבכל חוברת היו כמה וכמה סיפורים במקביל.

מישהו רוצה לתרגם?


אבל מגזין טינטין, כשמו, נסוב סביב דמותו של טינטין, ושאר הסיפורים עמדו בצלו.
ספירו לעומת זאת, למרות שספירו היתה דמות קומיקס קבועה, לא האפילה על הסיפורים האחרים. בספירו באמת ימצאו לימים בית דמויות קומיקס רבות וידועות, כמו דרדסאבא והדרדסים שלו,גם הבוקר המהיר במערב הפרוע, לאקי לוק ורבים אחרים.
עכברים כחולים?
הדרדסים הם פרי מכחולו של פייר קוליפור שגם לו היה כינוי, ועד היום ידוע בתור פיו. האמת שהדרדסים, כמו דמויות רבות, התחילו במקרה. ב1952 התחיל פירו לצייר קומיקס בשם ג'ון ופייוט, סדרה לילדים המתרחשת בימי הביניים. במהלך ההרפתקאות שלהם הם פוגשים ננסים קטנים וכחולים בשם הדרדסים, שהפכו לאורחים קבועים בסדרה, עד שב1958 הם קיבלו קומיקס משלהם.

חטיפת ילדי דרדס





בתוך פחות משנתיים הפכו הדרדסים להצלחה כבירה. כיום הם אימפריה חובקת עולם, עם מוצרים אין ספור,ממשחת השיניים הנוסטלגית ועד מחזיק מפתחות משובץ יהלומים (1,000$ בEBAY).

תדרדסו לי יהלום

אבל גם כיום הקומיקסאים בבלגיה לא נחים. בשנים האחרונות עדיין יוצאים כותרים חדשים שתופסים את העולם. לדוגמא הקומיקס XIII (שלוש עשרה), שהיא סדרת פעולה המושפעת מסדרת הספרים. זהות כפולה (The BourneIdentity), סדרה העוקבת אחר סוכן חשאי שאיבד את הזיכרון שלו ומנסה להרכיב מחדש את חייו. הסדרה הפכה כבר למיני סידרה עם ואל קילמר, למשחק לPS3 ולעוד סידרת טלוויזיה חדשה.
סדרת טלויזיה אחרת, דווקא אמריקאית,ג'רמיה, מספרת על זוג חברים. ג'רמיה, המשוחק על ידי לוק פרי (דילן מברלי הילס 90210) וחברו קורדי (הוא ממשפחת קוסבי) מתנהלים בעולם פוסט אפוקליפטי. הסידרה ששודרה מ2002 ועד 2004 מבוססת על קומיקס. רוצים לנחש מאיזה מדינה הגיע הקומיקס?
Happy 4 of Julie
לסיכום
לבלגים יש אולי שמות מוזרים,אולי הם תקועים בין צרפת להולנד, אבל לעזאזל, הם יודעים לעשות קומיקס.
מסקנה
אתה יכול להשיג הרבה יותר עם שוקולד וקומיקס מאשר רק עם שוקולד.

בעקבות מלחמת הכוכבים V: הקוסם מארץ הג'דאי


השבוע אנחנו ממשיכים במסע שלנו להבנת המקורות של מלחמת הכוכבים. אחרי שבמסענו בזמן עברנו מיפן הפיאודלית ועד מלחמת העולם השנייה, הרי שמבחינת המסע התרבותי עברנו מפלאש גורדון ועד…. המממ, פלאש גורדון! כמו בכל מסע, יש לנו שביל ברור, דרך ברורה !ומטרה אחת ברורה: להגיע אל הקוסם מארץ עוץ!

רגע, הקוסם מארץ עוץ?! לא, לא התבלבלתי. הקוסם מארץ עוץ. אותו אחד ששביל האבנים הצהובות מוליך אליו. בדיוק לקוסם הזה אני מתכוון. אתם בטח אומרים לעצמכם "הפעם הוא באמת איבד את זה. את היטלר קיבלנו, את היפניםנו בסדר, אפילו פלאש גורדון נראה הגיוני, אבל הקוסם מארץ עוץ!? זה כבר יותר מידי"

אז תתפלאו, גם הקוסם מארץ עוץ, נטוע עמוק עמוק בDNA של מלחמת הכוכבים. לוקאס אימץ לסיפור שלו אלמנטים שונים ומשונים ב"שייק" המוזר הזה. זה אינו מקרה שיצאה לו קלאסיקה עלזמנית. כשאתה מערבב כל כך הרבה אלמנטים, שלכל אחד מהם נחשב קאלט על זמני, זה לא פלא שיוצא לך מוצר מעניין כל כך, שסוחף אחריו מיליוני אנשים.

lion and tigers and Sith

נכון שזה לא תואם אחד לאחד. במלחמת הכוכבים אין לך ילדה צעירה שגדלה אצל בחווה של הדודים שלה ורוצה לברוח מהבית להרפתקה מופלאה; גם אין לך מכשפות רעות שמשתמשות בקסם, מטילות מורא ומשעבדות ממלכות שלמות; גם אין מכשפות טובות, שמשתמשות באותו קסם כדי לעשות מעשים טובים. גם מאנצ'קינס בטוח שאין!

רגע, מצד שני…..

לוק, הוא בעצם סוג של ילדה קטנה, שגדלה אצל הדודים שלה (דוד אוון ), ומתבכיין על זה שהוא תקוע על הכוכב הזה. יש את הסית' ואת הג'דאי שמשתמשים בסוג של קסם. אבל אין מאנציקינס!
אההה , נכון, אבל יש ג'וואות.

נציג ליגת הלוליפופ

נראה שכאן מסתיים כל הדמיון. האם יכול להיות שיש עוד משהו?

האמת שכמו בכל בלנדר, הסיפורים קצת מתערבבים אחד בשני ולא תמיד ברור מה שיך למי ובאיזה הקשר. נכון שלוק הוא קצת כמו דורותי, אבל מי שבאמת דומה לדורותי זו הנסיכה ליאה, אפילו יש לה טוטו! אז מה אם הוא ממתכת ועושה קולות מוזרים?

עם מאמץ קל אפשר למצוא הקבלה מאוד ברורה בין רוב הדמויות הראשיות בשני הסרטים:

הראשונה היא כמובן הדמות הזו, שתקועה באמצע השדה, לא ממש יכולה לזוז. לא נראית חכמה במיוחד, לא חושבת שהיא חכמה במיוחד, ובעיקר לא מממשת שום דבר מהפוטנציאל הטמון בה. ניחשתם נכון! הכוונה היא לדחליל וללוק (כן אני חושב שכבר ביססנו שהוא לא הדמות המועדפת עלי בסדרה). אבל עדיין שניהם באו מהחווה. אפילו הבעות הפנים שלהם קצת דומות. אבל ברגע שניתנת לו ההזדמנות, גם לוק וגם הדחליל יוצאים וידם על העליונה, ומגלים חלק מהפוטנציאל האדיר שחבוי בהם.

הופרדו בלידתם ?

אז גילנו מי הדחליל, גילינו מי היא דורתי, אבל מי זה איש הפח? האם זה C3PO? הוא עשוי מפח, הוא זז קצת כמו איש הפח, אבל הוא אינו איש הפח!
האפיון המרכזי של איש הפח, היא לא העובדה שהוא עשוי מפח, אלא שיותר מכל הוא רצה את מה שאין לו: לב. הנפח שבנה אותו שכח לשים לו לב ולכן הוא לא יכול לאהוב אף אחד חוץ מאת עצמו. ממש כמו האן סולו. ובדומה להאן סולו, ברגע האמת אנחנו מגלים שיש לו את הלב הכי רחב בעולם. האן סולו נראה בהתחלה כמו רועה נארפים חסר לב, פושע מפוקפק, שלא אכפת לו שום דבר חוץ מכסף. אבל מתחת לשריון המתכת שהוא עוטה על ליבו, פועם אחד הלבבות הגדולים ביותר בסדרה. אהבתו לליאה והמסירות שלו לחבריו עולה ומאפילה על כל השאר.

פחי שאו!

אז יש לנו את דורתי, את הדחליל, את איש הפח. מי נשאר לנו? האריה הפחדן. האמת שכאן ההקבלה די ברורה, לא קשה לראות את הדמיון, גם הוויזואלי וגם התמטי, בין גוש הפרווה המהלך: צ'ובקה, לבין האריה הגנדרן. המראה של צ'ובקה מבוסס על השילוב בין הכלב האסקיסיבירי של לוקאס (אינדי), לבין אריה. צ'ובקה גם טורח לשאוג הרבה לאורך הסרט, כדי להדגיש את הדמיון. צ'ובקה כמה שהוא גדול, ככה הוא פחדן. לא פעם ולא פעמים מציינים את זה לאורך הסרט, ולא פעם ולא פעמיים מי שמציל את המצב באומץ ליבו הוא צ'ובקה. וגם צ'ובקה , כמו האריה הפחדן, אוהב להיטפל לקטנים. בדיוק כמו שהאריה הפחיד את טוטו הקטן, צ'ובקה מעולם לא היה יותר מרוצה מאשר בסצינה שבה הוא מפחיד איזה דרויד עכברי בכוכב המוות.

הווקי שאהב רק תות

גם מוסר ההשכל בסוף, מאוד דומה. דורותי מגלה שהיכולת לחזור הביתה, תמיד הייתה טמונה בה והכוח האמיתי בא מבפנים. גם לוק מגלה שהכוח בא מבפנים, למרות שלא היו מזיקות ללוק נעלים חדשות.

אז יש לנו את כל החבורה, אבל זה לא הכל. גם בפאן הוויזואלי של הסרט לא חסרים הומאז'ים שונים לקוסם. למשל כאשר R2D2 וחברו לחיים C3PO מגיעים אל מפתן דלתו של ג'אבה ההאט, הם מתקבלים בצורה דומה מאוד לדרך שבה התקבלו החברים בהגיעם לשערי עיר הברקת.

טוק, טוק, מי שם ?

אפילו הדרך שבה אובי וואן קנובי מקפח את חייו והדרך שבה המכשפה מקפחת את חייה, דומים (אלף אלפי הבדלות). משניהם נשארת בסוף רק ערמה של בגדים זרוקים על הרצפה (המכשפה נמסה ממים, אובי וואן מתאחד עם הכוח) .

אפילו הקוסם מארץ עוץ בכבודו ובעצמו, או לפחות ההולוגרמה הענקית של הראש המפחיד שלו, גם היא נכנסה למלחמת הכוכבים ועם כבוד רב. אותה הולוגרמה מופיעה בדיוק באותה דרך באימפריה מכה שנית, כאשר אנו נתקלים לראשונה בווידר, שמשוחח עם לא אחר מאשר הקיסר פאלפטין.

מהקליפ החדש של "ראשים מדברים"

אז אתם רואים? אני לא מטורף! באמת יש קשר בין הסרטים, אפילו קשר הדוק.

בשבוע הבא נסיים את הסדרה עם עוד קצת סמוראים, כמה בוקרים וקובריק אחד.

מסקנה
אי שם מעבר ליבין 4 יש מקום קסום.

בעקבות מלחמת הכוכבים: חלק III – פלאש סקיווקר


פרק III,

בפעם האחרונה, עזבו גיבורינו את מסעם ביפן הפאודלית. גיבורינו היו בחיפוש אחר מקור הסיפור והאימג' של סדרת מלחמת הכוכבים. עד כה הם עברו סכנות אין ספור,
עברו בזמן דרך מלחמת העולם השניה והצליחו לחמוק בזריזות, לא בלי קושי,
מאחיזת הקיסר הנורא היטלר.במנוסתם הגיעה החבורה אל יפן הפיאודלית כדי לגלות את הקשר ההדוק בין אבירי הגאי
ללוחמים הסמוראים (לא לבלבל עם החתולים הסמוראים).
והשבוע המשך ההרפתקאות של
"המסע אחר מלחמת הכוכבים בים בים בים"

הערב על המרקע

הקולנוע, עולם חדש ומרתק. עולם אשר בשנות ה30 וה40 של המאה העשרים, מילא את התפקיד שהטלויזיה ממלאת את חייהם של הילדים בימנו. באותה תקופה, לפני הטלויזיה, כבר היו סדרות. סדרות שהיו בנויות על אותו פורמט שמוכר לנו היום מהטלויזיה,כל סדרה היתה בנויה מתוכניות בנות חצי שעה, כשלכל פרק היה המשך .

אנשי הG של טרייסי? באמת ?

הסדרות היו פופולריות למדי, ובעיקר עקבו אחרי גיבורים שונים והתרחשויות שונות.
תקופה בה ילדים היו נוהרים כל שבוע לראות את הגיבור האהוב עליהם נלחם בצורה גמלונית (עם משחק מוגזם) בנבל המזויע ביותר. אחד הילדים האלו היה ילד מזוקן (הוא לא באמת היה מזוקן אז) בשם ג'ורג' לוקאס.
לוקאס היה מרותק לסדרות האלו, וסיפר שזה היה המפלט היחיד שלו כילד מהשיעמום התהומי של העירה הקטנה שלו. הוא צפה בכל סדרה ובכל סרט שמוחו הקטן היה יכול לצפות, הוא ספג וספג כמו מטלית הפלא של סנו.

ובהוליוויד כמו בהוליווד, כבר בשנות השלושים היה לקולנוע משבר כתיבה, והאולפנים (בעיקר הקטנים) התחילו לחפש חומרים לעשות מהם סרטים. אחד המקורות העיקריים היה האח החורג של הקולנוע, הקומיקס סטריפ.

באק vs. פלאש

באמצע שנות השלושים התחילו שתי סדרות סטריפים ,מדע בדיונית. שתיהן הפכו לסדרות קולנועקודם הגיע באק רוג'רס במאה ה25 ומיד אחריו פלאש גורדון שמיד העפיל על קודמו. באק רוג'רס היה החלוץ שפילס את הדרך, השתמש בהרבה מאוד מדע ויזאלי והרבה דמיון אבל נכשל, בעיקר מכיוון שאנשים עוד לא ממש הבינו מה זה השטויות האלו של חלליות ואקדחי ליזר, ובכלל למה כל כך הרבה רעש בין שתיים לארבע? באק רוג'רס הכניס לתודעה מונחים השגורים היום לכל אחד, אבל זה לא היה דבר של מה בכך. עד היום תוכל לשמוע הילביליז לאורך ארה"ב מדברים על שטויות מד"ב במונח "השטויות של הבאק רוגרס האלה".
אבל אחרי באק הגיע פלאש גורדון. פלאש השתמש בשפה של רוג'רס אבל עשה את זה הרבה יותר טוב.

פוקס המאה ה25

ב1936 יוצאת לאקרנים הסדרה הראשונה של פלאש גורדון "פלאש גורדון בספינת החלל" והפעם המפיקים, בניגוד לבאק ר'וגרס, השכילו להשתמש בשחקנים מקצועיים ולא בשחקנים סוג ד' שדיקלמו משפטים . הסדרה היתה המצליחה ביותר מכל סדרות הקולנוע של התקופה וגם היקרה ביותר.
הסידרה הניבה עוד שתי סדרות המשך מצליחות לא פחות, הראשונה ב38 "פלאש גורדון והמסע למאדים" והשניה ב1940 ,את החלק השלישי, "פלאש גורדון כובש היקום”.

אתה שמח לראות אותי? או שיש לך תותח פורטונים בכיס ?

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, למה זה בכלל אמור לעניין אותנו בכתבה על מלחמת הכוכבים?
ובכן, לוקאס בכלל לא רצה לעשות את מלחמת הכוכבים. הרעיון המקורי של לוקאס היה לעשות רימייק לסדרת הסרטים של פלאש גורדון. לוקאס פנה לאולפנים וביקש לקבל את הזכויות על הסיפור, ולהחיות אותו להרפתקאת חלל חדשה בשלושה חלקים. האולפנים הסתכלו על לוקס ואמרו לו בחיוך רחב תשכח מזה. אז הוא שכח מזה, וניסה להשיג את הזכויות לעשות את הגרסה האמריקאית למבצר הנעלם של קארסואה, אבל גם את זה הוא לא הצליח להשיג (ועל זה נרחיב בשבוע הבא).

לוקאס הצעיר, לפי שפותה על ידי הצד האפל של התעשיה

לוקס כובש היקום

אז לוקאס הצעיר התעצבן, לקח את הדברים שלו, ואמר בליבו "לא רוצים? לא צריך! אני אצור משהו יותר טוב". אכן, לוקס חזר הביתה ומיד התחיל לעבוד על סיפור לא קשור. כמה לא קשור? בואו נראה, זאת העלילה של פלאש גורדון . בקצרה

פלאש גורדון הוא שחקן פוטבול/פולו (משתנה לפעמים) כלאמריקאי, כזה שגדל בחווה בקנזאס. יום אחד הוא נשלח לחלל יחד עם חבורת המורדים להילחם בקיסר העריץ הגלקטי מינג. חבריו של פלאש הם : ד"ר זרקוב מדען זקן שעוזר ומלמד אותו את פלאי הטכונלוגיה, משמש כאיש שקול הגיוני וכמכוון חכם וזקן, ודייל ארדן מלכת יופי ומושא תשוקתו של גורדון. בדרך הם מגיעים לעולמות מוזרים כמו יער העד של ארבוריה ממלכת הקרח של פריג'יה ולעיר המעופפת של אנשי הנץ.

מלחמת הגורדונים

העלילה בקצרה של מלחמת הכוכבים פרק IV: תקווה חדשה

לוק סקייוואקר הוא נער חווה כל אמריקאי , כזה שגדל בחווה על טאטואין . יום אחד הוא נשלח לחלל יחד עם חבורת המורדים להילחם בקיסר העריץ הגלקטי פלפטין. חבריו של לוק הם : אובי וואן קנובי קוסם זקן שעוזר ומלמד אותו את פלאי הכוח ומשמש שקול הגיון וכמכוון חכם וזקן, וליאה אורגנה, נסיכה ומושא הצלתו של לוק. בדרך הם מגיעים לעולמות מוזרים כמו יער העד של אנדור, ממלכות הקרח של הות' ולעיר העננים של של כולם.

לוק סקייגורדון

לוקס מצא את הטריק הכי ישן בספרבוא נקח את מה שלא נותנים לי, נעוות אותו קצת ונקרא לו שלי. אבל יאמר לזכותו של לוקאס שהוא מעולם לא החביא זאת. כבר בשניה הראשונה למלחמת הכוכבים, ברור מאיפה הוא שאב את ההשראה. יודעים איך? בסרטון למטה אתם רואים כיצד היה נפתח כל פרק של פלאש גורדוןמוכר לא ? (צריך לעבור קצת את כתוביות הפתיחה, דקה וחצי בערך)

אבל את הדבר הכי חשוב בקונספט שלוקס לקח ושיכלל זה את העובדה שהטכנולוגיה היא קסם. זה בא לידי ביטוי בכך שאם באגדות שבאו לפני הקסם היה הנשק של של הגיבור חרב המלכים אקסקליבר, או לחשים שונים שעזרו (או ניסו להכשיל) את הגיבור, אז אצל פלאש וגם אצל לוקס הקסם מוחלף בטכנולוגיה. החרב הקסומה היא עכשיו חרב אור, הלחש הוא עכשיו אקדח הלייזר, ופורטל הקסמים הוא עכשיו ספינת חלל.

מסקנה
פלאש חבר מסיפור אחר.