בעקבות מלחמת הכוכבים: חלק II – אימת השוגון


לפני שבוע התחלנו בסדרת כתבות על מלחמת הכוכבים והמקורות שלה.
בינתיים היה לנו את יום חגה של המדינה, והיו לנו אירועים שונים ומשונים לאורך הדרך.
בכתבה הפעם נבדוק את הקשר בין מלחמת הכוכבים לבין המעצמה מוכת הקרינהיפן.

 

BIG IN JAPN

כמו שאמרתי בכתבה הקודמת, לוקאס, כמו כל סופר אחר בהיסטוריה, לא ממש המציא סיפור. הוא לקח עשרות דברים שהיו לו בדמיון וזרק לבלנדר עד שיצא שייק חלק ואחיד. אחד המרכיבים האלו היו חוויות ומידע שהוא קלט בזמן שהוא ביקר ביפן יחד עם הסרט הראשון שלו THX 1138 .

האיש עם מצלמת הקולנוע הדיגיטלית

אחד הדברים שהכי הרשימו אותו ובעצם כל אדם אחד (יפני או מערבי) הם כמובן אותם לוחמים עתיקים הסמוראים.
הסמוראים הם אותם לוחמים יפנים מימי הביניים שהיו מעין שוטרים ואוכפי חוק בממלכה, אחראים לשלום התושבים ולא פחות חשוב לשלום הממלכה. תקופת הסמוראים התפרסה על פני בערך 1000 שנה, בדומה לתקופה בה הג'דאי שמרו על השלום ברחבי הרפובליקה שלהם.

הלוחם הדגול אישמחרב

הג'דאי, בדומה לסמוראים, היו השומרים ואנשי החוק העליונים של הממלכה.
ביפן הפיאודלית נחשבו הסמוראים למעמד מאוד נכבד. פעמים רבות פנו אל הסמוראים אנשים על מנת שיעזרו להם לפתור סכסוכים כאלו ואחרים, בין אם היתה להם בעיה עם שכן שפלש לגינה שלהם או רכוש שנגנב או בעל שנרצח. גם הג'דאי בעולמו של לוקאס פעלו בדרכים דומות ועזרו לאנשים במצוקה.

מיקי מאוס נגד בלוטוס

אומנם הסמוראים היו ששים לפתור את הסכסוכים בדרכים יותר מיליטנטיות מאשר הג'דאי. אשר קודם ניסו את הדיפלומטיה ולפתור את הבעיה בדרכי נועם, אך גם הג'דאי, כאשר לא הייתה להם ברירה, לא היססו להשתמש בחרב. וכמו עמיתיהם הסמוראים, הם היו בעלי שליטה מופלאה בלהב ויכלו להילחם בכמה אויבים חמושים בו זמנית. וכשם שרבים לא יצאו בחיים ממפגש מלחמתי מול הג'דאי, כך גם לא רבים חזרו בחיים מסכסוכים מול הסמוראים.

אפילו בעניין החרבות ידוע שרק ג'דאי (או סית') יכולים לשאת את חרבות האור. גם ביפן הפאודלית, ב1587 שוגון בשם הדיאושי הוציא צו שעל פיו רק סמוראים יורשו ללכת עם  שילוב החרבות של חרב קצרה וחרב ארוכה, בכך הפך בין רגע אותו שילוב של חרבות לכרטיס ביקור

מכון אבי - תתחיל נמושה תצא פלדה

כאשר עמד מולך לוחם עם חרב ארוכה וחרב קצרה ידעת מייד שזהו סמוראי, כשם שאם עמד מולך מישהו עם חרב אור, כמו שאנקין הקטן כבר עלה על זה , הוא חייב להיות ג'דאי.

אבל זה לא מסתכם רק בחרבות. המראה החיצוני של הג'דאי דומה מאוד ללבוש הגלימות של הסמוראים שכבות הבדים הנופלים, המאפשרים תימרון תנועה, גלימה עם חגורה רחבה להחזיק את החרבות. בכלל, המראה הכללי הוא מאוד קרוב. רק שבאופן מפתיע אין אף ג'דאי עם עיניים מלוכסנות, אם לא מחשיבים את האוזנים המלוכסנות של יודה.

אופנת קסטרו 1314

אולם זה לא מסתכם רק במראה החיצוני, גם כל פילוסופיית הג'דאי בנויה על הפילוסופיה של הסמוראים.

yes sensei

הקוד הסמוראי הוא הקוד של הבושידו , כן כן, כולנו זוכרים את קרבות בושידו שהיו בערוץ 5 לפני עשור. זה לא ממש קשור.

לבושידו יש 7 עקרונות :יושרה, אומץ, נדיבות, הוקרה, יושר, כבוד, נאמנות. מאוד דומה לקודים של מה שאנחנו מכירים שמנחים את הג'דאי.

לוק ויודה

אחד ממשפטי המפתח של הפילוסופיה הסמוראית היה "היה אמיתי למחשבות של הרגע והמנע מכיליון" נשמע מוכר? ובכן, זה משפט מאוד דומה למה שאמר קווי גון (ליאם ניסן) במלחמת הכוכבים פרק I- אימת הפנטום " שמור על הריכוז שלך, על הכאן והעכשיו, היה מודע לרגע."

גם הדת המרכזית במלחמת הכוכבים היא הכוח. מי יתן והכוח יהיה איתנו, כן הכוח הזה. ה"כוח" היא אותה אנרגיה שנוצרת מכל היצורים החיים, שמקיפה אותנו, חודרת אלינו, מחזיקה את העולם ביחד. מי שמכיר קצת את הדת הסינית והיפנית, הכוונה היא כמובן למה שהסינים מכנים ה"CHI" והיפנים "KI" . הצ'י הוא הכוח המאפשר את החיים, הוא זה שבזכותו מתקיימים היצורים והצמחים והוא גורם להתרבות, להשתנות, לתנועה, לתזונה ולשינה (הרבה שינה).

"האמת שהחרב אור, זה רק כי אני מפחד מהחושך"

גם נפילת הסמוראים ונפילת הג'דאי דומה מאוד.

במערכת הפוליטית היפנית היו שתי ישויות שאיזנו האחת את השניה השוגון, שהיה שר המלחמה של יפן וברשותו עמדו כל הסמוראים והלוחמים של הקיסרות, ומנגד ישב הקיסר שהחזיק בכוח הפוליטי והדתי של המדינה. שני הצדדים הללו החזיקו אחד את השני תוך איזון, אם תרצו "מאזן אימה."
בשנת 1867 השוגון האחרון החזיר את החרב שלו ופרש מתפקידו כשר המלחמה של הקיסרות, וכך הפך הקיסר של יפן לשליט היחידי על האי ובעצם לקיסר כל יכול.
עשר שנים לאחר מכן ב1877 הקיסר אסר על סמוראים לשאת חרבות,וסמוראי ללא חרב הוא כמו אופה ללא מערוך, כמו קוסם ללא שרביט או כמו ביבי ללא ברק – בקיצור, אין לזה טעם, וכך נכחדו הסמוראים מהעולם. ולעומת מה שחושבים, לא! טום קרוז לא היה הסמוראי האחרון.


לסיכום

לוקס עשה מהלך חכם כאשר החליט להעתיק את מהלכי ההיסטוריה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה אבל יותר מזה, היא הגיונית. בהשתלשלות אירועים היסטורים יש הגיון נרטיבי סיפורי ברור. שום דבר לא נראה מופרך או לא הגיוני (אם כי גם בהגיון יש חוסר הגיון). אז פה זה קיסר, שם זה פירר ובמקום אחר זה שוגון. השם לא באמת משנה – מה שמשנה הוא שנפש האדם תמיד תשאף לכוח בכל מחיר, ואנשים תאבי כוח לא יבחלו בשום אמצעי על מנת להשיג אותו.

פינת השבוע לילד: במפגש פיסגת הדיקטטורים אבדה להיטלר סיכת צלב הקרס שלו, ילדים האם תוכלו למצוא אותה ? אנא צביעו באדום ושלחו לנו בדואר.

מסקנה.

הצ'י הוא הכוח שמכין לי תה.

מודעות פרסומת

בעקבות מלחמת הכוכבים- הייל הקיסר! (חלק ראשון)


בשבוע שעבר, חוץ מביקורת טלויזיה קטנה, לא קיבלתם כלום. לא ביקורות קולנוע, לא קומיקסשום דבר.
השבוע אני אפצה אתכם על כך שלדאבוני נבצר ממני לכתוב. השבוע נתחיל בסדרת כתבות ארוכה על אחד הנושאים החביבים עלי, שבאופן מפתיע לא קיבל כאן שום איזכור.


אבל לפני שנתחיל אני רוצה שתדמינו לכם בראש מנהיג כריזמטי, כזה שסוחף ומשלהב המונים. מנהיג שנבחר בצורה דמוקרטית, אבל הופך את הדמוקרטיה על פיה והופך לדיקטטור לוחמני. עכשיו יש סיכוי שדימיינתם אחד משני מנהיגים, או את היטלר או את הקיסר פלפטיין ממלחמת הכוכבים.

תמונה נדירה, פאלפטין והיטלר ברגע של ביחד

הדמיון המעוות

בסדרת הכתבות הזו אנחנו נחקור ונגלה מה בעצם המקורות ההיסטוריים והספרותיים של מלחמת הכוכבים. אולי כדאי להקדים ולאמר, שהמוח האנושי לא מסוגל לדמיין פרצוף שהוא לא ראה, או לחשוב על סיפור שהוא לא שמע. מה שהוא כן יכול לעשות זה לחבר, לעוות, להוציא, להכניס, ובעצם כל דבר חוץ מממש לדמיין משהו חדש לגמרי

 לכן כל מספר סיפור בעצם נשען על סיפור קודם.

מימין לשמאל, בני בגין, ביבי, ברק, פרס, פואד (בעיגולים מיסדי ראשון לציון)

וג'ורג' לוקאס, יוצר מלחמת הכוכבים, אינו שונה בנוף הזה. מה שלוקאס כן שאב מכל כך הרבה מקורות לסיפור כל כך פנטסטי, הוא שהמעקב והחיפוש אחרי המקורות הללו הוא תענוג רצוף בפני עצמו.

לוקס העיד על עצמו שבתור ילד היה מרותק למסך הקולנוע של שנות ה40, לסרטי ההרפקאות, לסדרות הקולנוע הזולות אך המבדרות, לגיבורים ונבלים ולדרך סיפור מאוד גרנדיוזית. כשהפך לנער, הוא גם התחיל לקרוא ספרי מד"ב כמו אסימוב ונשאב לעולמות אחרים שהיו בשבילו בריחה מהחיים המשעממים בעירה קטנה אי שם בקליפורניה. הסרטים שהוא ראה והספרים שהוא קרא לא נתנו מנוח למוחו ולאט אט צימחו שם שורשים שבעתיד ינבטו לסאגת מלחמת הכוכבים

לוקאס לא רק שאב מסיפורים אחרים, אלא גם מתרבויות אחרות, לא רק מסיפורים אלא גם במידה רבה מאד מספרי ההיסטוריה, ומה היא היסטוריה אחרי הכל אם לא סיפור האנשות כולה ?

שאף אחד לא יזוז או שאני זורק את פצצת הסירחון הזו

 

60 שניות על….

כמו שהזכרנו לוקס לא רק שאב מסרטים שראה כילד או ספרים שאליהם ברח בתור נער אלא גם מההיסטוריה עצמה, במיוחד מתקופת מלחמת העולם השנייה, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הויזואליות.

 

לשניה אחת אני מחליף כובע והופך למורה להיסטוריהתזכורת קלה בהיסטוריה. שנות ה30 בגרמניה, רפובליקת ווימר בשיאה, גרמניה יצאה לא מכבר ממלחמת העולם הראשונה. גרמניה יצאה מהמלחמה הזו מדממת, פצועה ובעיקר מושפלת. לאחר המלחמה בית הנבחרים הגרמני החדש, הרייכסטג, היה מקום מסואב, קיצוני, מפולג ומושחת מהיסוד. היה בלתי אפשרי להעביר כמעט חוק אחד כאשר מפלגות קומונסטיות יושבת צד בצד ליד מפלגות פשיסטיות שיושבות ליד מפלגות אנרכיסטיות שיושבות לצד מפלגות ניציות.  ובראש כל הבלגן דווקא עמד אדם שקול, שהיה פחות או יותר קונצנזוס בעם, הינדרבורג

 

אבו אל שפם

הינדרבורג היה אחראי על כמה מהנצחונות של גרמניה במלחמת העולם הראשונה (לא שהיו הרבה כאלו ) והיה אהוב מאוד בקרב העם. הוא שלט ברפובליקת ווימר בערך כעשור (שזה היה פחות או יותר כל שנות הקיום שלה).

ב1932 התמודד הינדרבורג פעם נוספת על נשיאות הרייכסטג, והפעם עמוד מולו מנהיג מפלגה חדש, מנהיג מפלגת הנציונלסוציליסטים או בקיצור נאצים.  היטלר שעמד בראש המפלגה ניצב מול הינדרבורג, הינדברג היה כלכך בטוח בנצחנו מול הגמד עם השפם הקטן, שהוא לא הפעיל שום מערכת בחירות פירסומית, שום שלטי חוצות, לא לחץ ידיים לתינוקות לא נישק זקנות, כלום! אבל היטלר לעומת זאת…. היטלר הכיר את המדיומים החדשים, את הקולנוע, הרדיו והגרפיקה. היטלר הפעיל מערכת בחירות אכזרית ויעילה ביותר. ולבסוף היידנברג הוכח כצודק, באמת הגמד הקטן עם השפם הפסיד. אולם היטלר אולי הפסיד במערכה על הנשיאות, אבל בדרך צבר הרבה מאוד כוח.

ועכשיו גם הספר "מלחמתי" של הסופר א.ד היטלר

הייל פאלפטין

ואם נעבור רגע לתמונת הראי שלנו בסרט: "מלחמת הכוכבים:פרק I- אימת הפנטום" . גם שם יש לנו סנאט מושחת ומסואב שבעצם משותק מרוב סירבול. אבל בראשו עומד מנהיג כאריזמתי ואהוב , וולארוןופלפאטין שצמח מתוך הסיאוב הזה, מצליח לערער את כיסאו של המנהיג הצודק.

ג'נרל זוד לאחר שפנה לפוליטיקה

אבל זו רק נקודת דמיון רופפת יותר.

או למשל, מישהו שם לב שבכל משרתי האימפריה, אין אפילו חייזר אחד? כולם אנושיים. ואם כבר היה חייזר כזה או אחר, הוא היה חד פעמי ורק לשימוש הקיסר למטרה מאוד ספציפית.

דוגמא יותר טובה היא הצבא הפרטי של היטלר. בתחילת הקריירה הפוליטית של היטלר, הוא שינה את מנגנוני המפלגה והקים את הזרוע הלוחמת של המפלגה, שלימים תהפוך לראש החץ של הצבא הגרמני. לפלוגה הזו הוא נתן את השם המפחיד "פלוגות הסער" הSTORM TROOPERS   שזה גם שם של אותם חיילים לבנים שהם הכוח המרכזי של הצבא של פאפלטין.

מתוך קולקציית הסתיו, הנחה מיוחדת לחברי חבר


היטלר לא הסתפק בזרוע לוחמת. מתוך הזרוע הלוחמת הוא בחר את המובחרים ביותר והפנה אותם לSS, שזה ראשי תיבות Schutzstaffel או בתרגום חופשייחידת המישמר. זוכרים למי עוד היה יחידת משמר בשם "יחידת המשמר"? נכון לפאלפטין.

גם את הויזואליות הוא שאב באופן ישיר. למשל המדים של קציני הSS והמדים של קציני האימפריה הם כמעט זהים לחלוטין.

ילדים, מצאו את ההבדלים, הקיפו בעיגול ושלחו את המסך אל המערכת

זה גם לא סוד שאת קרבות החלל שלו הוא ביסס על קרבות אוויר אמיתיים במלחמת העולם השניה. יש אפילו את הסיפור, שלקראת סוף הצילומים הוא עשה הקרנה מיוחדת לחברים, והיכן שהיו אמורים להיות קרבות החלל, הוא הכניס צילומים ישנים של קרבות אוויר ממלחמת העולם השניה.

אפשר גם להיכנס לטרילוגיה החדשה (פרקים 1-3) ולראות איך כל דמות היסטורית מיוצגת שם, אם זה היטלר המושווה לפלפטין או סטלין, שבהתחלה היה בין בריתו של היטלר ואז נזרק לכלבים ונבגד על ידי היטלר, שיכול בהחלט להתאים לקאונט דוקו (הם גם דומים), שגם הוא נבגד בסוף על ידי פלפטין אחרי שהם עשו יד אחת.

Stalin, I am your father

גם הויזואליה הכללית של הסרט מושפעת מהמראה שחקוק לנו בזיכרון הקולקטיביבתור החזון של הויזואליה הנאצית הייחודית. מעניין לראות שהוא בחר בעיקר בויזאליה הנאצית להדגיש את האמפריה, אבל גם כמה דימוים נאצים זלגו לכיון המורדים. בעיקר אפשר לראות בסצנת הסיום של "מלחמת הכוכבים : פרק IV – תקווה חדשה". טקס הסיום שמזכיר באופן כמעט זהה לאחת הסצנות המופרסמות בסרטה של לני ריפלשטיין, נצחון הרצון. סרט שהיה שופר התעמולה הנאצי הגדול ביותר, והציג את הישגי הנאצים באולימפיאדה שהמשטר הנאצי אירח

מצעד האיוולת

אין ספק שלמלחמת העולם השניה הייתה השפעה גדולה על מלחמת הכוכבים. לפי דעתי בעיקר, מכיוון שזו הייתה המלחמה האחרונה בה הטוב והרע היו ברורים. לא היתה כאן שאלה של מלחמה מוצדקת או לא, שאלה של מה היא האידאולוגיה הנכונה. היה כאן פשוט את בני האור מול בני החושך את העולם.

בשבוע הבא

להתראות בשבוע הבא עם שובו של הסמוראי, החלק השני בכתבה .

ואל תשכחו TVEYE מגיע!

 

ביקורת קולנוע, קומיקס, מלחמת הכוכבים, סרטים, ביקורות סרטים, ביקורת טלוויזיה, ביקורות קומיקס

אביב הבלוגים – כתבה על פולחן האביב


אני צופה בכם, אתם קוראים אותי, ובקרוב תוכלו גם לשמוע. ב20 לחודש  אני אעלה גרסת הרצאה של סדרת הכתבות של מסע בזמן, כחלק מכנס עולמות.

אביב העמים 

לכבוד האביב חיפשתי נושא אביבי במיוחד. לבסוף נזכרתי שכבר תקופה ארוכה לא הזכרתי דבר בנוגע למוזיקה קלאסית. אז איזה תירוץ טוב יותר מזה יש כדי לדבר על פולחן המוזיקה ועל פולחן האביב,  או למי שלא מכיר, הקטע של הדינוזאורים בפנטזיה של דיסני.

"ואיזה ידיים גדולות יש לך סבתא"

פולחן האביב היא יצירה מ1913 של המלחין הרוסי איגור. איגור סטרווינסקי כמובן. סטרווינסקי  היה בן למשפחה מוזיקלית, אביו היה זמר, אחיו הגדול גם הוא היה מוזיקאי, כך שאיגור הקטן ספג מוזיקה מהרגע הראשון לחייו. אבל כמו כל אמא יהודיה, גם אמא של איגור לא רצתה שהבן שלה יהיה בעיסקי השעשועים ושלחה אותו ללמוד עריכת דין. כולנו כבר יודעים שאם אמא פולניה/רוסיה רוצה משהולא אומרים לה לא. אז סטרווינסקי למד כמה סימסטרים והצליח לשכנע את הוריו שאולי זה לא הכיוון ובכל זאת יתנו לו ללמוד הלחנה. הוא התחיל ללמוד הלחנה עם מורה, אבל גם זה לא ממש היה בשבילו ולכן הוא החליט ללמוד לבד.

ההימור הצליח. ב1910 הוא הציג את היצירה המרכזית הראשונה שלו, ציפור האש, בפריז. הוא הזמין את כל המשפחה שלו להתלוות אליו לביצוע הבכורה והם החליטו להשתקע שם ולא לחזור עוד לרוסיה. בכך פיספס את המהפכה הקומוניסטית, והפך לאזרח העולם הגדול.

ניקולאס אהרוני ?

באותה שנה בפריז הוא גם הכיר את הצייר/מיסטיקן/פילוסוף/סופר/חובב סרטי הקונגפו ניקולס רוריץ'. רוריץ  עבד בדיוק על ציור חדש בו מצויר קטע מהתקופה הפגאנית של רוסיה. בתמונה הוא רצה לצייר את זקני השבט צופים בצעירה הרוקדת לכבוד בוא האביב, ומקריבה עצמה בריקוד סוער עד מותה. סטרווינסקי אהב את הרעיון. בשעה שהוא סיים את ציפור האש, הוא כבר כתב חלקים לבלט הבא שלו, פולחן האביב.

יאלה מכות יאלה

ההופעה הראשונה של  המחול והיצירה היתה במאי 1913ושינתה את עולם המוזיקה לתמיד. הדבר הראשון שהיא עשתה הוא שהיא שינתה את התפיסה של קהל המאזינים, והפכה לפתיחה הכי שנויה במחלוקת בתולדות המוזיקה.
המוזיקה האטונלית והפרימיטיבית הציתה ויכוח סוער בין המאזינים, ויכוח שהסתיים בלא פחות מקטטה המונית שהתרחבה למהומות רחוב אלימות.

ערמת רקדנים! ערמת רקדנים!

ערמת רקדנים! ערמת רקדנים!


זה התחיל כאשר באמצע ניגון היצירה חלק מהמאזינים החלו להפריע עם קריאות "בוז" לכיוון הבמה ולעשות קולות חתולים בנסיון להפסיק את מה שנשמע באוזניהם כבגידה בערכי ההרמוניקה. אבל חלק אחר הבין את החידוש, או לפחות סוקרן, וניסה להשתיק את המפריעים. מהר מאוד התחילו להתפתח מספר תיגרות באולם. המשטרה הגיעה בזמן ההפסקה בין המערכות אבל לא הצליחה להשתלט על האירוע.

אבל סטרווינסקי והכירואגרף ניז'ינסקי לא ויתרו. סטרווינסקי החזיק את המיקטורן של ניז'ינסקי בזמן שהוא נתלה מחוץ לעמדת התאורן וצעק לרקדנים את הקצב של המוזיקה כדי שימשיכו לרקוד. והם אכן סיימו את המחול.

יוצרים אביב

היצירה עצמה מתארת כמה סצינות של פולחן פגאני שמסתיים בריקודה של נערה בתולה וזכה עד מותה כהקרבה לאל האביב.

היצירה מחולקת לשני חלקים הערצת האדמה והעלאת העולה.

חלק ראשון: הערצת הארץ

§         מבוא

§         מנבאי האביב

§         טקס החטיפות

§         סיבובי האביב

§         טקס השבטים הלוחמים

§         צעדי החכמים הזקנים

§         נשיקת האדמה

§         ריקוד מתוך האדמה

חלק שני: הקורבן

§         מבוא

§         מעגל מיסטי של הנערות הצעירות

§         קריאת שמה ומתן כבוד 

§         זימון האבות (זימון האובות)

§         טקסי האבות

§         ריקוד הקורבן של הנבחרת

פנטסטיקו

ב1940 הוציאו אולפני דיסני את סרט האינמציה שלהםפנטזיה. פנטזיה הוא סרט המורכב מקטעים מוזיקליים קלאסיים המלווים באנימציה. החלק המוכר ביותר בסרט הוא כמובן הקטע של מיקי מאוס כשוליית הקוסם. אבל גם פולחן האביב הופיע שם וקיבל קטע ארוך ביותר. קטע האנימציה שהתלווה למוזיקה, מגולל את סיפור היווצרות החיים על כדור הארץ עד היכחדות הדינוזאורים.

 

סטרווינסקי היה המלחין היחידי מבין כל המלחינים שעדיין היה בחיים כשהסרט יצא. אפשר להגיד שהוא לא ממש אהב אותו. כשאני אומר לא ממש, אני מתכון שהוא די שנא אותו. שאני אומר שהוא די שנא אותו, אני מתכוון שהוא אמר שהביצוע המוזיקלי היה מזעזע ושהאינטרפרטציה היתה טימטום משוועאבל בהמשך הוא יודה שמי שכתב את התסריט לקטע אכן הצליח להבין את רוח היצירה.

מסקנה

אם נוהגים לא דינוזאורים, סליחה, אם דינזוארים אז לא מלחינים, או משהו כזה.

 

חג חירות שמח

ותזכרו TVEYE בדרך!

תישקו לי !


וויקד לסטר היא אחת הלהקות הכי גדולות בהיסטוריה של הרוק, או אחת הלהקות שיגדלו להיות  אחת הלהקות הכי גדולות בתבל, שישנו לעד את המראה של הרוק. אז איך לא שמעתם עליהם? כי וויקד לסטר ישנו את השם שלהם אחרי האלבום הראשון לשם יותר קליט, כמו קיס (KISS).
קיס היא אחת הלהקות הגדולות שקמו אי פעם. גם אם אתם לא ממש מכירים אותם ,כי באופן אירוני הם לא הצליחו בארץ, הם עדיין שינו את עולם הרוק כפי שאנחנו מכירים אותו.


קולות רקע

"יפה, עכשיו תגיד אההההה"


וויקד לסטר היתה להקה של 2 חברים יהודיים (אחד ישראלי)- סטנלי איזן וחיים ויץ. השניים הקימו להקת רוקפולקפופ כזו, לא משהו מיוחד, לא משהו שלא שמעו לפני זה, אבל מצד שני הם לא רעים. הם אף קיבלו חוזה הקלטות והקליטו אלבום שלם, אבל הלהקה לא ממש המריאה. איזן וויץ ניסו להבין מה הבעיה ואיך הם הופכים לכוכבי ענק ומליונרים, יותר נכון חיים חשב על כך. חיים, שהיה בעל ראש שיווקי מדהים, הבין שדבר ראשון הם צריכים שמות שהם יותר רוק אנד רול ופחות מרק עם קניידלעך. כתוצאה מזה, סטנלי שיפצר את השם שלו לפול סטנלי, וחיים שינה את שמו לגמרי לג'ין סימינס כשהוא רומס כל זכר לעולם הישן שלו.ועכשיו המטרה של  שניים  היא לחפש גיטריסט חדש ומתופף .

ג'וליאן שגראן והפנטומימאים

ב72 , שנה אחרי שהם פירקו את לסטר, הם נתקלו במודעה של "מתופף משופשף ומגניב מחפש להקה", השניים בדקו את כישורי התיפוף של הגוי והחליטו שנאים הם וצירפו את פיטר קריס ללהקה. עכשיו חיפשו השלושה נגן גיטרה ראשי. סטנלי, אשר ניגן על גיטרת קצב, העדיף להתמקד בשירה ולתת לגיטריסט מקצועי להוביל את הגיטרות. אחרי מספר אודישנים הם מצאו אותו, גיטריסט צעיר אבל וירטואוז אמיתי. אחרי אודישן אחד בלבד הם החליטו שפול פארלי יהיה הגיטריסט שלהם. אולם בגלל שיש כבר פול אחד, הוא יקרא אייסעל שם יכולות הנגינה שלו.
עכשיו הם ארבעה. כל מה שצריך זה שם ללהקה ולהחליט על סגנון מוזיקלי דברים פעוטים

את השם הם מצאו יחסית מהר. פיטר סיפר על כך שהוא היה בלהקה בשם ליפס (שפתיים), אז פול אמר "שם דבילי. אם כבר, אז למה לא קיס (נשיקה)?" ומאז השם נשאר.

"ניראה לי ששכחנו משהו"

הארבעה החליטו ללכת על קו מוזיקלי קשיח יותר ממקודם ולהפוך את ההופעה שלהם לתאטרלית יותר בהשראת הגדול מכולם אליס קופר (לכתבה בבלוג על אליס קופר). הם החליטו שגם ההופעה שלהם תהיה גרנדיוזית , וכמו קופר, גם הם החליטו לעטות על פניהם איפור כבד. כל חבר להקה החליט על דמות שהוא רוצה להיות. פול הפך לstarchild (ילד הכוכב) שהדגיש את הניצוץ בעיניו ואת היותו רומנטיקן. ג'ון הפך לDEMON (השד) בגלל ההומור השחור, הצינקניות  והאהבה שלו לקומיקס האימה. אייס מאותו יום היה space ace (אלוף החלל) בגלל אהבתו למד"ב, ופיטר היה לcat man (איש החתול) על שם תשע הנשמות שהיו לו בזמן שגדל באחד השכונות המסוכנות ביותר בברוקלין.

הפרה היסטריה


לא, באמת. אתה גברי ככה, באמש'לי

עכשיו יש נגנים, יש איפור, יש שם אפשר להתחיל לכבוש את העולם. כל מה שחסר זה אלבום. הלהקה הזמינה את החברה שהפיקה את התקליט הראשון של וויקד לסטר לשמוע אותם. הפקיד שנשלח לשמוע אותם  לא התרשם מהם, במיוחד לאור העובדה שאחיו של פיטר הקיא לו על הנעלים, והחליטו לא להחתים אותם.

הם החליטו להופיע ולקוות לקבל חוזה הקלטות. בהופעה הראשונה שלהם ב30 לינואר 73 היה מספר שיא של 3 אנשים! שלושה אנשים באו לשמוע את הלהקה החדשה. הלהקה לא ויתרה והמשיכה להופיע באזור מועדוני ניו יורק. לאט אבל בטוח הם צברו מעריצים. לבסוף, באותה שנה חברת התקליטים "תקליטי בודאהה" החתימה אותם על חוזה.
באותה שנה הם גם כבר קיבלו את הפריצה הגדולה שלהם על הבמה, כאשר הם חיממו את ההופעה של הלהקה " Blue Öyster Cult".

"שיט ניזכרתי! שכחנו לכבות את הגז!!"


ב74, הלהקה כבר הוציאה את האלבום הראשון שלה, שפשוט נקרא KISS , ויצאה לסיבוב הופעות מסיבי בנסיון לקדם אותו, אבל לא ממש בהצלחה. התקליט הראשון אפילו לא עבר את 100 העותקים, והלהקה הקליטה את התקליט השני שלה, Hotter Than Hell (חם אף יותר מהגהנום) אשר יצא גם הוא באותה שנה, בנסיון למנף את הלהקה. אך לצערם מה שקרה היה בדיוק ההפך ומכירות 2 התקליטים צנחו. האולפנים תיכסו עצה והחליטו להוציא תקליט שלישי ולהכניס לתקליט צליל קצת יותר פופי. ב75 יצא האלבום השלישי של הלהקה Dressed to Kill (לבושים לרצח). באלבום הזה הוקלט לראשונה השיר שיהפוך להמנון הלהקה והמעריצים rock and roll all night. התקליט הצליח קצת יותר מהתקליט השני אבל עדיין לא היה רב מכר. הסינגל של rock and roll all night, הגיע רק למקום ה57 בבילבורד, ולא נראה היה שKISS תחזיק מעמד עוד הרבה זמן.

"שיט! שוב נשכתי את הלשון!"

מה שכן, ההופעות של הלהקה התחילו לתפוס תאוצה ומוניטין של ההופעה הכי טובה בעיר. ג'ין  ירק אש ודם (לא באמת דם אלא יוגורט וצבעי מאכל), הגיטרה של אייס יורה אש ולהבות התופים היו מתרוממים באוויר  ואלפי פיצוצים ופירוטכניקה  לאורך המופע.

אבל אליה וקוץ בה, ההופעות היקרות וחוסר המכירות גרמו לחברת התקליטים (שבנתיים הפכה לתקליטי קזבלנקה) להגיע לסף פשיטת רגל.

ההיסטריה של העולם

"חיבוקי ? "

הלהקה, שהבינה שיש דיסוננס בין מכירות התקליטים לבין ההופעות שלהם, החליטה לאחד את הדיסוננס ולהוציא תקליט נוסף. ב75 יצא תקליט הופעה חיה שגם הוא נקראה בפשטות LIVE!. אכן, זו היתה החלטה נכונה. התקליט הגיע מהר מאד לתקליט זהב  והגירסה החיה של rock and roll all night הגיעה למקום ה12 המכובד בבילבורדקפיצה  משמעותית.

האלבום הזה נתן לקיס את הפריצה המיוחלת והציל את תקליטי קזבלנקה מפשיטת רגל. אחרי ההצלחה הזו קיס המשיכה לאלבום הבא שלהם. לצורך זה הם שכרו  את שירותיו של בוב אזרין, המפיק האגדי של אליס קופר, שיפיק להם אותו. הם נכנסו איתו לאולפן ויצאו עם התקליט הכי שאפתני ומוצלח שלהם מבחינה מיוזקלית, Destroyer . כאשר יצא האלבום, הוא הגיע מיד לתקליט זהב, אבל מהר מאוד איבד גובה והמכירות שוב התחילו לצנוח. רק כאשר הוציאו את הסינגל השני של התקליט "בת''" , המכירות המריאו והביאו ללהקה את תקליט הפלטינום הראשון שלהם.

strike a pose

בין ב76 ל77 הלהקה הוציאה עוד שלושה תקליטים, 2 תקליטי אולפן Rock and Roll Over  Love Gun ועוד תקליט הופעה alive II. הפעם, כל אחד מהם הגיע במהירות לפלטינום. אחרי הרבה עבודה קשה הפכה סוף סוף קיס ללהקה הכי פופולרית בארה"ב, ביפן, ובכללביפן הופיעה הלהקה בודוקון 5 הופעות רצופות שהיו לגמרי sold out. בכך הם עקפו את השיא של החופשיות עם 4 הופעות.

קיס עכשיו הכניסה מעל ל17 מיליון דולר מתמלוגים בלבד, אבל ג'ין הבין שהם יכולים לעשות הרבה יותר כסף בלי להקליט שיר אחד. כך בעצם התחילה שרשרת שלמה של מוצרים שונים עם לוגו ודמותם של חברי הלהקה, קומיקסים, בובות, משחקי פינבול, ערכות איפור של קיס, תחפושות, משחקי לוח, כלי מיטה ועוד.

"רוצה להחליף מכתביות של KISS בכאלו של אלף"

מכל זה הלהקה הרוויחה מעל 100 מיליון דולר, כמעט פי 6 ממה שהיא הרוויחה רק מהמוזיקה שלה.

Kiss my ass bye bye

"מיאו?"

בשלב מסוים כבר לא היה ברור היכן המוזיקה מתחילה, לדוגמא, תקליטי הסולו של הלהקה. ב78 ,ביום אחד, יצאו 4 תקליטי סולו של כל אחד מחברי הלהקה. כמובן שכל מעריץ רץ לקנות את כל ה4. ואכן באיזה שהוא שלב ההתמסחרות הזו התחילה לחזור ולנשוך אותם בתופים (או כל מטאפורה אחרת לתחת של להקה) . ב79 הלהקה הוציאה את התקליט שלהם Dynasty. התקליט גם הגיע  ללא בעיות לפלטינום, אבל ההפתעה היתה בסיבוב ההופעות.

4 המאופרים

קיס יצאה לסיבוב הופעות אחרי הפסקה ארוכה. הם יצאו בקמפיין "קיס חוזרת" ובנו על ההצלחות של הסיבובים הקודמים ושל המכירות המטורפות. גם ההשקעה בסיבוב הופעות זה היתה גרנדיוזית ביותר. אבל כמה הופתעו חברי הלהקה כאשר הם גילו שהם הפכו ליובל המבולבל.
הקהל היה יחסית דליל, אך ההפתעה הגדולה היתה הגיל של הקהל. רובו היה ילדים קטנים, רובם מאופרים כחברי הלהקה, חלקם הגדול מלווים באבא ואמא (שגם הם לפעמים היו מאופרים). וקיס כמו קיס החליטו להפוך את  החיסרון לדולרים והתחילו להתלבש בצורה יותר צבעונית וססגונית, שרק חיזקה את הדימוי הקומיקסי שלה.

ג'ין אמר להרים ידיים, ג'ין אמר לנשוך את הלשון..

אבל לא כל חברי הלהקה אהבו את הכיוון והתחילו להיווצר ביניהם מתחים. בדצמבר 1979 התחילו הסדקים הראשונים להופיע.
לאחר חילוקי דעות, החליטו פול וג'ין להעיף את פיטר ובמקומו  צירפו ללהקה את המתופף אריק קראר.

הלהקה הוציאה את התקליט ה8 שלה ב1980 unmasked . למרות שאריק כבר החליף את פיטר, על העטיפה של האלבום עדיין הופיע פיטר ולא אריק. לראשונה מאז אלבום ההופעה הראשונה, התקליט לא הצליח להגיע לפלטינום. התקליט הבא שהם הוציאו היה תקליט קונספט בשם " Music from "The Elde" שהיה אמור להיות חלק מפס קול לסרט. ללא הסרט, הקונספט והסיפור היו בלתי ניתנים להבנה והאלבום נכשל.

תרמנו בעבודה

אייס, שהתנגד לתקליט קונספט ובכלל לכיוון החדש של הלהקה, החליט גם הוא לעזוב. בכך בעצם  חצי מהלהקה המקורית עזבה את קיס.

הלהקה המשיכה לפעול באופן רציף עד היום, אבל הדיסקים המאוחרים שלה התקשו להגיע להישגים של הקודמים. בצעד חסר תקדים, ב83, ג'ון ופול הבינו שצריך שינוי רציני בלהקה והחליטו להוריד את האיפורמה שלא ממש עזר למכירות.

ובימינו אנו.

(מספיק דבילי גם בלי שאני אוסיף)

ב96 הלהקה עשתה קאמבק וכל החברים המקוריים התאחדו מחדש, עם האיפור וכל הפירוטכניקה. הם הוציאו עוד אלבום אולפן ב98 Psycho Circus. האלבום הצליח לשחזר את ההצלחה הישנה של ההלקה, אבל התקליט עצמו לא היה טוב. ג'ין הסביר אחרי זה שהם ניסו לשחזר את המוזיקה המקורית של קיס אבל לא הצליחו כי כבר לא היה את קיס המקורי. אולם בעקבות גל הנוסטלגיה המכירות עדיין המריאו, ובשבוע הראשון כבר נמכרו מעל 110 אלף עותקים.

ומה עם האיחוד של מנגו? מתי נזכה לו ?

ב2000 הלהקה יצאה ביחד לסיבוב אחרון  שנמשך שנה והיה הריווחי ביותר בתולדות הלהקה והוארך מעבר לתיכנון המקורי.

אחרי הסיבוב הזה אייס ופיטר עזבו שוב וחברים חדשים נכנסו במקומם. הם  עדיין מופיעים, עדיין מוציאים תקליטים ועדיין נותנים בראש.

מעריץ נלהב בתצלום עם כותב הבלוג

ג'ין הפך גם לכוכב ראליטי היום ומככב בסדרת ראליטי העוקבת אחריו ואחר משפחתו "ג'ין סימינס : מתחת לאיפור" (המשודרת גם בארץ בערוץ ביוגרפיה, בימי חול). בעקבות התוכנית הזו הוא גם הגיע השבוע לחיפה, לראשונה מאז שהוא עזב. הוא טייל בחיפה ובבית בו גדל, והכל צולם לתוכנית הטלויזיה שלו. .