זי, זיג, זיגפריד, זיגפריד איידול- מחזור הטבעת חלק III


מלתעותי  פעורות מידי

 בשביל שיחה  בטלה

אבל פי גדול מספיק

בשביל לבלוע אותך כארוחה
(זיגפריד – ריכרד ווגנר)

"אני חושב ששמעתי מישהו פורץ לטירה הסמוכה"

הפעם נחזור לסדרת הכתבות שלנו, על מחזור הטבעת של וואגנר. הפעם נחקור את האופרה השלישית במחזור, זיגפריד, האופרה הטובה ביותר במחזור, לדעתי – וכנראה לא רק לדעתי. גם לדעת הבמאי הגרמני הידוע, פריץ לאנג, מי שמוכר בעיקר בזכות יצירת המופת מטרופוליס. לאנג יצר ב1924, סרט שמבוסס על האופרה של ווגנר,  כמובן שזה היה עוד בתקופת הסרט האילם.
אך הסרט לא היה אילם לגמרי, יחד עם הסרט הגיע  תקליט מיוחד, על התקליט  היו קטעים מתוך האופרה.

הצגת הבכורה של האופרה היתה ב1876 בפעם הראשונה שעשו מרתון של כל מחזור הטבעת. אכן ניחשתם נכון, אם זיגפריד הוא החלק השלישי מתוך ארבע, אז יום למחרת יום למחרת היתה גם השמעת הבכורה של האופרה הרביעית, דמדומי האלים, שאליה נגיע בכתבה הבאה.

 

בפרקים הקודמים של הטבעת…….  גמד בשם אלבריך ויתר על אהבה בשביל זהב קסום, ממנו חישל טבעת קסם שבעזרתה אפשר לשלוט בעולם, אך גם טומנת בחובה קללה על כל מי שיענוד אותה. ראש האלים וואטן מנהל משא ומתן עם צמד האחים הענקיים על מנת שיבנו לו טירה.  בסיום העבודה הוא מגיע עם הענקים להסכם בו הוא ישלם להם בזהב שיכסה  את האלה פריאה.  וואטן גונב מאלבריך את האוצר שלו ואת הטבעת עונד אותה ואת שאר הזהב נותן לענקים. הענקים דורשים גם את הטבעת, ווטאן נותן להם בחוסר רצון, ופפנר אחד הענקים רוצח את אחיו ונעלם עם הזהב והטבעת. וואטן שלא מוותר על הטבעת, יוצר אח ואחות, זיגלינדה וזיגמונד, אשר אמורים לפעול בשמו ולהשיג לו בחזרה את בטבעת. השניים, שגדלו בניפרד, מתאהבים, ואלת הנשואים מורה לבעלה וואטן להרוג אותם על חטא גילוי העריות. חצי האחות שלהם, ברונהילדה הוולקרית, מתחננת על חייהם ומצילה אותם במחיר שהיא עצמה תיפול לתרדמת. אך זיגמונד נרצח על ידי נבל בזמן שחרב הקסם שלו מתנפצת, וזיגלנדה מתה בלידת בנם המשותף, זיגפריד.

וואטן והח'ברה

3/4 האופרה המלאה.

זיגפריד התינוק אומץ בחום על ידי אב חורג, מימה. מימה גמד, קצת רשע, קצת אופורטוניסט, אח של אלבריך, אבל עדיין בית חם ואוהב. התינוק גדל להיות נער צעיר בריא ובעיקר ללא חת. אבל באופן מילולי, זיגפריד לא יודע פחד מה הוא. הוא היה יכול להיות לוחם גדול, רק יש בעיה אחת, הוא מצליח לשבור כל חרב שמימה מיצר לו. מימה, שיודע מה הפונטצייל של זיגפריד, מחליט שבנו האהוב ישיג לו את הטבעת. הוא מחליט לקחת את שברי החרב של זיגמונד, ולחשל לו את חרב הכוח ולשלוח אותו למערת הדרקון הקרובה לביתם.

מתוך ספר הילדים : איך לצוד דובים ולהרוג אלים

בנתיים, מחוץ למערה, מחכה אלבריך, היוצר המקורי של הטבעת. אליו מצטרף גם וואטן. השניים שמזהים אחד את השני נכנסים לריב מילולי. בסוף וואטן מבטיח שהוא לא בא לגנוב את הטבעת או לסכל את התוכנית, אלא הוא רק רוצה להסתכל במה שהולך להתרחש (באותה תקופה לא היתה טלוויזיה ואקשן טוב היה במחסור). אלבריך מעיר את הענק פפנר, שלבש בעזרת הטבעת צורה של דרקון, ומזהיר אותו שהולך להגיע גיבור להרוג אותו, ואם הוא רוצה לחיות, כדאי לו לתת לו, לאלבריך, את הטבעת ולברוח. פפנר צוחק ואומר לו שכדאי שיסתובב ויחפש מי ינענע אנה ואנה וחוזר לישון.

בנתיים זיגפריד מתקרב למערה, ובדרך הוא פוגש ציפור שיר קטנה. הוא משתובב עם הציפור הקטנה, שרים שירים אחד לשני, ממש כמו שלגיה.
אחרי שהציפור חוזרת לעץ זיגפריד קורא לפפנר לצאת החוצה אם הוא גבר, ובגלל שהוא לא גבר אלא דרקון הוא גם יוצא החוצה. לאחר דין ודברים ביניהם זיגפריד מחליט להרוג את הדרקון, ובעזרת דקירה קלה בלב משלים את המשימה.
עכשיו, וזה קטע קצת ביזרי, אני מודה, זיגפריד מחליט מסיבה כזו או אחרת לטעום את דמו של הדרקון.
מזל שעשה כן, כי עכשיו בזכות הדם, זיגפריד מסוגל להבין את שפת החיות ואת חברתו החדשה ציפור השיר. זיגפריד לוקח את הטבעת ויוצא החוצה מהמערה, בחוץ ממתין לו מימה ואלבריך שבדיוק הלך להתחבא. מימה ממתין לו שם בחוץ עם כוס משקה קר, משקה של אחרי חיסול דרקון. אך מסתבר שהדם של הדרקון גם מאפשר לזיגפריד לקרוא מחשבות, והוא מגלה שמימה הרעיל לו את המשקה.
תמיד אומרים שאחרי הפעם הראשונה זה הרבה יותר קל, וכנראה שצדקו. זיגפריד מזועזע מהאופציה שאבא שלו יכול להרעיל אותו, והוא פשוט משפד את ליבו של מימה על חרבו הקסומה.
זורק את הגופה לתוך המערה וחוסם אותה עם גופת הדרקון.
בנתיים אלבריך, שמביט מהצד, מאוד משועשע מכל העניין. אחרי שזיגפריד רצח את אביו המאמץ הוא חוזר לשוחח עם הציפור שלו. הציפור מספרת לו על יפיפייה שישנה על איזה ראש הר עם נהר של אש סביבה. מה עוד גיבור יכול לעשות, חוץ מללכת לנשק נשים זרות מוקפות באש?

 

וואטן מגיע למקום שבו הוא שומר על ביתו האהובה, ברונהילדה, ומזמן את אמא שלה, אלת האדמה ומסביר לה שנמאס לו, שהוא כבר לא מפחד מסיום עידן האלים, והוא אפילו מקבל אותו בשמחה. שהוא מותיר את ביתו האהובה, ברונהילדה שהיא זו שתגאל את העולם ותביא שלום, אחווה וסוכריות לעולם.

כמה דקות אחרי זה, על אותו שביל ממש, מגיח זיגפריד, בדרכו לאותה נערה ששמע עליה. וואטן נעמד מולו ולא נותן לו לעבור. זיגפריד, במכה אחת, מנפץ לו את חנית ההבטחות המפורסמת של וואטן, והוא מצידו נעלם. זיגפריד ממשיך לכיון נהר האש  ופשוט עובר דרכו כאילו זה היה עשוי מים. הוא ניגש אליה ונושק לה. וכמו בסיפור אגדה, היא מתעוררת מסתכלת בעיניו, ולא מבינה מה הבחור רוצה ממנה, אבל מהר מאוד היא נופלת בקיסמו ואהבתם מנצחת מעל לכל.

אבל מה הטבעת, מה עם הקללה, מה עם האהבה ?! כל זה יבוא לסיומו בכתבה הבאה……

ווגנר מגן האור

אני יודע שהבטחתי, על וואנגר ובעית היהודים, אבל החלטתי שאקדיש לזה בקרוב כתבה שלמה, ולא רק כמה שורות.

אבל הפעם נדבר על אחד הדברים המרכזיים באופורות של ווגנר, טכניקה שלא רק שינתה את האופרה כמעט לבלי הכר, אלא גם את עולם הקולנוע והטלויזיה, הלייט מוטיב.
המילה לייט מוטיב מגיעה מהמילה הגרמנית leit, שזה תרגום של מוביל. זה בעצם מוטיב מוביל, הוא מוביל את הדמות ביצירה ומאיר את הדמות או המוטיב באור מעמיק יותר.

הרעיון הוא שלכל דמות, לכל רעיון, לפעמים אפילו לעצמים דוממים, יש מנגינה משלו וכל פעם שאנחנו שומעים אותה אנחנו יודעים שזה אמור להאיר לנו אור על דמות מסוימת, גם אם היא לא נמצאת באותו רגע בתמונה.

למשל במלחמת הכוכבים כאשר אנחנו נפגשים בדמותו של לורד הסית' דארת' ווידר, אנחנו נשמע את המארש האימפריאלי

ואז למשל, במלחמת הכוכבים: פרק 1- אימת הפנטום, לקראת סוף הסרט, כאשר יודה מודיע לאובי וואן שלמרות הכל, כן יאמנו את אנקין הקטן להיות אביר ג'דאי, אפשר לשמוע ברחש מאחורה את המוטיב המוזיקלי של המארש האימפריאלי, להזכיר לנו, ולזהיר אותנו על המשמעות ועל הבאות.

אבל הדרך הכי טובה להסביר על לייטמוטיב, עשה המלחין הרוסי פרוקופיב עם היצירה הנהדרת, פטר והזאב. שם כל דמות מקבלת מנגינה משלה ואפילו כלי  נגינה משלה, ומשתנה לאורך הסיפור, אז אני אחתום עם גרסה נהדרת של פטר והזאב יחד עם דיוויד בואי.

לפמיניסטית אמתית יש סוס מעופף : מחזור הטבעת חלק II


רוכבות מעל עיניים אנושיות

בוחרות את המובחרים

ואת השאר ממיתים

                                                  (רכיבת הוולקיריות – ריכרד ווגנר)

ride forest... forest

השבוע אנחנו מגיעים לחלק השני ,בסדרת הכתבות הספורדיות, העוקבת אחר סאגת אופרות מחזור הטבעת של ריכרד וואגנר.
בכתבה הראשונה חקרנו את האופרה הראשונה, זהב הריין, הנחשבת לאופרה המקדימה לטרילוגיית האופרות. הפעם הכתבה תוקדש לאופרה השניה, הפותחת את הטרילוגיה, הוולקיריות (Die Walküre). בנוסף גם נחקור את השימושים של המוזיקה של הטבעת בקולנוע ובתרבות הפופולארית (כן גם יהיה את הקטע מאפוקליפסה עכשיו).

הוולקיריות, כנראה הידועה ביותר במחזור האופרות של הטבעת, ולו רק בגלל "הלהיט" מתוכה, רכיבת הווילקיריות.  רכיבת הוולקיריות, היא ללא ספק קטע המוזיקה המפורסם ביותר של הטבעת ושל וואגנר בכלל, אולי אפילו אחד מקטעי המוזיקה הקלאסית הפופולרים ביותר. אבל מי הן בכלל אותן וולקיריות? ולאן הן רוכבות בצווחות כאלו!?

בפרקים הקודמים…..

בפרק הקודם סופר על, גמד ניבולגני בשם אלבריך ויתר על אהבה בשביל זהב קסום, ממנו חישל טבעת קסם שבעזרתה אפשר לשלוט בעולם, אך גם טומנת בחובה קללה על כל מי שיענוד אותה. בעזרת הטבעת אלבריך משעבד את בני עמו שיכרו לו זהב ואבנים טובות. בצד השני של היקום ראש האלים וואטן מנהל משא ומתן עם צמד האחים הענקיים על מנת שיבנו לו טירה,את משכן האלים, וואלהלה. בתמורה מבטיח להם וואטן את האלה פריאה. בסיום העבודה וואטן חוזר בו מההבטחה. לבסוף הצדדים מגיעים להסכם, וואטן יכסה את פריאה כולה בזהב והזהב הזה ינתן לאחים כתשלום. וואטן וחברו לוקי יורדים למעמקי האדמה אל הניבלונגים ומצליחים להערים על אלבריך לגנוב את הזהב שלו וגם את הטבעת.  וואטן מכסה בעזרתו את פריאה, לא לפני שהוא עונד את הטבעת לרגע קל. הענקים לוקחים את הזהב ואז מתחילה מריבה בינהם על הטבעת, מריבה שמסתיימת ברצח.

ועכשיו….

אבא של עוץ לי גוץ לי


מעשה בטבעת 2/4

 

וואטן ראש האלים, יורד להתעיצות על האירועים האחרונים עם אלת האדמה ארדה. ארדה מבשרת לו שהוא עשה טעות בזה שהוא לקח את הטבעת, ההחלטה הזו תעלה לאלים הרבה מאוד סבל. הם באותה הזדמנות גם מקיימים "יחסי אישות"… ונולדות להם 9 ילדות, במזל טוב, הוולקיריות– שבראשם הבכורה ברונהילדה. הוולקיריות, מטרתן אחת, לאסוף את נשמות הלוחמים הגיבורים ביותר ולקחת אותם לוואלהלה, שם יצטרפו לכוח המגן על הטירה. מגן מפני מי? מפני אלבריך וצבא הניבולונגים שלו. אלבריך מתגעגע לטבעת שלו, הוא חושק בה ולא יכול למצא מנוח בלעדיה, ותוקף בכל כוחו את הטירה על מנת להשיב לעצמו את "החמדה". הוא לא יודע שהיא כבר לא בוולאהלה.

טוב כנראה שזה נגמר (הגברת השמנה שרה)

היא כבר לא בוואלהלה, וכבר לא אצל וואטן. וואטן, שגם הוא הרגיש את העוצמה של הטבעת רוצה להשיב אותה אליו. אבל הוא לא יכול לעשות זאת בעצמו. הוא צריך גיבור שיפעל בשמו. ואז וואטן רוקח את התוכנית המורכבת ביותר שהרכיב  יצור בעל דעת.
וואטן מחליט שהגיבור צריך להיות בנו מאם אנושית, והוא מביא לעולם את התאומים זיגמונד וזיגלנדה , אך אמם נרצחת על ידי הנבל הונדינג וזיגלנדה נלקחת עימו. זיגמונד הצעיר נשאר לבדו, בגפו ובעיקר עם עצמו.

שנים חולפות, ליל סערה, רוחות נושבות והברקים רועמים. זיגמונד מחפש מחסה ונקלע לביתו המפואר של הלוחם הידוע הונדינג, ואת מי הוא רואה שם ממתינה לו בדלת עם מרק חם? נערה זהובת שער שנראת לו מוכרת, האם היא זו שחלם עליה כל חייו? האם ככה מרגישה אהבת אמת?! גם היא מרגישה אותו דבר.  הונדינג חוזר לביתו לגלות את זיגמונד שם, זיגמונד לא זוכר כלום מאותו מאורע לא את הונדינג ולא את אחותו.

אך הונדינג הנורא זוכר את זיגמונד, אבל גם מפחד ממנו. הוא מחליט שבנתיים יארח אותו בביתו אך בשעת לילה מאוחרת הוא ירצח אותו בשנתו.
הונדינג נרדם, אבל זיגמונד וזיגלנדה  כבר לא יכולים לעצור את עצמם, ותשוקתם הבלתי ברורה אחד לשני מתממשת. רק לאחר מימושה הם נזכרים מהיכן הם מכירים (כמה נוח), אבל כבר מאוחר מידי -האהבה היא גדולה מידי.

"וואווו איזה חרב גדולה יש לך, מזל שאנחנו לא אחים"

זיגמונד שמחליט להגן על אחותו שולף מתוך העץ חרב קסומה, הוא לא ידע שאת החרב החדיר אל העץ אביו, וואטן. לחרב יש כוח קסם עצום, היא זוהרת שיש אורקים בסביבה, ומכיון שאין אורקים במחזור הטבעת, היא פשוט מעניקה כוח עצום לאוחז בה. הוא לוקח את החרב, את האישה והם בורחים יחד.

פריאקה אישתו של וואטן, מחליטה שצריך להעניש את השניים בגלל גילוי העריות והניאוף. אבל כמו כל פוליטיקאי הסיבה לגזרה היא אחרת, היא פשוט יודעת שהם הילדים של וואטן מאישה אחרת. וואטן מצידו שולח את ביתו, הוולקירה ברונהילדה שתגן על הילדים הרכים, אלו עם החרב, הכוח וההורמונים הגועשים.  אבל כדרכן של נשים הנשואות לראשי אלים, פריאקה רבה עם בעלה ומתעמתת איתו והוא בחוסר רצון מקבל את מרותה ומשנה את הצו לברונהילדה להרוג את זיגמונד.

"לא עשיתי כלום היא היתה ככה שהגעתי!"

כאשר היא מגיעה מבולבלת מהפקודות הסותרות אל זיגמונד, היא נותנת לו שתי אופציות, לבוא איתה בטוב או לבוא איתה ברע. זיגפרד בוחר באופציה שלישית, הוא מודיע לברונהילדה שהוא לא יבוא איתה כי הוא עוד צריך לנקום את מות אימו ולהרוג את הונדינג הנורא. הוולקירה הקרה מתרככת ומעלימה עין.  זיגפריד נפגש עם הונדינג ומתחיל קרב המאה, קרב אמתנים שבו אף אחד מהשניים לא מוותר, אבל לבסוף זיגמונד הצעיר מוצא את עצמו בעמדת המתקיף ובעל הכוח. אבל אז מופיע וואטן,  מרוגז על ביתו הסוררת שהמרתה את פיו, ומתקן את מה שהיא היתה אמורה לעשות, הוא מנפץ את החרב לרסיסים ומותיר את זיגמונד חסר הגנה כנגד הונדינג.
הייתי רוצה להגיד לכם שלמרות זאת הוא הצליח להביס את הונדינג, אבל לצערי זיגמונד נרצח על ידי הונדינג.
אבל החדשות הטובות שמייד אחרי זה וואטן הרג את הונדינג אז……

בורנהילדה לוקחת מהר את זיגלנדה ומנסה למצוא לה מחסה, 8 אחיותיה של ברונהילדה לא ממש עוזרות לה בעיקר מהחשש מ"חכי חכי מה אבא יעשה לך כשהוא יחזור הביתה", ברונהילדה מכסה על בריחתה של זיגלנדה ליער, לא לפני שהיא מבשרת לה שהיא נושאת בבתנה בן זכר בשם זיגפריד, פרי אהבת אחים.

וואטן, שכבר ממש עצבני על ברונהילדה, מחליט לשלול ממנה את דרגות הוולקירה ולהפוך אותה לבת אנוש רגילה, ולא רק זה אלא גם להטיל עליה קללה, סטייל היפיפיה הנרדמת/שלגיה/וכו… היא תישן מוקפת בחומת אש עד שגיבור אמיתי יתן לה נשיקת אמת. בוכה ושבורה נרדמת ברונהילדה

דם ואש ותימרות אלים

והמסך יורד על החלק השני.

וואנגר בקולנוע.

הקשר של וואגנר לקולנוע הוא לא קשר טריוויאלי, המלחין נפטר כמה שנים לפני שהאחים לומייר הציגו את הפלא החדש. נכון שיש הרבה מלחינים שהמוזיקה שלהם מתנגנת בסרטים שונים, אבל אף אחד מהם לא נחשב כמי שנותנים השראה להלחנת סרטים.
מקס סטיינר המבקר האגדי כבר אמר, שאם וואנגר היה חי במאה ה20, הוא היה הופך לגדול מלחיני הסרטים. הדרך שבה וואנגר כתב את המוזיקה והשימוש שלו בלייט מוטיב הם מה שהופכים את הלחנת הסרטים (הטובים לפחות) למיוחדים וחשובים כל כך. כל מוזיקות הנושא למינהם, מרוקי ועד מלחמת הכוכבים, כולן נגזרות מהשימוש של וואנגר באופרות.

אבל מה לגבי המוזיקה עצמה שהוא כתב, כיצד מתייחסים אליה בקולנוע ? האם יש השפעה בין מה שהוא כתב לאיך שזה מוצג בסרטים מסוימים ?

כמובן שהשימוש הכי ידוע והכי מושכל במוזיקה של וואנגר הוא על ידי פרנסיס פורד קופולה, בסרט אפוקליפסה עכשיו. קופולה משתמש בקטע של דהרת הוולקיריות בכמה וכמה רבדים. הרובד הראשון הוא הרובד הדיאגתי, המוזיקה בסרט היא לא מוזיקת רקע שמולבשת, המוזיקה היא חלק מהסצינה, הדמויות בסרט שומעות אותה בדיוק כמו הצופים מחוץ לסרט. מפקד הטייסת משתמש במוזיקה כסוג של לוחמה פסיכולוגית. זה מפחיד את המקומיים.

אבל יש בהחלטה הזו עוד כמה רבדים מתחת לפני השטח, בסאב טקסט. קודם כל ברמה הפשטנית, של האדם האירופאי שמשתמש בכוח כנגד עם פרימיטיבי יותר. והמוזיקה של וואנגר מסמלת יותר מכל מלחין אחר את הקשר בין מלחמה לתרבות. ובעצם מיצג את כל מלחמת ויטנאם כמלחמת תרבות (לבן כנגד צהוב, צבא כנגד גרילה, דמוקרטיה כנגד קומוניזים).
אבל יש משהו הרבה יותר עמוק גם מהרמה הזו, שלפי דעתי נכנס בתת המודע של קופולה, המסוקים מושווים לוולקירות המעופפות, זה ללא ספק. הריקוד של המסוקים בשמים לצלילי המוזיקה הוא מרשים וללא ספק מכוון, אבל מה שאני לא חושב שהוא מכוון, הוא התפקיד של הוולקירות. הוולקירות כמו שאמרנו כאן מוקדם, יש להן מטרה אחת, לקטוף את הלוחמים האמיצים והחזקים ביותר אל וואלהלה. ואם אותם מסוקים משולים לוולקירות, אז לוחמי הויאטקונג משולים ללוחמים אמיצים הראויים למושב לצד האלים. קופולה שחווה את המלחמה הזו באופן אישי וישיר, כנראה רואה בצבא הויאטקונג, אותו צבא שבסופו של דבר ניגב עם האמריקאים את הרצפה, כצבא שמורכב מלוחמים אמיצים הרואיים יותר מהלוחמים האמרקאיים.

אבל וואנגר לא רק מוצג בצורה לוחמנית וקיצונית כזו , הוא אף מוצג לפעמים באור חביב והומוריסטי, יש שתי דוגמאות נהדרות, אחת זה השימוש של צ'רלי צ'פלין בפתיח של לונגהורן. הריקוד המפורסם של הרודן שרוקד לצלילי ואגנר עם גלובוס. ריקוד אהבה משעשע.
אבל אולי אפילו יותר מפורסם ויותר מצחיק, הוא לא אחר מהארנב המפורסם ביותר, באגס באני. באגס באני בתפקיד חייו כברונהילדה.

ונסיים עם עוד קטע ווידאו שיחבר אותנו לחלק הבא בסדרה, זיגפריד האופרה הרביעית והבעיה היהודית אצל וואגנר.

 מסקנה

ברונהילדה וזיגלנדה שמות נהדרים לחתולות