בואו נשחק משחק: סרטי המיינד פאק חלק I


אתה לא מכיר אותי ,אבל אני מכיר אותך,עכשיו אני רוצה לשחק משחק
(המסור2004)
את צ'ארלס דארווין כולם מכירים,הבחור שגילה (או המציא,תלוי את מי שואליםאת תורת האבולוציה.תורהש בה כל זן של יצור חי מתפתח לאורך השנים ועובר שינוייםמשתנה והופך ליותר מתואם לסביבה שלו. לדוגמה הג'ירפות, הג'ירפות היו צריכות להגיע לעלים הגבוהים אז במשך מיליוני שנים הצוואר שלהן התארך והתארך עד לגובהו היום.אבל האם התאוריה הזו תקפה רק לבעלי חיים?
מה בנוגע לסרטיםהאם סרטים גם עוברים תהליך אבולוציוניהאם הם עוברים תהליך כזה בגלל שהצופים גם עוברים תהליך דומה?


בשנים האחרונות,חוקרי קולנוע שונים גילו זן חדש של סרטים שצומחים כאן בקולנוע המרכזי,המיינסטרים,סרטי הפאזל.
הסרטים האלה גורמים לנו לעשות משהו שלא מצפים מאתנו בדרך כלל בקולנוע מיינסטרימיוזה לחשובהסרטים שמגרים לנו לא רק את תאוות הסיפור שלנו אלא מגרים לנו גם את המוח.לחשוב בסרטכן.סרטים כאלו שעד לא מזמן היו נחשבים לסרטי סינמטקים וסרטים פלצניים הופכים להיות אט אט חלק מהקולנוע ההוליווידי ,ואף להוות זרם מרכזי בתוכו.אבל הסרטים האלו לא מסתפקים שםהם לא רק מגרדים לנו במח ואז נעלמים,הם הופכים לחלק מעולם מעריצים שלם שנבנה סביבם.
אבל מה הם הסרטים האלהמה הסימפטומים שלהםאיך מזהים אותםלמה הם בכלל כאןומה זה אומר?
כל זה בסדרת הכתבות הקצרה בנושא סרטי הפאזל .


הסינדרום הסיני
אבל נתחיל קודם כל בתסמינים של המחלה החדשה הזו,שלהקולנוע המחשיב.
קודם כל צריך להבין מה הם אותם סרטיםובכן,אנחנו מדברים על סרטים שמשחקים איתנו.מדובר בסרטים שמשחקים משחק בשתי רמות שונותהרמה הראשונה היא הרמה הסיפורית של הסרט,מישהו משחק משחק עם הדמותבלי שהדמות יודעת שמשחקים איתה או שהיא יודעת שמשחקים איתה,אבל לא יודעת מי.אפשרלתת לדוגמא את שתיקת הכבשים או המשחק של דייויד פינצעם מייקל דאגלס , אבל הדוגמא הכי טובה היא כמובן המסורג'יגסו היא דמות אב כל יודעת העוטה מסכהכל רצונה הוא לשחק משחק,משחק על החיים והמוות.
הסוג השני של הסרטים הוא הסרטים שמשחקים עם הצופים,בדרך כלל באמצעות שלילת מידע מהצופה,או לכל הפחות אי חשיפת המידע כולו.כמו במועדון קרב (גםשל פינצ' 'או מומנטו של כריסטופר ניולאן .או הסרט ששיחק בכולנו ללא יוצא מן הכלל,החשוד המידי.רבים אף התעצבנו על החשוד המידי, מכך שכל הסרט הוא למעשה תרמיתכל הסרט אנו צופים במשהו שלא קרה,מצד שני כל הקולנוע מבוסס על אותו רעיון ממש.קיזר סוזה הוא כנראה באמת גאון קולנועי,סליחה לא קיזר סוזה,בריאן סינגר.


יש גם סוג שלישי של סרטים שהם בעצם ערבוב של השניים הקודמים,זה קורה כאשר משחקים איתנו ועם הדמות באותו זמן במקביל.אנו לומדים יחד עם הדמות על המצב שלה,כמו בחוש השישי או בכל סרט אחר של מ.נייט שאמלהמהדינגדונג ,שבו גם אנחנו וגם הדמות לא יודעים את הטבע האמיתי של התעלומה עד סופה.
עוד מאפיין של סרטים האלו זאת העובדה שהם לא רק משחקים לצופים בראשאלא שגם לגיבורים שלהם יש בדרך כלל ראש משוחק לרוב הגיבורים יש מאפיין יחודי,המחשבה שלהםדרך התפיסה שלהם את העולם,נגדיר אותה במקרה הטוב כאחרת ובמקרה הרע כמוח חולה ומעוותהסרטים שוב משחקים עם הקהל,אבל הפעם בצורה קצת אחרת הם שוברים את הכלים ומראים לנו את העולם דרך עיניו ותפיסת המציאות של הגיבור.אם ברוב הסרטים הקלאסים היינו תופסים את המציאות האובייקטיביתאיךהעולם תופס את הגיבור,הרי שבקולנוע החדש הזה אנחנו לרוב נחווה את המציאות הסובייקטיבית של הגיבור,כמו במועדון קרב,שם אנחנו מאמינים יחד עם הגיבור שטיילר דרדן והחברים החדשים שלו הם דמויות בשר וצלוליד בדיוק כמוהוואנחנו מתפקחים מהתפיסה הזו רק כאשר הוא מתפקחרק שהוא מבין שטיילר דרדן זה בעצם גם הואאז אנחנו מבינים יחדיו ,ולאורך כל הסרט אנחנו חווים את המציאות כמו שהוא חווה אותה.


דוגמא טובה אחרת אפשר למצוא בלהיט המטריקס.במטריקס אנחנו חווים את העולם של ניאו, הגיבור כמו שהוא חווה אותו,כעולם אמיתי וממשי,גם אם במציאות האובייקטיבית העולם שהוא חי בעולם שיקרי .אנחנו מגלים מה זה המטריקס רק כאשר ניאו לוקח את הכדור האדום ומגלה מה העולם האמיתי האמיתי,אם הוא באמת מגלה (קיאנו לא ממש עושה עבודה טובה בלהאמין שהוא יכול לגלות משהו), אנחנו צמודים לתפיסה הקוגניטיבית של ניאו לאורך כל הסרט.
אבל חשוב להדגיש שזה לא רק סרטים עם טון אפלוליהספקטרום של הסרטים האלה חוצה ג'אנרים וסגנונות.גם את המופע של טרומןקומדיה קלילה עם ג'ים קארי אפשר להכניס לקטגוריה הזו של דמות אב גדולה שמשחקת בעולם של הגיבור.

אבל הדבר הכי מדהים בסרטים האלו הם לא הדמויותגם לא ,אפילו לא האפקטיםמה שהכי מדהים בסרטים האלו הם הצופיםהעובדה שמישהו משחק עם הצופיםעובד עליהם,משחק איתםמשגע אותם,והם אוהבים את זה.
הצופה עומד מול אלמנטים שלא תמיד מתאחדים למשהו קהורנטי וברור.למשל,אני אתן פרס למי שיכול להסביר לי את דוני דארקו בשני משפטיםבסרטים האלו לא תמיד כל החלקים מתישבים לגמרי עם הסיפור.אבל עדיין החוויה הכוללת היא שלמה והגיוניתמה שאומר שאנחנו מתעסקים בחוויה שהצופים מזהים אותה כמשהו רלוונטי שהם יכולים להשליך על העולם שלהם. ישלנו כאן סוג חדש של תקשורת עם צופים וסוג חדש של צופים.
הסרטים בעצם שברו את החוזה ארוך השנים שהיה בין הקולנוע לצופיםתמיד עמד החוזה על כך שהקולנוע מראה לנו התרחשות כאילו היינו זבוב על הקיר,הצופה היה רק עד למתרחש על המסך.המסך לא היה משקר על מה שמתרחש מולנו ואנחנו לא שואלים שאלותהקולנע תמיד הדגיש מתי חלום בסרט הוא רק חלוםמתיפלאשבק הוא פלאשבקאבל החוזה הזה נשבר ועכשיו הצופים כבר לא מסתפקים בלהיות רק זבובהם רוצים להיות פיל בחדרהם רוצים להיות מאותגריםהם רוצים שהיוצרים יכירו בעובדה שהם חלק מהסרט ולא רק צופים.
היום הקולנוע חוזר לאן שהוא היה ב10 השנים הראשונות שלו,למקום של מחקר,שלנסיון,לתקופה שנקראה "ראינוע האטרקציות", בוציפו מהקהל שיעזור לפתור תעלומות ואף קיבלו פרסיםביןהפותרים הוגרלו מקטורן ותקליט.

לייט מוטיב 

אלו היו הסימפטומים והרקע הכללי , אבל חוץ מהסימפטומים אפשר למצוא כמה וכמה מוטיבים חוזרים בכל הסרטים האלו.
1.
הגיבור בדרך כלל יהיה עד לאירוע או אפילו ישתתף באירוע שהוא עצמוולרוב גם הצופיםלא יבינו את ההשלכות ואת ההקשר שלויש כאן חשד ולפעמים מוצדק של בעיתיות של סיבה ותוצאה,והמשכיות קו ישיר.הדוגמא הכי טובה לפי דעתי הוא הסרט הפסיכי והמעולה של דיויד לינץ,  כביש אבוד,שבנוי כמו רצועת מוביוס אין סופיות,רצועה שאין לה התחלה,אין לה סוףאין לה פנימיות וחיצונויות, שמאפינת הרבה מאוד סרטים כאלה.


2.
הגיבור לרוב יהזה עולם או פשוט לא מבחין בין מציאות לבידיוןאבל בניגוד לסרטים כמו "רתיעהשל פולנסקיבוראו את העולם של הגיבור מתפורר ואת התפיסה שלה של שיגעון.בסרטים החדשים אין הבדל סיפורי/קולנועי בתפיסה הזו של הגיבוראנחנו והוא רואים את העולם כשלםלמשל בהקומה ה13 אנחנו חווים את 1999 כעולם האמיתי,בדיוק כמו שהגיבור חווה אותו.


3.
לגיבור יש חבר ,בןלוויהמורהמנטורסנסאיארנב ענק מדבר…. או כל דבר אחרשמתברר לבסוף שהוא מדומייןשוב מעודון קרבישלו מערך שלם של דמויות חברים שהם מדומייניםטיילור הוא יציר הדמיון שלו והוא החבר הכי טוב שלו והשותף שלומארלה היא מדומיינת והיא מאהבת שלו ושל החבר הדמיוני שלו……כןזה קצת MUSTUP  אם חושבים על זה,אבל זה חלק מהעניין.
4.
הגיבור צריך כל הזמן לשאול את השאלה, “מי אני!?” למשל כמעט בכל סרט שמבוסס על סיפורים של פיליפ. קי דיק (בלייד-ראנרזיכרון גורלי), ואפילו לשאול את עצמו "אם אני חי או מת".האמת "העצמיתשל הגיבור בסרטים האלו היא תמיד לא ברורהגם לא תמיד לעצמו.
5.
לא רק שהגיבור לא מבחין בין רמות המציאות השונות,הוא לרוב גם לא ידע בכלל שקיימת עוד רמה והוא כלוא רק בתפיסה אחת,יחד עם הצופים.ובעצם כל העלילה סובבת סביב אותה טעות בתפיסה הקוגניטיביתולרוב הצופים יגלו את הטעות הזו יחד עם הגיבור,וההרגשה שהגיבור עובר תעבור גם על הצופההתחושה של "הכלה שתנהכל מה שראינו לא היה מה שראינו". למשל בממנטוכאשר הגיבור לא מצליח בכלל ליצור רמה קוגניטיבית אחידה ובגללה ממשיך לגלגל טעות אחר טעות.



עם כל הארסנל הזה של סימפטומים ומוטיבים אפשר להתחיל לתקוף ולהבין את הסרטים האלו.
בשבוע הבא:  המקרה המוזר של הסיפור המורכב בשעת לילה מאוחרת
מסקנה
גם קצת מאמרים אינפורמטיביים טובים לגוף ולנשמה 
מודעות פרסומת

בעקבות מלחמת הכוכבים V: הקוסם מארץ הג'דאי


השבוע אנחנו ממשיכים במסע שלנו להבנת המקורות של מלחמת הכוכבים. אחרי שבמסענו בזמן עברנו מיפן הפיאודלית ועד מלחמת העולם השנייה, הרי שמבחינת המסע התרבותי עברנו מפלאש גורדון ועד…. המממ, פלאש גורדון! כמו בכל מסע, יש לנו שביל ברור, דרך ברורה !ומטרה אחת ברורה: להגיע אל הקוסם מארץ עוץ!

רגע, הקוסם מארץ עוץ?! לא, לא התבלבלתי. הקוסם מארץ עוץ. אותו אחד ששביל האבנים הצהובות מוליך אליו. בדיוק לקוסם הזה אני מתכוון. אתם בטח אומרים לעצמכם "הפעם הוא באמת איבד את זה. את היטלר קיבלנו, את היפניםנו בסדר, אפילו פלאש גורדון נראה הגיוני, אבל הקוסם מארץ עוץ!? זה כבר יותר מידי"

אז תתפלאו, גם הקוסם מארץ עוץ, נטוע עמוק עמוק בDNA של מלחמת הכוכבים. לוקאס אימץ לסיפור שלו אלמנטים שונים ומשונים ב"שייק" המוזר הזה. זה אינו מקרה שיצאה לו קלאסיקה עלזמנית. כשאתה מערבב כל כך הרבה אלמנטים, שלכל אחד מהם נחשב קאלט על זמני, זה לא פלא שיוצא לך מוצר מעניין כל כך, שסוחף אחריו מיליוני אנשים.

lion and tigers and Sith

נכון שזה לא תואם אחד לאחד. במלחמת הכוכבים אין לך ילדה צעירה שגדלה אצל בחווה של הדודים שלה ורוצה לברוח מהבית להרפתקה מופלאה; גם אין לך מכשפות רעות שמשתמשות בקסם, מטילות מורא ומשעבדות ממלכות שלמות; גם אין מכשפות טובות, שמשתמשות באותו קסם כדי לעשות מעשים טובים. גם מאנצ'קינס בטוח שאין!

רגע, מצד שני…..

לוק, הוא בעצם סוג של ילדה קטנה, שגדלה אצל הדודים שלה (דוד אוון ), ומתבכיין על זה שהוא תקוע על הכוכב הזה. יש את הסית' ואת הג'דאי שמשתמשים בסוג של קסם. אבל אין מאנציקינס!
אההה , נכון, אבל יש ג'וואות.

נציג ליגת הלוליפופ

נראה שכאן מסתיים כל הדמיון. האם יכול להיות שיש עוד משהו?

האמת שכמו בכל בלנדר, הסיפורים קצת מתערבבים אחד בשני ולא תמיד ברור מה שיך למי ובאיזה הקשר. נכון שלוק הוא קצת כמו דורותי, אבל מי שבאמת דומה לדורותי זו הנסיכה ליאה, אפילו יש לה טוטו! אז מה אם הוא ממתכת ועושה קולות מוזרים?

עם מאמץ קל אפשר למצוא הקבלה מאוד ברורה בין רוב הדמויות הראשיות בשני הסרטים:

הראשונה היא כמובן הדמות הזו, שתקועה באמצע השדה, לא ממש יכולה לזוז. לא נראית חכמה במיוחד, לא חושבת שהיא חכמה במיוחד, ובעיקר לא מממשת שום דבר מהפוטנציאל הטמון בה. ניחשתם נכון! הכוונה היא לדחליל וללוק (כן אני חושב שכבר ביססנו שהוא לא הדמות המועדפת עלי בסדרה). אבל עדיין שניהם באו מהחווה. אפילו הבעות הפנים שלהם קצת דומות. אבל ברגע שניתנת לו ההזדמנות, גם לוק וגם הדחליל יוצאים וידם על העליונה, ומגלים חלק מהפוטנציאל האדיר שחבוי בהם.

הופרדו בלידתם ?

אז גילנו מי הדחליל, גילינו מי היא דורתי, אבל מי זה איש הפח? האם זה C3PO? הוא עשוי מפח, הוא זז קצת כמו איש הפח, אבל הוא אינו איש הפח!
האפיון המרכזי של איש הפח, היא לא העובדה שהוא עשוי מפח, אלא שיותר מכל הוא רצה את מה שאין לו: לב. הנפח שבנה אותו שכח לשים לו לב ולכן הוא לא יכול לאהוב אף אחד חוץ מאת עצמו. ממש כמו האן סולו. ובדומה להאן סולו, ברגע האמת אנחנו מגלים שיש לו את הלב הכי רחב בעולם. האן סולו נראה בהתחלה כמו רועה נארפים חסר לב, פושע מפוקפק, שלא אכפת לו שום דבר חוץ מכסף. אבל מתחת לשריון המתכת שהוא עוטה על ליבו, פועם אחד הלבבות הגדולים ביותר בסדרה. אהבתו לליאה והמסירות שלו לחבריו עולה ומאפילה על כל השאר.

פחי שאו!

אז יש לנו את דורתי, את הדחליל, את איש הפח. מי נשאר לנו? האריה הפחדן. האמת שכאן ההקבלה די ברורה, לא קשה לראות את הדמיון, גם הוויזואלי וגם התמטי, בין גוש הפרווה המהלך: צ'ובקה, לבין האריה הגנדרן. המראה של צ'ובקה מבוסס על השילוב בין הכלב האסקיסיבירי של לוקאס (אינדי), לבין אריה. צ'ובקה גם טורח לשאוג הרבה לאורך הסרט, כדי להדגיש את הדמיון. צ'ובקה כמה שהוא גדול, ככה הוא פחדן. לא פעם ולא פעמים מציינים את זה לאורך הסרט, ולא פעם ולא פעמיים מי שמציל את המצב באומץ ליבו הוא צ'ובקה. וגם צ'ובקה , כמו האריה הפחדן, אוהב להיטפל לקטנים. בדיוק כמו שהאריה הפחיד את טוטו הקטן, צ'ובקה מעולם לא היה יותר מרוצה מאשר בסצינה שבה הוא מפחיד איזה דרויד עכברי בכוכב המוות.

הווקי שאהב רק תות

גם מוסר ההשכל בסוף, מאוד דומה. דורותי מגלה שהיכולת לחזור הביתה, תמיד הייתה טמונה בה והכוח האמיתי בא מבפנים. גם לוק מגלה שהכוח בא מבפנים, למרות שלא היו מזיקות ללוק נעלים חדשות.

אז יש לנו את כל החבורה, אבל זה לא הכל. גם בפאן הוויזואלי של הסרט לא חסרים הומאז'ים שונים לקוסם. למשל כאשר R2D2 וחברו לחיים C3PO מגיעים אל מפתן דלתו של ג'אבה ההאט, הם מתקבלים בצורה דומה מאוד לדרך שבה התקבלו החברים בהגיעם לשערי עיר הברקת.

טוק, טוק, מי שם ?

אפילו הדרך שבה אובי וואן קנובי מקפח את חייו והדרך שבה המכשפה מקפחת את חייה, דומים (אלף אלפי הבדלות). משניהם נשארת בסוף רק ערמה של בגדים זרוקים על הרצפה (המכשפה נמסה ממים, אובי וואן מתאחד עם הכוח) .

אפילו הקוסם מארץ עוץ בכבודו ובעצמו, או לפחות ההולוגרמה הענקית של הראש המפחיד שלו, גם היא נכנסה למלחמת הכוכבים ועם כבוד רב. אותה הולוגרמה מופיעה בדיוק באותה דרך באימפריה מכה שנית, כאשר אנו נתקלים לראשונה בווידר, שמשוחח עם לא אחר מאשר הקיסר פאלפטין.

מהקליפ החדש של "ראשים מדברים"

אז אתם רואים? אני לא מטורף! באמת יש קשר בין הסרטים, אפילו קשר הדוק.

בשבוע הבא נסיים את הסדרה עם עוד קצת סמוראים, כמה בוקרים וקובריק אחד.

מסקנה
אי שם מעבר ליבין 4 יש מקום קסום.

בעקבות מלחמת הכוכבים: חלק III – פלאש סקיווקר


פרק III,

בפעם האחרונה, עזבו גיבורינו את מסעם ביפן הפאודלית. גיבורינו היו בחיפוש אחר מקור הסיפור והאימג' של סדרת מלחמת הכוכבים. עד כה הם עברו סכנות אין ספור,
עברו בזמן דרך מלחמת העולם השניה והצליחו לחמוק בזריזות, לא בלי קושי,
מאחיזת הקיסר הנורא היטלר.במנוסתם הגיעה החבורה אל יפן הפיאודלית כדי לגלות את הקשר ההדוק בין אבירי הגאי
ללוחמים הסמוראים (לא לבלבל עם החתולים הסמוראים).
והשבוע המשך ההרפתקאות של
"המסע אחר מלחמת הכוכבים בים בים בים"

הערב על המרקע

הקולנוע, עולם חדש ומרתק. עולם אשר בשנות ה30 וה40 של המאה העשרים, מילא את התפקיד שהטלויזיה ממלאת את חייהם של הילדים בימנו. באותה תקופה, לפני הטלויזיה, כבר היו סדרות. סדרות שהיו בנויות על אותו פורמט שמוכר לנו היום מהטלויזיה,כל סדרה היתה בנויה מתוכניות בנות חצי שעה, כשלכל פרק היה המשך .

אנשי הG של טרייסי? באמת ?

הסדרות היו פופולריות למדי, ובעיקר עקבו אחרי גיבורים שונים והתרחשויות שונות.
תקופה בה ילדים היו נוהרים כל שבוע לראות את הגיבור האהוב עליהם נלחם בצורה גמלונית (עם משחק מוגזם) בנבל המזויע ביותר. אחד הילדים האלו היה ילד מזוקן (הוא לא באמת היה מזוקן אז) בשם ג'ורג' לוקאס.
לוקאס היה מרותק לסדרות האלו, וסיפר שזה היה המפלט היחיד שלו כילד מהשיעמום התהומי של העירה הקטנה שלו. הוא צפה בכל סדרה ובכל סרט שמוחו הקטן היה יכול לצפות, הוא ספג וספג כמו מטלית הפלא של סנו.

ובהוליוויד כמו בהוליווד, כבר בשנות השלושים היה לקולנוע משבר כתיבה, והאולפנים (בעיקר הקטנים) התחילו לחפש חומרים לעשות מהם סרטים. אחד המקורות העיקריים היה האח החורג של הקולנוע, הקומיקס סטריפ.

באק vs. פלאש

באמצע שנות השלושים התחילו שתי סדרות סטריפים ,מדע בדיונית. שתיהן הפכו לסדרות קולנועקודם הגיע באק רוג'רס במאה ה25 ומיד אחריו פלאש גורדון שמיד העפיל על קודמו. באק רוג'רס היה החלוץ שפילס את הדרך, השתמש בהרבה מאוד מדע ויזאלי והרבה דמיון אבל נכשל, בעיקר מכיוון שאנשים עוד לא ממש הבינו מה זה השטויות האלו של חלליות ואקדחי ליזר, ובכלל למה כל כך הרבה רעש בין שתיים לארבע? באק רוג'רס הכניס לתודעה מונחים השגורים היום לכל אחד, אבל זה לא היה דבר של מה בכך. עד היום תוכל לשמוע הילביליז לאורך ארה"ב מדברים על שטויות מד"ב במונח "השטויות של הבאק רוגרס האלה".
אבל אחרי באק הגיע פלאש גורדון. פלאש השתמש בשפה של רוג'רס אבל עשה את זה הרבה יותר טוב.

פוקס המאה ה25

ב1936 יוצאת לאקרנים הסדרה הראשונה של פלאש גורדון "פלאש גורדון בספינת החלל" והפעם המפיקים, בניגוד לבאק ר'וגרס, השכילו להשתמש בשחקנים מקצועיים ולא בשחקנים סוג ד' שדיקלמו משפטים . הסדרה היתה המצליחה ביותר מכל סדרות הקולנוע של התקופה וגם היקרה ביותר.
הסידרה הניבה עוד שתי סדרות המשך מצליחות לא פחות, הראשונה ב38 "פלאש גורדון והמסע למאדים" והשניה ב1940 ,את החלק השלישי, "פלאש גורדון כובש היקום”.

אתה שמח לראות אותי? או שיש לך תותח פורטונים בכיס ?

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, למה זה בכלל אמור לעניין אותנו בכתבה על מלחמת הכוכבים?
ובכן, לוקאס בכלל לא רצה לעשות את מלחמת הכוכבים. הרעיון המקורי של לוקאס היה לעשות רימייק לסדרת הסרטים של פלאש גורדון. לוקאס פנה לאולפנים וביקש לקבל את הזכויות על הסיפור, ולהחיות אותו להרפתקאת חלל חדשה בשלושה חלקים. האולפנים הסתכלו על לוקס ואמרו לו בחיוך רחב תשכח מזה. אז הוא שכח מזה, וניסה להשיג את הזכויות לעשות את הגרסה האמריקאית למבצר הנעלם של קארסואה, אבל גם את זה הוא לא הצליח להשיג (ועל זה נרחיב בשבוע הבא).

לוקאס הצעיר, לפי שפותה על ידי הצד האפל של התעשיה

לוקס כובש היקום

אז לוקאס הצעיר התעצבן, לקח את הדברים שלו, ואמר בליבו "לא רוצים? לא צריך! אני אצור משהו יותר טוב". אכן, לוקס חזר הביתה ומיד התחיל לעבוד על סיפור לא קשור. כמה לא קשור? בואו נראה, זאת העלילה של פלאש גורדון . בקצרה

פלאש גורדון הוא שחקן פוטבול/פולו (משתנה לפעמים) כלאמריקאי, כזה שגדל בחווה בקנזאס. יום אחד הוא נשלח לחלל יחד עם חבורת המורדים להילחם בקיסר העריץ הגלקטי מינג. חבריו של פלאש הם : ד"ר זרקוב מדען זקן שעוזר ומלמד אותו את פלאי הטכונלוגיה, משמש כאיש שקול הגיוני וכמכוון חכם וזקן, ודייל ארדן מלכת יופי ומושא תשוקתו של גורדון. בדרך הם מגיעים לעולמות מוזרים כמו יער העד של ארבוריה ממלכת הקרח של פריג'יה ולעיר המעופפת של אנשי הנץ.

מלחמת הגורדונים

העלילה בקצרה של מלחמת הכוכבים פרק IV: תקווה חדשה

לוק סקייוואקר הוא נער חווה כל אמריקאי , כזה שגדל בחווה על טאטואין . יום אחד הוא נשלח לחלל יחד עם חבורת המורדים להילחם בקיסר העריץ הגלקטי פלפטין. חבריו של לוק הם : אובי וואן קנובי קוסם זקן שעוזר ומלמד אותו את פלאי הכוח ומשמש שקול הגיון וכמכוון חכם וזקן, וליאה אורגנה, נסיכה ומושא הצלתו של לוק. בדרך הם מגיעים לעולמות מוזרים כמו יער העד של אנדור, ממלכות הקרח של הות' ולעיר העננים של של כולם.

לוק סקייגורדון

לוקס מצא את הטריק הכי ישן בספרבוא נקח את מה שלא נותנים לי, נעוות אותו קצת ונקרא לו שלי. אבל יאמר לזכותו של לוקאס שהוא מעולם לא החביא זאת. כבר בשניה הראשונה למלחמת הכוכבים, ברור מאיפה הוא שאב את ההשראה. יודעים איך? בסרטון למטה אתם רואים כיצד היה נפתח כל פרק של פלאש גורדוןמוכר לא ? (צריך לעבור קצת את כתוביות הפתיחה, דקה וחצי בערך)

אבל את הדבר הכי חשוב בקונספט שלוקס לקח ושיכלל זה את העובדה שהטכנולוגיה היא קסם. זה בא לידי ביטוי בכך שאם באגדות שבאו לפני הקסם היה הנשק של של הגיבור חרב המלכים אקסקליבר, או לחשים שונים שעזרו (או ניסו להכשיל) את הגיבור, אז אצל פלאש וגם אצל לוקס הקסם מוחלף בטכנולוגיה. החרב הקסומה היא עכשיו חרב אור, הלחש הוא עכשיו אקדח הלייזר, ופורטל הקסמים הוא עכשיו ספינת חלל.

מסקנה
פלאש חבר מסיפור אחר.


סופרמן – ההתחלה של הסוף


הראשית

היום אני רוצה להתחיל סדרת כתבות קצרה, על אחת התקופות הטראגיות ביותר, תקופה שחורה בהיסטוריה. תקופה שחלקכם הגדול אפילו לא יודע שהתרחשה. אני מדבר על תחילת שנות ה90, על היום בו סופרמן מת.

כן, סופרמן מת. באמת, הוא מת, ואז חזר לחיים כמובן. אבל תקופה לא מבוטלת הוא לא היה בין החיים.

לגלות לכם סוד? זו לא היתה הפעם הראשונה שלו, זה כבר קרה לו כמה פעמים בעבר.

ביבי יוגה

אבל אולי לפני זה קצת היסטוריה על הדמות. סופרמן צויר לראשונה ב1938, אז הוא מגיח לעולם כחיזר קטן חמוד וכחול  עיניים, המרים משאיות ביד אחת. אותו תינוק התפתח וגדל  להיות סופרמן/קלארק קנט, ובמקביל, הפך לדמות הקומיקס הכי פופולרית של כל הזמנים ולגיבור הקומיקס הכי ותיק (שפורסם באופן רציף). במשך השנים הדמות התפתחה, ההיסטוריה של סופרמן נפרסה וסועפה, הכוחות שלו התחזקו, השתנו, נוספו ונגרעו. ויום אחד, בשנת 1985/6 ,התחילה חברת DC קומיקס,המפרסמת את סופרמן, ב"טיהור" האתני הנקרא "המשבר בעולמות האינסופים".

just been married

בתהליך זה הם בעצם הרגו את כל דמויות  הגיבורים שלהם ועל הדרך את היקום כולו, והתחילו הכל מחדש. הקומיקסים של סופרמן באטמן וחבריהם שאנחנו קוראים היום שונים מהגיבורים שהיו בקומיקסים לפני 30 שנה.

המוות הקטן

ד"ר לות'ר בשעת ביקור רופאים


לפני המשבר היה נהוג להוציא מידי פעם "סיפורים דמיונים" מאד, שהם מה שאנחנו מכירים היום כליין ה"elsewhere". בתקופה ההיא אפשר היה  למצוא כמה וכמה סיפורים שבהם סופרמן מת. בשנות ה70 היה סיפור שבו לות'ר מצליח להערים על סופרמן והורג אותו. אבל הסיפור המפורסם ביותר הוא "מה קרה לאיש המחר?" שכתב לא אחר מאשר כוכב הבלוג, הקומיקסאי אלן מור(וואצ'מן). הקומיקס מ1986 מגולל את סיפורו של כתב  בעתיד הלא רחוק, בשנת1997 (אני אתאפק מלהכניס הערה על 12 הקופים) המנסה לגלות מה קרה לסופרמן. הכתב מצליח להגיע אל לואיס ליין ומראיין אותה. היא מצידה מספרת איך סופרמן נלחם מול ברייניק ולות'ר ובלית ברירה היה  חייב להרוג אותם, ובכך הפר את החוק הראשון והחשוב ביותר שהוא חוקק לעצמו לא לקחת חיי אדם בשום מחיר. לכן סופרמן החליט להתאבד וניכנס לחדר הקריפטוניום שלו ולעולם לא ניראה יותר. זה היה בעצם גם הקומיקס האחרון בסדרה של סופרמן לפני המשבר הגדול, וכך הוא בעצם קיפח את חייו לפני השמדת היקום.

איש הפלדה, מפלדה

אבל כשהאבק התפזר מעל המשבר, הסיפור  קוטלג כסיפור דמיוני, כך שלמרות שהסיפור נחשב לקלסיקה, הוא לא הפך לסיפור פורץ דרך במיוחד. למרות שהעולם כבר קרא סיפורים שונים על מותו של סופרמן.אחרי הקריסיס, זה כבר היה סיפור אחר לגמרי.

המוות הגדול

הניפו דגל!


כמו שאמרתי, ואומר שוב , סופרמן הוא הדמות הותיקה ביותר, החזקה ביותר, והמפורסמת ביותר מבין גיבורי העל. אבל בסוף שנות ה80 התחילה התדרדרות בדימוי של סופרמן . הוא הפך למגוחך, חזק מידי, בלתי מנוצח ומרוחק מידי בשביל שיהיה באמת אכפת לנו.

ואז יצאה יצירת המופת של מנחם גולן, סופרמן 4 "החיפוש אחרי השלום" (אולי היה עדיף שיתרכזו בלחפש תסריט טוב). הסרט דפק את המסמר האחרון בסדרת הסרטים, ומשם הדרך להתדרדרות  בפופולריות של הדמות היתה קצרה. מכירות הקומיקסים ירדו בצורה מתמדת, והזיכיון היה במצב בעיתי ביותר.

סופרמן IV - החיפוש אחרי מנחם גולם

צריך להבין שכאשר מדובר בדמויות גדולות המתפרסות על כמה כותרים, הכותבים נפגשים בתחילת כל שנה ומתכננים סיפור מסגרת לאותה שנה. באותה תקופה לסופרמן היו כבר 4 קומיקסים שונים:אקשן קומיקס ,סופרמן ,ההרפתקאות של סופרמן וסופרמן איש הפלדה. לכן, בשביל לשמור על המשכיות ועל אחידות בכל קומיקס היו הכותבים של כל החוברות ניפגשים ובונים ביחד את קשת הסיפורים לאותה שנה.

בתחילת 1992, מכירות הקומיקס הלכו ודעכו והמצב היה רע. בשנתים שלפני זה החליטו הכותבים להתמקד במערכת היחסים של לואיס וקלארק. לאחר חיזורים של 60 שנה, לואיס סוף סוף התאהבה בקלארק. קלארק בתמורה מגלה לה שהוא שיקר לה 60 שנה והוא בעצם סופרמן. בסוף הוא אפילו מציע לה נשואים והם התארסו.כל זה נעשה בעיקר כדי להגדיל את המכירות בקרב המגזר הנשי.

"ואוו , איזה הפתעה. המשקפיים האלו החביאו את סופרמן" -נו באמת!

אז הם התארסו והם היו אמורים להתחתן ב1993 בחוברת סופרמן 75. אבל רצה הגורל, ובדיוק אז האחים וורנר העלו סידרה חדשה "לואיס וקלארק". מי שלא יודע, האחים וורנר הם הבעלים של DC קומיקס.
הכותבים של הסידרה מאד אהבו את הרעיון של החתונה של סופרמן והחליטו שהם רוצים לעשות את זה בסידרה. ולכן החליטו בWB שהחתונה בקומיקס תדחה עד אחרי שהם יתחתנו  בסדרה. מסובך ? כן ! אבל זאת  פוליטיקה של עיסקי השעשועים, והבוסים מרוויחים יותר על טלויזיה מאשר על הקומיקס. או לפחות ככה הם חשבו!

לואיס ואיש המערות

כמובן שהמהלך הזה עצבן את כותבי הקומיקס עד מאד. המשמעות היתה שכל העבודה שהם השקיעו בחודש של ישיבות ירדה לטמיון, שצריך להתחיל את הכל מהתחלה, וגרוע מזה למרוח את סיפור האירוסין של סופרמן על פני שנה שלמה. לאף אחד לא היה כוח לזה.

"אני שוכב לי על הגב, מביט על העולם, חושב כיצד חלפו חיי"

אבל מה לעשות, קומיקס צריך לצאת. אז הם ישבו וישבו, חשבו וחשבו, ישבו עוד קצת, שברו את הראש, יום אחרי יום אחרי יום. הם עלו רעיונות ומחקו, כתבו קו עלילה וזרקו הכל  אחרי לילה ארוך של ישיבות. ואז, אחד הכותבים, מותש ועצבני, זרק לאויר "כוסעמו צריך להרוג אותו וזהו" (תרגום חופשי). לשניה השתררה דממה בחדר, כולם החליפו מבטים של "המממממ אולי זה לא רעיון כל כך גרוע”. וברגע אחד נחרץ דינו של היצור הכי חזק ביקום, הגיבור הבלתי פגיע, מציל האנושות.

איך עשו את זה? מה קרה בגלל זה? ולמה הוא חזר לחיים? כל זה בפרק הבא.

אהבתם? רוצים לתמוך בנו? בואו תעשו לנו לייק בעמוד הבית בפייסבוק