ביקור קצר: בדרך לאבדון


 אבדון, הסרט החדש של ג'וסף קוזינסקי בכיכובו של טום קרוז, זכה לשמו בזכות ולא בחסד.

הסרט אבדון הוא סרט מדע בדיוני פוסט אפוקליפטי. לפיו, בעתיד גזע חייזרים ינסה לפלוש לכדור הארץ, בני האדם ינצחו את אותו פולש, אבל בתהליך ישמידו את כדור הארץ ככוכב שיכול לשמר חיים. בני האדם עזבו לאחד הירחים של צדק. מאחור השאירו רק צוות שלד לכמה סידורים אחרונים ולהיות האחרונים שמכבים את האור. הקדמה הזו שנשמעת בחלקה בתחילת הסרט חוזרת על עצמה עוד כמה וכמה פעמים לאורך הסרט, למקרה שמישהו שכח או ניכנס מאוחר.

 במאי הסרט, קוזינסקי, למי שלא מכיר, הוא במאי עולה בשמי הוליוויד. קוזנסקי שהגיע לבימוי דווקא מלימודי האדריכולות, ניכר בחוש אסטטי מפותח במיוחד. סרטו הקודם של קוזנסקי, טרון- מורשת, הראה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, נופים מדהימים. אבל גם באבדון כמו בטרון, קוזנסקי מראה שגם בני אדם הוא רואה כמבנים, רגשות הם אבנים ואנשים הם מבנים ארכיטקטוניים יפים  אבל חלולים מבפנים, חדרים חדרים. בסרט כמו טרון כשיש מבנה חברתי שמורכב מ"תוכנות" ולא אנשים, העניין עובד יפה. הוא נותן הרגשה של חיים מלאכותים שנותקים ומחוברים.

ביום בהיר רואים את ביירות

הבעיה שבאבדון זה לא עובד. הדמויות שם מעניינות כמו מבנה בית חד קומתי מתקופת המנדט הבריטי. הדמות הראשית של טום קרוז, ששולטת על המסך ב100 אחוז של הסרט. נראה כמו גרסה חיוורת של ומדברת של הרובוט וול-E. גם הוא כמו אותו רובוט, נשאר על עולם חרב, גם הוא כמו אותו רובוט קטן אחראי על הסביבה הנטושה וגם הוא כמו אותו רובוט עוזר ומתקן רובוטים אחרים. אבל בניגוד לוול-E, טום קרוז הוא דמות בשר דם שלא יכולה להרשות לעצמה להיות שטוחה ורובטית, מה שקורה בפועל. גם חברתו לעבודה, השחקנית אנדראה רייסבורואו, מוגשת לנו כאן במימד קרטון אריזה. הדמות שלה כל כך שטוחה שאפשר להשתמש בה כקרש גיהוץ.

נוהל עצירת חשוד שיגרתי של משטרת התנועה

באופן כללי הסיפור, שהיה במקור נובלה גרפית, מרגיש כמו חומר לסרט קצר ולא מקורי, שנמרח על יותר מידי זמן. הסרט מהדהד לכל כך הרבה סרטים אחרים, עד שלא ברור אם זה בכלל סרט או יצירת מחווה לקולנוע המד"ב לדורתיו. העלילה ברורה מה5 הדקות הראשונות שלה, ללא הפתעות, והטוויסטים בסיפור נצפים קילומטרים לפני שהם באים. בכלל התחושה היא כזו של אוכל לעוס.

אבל… וזה אבל גדול, הסרט הוא יפיפייה. לא מבחינה לירית, לא מבחינה אומנותית לא המשחק ואפילו לא השחקנים. אלא הסרט עצמו. הנופים שלו, הצבעים שלו ואפילו המבנים ההיסטוריים של ניו-יורק, שהתאחדו עם האדמה והים נראים מדהים (אפילו השניה שבו מופיע פסל החירות קבור בחול). רק בשביל זה שווה להשקיע כמה שקלים ולראות את היופי הזה על המסך הגדול. אם אתם מחפשים סרט טוב, עם דמויות עגולות, זה אולי לא הסרט בשבילכם…

יושב באפוקליפסה על המים, רגל פה רגל שם.

מסקנה

לפעמים צריך להאמין לשם של הסרט.

מודעות פרסומת

ביקור קצר: לופר- לופר בלופר


לופר הוא סרט המד"ב החדש מבית היוצר של בריק, הבמאי ותסריטאי, ריאן ג'ונסון. לא מכירים? לא מפתיע אם כי חבל. ג'ונסון הוא אחד הבמאים העולים בעולם הקולנוע, במאי מתוחכם עם סרטים חכמים להפליא. סרטו השני, האחים בלום, היה אף מתוחכם מידי, יש אפילו האומרים מתחכם מידי ולא ממש צלח. לופר הוא סרטו השלישי.

לופר מתרחש בעתיד הקרוב (יחסית) ב2047. בעתיד הקצת יותר רחוק (2080 בקירוב) ימציאו מכונת זמן. מסע בזמן יהפוך בין רגע לעברה פלילית ובלתי חוקית. כמו כל דבר בלתי חוקי ופלילי הוא ירתם על ידי העולם התחתון, וישתמשו בו, לא בכדי לשנות את העבר, לא בכדי לשדוד בנקים, אפילו לא בשביל לקנות מניות של פייסבוק במחיר הריצפה ב2012 לפני הנסיקה המטורפת ב2014. לא, מסע בזמן משומש בשביל לשלוח מטרות לעבר, בכדי להירצח, משהו בסגנון לישון עם הדגים רק במקרה הזה זה לישון עם שעונים.
כאשר המאפיה שולחת לעבר מטרה כזו, ממתין לו רוצח מטעם, עם רובה בהיכון, שפשוט דואג להעלים את הבחור המסכן. הרוצחים האלו נקראים "לופרים". למה לופרים אתם שואלים? ובכן, כי בסופו של דבר, ישלחו אליהם את הגרסה המבוגרת של עצמם, והם יסגרו לופ כאשר הם ירצחו את עצמם.
בעתיד הזה חי ג'ו, אשר מגולם על ידי, ג'וזף גורדון-לוויט, רוצח צעיר ונינוח. שכל רצונו הוא להרוויח קצת כסף ולפרוש לצרפת. אך הכל מתהפך כאשר ג'ו המבוגר שמגולם על ידי ברוס ווילס, נשלח לטיפולו של ג'ו הצעיר.

ג'ו המבוגר גובר על בבואתו הצעירה, לא לפני שהוא מספר לו, שהוא במשימה מטעם עצמו, לא רק בניסיון להתחמק מגזר דין מוות שהמאפיה כפתה עליו. אלא גם על רצונו לנקום בבוס החדש של המאפיה, הכיצד? התוכנית היא לרצוח אותו בעבר, בעודו רק עולל צעיר (שליחות קטלנית מישהו?).

זה הסיפור הכללי של הסרט בלי להיכנס לפרטים וספוילרים מרובים מידי.

"הם מאחרים ב15 דקות, זה אומר שאני מקבל פיצה חינם?"

הסרט כבר הספיק ליצור גל של הייפ וציפיות. גם במאי צעיר ומבטיח, גם גורדון לוויט, שכבר מזמן כל דבר שהוא נוגע בו, הופך לזהב. גם לא לשכוח, ברוס ווילס, הכוכב של סרט המסע בזמן המושלם ביותר שנוצר עד היום – 12 הקופים (שאפשר ואף רצוי לקרוא את הכתבה המרתקת עליו כאן). סרטי מסע בזמן, הם כבר מזמן ז'אנר קולנועי אהוב ופופולארי: שליחות קטלנית, בחזרה לעתיד, ביל וטד וכמובן בראש הפירמידה, 12 הקופים. 12 הקופים הוא סרט המסע בזמן, עם הכי פחות פרדוקסים ועם השלמות הסיפורית הגדולה ביותר שנוצר בז'אנר המסע בזמן, בהוליווד בפרט ובקולנוע בכלל.

"אני אוהב אותך, כאילו היית בשר מבשרי"

לכן, כאשר אתה שומע את שלושת השמות האלו, ג'ונסון, לוויט, ווילס בסרט אחד של מסע בזמן, אתה מגיע עם ציפייה לסרט שייתן פייט טוב לסרט כמו 12 הקופים, אך מסתבר ששלמות מסוג זה מגיעה רק פעם בדור.

שלא תבינו לא נכון, לופר, הוא סרט כיפי, הוא חכם, הוא  גורם לך לחשוב, הוא מעורר,  הוא משוחק נפלא, הוא מרגש, הוא מותח, אבל הוא בעיקר מלא חורים כמו גבינה שוויצרית.

הדרמה האנושית, שעומדת במרכז הסרט, היא ללא ספק עמוד השדרה של הסרט, וזה עמוד שידרה חזק ויציב. גם אם הסיפור מזכיר לנו בצורה ברורה את סיפור האהבה של שרה קונור, בשליחות קטלנית. בסרט הזה הדגש הוא על הדרמה האישית, ולא על המרדף הבדיוני. המשחק האמין של כל הנוגעים בדבר. לוויט מזמן כבר הראה שהוא כנראה הכוח העולה בשמי הקולנוע, גם ההוליוודי וגם העצמאי. ברוס ווילס שוב הוכיח שהוא גם שחקן, ולא רק כוכב אקשן וגם הופעתם של שחקני החיזוק, ג'ף דניאל הותיק ואמלי בלנט עבר בצורה משכנעת וטובה.

"אתה תתחתן איתי, ונגור עם ההורים שלי בעכו, ברור!?!"

העולם הבדיוני שיצרו בסרט, הוא עולם בדיוני אמין, העתיד עדיין מלוכלך, מזוהם ולא נעים בדיוק כמו ההווה.

הבעיה העיקרית של הסרט היא עניין המסע בזמן, וההבטחות שהועלו בפני הצופים. בסופו של דבר, התחושה היא שהשאירו אותנו עם פחות מידי טוויסטים מעניינים, טוויסטים שהיה אפשר לעשות מהם מטעמים בסרטי מסע בזמן, ומצד שני דווקא השאירו אותנו עם חורי ענק בעלילה.

"בפעם ה1000, אני שונא ג'וקים, אני לא מפחד מהם!"

בסופו של דבר, לופר, הוא ללא ספק סרט המד"ב המיוחד והטוב של השנה, אבל בניגוד לשמו, לופ לא יהיה כאן.

פרומתאוס : שובו של שובו הנוסע השמיני


פה אני יושב, צר אנשים

בצלמי.

דור שידמה לי,

לסבל, לבכות,

ליהנות ולהתענג

בלי לתת דעתו עליך,

כמוני!

 (פרומתאוס, גתה)

פרומתאוס, הטיטאן,מביא האש, פטרון האנושות, יוצר הבריאה.
רידלי סקוט ענק בין במאים, פטרון החריגים, יוצר הניכור.

פרומתאוס הביא לאדם את האש, פעמיים, ובתמורה נענש על ידי זאוס ובמשך שלושים שנה היה בז ענק מנקר בבטנו וסועד על הכבד שלו כל יום מחדש. עד שהגיע הרקולס בן אנוש, אחד מיציריו, ושיחרר אותו.
רידלי סקוט הביא לאדם את שתי יצירות המופת הגדולות של המד"ב, הנוסע השמיני, ובלייד ראנר ובתמורה נענש על ידי הוליווד ובמשך שלושים שנה זנח את הז'אנר כמעט לחלוטין עד שהגיע הסרט החדש, קדימון ובן סדרה שהוא עצמו התחיל.

"אני הוא רידלי סקוט, בורא עולם, יוצר הרפליקן והזינומרפ, השתחוו לפני!!!"

ההקבלה ברורה, רידלי סקוט הוא פרומתאוס, ופרומתאוס הוא רידלי סקוט, פרומתאוס הטיטאן ופרומתאוס הסרט. שלושתם יוצרים אחדות אחת מושלמת לסרט אחד לא מושלם.

ההבטחה

אי אפשר שלא להשוות את הסרט האחרון לסרט הראשון. הסרט הראשון, הנוסע השמיני (Alien), היה סרט הביכורים של רידלי סקוט, סרט אימה/מד"ב, סרט ראשון של במאי אנגלי צעיר , האמת לא כזה צעיר, הוא היה בן 42 כשביים את הסרט הראשון שלו.

הסרט האחרון, פרומתאוס, סרט מבוגר ובנתיים האחרון של רידלי סקוט, סרט אימה/מתח/מד"ב, סרט של במאי אנגלי מבוגר מנוסה ומשופשף היטב.

רובטריקים 4 ?

בפרומתאוס, ישנו צוות המדענים והחוקרים שעל גבי החללית שבאופן מפתיע נקראת, פרומתאוס, הנמצאים במסע על מנת לתת מענה על לא פחות מן השאלות הקיומיות ביותר של החיים. שני מדענים/ארכיאולוגים צעירים ומבריקים, אשר בליבם שני אינטרסים מנוגדים, מובילים את המשלחת. שו היא מאמינה: היא רוצה לפגוש את "האלים" על מנת להתקרב לנקודת מבטה הדתית, תוך שהולוואיי מחפש לנתץ את הקשקושים הרוחניים הללו. בעבודתם כארכיאולוגים הם גילו רמזים בציורי מערות מציוויליזציות עתיקות לרחבו של העולם, ושיכנעו תאגיד בשם וויילנד תעשיות, לממן את המשימה. על החללית נמצא אנדראיד בשם דיוויד שמגולם על ידי מייקל פאסבנדר , שמנהל ועוזר לצוות, ונציגה רישמית של תאגיד וויילנד יחד עם צוות החללית. על הכוכב הם מגלים משהו מאוד בלתי צפוי, ומצד שני מאוד צפוי.

"אני חושב ששמעתי משהו באזור החשוך והמפחיד, אולי אני אלך לבדוק את זה לבד"

הסרט הראשון, הנוסע השמיני לעומת זאת, למי שלא זוכר, מספר על  צוות של החללית נוסטרומו, ספינת מסחר של תאגיד וויילד, בזמן שהם שמים את פעמיהם חזרה לכדור הארץ לאחר שהייה ממושכת בחלל העמוק. החללית מקבלת קריאה לעזרה מאחד הכוכבים בדרך .  על  הכוכב הם מגלים חללית מרוסקת.  זהו לכאורה המקור של שידור המצוקה. אנשי הצוות יורדים לתוך הספינה שם מאוכסנות אלפי ביצים, ביצים מזן זר ומוזר. תוך בחינת אחת הביצים, בוקע מממנה טפיל דמוי ידי  ולופת את פניו. לאחר חזרתם מן הספינה, הצוות ממריא וחוזר חזרה אל המסלול לעבר כדור הארץ. במהלך הטיסה הטפיל הזר מת ונושר מפניו של חבר הצוות, כעת הכל חזר לקדמותו.  אבל אף אחד לא יודע שהטפיל החדיר בשקט עובר אל תוך הפונדקאי הנאנס שלו – וכאשר זה מתברר, הצוות מוצא את עצמו מול מפלץ חייזרי שבקע מבטנו של אותו איש צוות. מרגע זה היצור מתחיל לטרוף ולרצוח אותם אחד אחרי השני.

" מי נותן נשיקה לאמא ?"

הסרט הראשון, בויים על ידי במאי קצת בוסרי, יותר מבוסרי, הוא גם היה מפוחד. במאי מתחיל בהולייויד עם סרט בתקציב ענק, קאסט עם שחקנים לא קטנים, כמו ג'ון הארט ואיאן הולמס. משהו בפחד הזה עבר לצלוליד, משהו בשיתוק שלו לביים את השחקנים, גרם לנו להרגיש את הניכור שלהם אחד מהשני, משהו בבוסריות הזו עבד כמו קסם בסרט הזה.

בסרט החדש, משהו מהקרירות הזו נשמרה, אבל הפעם הוא לקח את זה צעד אחד קדימה. הפעם, את ההצגה גונב לא גיבור, כי אם רובוט. אני לא יודע אם בכוונה היה רצון להפוך את הדמויות בשר ודם בסרט לחסרות משמעות, או שמא פאסבינדר והתפקיד של דייויד פשוט גונבים את ההצגה. הפעם הניכור הוא אין סופי, הוא כמעט מעיק על הנשמה. הוא מלוטש ונקי מידי, אבל במושג המלוכלך של המילה.

"נו….. מתי כבר יסתיימו הפרסומות האלו!?"

כבר לפני שנתיים, כשרק יצאה הודעה ראשונה  על הסרט, כבר הוכרז שהסרט הבא של רידלי סקוט יהיה סרט מד"ב שיהווה סרט מקדים לסדרת סרטי הנוסע השמיני. הרשת ועולם הקולנוע היו כמרקחה, הנוסע השמיני חוזר ועוד בבמויו של יוצר הסדרה רידלי סקוט. מהר מאוד רידלי סקוט, צינן את ההתלהבות, והודיע קבל עם ועדה, למרות שהסרט הוא סרט מקדים, המפלצת (זינומורפ בשפה מקצועית) לא יופיע בסרט החדש. הוא טען שהמפלצת שיצר הפכה מזמן מאחד הדברים המיסתוריים והמפחידים ביותר, למתקן שעשועים בדיסנילנד, ושהוא מעדיף לעשות משהו אחר עם הסדרה.

הנוסע השמיני (בדרך לדיסנילנד)

ואכן, הוא עמד בהבטחתו. הוא הוציא סרט בסדרת הנוסע השמיני, ללא הנוסע השמיני.  עכשיו השאלה איך יוצא סרט בנוסע השמיני בלי הנוסע השמיני? ובכן, לא רע… ובהרחבה

הבטחות צריך לקיים

פרומתאוס מקיים את ההבטחה שלו, אולי לא במלואה אבל הכל שם.
נתחיל בקאסט: אומנם קאסט השחקנים מונה בערך כתריסר אנשים. אבל לאורך הסרט אנחנו באמת מבחינים בשנים וחצי, פאסבינדר שמשחק את דיויד ואת שרליז ט'ורן, הם ללא ספק גונבים את ההצגה משאר השחקנים, כולל משתי הדמויות הראשיות, של אליזבט שאו ומארשל גרין.

" פייזרים במלוא כוח ומגנים קדימה!"

כל הפתיח של הסרט, ובתוכו גם דיוויד, הם הומאז' נעים ואפילו קצת מרגש גם 2001:אודסיה בחלל, של קובריק וגם ללורנס איש ערב של דיויד לין.
גם שם הדמות, לא רק שהיא שם הבמאי של לורנס איש ערב, היא גם שם הדמות הראשית ב2001, ואף דאגו שהתסרוקת שלו תהיה דומה מאוד לזו של כוכב 2001, קייר דולאה. לאורך הסרט דיויד אף מצטט משפטים שלמים מתוך לורנס איש ערב. דיויד אולי מצטט משפטים מלורנס איש ערב, אבל מגרונו מדבר האל, מחשב העל הסדיסטי מ2001.

he's got the all world in his hand

הסרט עצמו, מלא בעליות וירידות לאורכו ולרוחבו, לעיתים הוא מרגיש כמו חלום, כמו סיוט. כמו שבחלום, חלקים מתחברים בקצוות אך  לא תמיד יש קשר ישיר בין החלקים. סיטואציה אחת מובילה לשניה, בלי שלשניה יש קשר ישיר לראשונה. כך מרגיש חלקים שלמים מתוך הסרט, כמו סיוט של מישהו שראה את הנוסע השמיני, אבל לא היה לו את הכסף לקנות את הזכויות למפלצת.

אם הסרט הראשון היה מלא ברמיזות מיניות, ובדימויים נשיים (למי שרוצה יכול לקרוא לעומק את על הפחד מנשיות בנוסע השמיני, בכתבה קודמת) אז בסרט הזה הוא מודע לחלוטין למיניות המתבקשת, הכוללות אונס טרנס חוצני.

בסופו של דבר הסרט הוא סרט נהדר, שנעשה תוך עבודת מחשבת מדוקדקת ונפלאה. אבל הוא לא חף מבעיות, לא כל הדברים נקשרים אחד לשני ולא הכל נקשר חזרה לסדרה הגדולה, אבל עדיין זו חתיכת נסיעה.

הרוח נושבת קרירה, נעיף עוד חיזר למדורה

לסיכום אני רוצה לצטט שורה מהשיר Tiger של המשורר האנגלי ווילאם בלייק שיר שמוקדש לנמר. בסוף השיר, כשהוא מספר איזה חיה מסוכנת גדולה ומרשימה היא הנמר, הוא שואל:
Did he who made the Lamb make thee?

ומחשש לספוילרים, אני פשוט אשאיר את השאלה הזו פתוחה…..

  

מסקנה

מתי המין האנושי ילמד שחיזרים הם לא משחק ילדים!! אם ראיתם הודעה מחיזר פשוט אל תענו!

ביקור קצר: גברים בשחור 3- גברים באפור בהיר


היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו ?
לא, גם הפעם לא אעסוק בנושאי האקטואליה הפורצים בארצנו. גם לא בשאלת מהגרי העבודה ופליטים. אבל בהחלט אדבר על גברים שחורים. ליתר דיוק על גברים בשחור, גברים בשחור 3,
MIB3

 

קומיקס רבותי, קומיקס

גברים בשחור, אולי אחד מסרטי הקומיקס שהכי לא משוייכים לסרטי קומיקס שקמו כאן. הסרטים מבוססים על סדרת קומיקס משנות ה90, בעלת טון קצת אחר מהסרט.
הקומיקס שיצא ב6 חלקים, עוקב אחר הסוכן גיי' והסוכן קיי' במרדף שלהם אחרי סוכן נוסף שערק ורוצה לחשוף את הארגון. למרות שהדמויות המרכזיות של הקומיקס נשארו, כמו גיי', קיי', זד וכו…. הסיפור הכללי שונה במקצת והטון הכללי של הסיפור הפך לקליל הרבה יותר.
בקומיקס הגברים בשחור, לא רק שרצו לשמור על השקט והשלווה של אזרחי כדור הארץ מהשפעות חייזריות, הם אף ניסו לשנות את דמותה של התרבות האנושית לפי צרכיהם האישיים, דבר שאותו סוכן עריק גילה וניסה להביא לידעת הציבור. דרך נוספת וחדה יותר בהבדלים בין השתיים, בקומיקס הסוכנים לא השתמשו בניורלייזר על מנת למחוק את זכרון העדים. הם העדיפו מכשיר אחר הנקרא אקדח. האקדח דאג שהעדים לא ידברו על המקרה עם איש, או בכלל יצטרכו לנשום. הקומיקסים היו אפלים עד מאד ולא הומוריסטיים במיוחד.
ואז הגיח העיבוד הקולנועי והכניס הומור וטון כללי ומאוד קופצני לסיפור.

"היי גי', אתה לא שחור!"

גברים בשחור על גבי לבן

גברים בשחור הראשון יצא ב1997 וסימן את סנונית סרטי הקומיקס, ביחד עם סרטים כמו בלייד. הסרט היה להצלחה מטורפת, הקפיץ את למסלול כוכבות-על ונתן לו עוד להיט מוזיקלי בחגורה, הסרט גם העביר את טומי לי ג'ונס ממסלול התנגשות עם הגיל למסלול השחקן המבוגר האחראי. הסרט גם היה אחראי על להכניס כמה ביליונים (5) לקופת האולפנים. האולפנים ראו מה טוב, וב2002 אספו שוב את כל החברה, הכניסו עוד כמה שחקני חיזוק כמו ג'וני נוקסייל, לורה פלין ביואל, דייויד קרוס ותפקיד אורח למייקל ג'קסון. הם הורידו קצת מהסיפור אבל הוסיפו לבדיחות והוציאו לדרך את החלק השני, שגם היה להצלחה קופתית לא קטנה, אך הביקורת, בניגוד לסרט הראשון, די קטשו אותו. הסרט היה לוקה עד מאד כסרט, אבל רובו היה  משעשע ומצחיק.
והנה  10 שנים אחרי הסרט השני, מגיח החלק השלישי.

 

שלושה גברים שחורים וחצי

הסרט החדש היה אחד הסרטים המצופים ביותר.  ההמתנה בין השלישי לשני היתה המתנה של יותר מעשור, בעוד בין הראשון לשני הפרידו רק 4 שנים. הזמן לא שיחק לטובתם.

 

נתחיל בסיפור הסרט. הסרט מתחיל, כמו בכל אחד מסרטי הגברים בשחור, במפלצת התורנית. הפעם זהו בוריס החיה, חיזר מהגזעים הלא נעימים בכלל.   אותו בוריס החיה מחליט לחזור אחורה בזמן ולהרוג את הסוכן קי' (טומי לי ג'ונס) לפני שזה הספיק לכלוא אותו. מנגד יוצא הסוכן גי' (וויל סמית) בחזרה בכדי לסקל את התוכנית השטנית. כאשר גי' חוזר בזמן הוא פוגש את קי הצעיר וביחד הם מנסים לעצור את בוריס.

"אני חושב שנתקע לי בשר שחור בין השיניים"

עכשיו, כמו שכבר אמרתי פעם בסדרת הכתבות על מסע בזמן    (חבל על הזמן), התעסקות עם מסע בזמן היא מאוד מסובכת ולרוב תשאיר חורי ענק בעלילה. אני שמח לבשר לכם שצדקתי, החורים שבתסריט של גברים בשחור שלוש, מספיק גדולים בשביל להעביר בהם צי שלם של חלליות מלחמה ג'רסוניות.  התסריט נראה בבלגון טרנס כוכבי, לא אחיד ולא סימטרי.
הדבר לא מפתיע, במיוחד לאור העובדה שבניגוד לסרטים נורמלים, שבדרך כלל כותבים תסריט ואז מצלמים, הפעם צילמו ובזמן הצילומים כתבו ושיכתבו מחדש את התסריט באופן סדיר, אולי סדיר זו לא המילה הנכונה.
לאור העובדה הזו, חייבים להגיד שמזל שהסרט יצא בכלל.

 

הבעיה הרצינית בסרט הוא חוסר האחידות שלו. מצד אחד יש את  קטעי הומור לא רעים, אבל מצד שני הם מופרדים בינהם בתהום של דקות ארוכות של שיעמום. מצד אחד  יש לך שחקנים טובים עד מעולים,  אבל מצד שני הם מדלקמים טקסטים שאמינותם כל כך קלושה שאפילו הדמיות נראות כמי שלא מאמינות לו. מצד אחד יש עבודת צילום טובה, הסרט אפילו צולם בתלת מימד מלא (בניגוד לרוב הסרטים שרק עוברים המרה לתלת מימד) אך מצד שני אין שימוש ממש חכם בתלת מימד, הוא פשוט שם.

לסיכום

"לא לקחנו את העניין הזה עם הצל, קצת רחוק מידי!?"

15 שנה מפרידים בין הסרט הראשון לשלישי, ו11 שנה בין השני לשלישי. לא היתה שום סיבה בעולם לעשות אותו. הקהל לא ממש דרש, השחקנים מזמן המשיכו הלאה לדברים אחרים, היחידי שנשאר איפה שהוא מאחור הוא הבמאי, בארי זוננפלד, שידוע בעיקר בשל עבודתו על משפחת אדמס וגברים בשחור, סרטים שמזמן השארנו מאחור, אבל הוא לא . הוא היווה את  הרוח המפרשית לסרט הזה.

הסרט מעביר את השעה וחצי שלו בנקל. ההרגשה היא לא של סבל בלתי יתואר, אלא הרגשה שאתה צופה במשהו, ושבעוד מספר דקות כל החוויה תמחק מהזיכרון שלך בעזרת פלאש בודד.

האם אפשר להגיד שזה סרט רע? לא. האם אפשר להגיד שזה סרט טוב? ממש לא. אז מה אפשר להגיד? שזה סרט פופקורן בעיקר אם הפופקורן דלוח.

מסקנה

 Z: מממ… טוב, מה אתה עושה אם הג'רלקיים מתקדמים אל עבר המוצב?

K:  מה שעשינו ב־2002'.

Z: ומה, מה עשיתם ב־2002'?

K: מה שעשינו ב־97', אין יותר טוב מזה. בטח

Z: ומה עשיתם ב־97'?

K: חמש עשרה שנה, לך תזכור