לפמיניסטית אמתית יש סוס מעופף : מחזור הטבעת חלק II


רוכבות מעל עיניים אנושיות

בוחרות את המובחרים

ואת השאר ממיתים

                                                  (רכיבת הוולקיריות – ריכרד ווגנר)

ride forest... forest

השבוע אנחנו מגיעים לחלק השני ,בסדרת הכתבות הספורדיות, העוקבת אחר סאגת אופרות מחזור הטבעת של ריכרד וואגנר.
בכתבה הראשונה חקרנו את האופרה הראשונה, זהב הריין, הנחשבת לאופרה המקדימה לטרילוגיית האופרות. הפעם הכתבה תוקדש לאופרה השניה, הפותחת את הטרילוגיה, הוולקיריות (Die Walküre). בנוסף גם נחקור את השימושים של המוזיקה של הטבעת בקולנוע ובתרבות הפופולארית (כן גם יהיה את הקטע מאפוקליפסה עכשיו).

הוולקיריות, כנראה הידועה ביותר במחזור האופרות של הטבעת, ולו רק בגלל "הלהיט" מתוכה, רכיבת הווילקיריות.  רכיבת הוולקיריות, היא ללא ספק קטע המוזיקה המפורסם ביותר של הטבעת ושל וואגנר בכלל, אולי אפילו אחד מקטעי המוזיקה הקלאסית הפופולרים ביותר. אבל מי הן בכלל אותן וולקיריות? ולאן הן רוכבות בצווחות כאלו!?

בפרקים הקודמים…..

בפרק הקודם סופר על, גמד ניבולגני בשם אלבריך ויתר על אהבה בשביל זהב קסום, ממנו חישל טבעת קסם שבעזרתה אפשר לשלוט בעולם, אך גם טומנת בחובה קללה על כל מי שיענוד אותה. בעזרת הטבעת אלבריך משעבד את בני עמו שיכרו לו זהב ואבנים טובות. בצד השני של היקום ראש האלים וואטן מנהל משא ומתן עם צמד האחים הענקיים על מנת שיבנו לו טירה,את משכן האלים, וואלהלה. בתמורה מבטיח להם וואטן את האלה פריאה. בסיום העבודה וואטן חוזר בו מההבטחה. לבסוף הצדדים מגיעים להסכם, וואטן יכסה את פריאה כולה בזהב והזהב הזה ינתן לאחים כתשלום. וואטן וחברו לוקי יורדים למעמקי האדמה אל הניבלונגים ומצליחים להערים על אלבריך לגנוב את הזהב שלו וגם את הטבעת.  וואטן מכסה בעזרתו את פריאה, לא לפני שהוא עונד את הטבעת לרגע קל. הענקים לוקחים את הזהב ואז מתחילה מריבה בינהם על הטבעת, מריבה שמסתיימת ברצח.

ועכשיו….

אבא של עוץ לי גוץ לי


מעשה בטבעת 2/4

 

וואטן ראש האלים, יורד להתעיצות על האירועים האחרונים עם אלת האדמה ארדה. ארדה מבשרת לו שהוא עשה טעות בזה שהוא לקח את הטבעת, ההחלטה הזו תעלה לאלים הרבה מאוד סבל. הם באותה הזדמנות גם מקיימים "יחסי אישות"… ונולדות להם 9 ילדות, במזל טוב, הוולקיריות– שבראשם הבכורה ברונהילדה. הוולקיריות, מטרתן אחת, לאסוף את נשמות הלוחמים הגיבורים ביותר ולקחת אותם לוואלהלה, שם יצטרפו לכוח המגן על הטירה. מגן מפני מי? מפני אלבריך וצבא הניבולונגים שלו. אלבריך מתגעגע לטבעת שלו, הוא חושק בה ולא יכול למצא מנוח בלעדיה, ותוקף בכל כוחו את הטירה על מנת להשיב לעצמו את "החמדה". הוא לא יודע שהיא כבר לא בוולאהלה.

טוב כנראה שזה נגמר (הגברת השמנה שרה)

היא כבר לא בוואלהלה, וכבר לא אצל וואטן. וואטן, שגם הוא הרגיש את העוצמה של הטבעת רוצה להשיב אותה אליו. אבל הוא לא יכול לעשות זאת בעצמו. הוא צריך גיבור שיפעל בשמו. ואז וואטן רוקח את התוכנית המורכבת ביותר שהרכיב  יצור בעל דעת.
וואטן מחליט שהגיבור צריך להיות בנו מאם אנושית, והוא מביא לעולם את התאומים זיגמונד וזיגלנדה , אך אמם נרצחת על ידי הנבל הונדינג וזיגלנדה נלקחת עימו. זיגמונד הצעיר נשאר לבדו, בגפו ובעיקר עם עצמו.

שנים חולפות, ליל סערה, רוחות נושבות והברקים רועמים. זיגמונד מחפש מחסה ונקלע לביתו המפואר של הלוחם הידוע הונדינג, ואת מי הוא רואה שם ממתינה לו בדלת עם מרק חם? נערה זהובת שער שנראת לו מוכרת, האם היא זו שחלם עליה כל חייו? האם ככה מרגישה אהבת אמת?! גם היא מרגישה אותו דבר.  הונדינג חוזר לביתו לגלות את זיגמונד שם, זיגמונד לא זוכר כלום מאותו מאורע לא את הונדינג ולא את אחותו.

אך הונדינג הנורא זוכר את זיגמונד, אבל גם מפחד ממנו. הוא מחליט שבנתיים יארח אותו בביתו אך בשעת לילה מאוחרת הוא ירצח אותו בשנתו.
הונדינג נרדם, אבל זיגמונד וזיגלנדה  כבר לא יכולים לעצור את עצמם, ותשוקתם הבלתי ברורה אחד לשני מתממשת. רק לאחר מימושה הם נזכרים מהיכן הם מכירים (כמה נוח), אבל כבר מאוחר מידי -האהבה היא גדולה מידי.

"וואווו איזה חרב גדולה יש לך, מזל שאנחנו לא אחים"

זיגמונד שמחליט להגן על אחותו שולף מתוך העץ חרב קסומה, הוא לא ידע שאת החרב החדיר אל העץ אביו, וואטן. לחרב יש כוח קסם עצום, היא זוהרת שיש אורקים בסביבה, ומכיון שאין אורקים במחזור הטבעת, היא פשוט מעניקה כוח עצום לאוחז בה. הוא לוקח את החרב, את האישה והם בורחים יחד.

פריאקה אישתו של וואטן, מחליטה שצריך להעניש את השניים בגלל גילוי העריות והניאוף. אבל כמו כל פוליטיקאי הסיבה לגזרה היא אחרת, היא פשוט יודעת שהם הילדים של וואטן מאישה אחרת. וואטן מצידו שולח את ביתו, הוולקירה ברונהילדה שתגן על הילדים הרכים, אלו עם החרב, הכוח וההורמונים הגועשים.  אבל כדרכן של נשים הנשואות לראשי אלים, פריאקה רבה עם בעלה ומתעמתת איתו והוא בחוסר רצון מקבל את מרותה ומשנה את הצו לברונהילדה להרוג את זיגמונד.

"לא עשיתי כלום היא היתה ככה שהגעתי!"

כאשר היא מגיעה מבולבלת מהפקודות הסותרות אל זיגמונד, היא נותנת לו שתי אופציות, לבוא איתה בטוב או לבוא איתה ברע. זיגפרד בוחר באופציה שלישית, הוא מודיע לברונהילדה שהוא לא יבוא איתה כי הוא עוד צריך לנקום את מות אימו ולהרוג את הונדינג הנורא. הוולקירה הקרה מתרככת ומעלימה עין.  זיגפריד נפגש עם הונדינג ומתחיל קרב המאה, קרב אמתנים שבו אף אחד מהשניים לא מוותר, אבל לבסוף זיגמונד הצעיר מוצא את עצמו בעמדת המתקיף ובעל הכוח. אבל אז מופיע וואטן,  מרוגז על ביתו הסוררת שהמרתה את פיו, ומתקן את מה שהיא היתה אמורה לעשות, הוא מנפץ את החרב לרסיסים ומותיר את זיגמונד חסר הגנה כנגד הונדינג.
הייתי רוצה להגיד לכם שלמרות זאת הוא הצליח להביס את הונדינג, אבל לצערי זיגמונד נרצח על ידי הונדינג.
אבל החדשות הטובות שמייד אחרי זה וואטן הרג את הונדינג אז……

בורנהילדה לוקחת מהר את זיגלנדה ומנסה למצוא לה מחסה, 8 אחיותיה של ברונהילדה לא ממש עוזרות לה בעיקר מהחשש מ"חכי חכי מה אבא יעשה לך כשהוא יחזור הביתה", ברונהילדה מכסה על בריחתה של זיגלנדה ליער, לא לפני שהיא מבשרת לה שהיא נושאת בבתנה בן זכר בשם זיגפריד, פרי אהבת אחים.

וואטן, שכבר ממש עצבני על ברונהילדה, מחליט לשלול ממנה את דרגות הוולקירה ולהפוך אותה לבת אנוש רגילה, ולא רק זה אלא גם להטיל עליה קללה, סטייל היפיפיה הנרדמת/שלגיה/וכו… היא תישן מוקפת בחומת אש עד שגיבור אמיתי יתן לה נשיקת אמת. בוכה ושבורה נרדמת ברונהילדה

דם ואש ותימרות אלים

והמסך יורד על החלק השני.

וואנגר בקולנוע.

הקשר של וואגנר לקולנוע הוא לא קשר טריוויאלי, המלחין נפטר כמה שנים לפני שהאחים לומייר הציגו את הפלא החדש. נכון שיש הרבה מלחינים שהמוזיקה שלהם מתנגנת בסרטים שונים, אבל אף אחד מהם לא נחשב כמי שנותנים השראה להלחנת סרטים.
מקס סטיינר המבקר האגדי כבר אמר, שאם וואנגר היה חי במאה ה20, הוא היה הופך לגדול מלחיני הסרטים. הדרך שבה וואנגר כתב את המוזיקה והשימוש שלו בלייט מוטיב הם מה שהופכים את הלחנת הסרטים (הטובים לפחות) למיוחדים וחשובים כל כך. כל מוזיקות הנושא למינהם, מרוקי ועד מלחמת הכוכבים, כולן נגזרות מהשימוש של וואנגר באופרות.

אבל מה לגבי המוזיקה עצמה שהוא כתב, כיצד מתייחסים אליה בקולנוע ? האם יש השפעה בין מה שהוא כתב לאיך שזה מוצג בסרטים מסוימים ?

כמובן שהשימוש הכי ידוע והכי מושכל במוזיקה של וואנגר הוא על ידי פרנסיס פורד קופולה, בסרט אפוקליפסה עכשיו. קופולה משתמש בקטע של דהרת הוולקיריות בכמה וכמה רבדים. הרובד הראשון הוא הרובד הדיאגתי, המוזיקה בסרט היא לא מוזיקת רקע שמולבשת, המוזיקה היא חלק מהסצינה, הדמויות בסרט שומעות אותה בדיוק כמו הצופים מחוץ לסרט. מפקד הטייסת משתמש במוזיקה כסוג של לוחמה פסיכולוגית. זה מפחיד את המקומיים.

אבל יש בהחלטה הזו עוד כמה רבדים מתחת לפני השטח, בסאב טקסט. קודם כל ברמה הפשטנית, של האדם האירופאי שמשתמש בכוח כנגד עם פרימיטיבי יותר. והמוזיקה של וואנגר מסמלת יותר מכל מלחין אחר את הקשר בין מלחמה לתרבות. ובעצם מיצג את כל מלחמת ויטנאם כמלחמת תרבות (לבן כנגד צהוב, צבא כנגד גרילה, דמוקרטיה כנגד קומוניזים).
אבל יש משהו הרבה יותר עמוק גם מהרמה הזו, שלפי דעתי נכנס בתת המודע של קופולה, המסוקים מושווים לוולקירות המעופפות, זה ללא ספק. הריקוד של המסוקים בשמים לצלילי המוזיקה הוא מרשים וללא ספק מכוון, אבל מה שאני לא חושב שהוא מכוון, הוא התפקיד של הוולקירות. הוולקירות כמו שאמרנו כאן מוקדם, יש להן מטרה אחת, לקטוף את הלוחמים האמיצים והחזקים ביותר אל וואלהלה. ואם אותם מסוקים משולים לוולקירות, אז לוחמי הויאטקונג משולים ללוחמים אמיצים הראויים למושב לצד האלים. קופולה שחווה את המלחמה הזו באופן אישי וישיר, כנראה רואה בצבא הויאטקונג, אותו צבא שבסופו של דבר ניגב עם האמריקאים את הרצפה, כצבא שמורכב מלוחמים אמיצים הרואיים יותר מהלוחמים האמרקאיים.

אבל וואנגר לא רק מוצג בצורה לוחמנית וקיצונית כזו , הוא אף מוצג לפעמים באור חביב והומוריסטי, יש שתי דוגמאות נהדרות, אחת זה השימוש של צ'רלי צ'פלין בפתיח של לונגהורן. הריקוד המפורסם של הרודן שרוקד לצלילי ואגנר עם גלובוס. ריקוד אהבה משעשע.
אבל אולי אפילו יותר מפורסם ויותר מצחיק, הוא לא אחר מהארנב המפורסם ביותר, באגס באני. באגס באני בתפקיד חייו כברונהילדה.

ונסיים עם עוד קטע ווידאו שיחבר אותנו לחלק הבא בסדרה, זיגפריד האופרה הרביעית והבעיה היהודית אצל וואגנר.

 מסקנה

ברונהילדה וזיגלנדה שמות נהדרים לחתולות

מודעות פרסומת

טבעת אחת למשול בכולן: מחזור הטבעת חלק I


טבעת אחת למשול בכולן

טבעת אחת למצאן

טבעת אחת להשיב את כולן ובאפל לכבלן

                                                       (ג.ר.ר. טולקין)

and its burn burn the ring of fire.....

בשחר ההיסטוריה, עוד לפני שהמיתוס של טבעת הכוח של סארון הבשיל, עוד לפני שהטרילוגיה של שר הטבעות,  היו ליחושים על טבעת כוח אחרת, על טרילוגיה שלמה שסובבת סביב טבעת הכוח וקללתה.
לפני הטבעת של שר האופל היתה הטבעת של הגמד, לפני הטבעת של סארון היתה הטבעת של אלבריך. לפני הטבעת של טולקין הייתה הטבעת של ואגנר.

"הטבעת נפלה... הטבעת מפלה"

חישול הטבעת

 

בסדרת הכתבות הזו אנחנו נתור ונכיר את הטבעת האחת. לא, לא הטבעת של טולקין, אלא זו של ואגנר. ואגנר הלחין אפוס אופראי בארבעה חלקים, הנחשב עד היום לאחת מהיצירות המונומנטליות בעולם התרבות, מחזור הטבעת. בשביל לשמוע את כל היצירה מתחילתה ועד סופה צריך בממוצע בין15 ל16 שעות  האזנה.
הכתיבה של היצירה המלאה גם היא התפרשה על לא פחות מעשרים ושש שנים של כתיבה והלחנה, מ1848 עד 1974.

הזורעים ברינה

המחזור האופראי של הטבעת, בנוי כמו דרמה יוונית, מחזה מקדים (לרוב סאטירה) ואז טרילוגיה של מחזות טרגיים. גם כאן יש את האופרה המקדימה, זהב הנהר ( Das Rheingold) ואחריו הטרילוגיה שמורכבת  מהוולקירות (Die Walküre),  זיגפריד (Siegfried ) ומקנחים עם דמדומי האלים (Götterdämmerung ).

את העלילה שאב ואגנר מכמה מקורות – הראשוני (אבל לא העיקרי) היה שירת הניבולנגים, שיר מימי הביניים המספר על גיבור בשם זיגפריד שנלחם בדרקונים ומפלצות שונות. אבל גם מהעדה הנורווגית, שזהו המיתולוגיה הנורדית על כל פנתאון האלים שלה.

"פעם הבאה, K700, כי הקטן גדול יהיה"

מהמקורות האלו ועוד, כמה מקורות שמקורם בימי הביינים, רקח ווגנר את העלילה. גם כאן, אצל ווגנר, כמו בכל אפוס הרואי,  מדובר על מלחמות בין אלים לאנשים, בין גיבורים לענקים, בין גמדים לבנות ים. וכולם רוצים דבר אחד…. אהבה, טוב אולי לא רק אהבה. אהבה ואת טבעת הקסם, שבעזרתה אפשר לשלוט בעולם.

קום קשת ענן

מעשה בטבעת  1/4

כאשר אתם חושבים על אופרה טראגית, רובכם חושב על סיפור משעמם עם מישהי שמנה שהולכת למות ומישהו שמן יותר שחולה בשחפת.

"אויי לי, מר לי, נגמרה לי עוגתי! אוי לטרגדיה אוי לאנשות!

אבל הסיפור של הטבעת לא היה מבייש אף הפקה הוליוודית מפוארת. אלים נקמנים, תככים, תכסיסים, עסקאות אפלות, ומאניפולציות גנטיות,
גמדים, דרקונים– והכי חשוב, גיבור תכול עיניים שמשיג חרב קסומה ובסוף מנצח את כולם, כולל את עצמו.

בכתבות השונות, בסדרה, שיצוצו מידי פעם, אני אתן לכם טעימה קלה מהסיפור הקאנוני הזה. ונתחיל עם החלק הראשון, זהב הנהר

גמד עם קעקוע דרקון

יש לזכור שהסיפור הזה הוא מורכב ביותר (טוב 15 שעות של התפתחויות),
אך בעיקרו, הסיפור חולש על פני שלוש שנות דור.
כמו בכל סיפור אנחנו נתחיל בהתחלה, בזהב הנהר. גם כאן כמו בכל סיפור טוב זה מתחיל באהבה, או בסוג של אהבה.
הסיפור מתחיל בנערה, האמת כמה נערות, טוב לא ממש נערות, אלא נערות הנהר. נערות הנהר הן סוג של נימפות/בנות ים, רק שבמקום בים הן שוכנות באגם, ושומרות על הזהב הקסום שבקרקעית.  אל האגם מגיע הגמד המכוער אלבריך (לא, לא ההוא מהממשל האמריקאי) ומתאהב בנימפות ממבט ראשון, והן, כדרכן של נערות גרמניות זהובות שער, לעולם לא ילכו עם גמד מכוער, אבל זה לא אומר שאי אפשר להשתעשע איתו. הן מקנטרות אותו ומגלות לו את סוד הזהב: מי שלוקח את הזהב הזה ומוותר על אהבה יכול לחשל אותה לכדי טבעת שבאמצעותה אפשר לשלוט בעולם, אך כל מי שיענוד אותה יקולל ודינו יהי אבדון וטרגדיה. אלבריך, שמבין מהר מאד שאין לו סיכוי עם הבנות, מחליט על מערכת יחסים עם גוש מוזהב.

הגמד הקטן שכח לאהוב, הוא גנב את הזב וקיבל טבעת, לה לה לה

בינתיים, במקום אחר…. ראש האלים ווטאן, עשה עסקה עם זוג ענקים שיבנו לו את גן העדן שלהם את משכן האלים, ואלהלה.
פרטי העסקה ? הם  בתמורה לעבודת הפרך, יקבלו את אלת אהבה ואישתו של ווטאן, פריאה. וכמו כל קבלן טוב, הוא כמובן בסיום העבודה מסרב לשלם לפועלים. ווואטן מסרב למסור את פריאה לידי הענקים, לבסוף הם מגיעים להסכם חדש – הקבלן (ווטאן) יכסה את פריאה בזהב והם יקבלו את הזהב הזה.

וואטן

סצינה מתוך הגירסה החדשה ל"עורב"

בינתיים אלבריך, העונד את הטבעת, הפך למנהיג הגמדים (הניבולינגים) וציווה עליהם לכרות לו זהב ויהלומים, וכך, כל הגמדים, ממש כמו בסיפור שלגיה, כורים כל היום וכל הלילה.
ווטאן והפמליה שלו מגיעים אל לב האדמה, משכנם של הגמדים וניפגשים עם הגמד הראשי, אלבריך.  ואלים כדרכם של אלים, מערימים עליו, גונבים לו את הטבעת ואת הזהב וחוזרים אל הענקים.

טבעת הכוח קוראת לווטאן לענוד אותה והוא עונד אותה, אך בשאר הזהב הוא מכסה את פריאה אהובתו. פריאה כולה מכוסה כבר בזהב, אבל מה זה ?! עין מבצבצת מבעד לערמת הזהב!
בלית ברירה, ווטאן מוריד את הטבעת וסותם איתה את החור.

הענקים לוקחים את הזהב, ואז נראת כוחה של הקללה. אחד הענקים עונד את הטבעת, ואילו אחיו חומד אותה לעצמו, וממש כמו הקרב בין סמיגל/גולם לחבריו באותה סירה, אחד הענקים חובט באחיו עד שזה כבר אינו בחיים, בורח עם הטבעת והשלל למערה חשוכה וחי עם "החמדה" שלו.

"my Precious"

כאן נגמרת האופרה הראשונה.

עולם הטבעת

לסדרת הטבעת יש כמה נקודות ייחודיות מאד מעניינות.
הדבר הראשון, ואגנר לא רק הלחין את המוזיקה אלא גם כתב את כל הטקסטים (ליברטות) של האופרה. זה דבר מאד לא מקובל. לרוב, המלחין היה רק מלחין את המוזיקה לטקסטים שמישהו אחר כתב, אך במקרה הזה ואגנר גם כתב את הדיאלוגים כולם וגם את כל המוזיקה. פריק קונטרול אמרנו?

הדבר השני הוא לא רק הסיפור באופרות האלו אלא גם כיצד ואגנר בונה בעזרת המוזיקה עולם שלם ועשיר. ואגנר השכיל והשתמש ושיכלל את טכניקת הלייטמוטיפ (Leitmotifs), המוטיב המנחה. כל דמות, כל חפץ, כל רגש, קיבל מוטיב משלו. ואגנר אף למד להשתמש בהם בצורה חכמה, הם לא רק מבהירים את הדמות שאנו רואים ושומעים, אלא גם משתילים רמזים ומגלים סודות וחושפים קנוניות. המוזיקה היא לא רק הכלי של האופרה, היא גם אמצעי, היא דמות נוספת על הבמה.

 לא בכדי הפך מחזור הטבעת לאחת נקודות הציון החשובות בעולם התרבות המערבי.

 בפעם הבאה בסדרת הכתבות על הטבעת….

ואגנר, הוולקירות  והקשר הטולקינאי.

ושבוע הבא…

באטמן! כתבה בצבע ובגדול על הגיבור העל הכי מונוכרומאטי

 

מסקנה

עדיף להיות ראש לגמדים מזנב לענקים