מהון להון, כוחנו ראמון. R.A.M.O.N.E.S -Ramones


מי מכיר את האיש שבקיר?

מי מכיר את האיש שבקיר?

הרבה זמן לא כתבתי בבלוג, היום הרגשתי שיש לי סיבה חשובה לחזור. בזמן שמסביבנו יהום הסער, העולם ממשיך לטוב ולרע. בין הפצצה בעזה להפצצה בת"א, בין אנשים סובלים קורים דברים לא פחות רעים, גם בעולם.

אתמול בערב (11/7/2014) נפטר אחרון גיבורי הראמונס, טומי ראמון. טומי סוגר קצת יותר מעשור, שבו אט, אט, נפטרו כל חברי ההרכב המקורי של הראמונס. שלוש מתוך ארבעת החברים מתו ב13 השנים האחרונות מסרטן, ואחד ממנת יתר.

טומי ראמון 1952-2014 "לא, זה לא מקל תיפוף, וכן, אני כן שמח לראות אותך"

הראמונס  הן אחת מלהקות החשובות בהיסטוריה. להקה שבארץ לצערי כמעט לא שמעו עליה, ובכל זאת לא הייתם יכולים לדמיין את החיים ואת המוזיקה שלכם בלעדיהם. כיום אין כמעט להקת רוק (ועל אחת כמה וכמה להקת פאנק) שלא הושפעה מהם באופן ישיר או עקיף.

 

מי החביא את הרול שלי ?
ניו יורק של שנות ה70, הייתה כר פורה של סקס, סמים ודיסקו. מוזיקת הרוק, הייתה על הקרשים, הרוק הפסיכודלי והרוק המתקדם (פרוגרסיבי),המורכב והמרובד שלט בעולם הרוק, עם להקות כמו פינק פלויד (Pink Floyd), הגרייטפול דד (Grateful Dead) , קינג קרימזון (King Crimson), ג'נסיס (Genesis) ואחרים.

עטיפת הצד האפל של הירח- פינק פלויד – מצד אחד נכנס אור, מצד שני יוצא אנטישמי

הרוק המתקדם, היה מאתגר, מעניין, ברגעים אפילו גאוני. יצירות מונומנטליות, מוזיקה עמוקה, מסרים חברתיים חשובים, יצירות שיכולות להתחרות בגאונים כמו באך ובטהובן. אבל מה שרוק הפרוגרסיבי מעולם לא היה, זה כיפי!
הרוק איבד את הרול שכל כך אפיין אותו בתחילת הדרך. את מרד הנעורים, את השובבות, את החופש.

רוקנ'רול, זה לנסוע עם גג פתוח, שהרוח מבדרת את השער שלך. בנסיעה כזו, מה יתנגן יותר טוב? החומה של פינק פלוייד או השיר הבא?

 

בראשית ברא הראמונס את הפאנק

בניגוד, למה שרבים ממכם שמעתם, או חשבתם, הסקס פיסטולז(sex pistols) , לא המציאו את הפאנק, הם לא היו הלקה הראשונה שניגנה פאנק, אפילו לא השנייה וגם לא החמישית.
מי בדיוק המציא את הפאנק, זה לא ברור, יש אומרים שאיגי פופ, היה בעצם הראשון שעשה פאנק, לא לחינם הוא נקרא סנדק הפאנק.

איגי פופ בשעת ארוחת הצהריים

איגי פופ בשעת ארוחת הצהריים

אבל היה זה רק באמצע שנות ה70, שהפאנק התחיל להתקיים בזכות עצמו כסגנון מוזיקלי מובהק.  בשביל השינוי הזה היו צריכים כמה דברים להתהוות במקביל. כמו בכל פעם שיש שינוי תפיסה באומנות. הדבר הראשון שחייב להיות, זה הבסיס, מפקדה אם תרצו. מקום שבו יכולים אמנים שונים להיפגש, להחליף רשמים להשפיע ולהיות מושפעים. הדבר השני שצריך זה את האומנים, שישכילו ויבינו שאפשר לעשות דברים אחרת, שיראו משהו שהאומנים שבאו לפניהם לא ראו לפני (על תפיסת הגאון כתבתי בכתבה הזו).
והפאנק הוא לא אחר מאשר שינוי התפיסה של המוזיקה הפופולרית.
הפאנק, צרח את צווחת הנשימה הראשונה שלו, באיסט ויליג של ניו-יורק (315 Bowery מי שרוצה כתובת מדויקת). זה היה ילד האהבה של המועדון הCBGB  ושל כמה להקות שהבולטת והחשובה בהן היו הרמאונס.

מועדון הCBGB, בניגוד לדעה הרווחת, זה לא "כנס (יש) בירה, גם בחורות"

הCBGB היה מועדון לילה קטן ומצחין, שפתח בחור יהודי בשם הלל קריסטל ב1973. להלל היה חלום, לפתוח מועדון בניו-יורק, שישמיע מוזיקה ייחודית שלא ממש שומעים בניו יורק, קאנטרי, בלוגראס ובלוז, כן המועדון של הלל היה אמור לנגן בעיקר את המוזיקה הזו, לכן הוא נקרא על שם ראשי התיבות של המוזיקה הזו  Country, BlueGrass, and Blues.  אבל הלל היה ידוע באי יכולת ניהול כספים, או ניהול בכלל מה שהביא להפסדים עצומים למועדון הקטן שלו. לאחר כמה שכנועים, הלל הסכים לתת ללהקות צעירות לנגן מוזיקה חיה במועדון שלו, כמובן בלי לשלם להם. עסקה משתלמת לכל הצדדים, הוא מקבל עוד לקוחות והלהקה מקבלת מקום לנגן בו. מהר מאוד התפשטה השמועה שיש מקום שנותן ללהקות במה פתוחה, לכל דורש.      במקביל לפתיחת הCBGB, ב1973-2, בשכונה אחרת בניו-יורק, פרוסט הילס- קווינס, שתי חברים לכיתה הקימו להקה, הגיטירסט ג'ון ויליאם קמינגס, לימים ג'וני ראמון והמתופף, תומאס אדרליי, לימים טומי ראמון. הלהקה שהקימו החזיקה מעמד חודשים ספורים, והתפרקה.

ג'וני וטומי רמון

ג'וני וטומי החליטו לצרף שתי חברים מהשכונה, את ג'פרי היימן , לימים ג'ואי ראמון כזמר ואת דאגלס קולווין, לימים די די ראמון, על בס.

קריוס ובקטוס

ג'ואי ודי די ראמון

ללהקה היה עתיד מבטיח, אבל רק בעיה אחת. הבעיה היחידה שעמדה בין הראמונס לבין להיות הלהקה החשובה בהיסטוריה, הייתה העובדה שאף אחד מהם לא ידע לנגן. לא שהם היו מנגנים רע, הם פשוט לא ידעו לנגן כלום! אף אחד מהם מעולם לא למד לנגן על אף כלי. בהופעות הראשונות שלהם, אף אחד מהם לא ידע איזה שיר השני מנגן.
אבל הראמונס הבינו דבר מאוד חשוב, שרוק זה כיף! ששירים לא צריכים להיות ארוכים ובעלי משמעות, שהרמוניה זה נחמד אבל לא חובה, וששיר חייב להיות מקסימום 3 דקות!
עם הגישה הזו, עם הרבה סמים ועם הרבה מזל, הראמונס מצאו את עצמם ב16 לאוגוסט במועדון היחיד שהיה מוכן לתת להם במה הCBGB

כמו שאתם שומעים ורואים מהלינק, המוזיקה לא הייתה הדבר הראשון שעניין אותם, אלא החדווה בלעשות אותה. שוב בניגוד למוזיקה של אותם זמנים, מה שעניין את הראמונס, היה לא רק תהליך הכתיבה, אלא גם ליהנות על הבמה.   לאט, לאט, הלהקה, הדביקה את הפער בין היכולת המוזיקלית שלה, לבין הרצון שלה לעשות מוזיקה והפכו לבני בית בCBGB. הלהקות האחרות שהסתובבו באותה תקופה במועדון, החלו לחקות אותם. אומנם החיקויים הגיעו בצורות רבות, חלק העתיקו את צורת הנגינה הפשוטה של 2-3 אקורדים לשיר, אחרים את אורך השירים הקצרים, היו כאלו שרק העתיקו את הרצון של ליהנות על הבמה. לא משנה מה הם לקחו, אבל כל אחד לקח משהו אחר מאותו קסם לא ברור שקרה על הבמה הזו. ביניהם היו להקות כמו בלונדי (Blondie), ראשים מדברים (Talking Heads), פטי סמית (Patti Smith) ורבים אחרים. כמובן שהלהקות האלו אחרי זה השפיעו על גל גדול יותר של להקות אחרות, וכן הלאה וכן הלאה.


אח למרות הכבוד הרב שקיבלו בעולם המוזיקה המתחדש הזה, הראמונס לא ממש הצליחו להטביע את חותמם בארה"ב ויצאו לסיבוב הופעות באירופה.

 

הקרב על בריטניה

הראמונס הגיעו לבריטניה, ב4 ביולי 1976, ומלאו שם את מועדון הרודהאוס עד אפס מקום. יום למחרת הם הופיעו שוב וגם הפעם מילאו את האולם. אחרי ההופעה התגנבו כמה ילדים אל מאחורי הקלעים לפגוש את האלילים שלהם. בין הילדים האלו היו גם ג'וני רוטן וסיד ויסז, לימים הסקס פיסטולז. גם בחור בשם  ג'ו סטראמר היה שם, הוא יהפוך בעתיד להיות הזמר של להקת פאנק אחרת, הקלאש (The Clash).

עם פרצוף כזה, פלא שצריך אקדח בשביל סקס?!

עם פרצוף כזה, פלא שצריך אקדח בשביל סקס?!

רוטן סיפר באחד הראיונות, שכאשר הם התקרבו לראמונס באותו ערב, הוא שיקשק מפחד, הוא באמת חשב שהראמונס הולכים לכסאח להם את הצורה. יראת הכבוד, וההבנה שהמוזיקה של הראמונס היא אקדח טעון, גרמה להצתה של הפאנק בבריטניה. שם הפאנק בנוסף לצד המוזיקלי הרדיקלי שלו, קיבל גם את הצד האידיאולוגי אנרכיסטי פוליטי שלו. כך הציתו הראמונס את מהפכת האנרכיה בבריטניה.

"הלאה עם הספר הלבן! תחי מדינת ישראל"

ששבו הראמונס הביתה, הם הקליטו עוד כמה וכמה תקליטים. בכל פעם היו בטוחים חברי הלהקה שזה יהיה התקליט שיקפיץ אותם לראש מצעד הפזמונים. אך לצערם זה מעולם לא קרה.

שאר חברי מחזור 74-76 של הCBGB עברו אותם ועקפו אותם במכירת תקליטים. בלונדי הפכה ללהקה החמה ביותר בשוק באותן שנים, ראשים מדברים הפכה לשיחת היום במעגלים המוזיקלים, הקלאש והסקס פיסטולס שינו את פני בריטניה לנצח.
והראמונס? הראמונס רק הציתו את הגפרור והמשיכו לנגן.

 

מסקנה

We did start the fire !

 

 

פרוטוקול זיקני הקומיקס – ספר ראשון


עכשיו, משנגמרו החגים והעם יהודי יצא שוב לחופשי, נתחיל עם שאלה קטנה:

מה משותף לממציא חוברת הקומיקס הראשונה, לממציא הנובלה הגראפית, לממציא גיבור העל הראשון, להוא שפתח את החנות הראשונה שמתמחה רקבקומיקס, לבחור שארגן את כנס הקומיקס הראשון בהיסטורה, מיקס, וליוצרים הראשונים של הקומיקס המחתרתי בשנות ה60?

כולם היו יהודים!

זה לא חדש שיהודים יסדו את הוליווד, זה לא סוד שחלק גדול מהם נמצא בתקשורת האמריקאית, וזה גם לא סוד שהרוב הגדול של מפיקי המוזיקה הגדולים הם יהודיםאבל למה אף אחד לא יודע שיהודים הם גם עמוד השידרה של עולם הקומיקס?

האם העובדה שעברי המציא את סופרמן משפיעה במשהו? האם קריפטון הניחו תפילים? ובכלל איך עושים ברית מילה לאבן כתומה ?

הרשומה תחולק לשני חלקים. החלק הראשון על היוצרים, מאיפה הם באו ואיך זה השפיע על הדמויות שלהם, והחלק השני על גיבוריהעל עצמם, אלושיהודים בדתם ואלו שרק בהוויתם.

טוב, בשביל להתחיל צריך להגיד היכן ההתחלה. הבעיה שלקומיקס אין התחלה ברורה. אז נחליט באופן שרירותי שאנחנו מדברים על קומיקס מאז שהוא צמח לפורמט המוכר של חוברות (ולא הסטריפים). את חוברת הקומיקס הראשונה פרסם בחור בשם מקס גאינס, שלקח את דפי הסטריפים קיפל אותם לשניים והחליט למכור אותם. מקס גאינס היה בעצם דור שני למהגרים ממזרח אירופה, שמו המקורי הוא בכלל מקס גינזבורג. יום אחד הוא ניקה, כמו ילד טוב, את עלית הגג של אמא שלו ונתקל בעיתון סטריפים ישנים. לאחר שעיין בעיתונים, גילה שהומורם עדיין במותנם ושאפשר למכור אותם מחדש. מקס לקח את העיתון והלך איתו לאחת ההוצאות בעיר. הוא הציע לקפל את העיתון פעם נוספת בתוך עצמו, כך שיצא בגודל מגזין ועם יותר עמודים. המגזין היה הצלחה אדירה. אנשים קנו את החוברות הללו בהומוניהם והתחילה תעשיה שלמה של הדפסות חוזרות של סטריפים. חשוב לציין שכל התעשיה הזו התבססה רק על הדפסות חוזרות ולא על חוברות מקוריות.

עם הכסף שהרוויח קנה גאינס חברת קומיקס עצמאית משלו. בשם all american publication (ההוצאה הכל אמריקאית), הוצאה שבעתיד תהיה אחראית על המצאת כותרים כמו הגרין לאנטרין, הפלאש הוקמן, וונדרוואמן ועוד

אנחנו הילדים של מחזור 73

לבסוף הוא מכר את החברה לDC קומיקס והקים חברה נוספת בשם EC קומיקס שהפכה להיות בשנות ה50 חברת הקומיקס המובילה, עם סיפורי אימה פשע ומלחמה. בשנות ה50, כאשר ניכנס קוד הקומיקס, לEC קומיקס לא היתה בררה והיא חזרה להתמקד במכורתה, היינו, בחוברות הומור שהידוע בהם הוא מגזין ההומור MAD. כל זה תחת עריכתו והנהגתו של גאינס ואחריו בנו של מקס ,ביל גאינס.

גינזברג, כמו יוצרים אחרים בתקופה, ובכלל מהגרים ידועים בארה"ב, ניסה לטשטש לגמרי את המקורות שלומשנה את שם משפחתו לגאינס, פותח חברת קומיקס עם השם הכל כך פטריוטי ובעצם מנסה להחביא את זהותו הסודית סימפטום שעוד יחזור על עצמו ויתפרץ בעתיד.

בשנות ה40 כששוק הקומיקס עדיין בחיתוליו, התעשיה מבוסס על הדפסות חוזרות של סטריפים ישנים שפורסמו בעיתונים השונים לאורך השנים. וכדרכם של בארות ישנות, החומר הלך ונגמר אט אט. גאינס הבין שאין מנוס והוא צריך להתחיל לחפש חומר מקורי לחוברות, כותבים חדשים וציירים חדשים. אך איזה צייר רציני יחפש לעבוד בקומיקס, ואפילו לא קומיקס באחד העיתונים הגדולים?

את העבודות הבזויות יעשו לרוב אלו שמחפשים דרך להשתרבב לתוך החברה, כאלו שידם לא משגת להתחיל במקום טוב באמצע. אלו שלרוב שאר הדלתות סגורות בפניהם, אלה שבדרך כלל גדלו על גפילטפיש.
אך גם כאן לא היתה הפתעה. יהודים שרצו להיכנס לתקשורת או לקנות לעצמם שם היו צריכים להיכנס בתחתית של התחתית של הפרמידה, וגם אז לרוב לעשות את זה תחת שם עט "אמריקאי".

ב35 קמה חברת קומיקס בשם "NationalAllied Publications" (הוצאת המדינה המאוחדת) שלימים תהפוך ל– "Detective Comics" ולבסוף תקצר פשוט ל DC" קומיקס". היא היתה בבעלותם של שלושה שותפים, 2/3 מהם כמובן יהודים. הקומיקס המקורי הראשון, נקרא NEW COMICS שאחרי זה הפך לDetective Comics. בתחילה הקומיקס לא תפס. הסטריפים המצחיקים וסיפורי ההרפתקאות לא הצליחו לעמוד בסטנדרטים של הסטריפים בעיתונים, ומחירות הקומיקס התחילו לצלול. ב1935 באו לעזרת המגזין שני אומנים יהודים צעירים,ג'רי סיגל וג'ו שוסטר,

"תביא, תביא להעתיק את השיעורים בתושב"ע "

וביחד הם ממציאים דמות גיבור חדשה, עדיין לא הדמות האיקונית שלהם,סופרמן, אלא דמות בשם דוק אוקולט, שהוא סוג של בלש פרטי בדומה לדמות הבלש של האמפרי בוגרט, רק עם טוויסט של "על טבעי". הקומיקס היה סוג של "תיקים באפלה פוגשים את בוגרט פוגשים את באפי". הפלא ופלא, דוק אוקולט היה בדיוק מה שהרופא המליץ, והסיפורים שלו הביאו בבת אחת לעליה חדה במכירות. עד היום הוא אחת הדמיות הכי ותיקות ביקום של DC שעדיין חלק מאותו יקום. לפני כמה שנים ניל גיימן השתמש בדמותו באחד מהסדרות שלו.

במקביל לעשיית דוקטורט, אוקולט סיגל ושוסטר ניסו למכור את הרעיון של איש שרירים בגלימה אדומה וטייץ כחול, אבל אף הוצאה לא הסכימה להדפיס אותו בטענה שזה דמיוני מידי אפילו בשביל ילדים. הקומיקס היה מצויר בצורה מרושלת וכתוב בצורה קצת משעממת, במיוחד ביחס לסטנדרט שהציבו סטריפים כמו פלאש גורדון ודומיו. גאינס הציע להם לערוך את הסטריפים שלהם לפורמט של חוברת מגזין. לאחר שקיבל את הגרסה החדשה, גאינס שלח את הסקיצות לחברו המוציא לאור של חברת DC קומיקס, יהודי אחר, שהחליט לתת הזדמנות לדמות, בעיקר בזכות הקרדיט שהרוויחו עם הדמות הקודמת דוק אקולט, וגם באופן לא מבוטל בזכות הקשרים הפנימיים שנקשרו – עצם היותם בני אותה דת, שמנסים לעזור אחד לשני.

אין ספק שפירסום סופרמן היה סיכון עצום, דמות בדיונית לגמרי עם סיפור רקע קצת מוזר. דונגפיל נטל סיכון עצום, סיכון שהשתלם לבסוף. במרץ 38 יצא הגליון הראשון של אקשן קומיקס שהזניק את המכירות כמו טיל ,או ציפור או מטוס אוסופרמן!

אחרי הרעש הגדול שסופרמן יצר, תעשיית הקומיקס התחילה לצבור יותר ויותר תאוצה, וכמו פטריות אחרי הגשם מתחילים לצוץ גיבורים חדשים בקומיקסים חדשים בחברות הוצאה לאור חדשות. השוק מוצף בעשרות כותרים חדשים מידי חודש. וזו ההתחלה של מה שיהיה ידוע כתור הזהב של הקומיקס.

אם אתם לא יודעים מה לקנות לי ליום הולדת? אחד מהחוברות הללו, תודה


אחת החברות שקמו בסערה היתה הוצאת "טיימלי קומיקס" שלימים תהפוך "לאטלס קומיקס" שתהפוך בסוף ל"מרוול קומיקס". את החברה הקים מרטין גודמן. נכון, עוד יהודי. שני הכותבים העיקריים שלו היו ג'ק קרבי וג'ו סימון עוד שני יהודים.

ג'ק קארבי נולד בכלל תחת השם היהודי יעקוב קורצברג, ואף הוא היה דור ראשון למהגרים יהודים אוסטרים. הוא התחיל את עבודתו באחד העיתונים כמאייר פשוט, מאלו שמאיירים את הכתבות במקומות בהם לא היה אפשר להכניס תמונות. משם עבר לאולפני האנימציה של מקס פליצ'ר,אך בעבודה השחורה, בסירטונים של פופאי. הוא עבד בתור "ממלא" אנימציה, תפקיד שמשמעותו למלא את הפריימים העיקרים בסרטים. הוא ברח משם בטענה שהוא הרגיש כמו פועל במפעל. הוא עזב את אולפני פליצ'ר ומצא עבודה בפוקס קומיקס, שם הוא פגש את ג'ו סיימון. השניים החליטו לעזוב את פוקס ולפתח דמות בצורה עצמאית.
ג'ו וסיימון פגשו עורך מגזין פופלפ היהודי, והציעו לו עסקה לפרסם את הקומיקס שלהם. בתמורה הם יקבלו משכורת הוגנת ו15 אחוז מהרווחים על הדמות. ביחד הם הוציאו את הגליון הראשון של קפטן אמריקה. הגיליון זכה להצלחה מידית והפך את קירבי ואת סימון לשמות מובילים בתעשיה.

 

קפטן אמריקה נגד צ'רלי צ'פלין

בגליון מספר 3 של קפטן אמריקה, החליטו בטיימלי לתת לאחד מהעובדים הזוטרים של ההוצאה את ההזדמנות הראשונה שלו. אותו עובד צעיר שחיכה כל כך הרבה זמן להזדמנות הזו החליט שהוא לא יתן לה להתפספס. העורך הטיל עליו את העבודה של למלא את הטקסטים הפנימים של סיפור המסגרת. הגליון הזה של קפטן אמריקה הפך לאחד הגליונות האיקונים והחשובים ביותר של קפטן אמריקה, גם בגלל שזאת היתה הפעם הראשונה שקפטן אמריקה השתמש במגן המפורסם שלו, אך גם בגלל שזה הגליון הראשון שבו כתב העובד הזוטר סטאנלי ליבר. סטנלי ליבר גם הוא יחליף את שמו לשם אמריקאי יותר והיום אנחנו מכירים אותו בשם סטאן לי. סטאן יהפוך לכוח המוביל והיחיד ששרד לאורך כל התקופה מתור הזהב ועד היום. כיום סטאן לי הוא יוצר הקומיקס המזוהה ביותר בעולם. כמובן, אפילו לא צריך להזכיר שגם הוא יהודי!

 

סטאן היזהר ! ספיידרמן אחוריך!

היום המצב קצת שונה. עכשיו יהודים יכולים לעבוד כמעט בכל עבודה שהם רוצים. כיום שוק הקומיקס הפך להיות חלק מחברות ענק וקואופרטיבים חסרי שם ופנים, קשה להשתחל בין השורות. כרגע מרוול שייכת לתאגידי הענק של וולטדיסני, דיסי שייכת לתאגיד הבידור הגדול של האחים וורנר, וכו..

אך עדיין יש כמה שמות מאוד בולטים בעולם הקומיקס של ימינו והרבה מהם עדיין יהודיםניל גיימן, ארט ספיגלמן, וכו….

בפעם הבא נגיע לחלק הטוב, לשאלה הנצחית מי הוא יהודי מי שנולד לאבא חיזר ואמא יהודיה? נדבר על גיבורים בעלי אופי יהודי וכאלה שהם יהודים באופן מובהק.

מסקנה

זה ציפור, זה מטוס, לא זה הרבי עם טלית מתנפנפת ברוח.

 

יותר מהר מקנידלך, חזק יותר ממצה בפסח, מסוגל לקרוא פסוקים שלמים....