ביקור קצר : בני ערובה – ובא לציון ערובה


 

בני ערובה, סדרה ישראלית/אמריקאית חדשה. שעלתה במקביל אצלנו ובארצות הניכר של אמריקה המאוחדת. אפילו הגדילה היוצרים, והסדרה האמריקאית עלתה שבועות מספר לפני אחותה התאומה בארצנו הקטנטונת. מה שמחזק את הדעה שדברים מגיעים אלינו באיחור, גם אלו שנוצרו כאן. יוצרי הסדרה, עומרי גבעון ורותם שמיר, הצליחו לזקק סדרה הראויה, כמות שהיא, לעלות על המסכים ברחבי העולם, ללא הרבה התאמות ושינויים.

נכון, זו אינה הסדרה הישראלית הראשונה שעושה את המעבר מכתיבה בישראל של כאן ועכשיו, לארה"ב, המקבילה. אבל תמיד המעבר הזה בא עם כיפוף גדול ושינויים אין ספור אל מול המקור הישראלי. כך היה עם רמזור, שלא הצליחה לעבד את ההומור הישראלי לזה האמריקאי ונבלה אחרי עונה אחת. כך היה בטיפול, שעברה מתיחת פנים, הזרקה של כוכבים מהשורה הראשונה ושינויים משמעותיים בסיפור, אך שמרה על הפורמט, והחזיקה ברשת HBO כשלוש עונות. כמובן שחייבים להזכיר את חטופים שהפכה להצלחה מטורפת, הומלנד, אבל הייתה צריכה לשנות לגמרי את הסיפור, את הסגנון ואפילו את הז'אנר של הסדרה המקורית.

"זוהי ארץ חמדת אבות.."

"זוהי ארץ חמדת אבות.."

בני ערובה, על אף שהיא בתחילת דרכה (פרק ראשון אצלנו, רביעי בארה"ב),  נראה שהסיפור נשאר כמעט אחד לאחד מבחינת הנרטיב, במעבר לארה"ב.  שניהם עוקבים אחרי משפחתה של ד"ר סנדרס/דנון, מנתחת מוכשרת, שבקרוב מאוד סכין המנתחים שלה תעבור מעל ובתוך גופו של הנשיא/ראש הממשלה. אך כדרכם של סדרות פעולה/מתח, העלילה מסתבכת. חבורה של שכירי חרב, שעד לא מזמן עבדו בשביל רשויות הצבא/FBI ועכשיו מסיבה כל שהיא מחזיקים במשפחת הד"ר כבני ערובה. הם ישחוררו כאשר הד"ר, למרות כל "מאמציה", תאבד את החולה שלה על שולחן הניתוחים.

קרובים קרובים, הגרסה האמרקאית.

קרובים קרובים, הגרסה האמרקאית.

עכשיו ההפתעה הגדולה. אתמול בערב שודר הפרק הראשון בגרסה הישראלית. לרוב כשאתה רואה משהו בהפקה של מיליון דולר, ואז רואה את ההפקה הישראלית של שקל וחצי….
אם ניקח ונשווה את ההפקה של הומלנד אל מול חטופים, אין סיכוי שלא נרגיש בדלות ההפקה, דבר שיפגום באופן אוטומטי בכל מי שיעבור מהסדרה האמריקאית לישראלית (ולהפך).
אך משום מה בבני ערובה זה לא קורה, אומנם בית החולים ההי-טקי של הגרסה האמריקאית הפך לבית המטבחיים של בית חולים וולפסון, והדשא הגדול של קבוצת הספורט האמריקאית הפך למסדרון בתיכון אפרורי, אבל כל אלו לא גורעים במאומה מהקצב ומהמתח שהסדרה משרה עליך.

"כלכך מעצבן אלו שתמיד נדחפים לתמונה המשפחתית!!"

"כלכך מעצבן אלו שתמיד נדחפים לתמונה המשפחתית!!"

גם השחקנים, במיוחד שתי השחקניות הראשיות, בהחלט יכולות לעמוד ראש בראש עם מקבילותיהן האמריקאיות. איילת זורר (שטולמן, איש הפלדה) כד"ר דנון, לא נופלת במאומה מטוני קולט (החוש השישי, טרה) כד"ר סנדרס. גם שאר בני המשפחות המשתקפות, נותנים פייט טוב אחד לשני. אך חייבים להגיד, שלפחות בינתיים, ה Bad guys, של הסדרה לא מצליחים להשתקף. דילן מקדרמוט הנהדר (הפרקליטים, סיפור אימה אמרקאי) נותן בסדרה, את אחד התפקידים הטובים שלו על המסך הקטן. מולו עומד יאיר לוטן, שמוכשר ככל שיהיה, כנראה לא יצליח לתת פייט מספיק הגון למקבילו האמריקאי.

אם הסדרה תמשיך בקו ובאיכות שהתחילה, אני צופה לה עתיד מזהיר, גם בערוץ 10 וגם מעבר לים.

 ערוץ 10 כל יום ראשון, בשעה 22:00

מסקנה

שאמא ערובה, פוגשת את את אבא ערובה….. ככה באים בני ערובה לעולם.

מודעות פרסומת

ג'ון קרטר, מלך הקופים של מאדים.


טרזן על מאדים

ג'ון "וורגיניה" קרטר, איש המאדים.  השבוע עלה לאקרנים סרט ההרפתקאות/מד"ב/פנטזיה החדש של דיסני. לא לטעות, לא מדובר בסרט ילדים, אלא בסרט פעולה קלאסי (דורג בארה"ב לצפייה מגיל 13). הדבר הכי חשוב שיש לזכור על ג'ון קארטר, שהחומר שעליו מבוסס הסרט הוא ספר. ולא סתם ספר, ספר שנכתב לפני יותר ממאה שנה! אחד מסיפורי המד"ב הראשונים. ולא סתם סיפור, אלא סדרת ספרים שמגוללת את סיפורו של ג'ון קארטר.

הסיפור הראשון של ג'ון קארטר, שבכלל נקרא "הנסיכה מהמאדים" התפרסם במגזיני הפלפ' האמריקאים הידועים, כבר ב-1912.
הסדרה כללה 11 כרכים, שרובם ספרו את קורותיו של ג'ון קרטר מנקודת מבטו  שלו עצמו, אם כי לא כולם.

מי שכתב את סדרת הספרים הזו, הוא לא אחר מאשר אדגר רייס בורוז. בורוז אחראי גם לסדרות ספרים נוספות, אך ללא ספק הידועה בהם, היא זו על  מלך הקופים: טרזן.

טרזן וקרטר חברים לנצח

בורוז היה סופר פורה מאוד וכתב למעלה מ70- ספרים. את קריירת הכתיבה שלו התחיל בגיל "המופלג" של 35. נסיכת המאדים, היה הספר הראשון שפרסם. מיד לאחר מכן, באותה שנה, פורסם גם ספרו השני, טרזן מלך הקופים.
בורוז כתב עוד סדרות רבות , ביניהן: שודדי הים של ונוס, פלוסידאר, ורבים אחרים. אבל אף אחת מהסדרות לא הניבה אפילו חצי ממה שהניבו שתי הסדרות האהובות עליו ביותר, טרזן וג'ון קרטר.

"כן, אני יודעת שזה מסורת….. אבל אין לנו דלתות בבארסום"

אחד הדברים המפתיעים בסדרת ג'ון קרטר, שבניגוד לאחיו התאום, טרזן, שעבר בערך 50  אדפטציות  למסך הגדול, לג'ון קרטר זו תהיה הפעם הראשונה.

המקור של המקור

הסיפור של הספר הראשון והסרט הראשון, הם כמעט זהים לחלוטין. כאן גם החוזקה וגם החולשה של הסרט.
לאחר האקספוזיציה הקצרה על בארסום, או כמו שאנו מכנים אותו, מאדים, מתחיל הסרט. הסרט מתחיל כמו סרט מערבון פרוע קלאסי.  ברקע: סוף מלחמת האזרחים, כשגיבורנו, ג'ון, נמצא בצד המפסיד של העימות. עכשיו לאחר המלחמה ולאחר הזוועות שראה וחווה, הוא מחפש רק שקט, שקט וזהב.
במהלך החיפושים, כאשר חיילי הצפון רודפים אותו מצד אחד ואינדיאנים בני שבט האפצ'י רודפים אותו מצד שני, מתחבא ג'ון במערה, מבלי לדעת שאותה מערה היא בעצם נקודת מעבר בין- כוכבית. כך מוצא ג'ון קרטר את עצמו לפתע על המאדים. במאדים, בגלל שינוים בכוח כבידה, הוא חזק יותר מכל בן בארסום והוא יכול לנתר מעל הרים בקפיצה אחת. קארטר הופך לגיבור-העל הראשון בברסום, הראשון בספרות והראשון בעולם.

הדרת נשים, נשים אחורה

במאדים קארטר עובר תהליך, שבסופו הוא מציל את הכוכב, מסיים מלחמת אזרחים עקובה מדם שמתחוללת שם  כבר אלפי שנה, מביא לאיחוד עם ברברי וכמובן בסוף זוכה בנסיכה.

אם הסיפור נשמע לכם קצת, לעוס, כמו משהו שסיפרו כבר עשרות פעמים, אתם לא טועים. רבים מהסופרים והסיפורים, שאבו את מקורם מספורו של קארטר ולא להפך. לכן אמרתי, שאחת הבעיות של הסרט היא העובדה שהוא מבוסס על ספר בן 100 שנה. מסתבר שג'ון קרטר, היה אחד מאבות גובורי-העל  המודרניים.

כדאי להזכיר שבתחילת שנות העשרה של המאה העשרים, סיפורי מד"ב התחילו להתפרסם לראשונה ולצבור תאוצה, בתור חומר קריאה קליל ומהנה. בריחה מן העולם המשעמם לעלומות קסומים. בורוז היה הראשון שהצליח לפצח את הז'אנר ולפתוח את הדלת לפרסום מסיבי של סיפורי מד"ב בספרות הפלפ' של התקופה.
רבים חיקו את הסגנון ואת הרעיון, והתפתח ז'אנר שלם של רומנים בין- כוכביים.

בעקבתיו קיבלנו כמה מסופרי המד"ב הגדולים, כמו רוברט היינלן, שספרו מספר החיה, לדוגמא,  הוא בעיקרו מחווה לבורוז ולסדרת ברסום.  גם מייקל מורקוק, שידוע בעיקר בזכות סדרת חרב השאול, כתב טרילוגיה המהווה מחווה לסדרת בורסום, סדרת לוחם המאדים.

iron maiden?

אבל לא רק במחוות ברורות מדובר. הגיבור, שהגיע מכוכב אחר, שבו כוח המשיכה חזק יותר, מקבל  בכוכב החדש כוחות מיוחדים: הוא חזק יותר, מהיר יותר, ויכול לנתר גבוה הרבה יותר. מזכיר לכם מישהו?  מישהו שמהיר יותר מקליע אקדח, חזק יותר מרכבת דוהרת, יכול לקפוץ מעל בנינים גבוהים בניתור אחד? הביטו בשמים, זה מטוס? זה ציפור?  זה ….. ג'ון קרטר?!
כן הדמיון בין השניים, סופרמן וג'ון קרטר, לא מקרי, בורוז היה הראשון שהכניס את הרעיון של יכולות מוגברות, בגלל שינוי באקלים הפלנטה, על יצור מכוכב אחר.

קלארק קנט איש כדור הארץ

ג'ון קנט איש כדור הארץ

לא רק סופרמן דומה ביותר לג'ון קרטר גם הענק הירוק. בקשת הסיפורים שלו, כוכב הענק, נשלח היצור השרירי והמסוכן אל כוכב אחר, צחיח, כוכב על סף מוות. בכוכב חדש זה מוצא עצמו הענק הירוק, מנהיג חבורה של חוצנים, ירוקים כמוהו, אך בעלי שני זוגות של זרועות, דומים עד מאוד ליצורי הטארק מברסום/מאדים. יחד איתם הוא יוצא לשחרר אותם מעריצותו של הקיסר, בן לגזע אנשים אדומים, הדומים עד מאוד לאנשים האדומים של המאדים. כמובן שבדרך הוא מתאהב בנסיכה…… וההקבלה לג'ון קרטר ברורה.

אבל אחרי 100 שנים של עיבודים, מחוות והשפעות שונות, כאשר חוזרים אל המקור, הוא פתאום נראה פחות חדשני, פחות מעניין, פחות מלהיב.

אבל איך זה מתרגם בסרט?

ג'ון קרטר- הסרט

למען ההגינות,  צריך לשפוט את הסרט בעיניים נקיות. לנסות להתעלם מהעבר העשיר והראוי של הסיפור המקורי, ולראות האם הסרט הוא סרט טוב, האם הוא סוחף, האם הוא מהנה והאם בסופו של דבר אתה יוצא בהרגשה של חוויה מהסרט?

אז התשובה הפשוטה היא כן!

קודם נתחיל במראה של הסרט. במאי הסרט, אנדרו סנטון, שיותר ידוע בתור במאי אנימציה, עם סרטים כמו: למצוא את נמו, WALLe, מביא למסך אסטטיקה, שרק מי שמגיע מאנימציה יכול לחשוב עליה.
עדות לכך ניתן לראות במראה המדבריות הצחיחים, המבנים הגיאולוגיים הייחודיים והיצורים השונים שמאכלסים את הכוכב. המראות השונים והאפקטים  הויזואליים בסרט לעיתים משאירים אותך בפה פעור.

אבל סרט, יפה ויזואלית ככל שיהיה, לא יכול להפוך סרט רע לסרט טוב. למזלו של הסרט הזה, הסיפור גם הוא טוב ויציב. הסיפור אומנם לעיתים מרגיש קצת לעוס, ואפילו קטע אחד או שניים פשוט משעממים, אבל בסה"כ הסרט סוחף, וקטעי האקשן הם פשוט עוצרי נשימה.  נכון שיש מספר קטעים בין ג'ון קרטר לנסיכת המאדים, שניתן להגיד שהם מביכים, אבל שוב, כאן כן כדאי לזכור, שזה בנוי על סיפור מלפני 100 שנה, ובסיפורי התקופה זה היה מקובל וברור קטעים רומנטיים שמאלצים  (אצל טרזן וג'ין זה שונה?).

"או יפתי, שם זה המזרח ואת היא השמש. מה זה אומר לא אדע, אבל יש לזה צליל לא רע"

הסיפור, בסופו של דבר, בנוי בתבנית הקלאסית של סיפורי ההרפתקאות של פעם: גיבור בעל כורחו, שנקלע למקום חדש ובסופו של דבר מחולל שינוי פנימי וחיצוני, מציל את היום וזוכה בנסיכה. יש סיבה למה זה סיפור ההרפתקאות  נחשב "קלאסי", כי הוא פשוט עובד.

אבל כל אלו לא שווים כלום בלי משחק טוב. כאן יש לנו "עליה וקוץ בה", נתחיל בעליה. סנטון, כבמאי אנימציה, יודע את הכוח של דיבוב מוצלח וכיצד דמות וירטואלית יכולה להראות לנו טבעית לגמרי, בזכות הקול שעומד מאחוריה. גם פה, שחקנים כמו ווילאם דפו (ספיידרמן, הפיתוי האחרון של ישו), שמשחק את קולו של מנהיג הטורקס, גורם לך להתאהב ולהאמין לדמות הלא קיימת. גם דמויות הבשר ודם משחקות בצורה משכנעת, בעיקר מנהיג זודנגה, המגולם על ידי השחקן דומינק ווסט (הסמויה, 300) שעושה עבודה נפלאה. אפילו נסיכת המאדים, הנסיכה של הליום, משחקת בצורה משכנעת למדי.

לפני ואחרי, רק לא ברור מה לפני ומה אחרי

עכשיו מגיע ה"קוץ בה": טיילור קיטש, השחקן שמשחק את ג'ון קרטר. הדמות של קרטר לא נתפרה למידותיו של קיטש, היא גדולה עליו בכמה וכמה מידות. קיטש כשמו כן הוא, קיטשי מידי לדמות הזו ומתקשה להחזיק את הסרט בקטעי הדרמה שלו. המשחק שלו הוא יחסית שטוח והוא לא אמין במיוחד לאורך רוב הסרט.
אבל למזלו ולמזל הסרט, שחקני המשנה,  העלילה והקרבות הראוותנים, מצליחים לטשטש בעיתיות זו בליהוק.

בסופו של דבר, ג'ון קרטר מהמאדים, הוא סרט פופקורן נהדר. גם אם בעייתי לפעמים, הוא בסופו של דבר מספק את הסחורה של סרט אפקטים, עם סיפור הרפתקה מרתק  וכיף כיף כיף.

"מה? באמת הקוסם יכול לתת לי כישרון?"

לסיכום

אני טרזן את הנסיכה מהמאדים אווווווו אווווו אוווו אוווו

באטמן: ההתחלה של ההתחלה


כולנו מכירים את באטמן, האביר האפל, איש העטלף, הלוחם המכונף, העטלף. אבל מאיפה הוא הגיע? מי הוא? מה היתה ההשראה שלו ושל צוות מרעיו?

ב2005 יצא הסרט, באטמן מתחיל, בו סופר מחדש סיפור המקור של באטמן, איך ברוס ווין הפך להיות איש העטלף.
בכתבה הזו אני לא אחזור על הסיפור, ואפילו לא אראה את הסיפורים השונים של אותו סיפור מקור כמו שהוא הצטייר כמה פעמים מחדש בקומיקס.

"אני עדיין לא מבין למה לא קיבלו אותי לתפקיד דרקולה"

בכתבה הזו אני אביא לכם את המקור האמיתי של באטמן, מה השפיע על בוב קיין, יוצר הדמות, וכיצד הוא הגיע בסופו של דבר לדמותו של הבאטמן.

ב1938, הגיח לראשונה על דפי הקומיקס גיבור העל הראשון,  סופרמן. אחרי שכל גליון שהופיע נחטף מיד מהדוכנים, החליטו קברניטי חברת Detective Comics, לימים DC, לפתח עוד גיבורי על כדי לעמוד בביקוש. הם פנו אל בוב קיין שיתפור להם חליפה חדשה לגיבור חדש, וזה מה שהוא עשה. הוא רקח במשך שבועות את דמותו של באטמן: איש העטלף.

כחובב קולנוע גדול של התקופה, ניזכר בוב בסרט אימה קומי שראה בילדותו, העטלף (The bat) מ1926. הסרט בבמויו של רונלד ווסט (ווידוי)  עוקב אחרי פסיכופט שמתחפש לעטלף ענק, קופץ על גגות ניו יורק ורוצח אנשים.
אותו עטלף, רגע לפני שהוא רוצח את קורבנותיו,  מאיר את חלל הבית עם פנס מיוחד שיצר את סימן העטלף על הקיר.

הסרט שנחקק עמוק בזיכרון של קיין סיפק לו את דמות הבסיס שהוא רצה לדמות החדשה שלו.

אבל הוא כמובן לא יכול להיות פסיכופט, הוא צריך משהו יותר מזה. אולי העטלף יהווה את הבסיס הריק, אבל מה אפשר ליצוק לתוכו?

"נו... גם לטרזן לא התקבלתי!?"

הוא לקח את כל גיבורי הילדות שאהב- את זורו, בעל אחוזה עשיר ביום  ודמות מיסתורית שנלחמת בצללים במשך הלילה. דמות עוטה שחור שנלחמת למען הצדק והשוויון.
קיין לקח את שרלוק הולמס, בלש מחונן בעל מוח אנליטי שפותר כל תעלומה בעזרת הגיון בריא וחושים מחודדים ובריאים.

הוא גם לקח קצת מכל מיני דמויות שהיו בסביבה באותו זמן, קצת מדוק סאבג' קצת מפאנטום, קצת מכל דבר.

קיין ערבב הכל ביחד ויצא לו הבאטמן הראשון.

סרט אחר שראה בוב , אחד הסרטים הידועים של התקופה, נקרא האיש שצחק  של במאי  סרטי הראינוע הידוע, פול מוני. הסרט היה אומנם סרט אמריקאי, אבל כזה שהושפע מאד מהתנועה של סרטי האימה האקספרסיוניסטים מגרמניה. הסרט עצמו מבוסס על הרומן הידוע של ויקטור הוגו, המספר על ליצן חצר סדיסט ורצחני.

מכאן בא לו הרעיון, לאויב הגדול של אותו גיבור על חדש

אבל שם לא נעצרה ההתפתחות של הדמות. הדמות המשיכה להתפתח במשך השנים, אם זה על ידי בוב קיין או על ידי כותבים אחרים שהדמות נפלה לידיהם ואשר יצקו לתוכה עוד ועוד פרטים ורעיונות.  את השראה קיבלו ממקומות שונים, אם זה מדמויות ספרותיות דמות בשר ודם, ואפילו חלקם הגיעו מהדמות הידועה…… באטמן!?

באטמן הושפע מבאטמן? האומנם? הכיצד ?

באטמן, ביחס לכל דמות אחרת, היא הדמות הכי מצולמת בעולם הקומיקס. נעשו עליה יותר סרטים וסדרות מאשר על כל גיבור אחר, וזה כולל גם את סופרמן.

"וודוקא לסדרה המעפנה הזו כן קיבלו אותי"

בחלק גדול מהפעמים, כאשר באטמן נזרק החוצה לעולם האמיתי, הוא חזר כמו באטורנג (הבומרנג של באטמן) ישירות לתוך הקומיקס.

בשנות ה40 היתה סדרה דלת תקציב  בשחור לבן של באטמן, לא הרבה זוכרים אותה, אבל שם הוצגה לראשונה הדמות של המשרת הנאמן של ברוס ווין, אלפרד.  לפחות אלפרד כמו שאנו מכירים אותו. אומנם אלפרד כבר היה המשרת של ברוס ווין  בקומיקס עוד לפני הצגתו על מסך הכסף, אבל היה מדובר בדמות  שונה כמעט לגמרי מן הדמות המוכרת היום. אלפרד המקורי היה בחור שמנמן וקירח עם חיבה גדולה לתעלומות.


הסידרה הכירה לנו את המשרת הבריטי הצנום, שכל תפקידו הוא לשרת את אדון ברוס.
בסדרה גם הוצג לראשונה  קודש הקודשים של העטלף, מערת העטלף. עד אז  לא היתה לבאטמן מערה פרטית משלו.

"OK........ זהו! אני מפטר את הסוכן הזה!"

ומאז, כל פעם שיוצאת סדרה/סרט חדש של האביר האפל, בדרך לא דרך הוא מחלחל חזרה אל הקומיקס.

מסקנה

גם לבאטמן יש אבא, יש אמא, יש רגשות. אם תכאיבו לו הוא לא יצעק? אם תתלשו לא את הכנפיים הוא לא ירגיש!? האם הוא לא מתחמם מאותה שמש ומתקרר מאותו חורף?!
לא! הוא דמות מומצאת!

.

וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ- חזון העצמות הקריפטוניות


השבוע נחזור לחלק השלישי של המוות של סופרמן, אבל לא לפני שנזכיר את גיבורת התרבות שהעולם איבד השבוע. השבוע הלכה לעולמה השחקנית המוערכת אליזבת  טיילור, בגיל 79. לצערנו שלא כמו סופרמן, היא כבר לא תחזור אלינו.

 

look me eyes

גם דרכו של סופרמן חזרה אלינו היתה סבוכה ורצופה חידות. חידותעטופותבמסתורין, נעולות בתוך תעלומה. להזכירכם, בפעם הקודמת עזבנו את סופרמן כשהוא נופח את נשמתו, לא לפני שדקה קודם לכן הצליח להרוג ולעצור את המפלץ "דומסדי" שאיים על העולם. סופרמן בינתיים נפטר והוטמן במוזיליאום, והעולם מתאבל.

הקנטים, ההורים המאמצים של קלארק קנט, לא עומדים באובדן, וג'ונתן, בהתקף צער, חוטף התקף לב. בהזיותיו הוא מגיע לעולם הבא ופוגש את רוחו של בנו המאומץ. שם הוא מסביר לו, שכסופרמן הוא לא יכול למות. זו רק הוכחה להזדהות המוחלטת שלו עם האנושיות שבו, שהוא מאמין שהוא יכול למות. נראה שהוא מצליח לשכנע אותו, אך ברגע האחרון מצליחים להחזיר את מר קנט לחיים.

 

take my hand up to nevernever land

ואז קורה דבר מענייןלפתע, בבת אחת מופיעות ארבע ישויות שונות הטוענות שהן סופרמן.

ארבעת פרשי האפוקליפסה

סטילאיש הברזל ג'ון הנרי אירונס האפרו אמריקאי, היה חרש ברזל ומעצב נשק עבור צבא ארה"ב לשעבר, ניצל על ידי סופרמן. לאחר מותו ,כאות כבוד, יצר שיריון רב עוצמה ופטיש שישמש  לו כנשק, והחליט לקחת את נטל הגנת העיר על כתפיו. הוא היחידי מבין ה4 שאינו טוען להיותו סופרמן האמיתי. הדמות הזו מסמלת יותר מכל דבר אחר, את המוסר ורגש השליחות שהיה לסופרמן. לא בכדי קוראים לגיבור האפרו אמריקאי הזה ג'ון הנרי. ג'ון הנרי הוא דמות פוקלור ידועה בארה"ב של עובד מסילת הברזל, שהתחרה ברכבת וניצח אותהרק שהמרוץ הזה עלה לו בחייו. הדמות של הנרי אירונס היא דמות שחורה, אבל מסמלת את המאמץ של כל עובדי ארה"ב  באשר הם ,מכל הגזעים. גם כאן אירונס הוא סופרמן. למרות היותו שחור, הוא 'ה' גיבור של כולם.

gunsta steel

הבן האחרון של קריפטון הדמות השניה שחוזרת הוא סופרמן. הוא נראה כמו סופרמן, הוא נשמע כמוהו, אפילו יש לו חלק מהזכרונות של סופרמן. כמו כן, יש לו את הכוחות של סופרמן אבל הם קצת אחרים. הוא עדיין מעופף, מאוד חזק, בלתי פגיע אבל נראה שהמקור של הכוחות הוא אנרגטי. אולם הדבר החשוב יותר הוא שהאישיות שלו אחרת. הוא אפל יותר, קר יותר, אכזרי יותר. הוא לא יהסס לקחת חיים של מי שמסכן אותו. הוא לא יהסס לפגוע ,להרוס ולהרוג. הוא רואה את עצמו כשוטר האנושות יותר מאשר מגינה. הבן האחרון של קריפטון מראה כיצד סופרמן היה יכול להיות אילולא היה גדל בבית עם מוסר אנושי.

משקפי שמש בלילה ? באמת!?

נער מטרופוליס/סופרבוי סופרבוי הוא שיבוט גנטי של סופרמן, סוג של. מכיוון שהDNA של סופרמן הוא קריפטוני, לא באמת היה ניתן לשכפל אותו. לכן לא היתה ברירה ו"דיללו" את הגנים הקריפטונים עם גנים אנושים, במקרה הזה של מממן המחקר, בחור בשם לאקס לות'ר. השיכפול שלו נעשה על ידי פרויקט גנום בדיוני בשם קדמוס. הסופרמן החדש הזה היה אמור להגן על העיר ובאותה הזדמנות לעזור לפרויקט (ולות'ר). אך השיבוט ברח לפני שהספיק להתבגר. סופרבוי היה חסר מעצורים, הוא  בעיקר חיפש את החופש שלו. רק כאשר החופש שלו (או האגו שלו) היו בסכנה הוא יצא לפעולה.

"שוב הדביקו לי משהו על הגב?"

איש המחר/סיבורג חצי אדם חצי מכונה. הוא טען לאמנזיה ולכן הוא לא זוכר שום דבר מהעבר. אך הוא היחיד שהסכים להיבדק ונמצא שגם הצד המכני שלו עשוי מטכנולוגיה קריפטונית, וגם הצד האורגני שלו הוא בעל מורכבות גנטית כמו של קריפטוני. מבחינת אישיות גם הוא (לפחות בהתחלה) היה הכי קרוב לסופרמן, עוזר, מושיט יד וחביב, למרות המראה הגרוטסקי.

heavy metal dude

מה שיפה בכל ארבעת הישויות הוא שכל אחד מהם לוקח לעצמו כינוי אחר שדבק בסופרמן לאורך השנים, ובעצם מיצג פן אחר באישיות של סופרמן.

סופרמנים לשלטון

עכשיו אחרי שהכרנו את הדמויות הפועלות, הגיע הזמן לסיפור המחזה. אז הסופרמנים חוזרים, הבן האחרון מופיע ומתחיל להטיל טרור בקרב הפושעים, רוצח אנס, מרסק את היידים לגנב וכורגע לפני שהוא מוציא להורג עוד פושע, סטיל מופיע ונלחם בו, מנסה להבין ולהסביר לו שזה לא דרכו של סופרמן, אך זה לא ממש עוזר לו. בינתיים סופרבוי נופש לו בהוואי וסיבורג מנסה לשכנע את כולם שהוא באמת סופרמן האמיתי, ונראה שהוא מצליח. לפחות לואיס ליין נוטה להאמין שזה באמת קלארק.

 

"זה ציפור, זה מטוס, לא זה חתיכת ברזל"

 

אז האם מישהו מהם באמת סופרמן? סטיל וסופרבוי ,זה ברור, אינם באמת סופרמן. אבל האם סופרמן באמת ניצל והחלקים הפגועים הוחלפו בטכנולוגיה מתקדמת? או האם הוא הפנים את המסר של אביו המאמץ ונטש את ההוייה האנושית שלו ועכשיו הוא באמת הבן האחרון של קריפטון?

 

פעם הבאה תלמד לחכות שהעוגיות יתקררו

התשובה היא לא. אף אחד מהם הוא לא סופרמן האמיתי. אז מי הם ואיפה סופרמן לכל הרוחות?


נתחיל עם הבן האחרון. הוא כמובן לא סופרמן, הוא בעצם התגשמות פיזית של נשק  אנרגיה קריפטוני בשם הרדיקטור שנלחם בסופרמן. נשק שתוכנן לשמר את התרבות הקריפטונית בכל מחיר. הוא נלחם בסופרמן כאשר רצה להפוך את הארץ לקריפטון החדשה ולבסוף הקים בשביל סופרמן את מבצר הבדידות שלו, בתור מורשת לקריפטון. כאשר סופרמן מת הוא חטף את הגופה ושם אותה במעין אינקובטור.

סופר ביצה

האינקובטור ספג את אור השמש וגופתו של סופרמן סיננה אותה כך שהארידקטור יכול היה לשאוב את הכוח שלו ולהשתמש בו כספורמן, ובכך לשרש את התרבות של הבן האחרון של קריפטון כקריפטוני אמיתי.


והסיבורג? הוא הרי עבר את כל המבדקים, הוא תואם גנטית, הוא אפילו זוכר במעורפל את אזור קנזס, במיוחד אזור ליד עיירה בשם סמולוויל, אבל הוא לא מצליח לזכור הרבה יותר מזה. בקרוב יתברר שהוא בכלל אסטרונאוט בשם האנק האסקו. האנק היה אסטרונאוט שנקלע לסערת קרינה קוסמית. סופרמן ניסה לעזור לו אך כשל. אבל האנק לא נספה, הוא גילה שהוא יכול להעביר את התודעה שלו למחשבים ואפילו לעצב מתכות בעזרת המחשבה. אולם האנק איבד את שפיותו. הוא האשים את סופרמן במוות שלו ובעובדה שאישתו השתגעה בגלל מצבו, ולפיכך, החליט לנקום בזכרו של סופרמן.

האנק בימים יפים יותר

כאשר הוא ראה את החללית שהביאה את קאלאל התינוק אל כדור הארץ, הוא קרא את נתוני הספינה ועל סמך נתונים אלו בנה לעצמו גוף סינטטי קריפטוני. הוא גם בנה תוכנית שטנית יחד עם הגוף הזה. הוא יצר קשר עם מונגול, שר המלחמה שמחפש כוכב חדש לכבוש. השניים מחליטים להפוך את כדור הארץ ומתחילים ב"קוסטה סיטי' – עירו של האל ג'ורדון, הגרין לנטרין. הם משמידים אותה עד היסוד ורוצחים מיליונים בתהליך.

 

התנשא לי האנק האסקו?

בינתים ,בצפון הרחוק מאוד, האינקובטור שבו מוחזקת גופתו של סופרמן נבקעת. מתוכה מגיח סופרמן. סוף סוף הוא חזר לחיים, אך ללא כוחות, חלש, חסר אוריינטציה, אבל מבין את מצבו. הוא מוצא שריון קרב קריפטוני ושם פעמיו למטרופוליס, ו4 הסופרמנים (סטיל/סופרבוי/הבן האחרון/סופרמן) יוצאים נגד מונגול וסיבורג.

 

ויואל משה סלומון

בקרב מול הסייבורג ומונגול הם לבסוף מצליחים להביס אותם, אבל במחיר חייו של הבן האחרון (אל דאגה, גם הוא לא ישאר מת הרבה זמן).

זה חייב לכאוב !!!

במקביל גם אל ג'ורדון יאבד את שפיותו בגלל המקרה, יהפוך לנבל וימות, אך גם הוא יחזור לחיים.

ובחזרה לעולם האמיתי

וככה סופרמן חזר, אך העובדה שהסיפור ניגמר לא מעידה על כך שניגמר הסיפור. הסיפור הזה שינה לעולם את עולם הקומיקס.

תמיד היו מוצרי צריכה לדמויות קומיקס, אבל לא לאירועים מסויימים. פתאום, אחרי מותו של סופרמן, יצאו כל כך הרבה מוצרים שאי אפשר לספור את כולםמשחקי מחשב, חולצות, שעונים, סבונים כל דבר שאתם מעלים על דעתכם.

 

How much watch?

מותו של סופרמן גם הניב 2 סרטים אחד מצויר ואחד לא .  המצויר יצא לפני שנתים, אבל הלא מצוייר לפני יותר מעשור, רובכם בטח מגרדים בראש מנסים להיזכר איזה סרט סופרמן יצא בין סופרמן IV לסופרמן חוזר. אז לצערימדובר על הסרט סטיל, עם שחקן הקולנוע המעולה שאקיל אוניל מהלייקרס. הסרט היה גרוע ביותר. שנה אחרי זה שאקיל זכה באליפות הראשונה שלו בNBA. בראיון הוא אמר– "הבנתי ששחקן קולנוע אני לא אהיה, אז החלטתי לתת את כולי לכדורסל".

 

צודק, תתמקד במה שאתה טוב בו

גם עולם הקומיקס עלה על הטריק שאפשר לחסל את הגיבורים שלו על ימין ועל שמאל ואז להחזיר אותם, ובדרך להקפיץ קצת את המכירות. מאז בערך כל דמות קומיקס ידועה נהרגה בזמן זה או אחר וחזרה אחרי זה לחיים. לדוגמא: באטמן, גרין לנטרין, קפטן אמריקה, דונה טרוי, הפלאש, קפטן אמריקה, הפנישר, כל אחד מהאקסמנים. בקיצור, כל גיבור שמכבד את עצמו חייב למות לפחות פעם אחת.

 

הלוויה וויקינגית

סופרמן, כמו כל דבר שהוא עשה , היה פורץ דרך. גיבור העל הראשון, חוברת הקומיקס הראשונה, והמוות הגדול הראשון.

מסקנה

לחיות, למות, ולחיות זאת הדרך לחיות