ג'ון קרטר, מלך הקופים של מאדים.


טרזן על מאדים

ג'ון "וורגיניה" קרטר, איש המאדים.  השבוע עלה לאקרנים סרט ההרפתקאות/מד"ב/פנטזיה החדש של דיסני. לא לטעות, לא מדובר בסרט ילדים, אלא בסרט פעולה קלאסי (דורג בארה"ב לצפייה מגיל 13). הדבר הכי חשוב שיש לזכור על ג'ון קארטר, שהחומר שעליו מבוסס הסרט הוא ספר. ולא סתם ספר, ספר שנכתב לפני יותר ממאה שנה! אחד מסיפורי המד"ב הראשונים. ולא סתם סיפור, אלא סדרת ספרים שמגוללת את סיפורו של ג'ון קארטר.

הסיפור הראשון של ג'ון קארטר, שבכלל נקרא "הנסיכה מהמאדים" התפרסם במגזיני הפלפ' האמריקאים הידועים, כבר ב-1912.
הסדרה כללה 11 כרכים, שרובם ספרו את קורותיו של ג'ון קרטר מנקודת מבטו  שלו עצמו, אם כי לא כולם.

מי שכתב את סדרת הספרים הזו, הוא לא אחר מאשר אדגר רייס בורוז. בורוז אחראי גם לסדרות ספרים נוספות, אך ללא ספק הידועה בהם, היא זו על  מלך הקופים: טרזן.

טרזן וקרטר חברים לנצח

בורוז היה סופר פורה מאוד וכתב למעלה מ70- ספרים. את קריירת הכתיבה שלו התחיל בגיל "המופלג" של 35. נסיכת המאדים, היה הספר הראשון שפרסם. מיד לאחר מכן, באותה שנה, פורסם גם ספרו השני, טרזן מלך הקופים.
בורוז כתב עוד סדרות רבות , ביניהן: שודדי הים של ונוס, פלוסידאר, ורבים אחרים. אבל אף אחת מהסדרות לא הניבה אפילו חצי ממה שהניבו שתי הסדרות האהובות עליו ביותר, טרזן וג'ון קרטר.

"כן, אני יודעת שזה מסורת….. אבל אין לנו דלתות בבארסום"

אחד הדברים המפתיעים בסדרת ג'ון קרטר, שבניגוד לאחיו התאום, טרזן, שעבר בערך 50  אדפטציות  למסך הגדול, לג'ון קרטר זו תהיה הפעם הראשונה.

המקור של המקור

הסיפור של הספר הראשון והסרט הראשון, הם כמעט זהים לחלוטין. כאן גם החוזקה וגם החולשה של הסרט.
לאחר האקספוזיציה הקצרה על בארסום, או כמו שאנו מכנים אותו, מאדים, מתחיל הסרט. הסרט מתחיל כמו סרט מערבון פרוע קלאסי.  ברקע: סוף מלחמת האזרחים, כשגיבורנו, ג'ון, נמצא בצד המפסיד של העימות. עכשיו לאחר המלחמה ולאחר הזוועות שראה וחווה, הוא מחפש רק שקט, שקט וזהב.
במהלך החיפושים, כאשר חיילי הצפון רודפים אותו מצד אחד ואינדיאנים בני שבט האפצ'י רודפים אותו מצד שני, מתחבא ג'ון במערה, מבלי לדעת שאותה מערה היא בעצם נקודת מעבר בין- כוכבית. כך מוצא ג'ון קרטר את עצמו לפתע על המאדים. במאדים, בגלל שינוים בכוח כבידה, הוא חזק יותר מכל בן בארסום והוא יכול לנתר מעל הרים בקפיצה אחת. קארטר הופך לגיבור-העל הראשון בברסום, הראשון בספרות והראשון בעולם.

הדרת נשים, נשים אחורה

במאדים קארטר עובר תהליך, שבסופו הוא מציל את הכוכב, מסיים מלחמת אזרחים עקובה מדם שמתחוללת שם  כבר אלפי שנה, מביא לאיחוד עם ברברי וכמובן בסוף זוכה בנסיכה.

אם הסיפור נשמע לכם קצת, לעוס, כמו משהו שסיפרו כבר עשרות פעמים, אתם לא טועים. רבים מהסופרים והסיפורים, שאבו את מקורם מספורו של קארטר ולא להפך. לכן אמרתי, שאחת הבעיות של הסרט היא העובדה שהוא מבוסס על ספר בן 100 שנה. מסתבר שג'ון קרטר, היה אחד מאבות גובורי-העל  המודרניים.

כדאי להזכיר שבתחילת שנות העשרה של המאה העשרים, סיפורי מד"ב התחילו להתפרסם לראשונה ולצבור תאוצה, בתור חומר קריאה קליל ומהנה. בריחה מן העולם המשעמם לעלומות קסומים. בורוז היה הראשון שהצליח לפצח את הז'אנר ולפתוח את הדלת לפרסום מסיבי של סיפורי מד"ב בספרות הפלפ' של התקופה.
רבים חיקו את הסגנון ואת הרעיון, והתפתח ז'אנר שלם של רומנים בין- כוכביים.

בעקבתיו קיבלנו כמה מסופרי המד"ב הגדולים, כמו רוברט היינלן, שספרו מספר החיה, לדוגמא,  הוא בעיקרו מחווה לבורוז ולסדרת ברסום.  גם מייקל מורקוק, שידוע בעיקר בזכות סדרת חרב השאול, כתב טרילוגיה המהווה מחווה לסדרת בורסום, סדרת לוחם המאדים.

iron maiden?

אבל לא רק במחוות ברורות מדובר. הגיבור, שהגיע מכוכב אחר, שבו כוח המשיכה חזק יותר, מקבל  בכוכב החדש כוחות מיוחדים: הוא חזק יותר, מהיר יותר, ויכול לנתר גבוה הרבה יותר. מזכיר לכם מישהו?  מישהו שמהיר יותר מקליע אקדח, חזק יותר מרכבת דוהרת, יכול לקפוץ מעל בנינים גבוהים בניתור אחד? הביטו בשמים, זה מטוס? זה ציפור?  זה ….. ג'ון קרטר?!
כן הדמיון בין השניים, סופרמן וג'ון קרטר, לא מקרי, בורוז היה הראשון שהכניס את הרעיון של יכולות מוגברות, בגלל שינוי באקלים הפלנטה, על יצור מכוכב אחר.

קלארק קנט איש כדור הארץ

ג'ון קנט איש כדור הארץ

לא רק סופרמן דומה ביותר לג'ון קרטר גם הענק הירוק. בקשת הסיפורים שלו, כוכב הענק, נשלח היצור השרירי והמסוכן אל כוכב אחר, צחיח, כוכב על סף מוות. בכוכב חדש זה מוצא עצמו הענק הירוק, מנהיג חבורה של חוצנים, ירוקים כמוהו, אך בעלי שני זוגות של זרועות, דומים עד מאוד ליצורי הטארק מברסום/מאדים. יחד איתם הוא יוצא לשחרר אותם מעריצותו של הקיסר, בן לגזע אנשים אדומים, הדומים עד מאוד לאנשים האדומים של המאדים. כמובן שבדרך הוא מתאהב בנסיכה…… וההקבלה לג'ון קרטר ברורה.

אבל אחרי 100 שנים של עיבודים, מחוות והשפעות שונות, כאשר חוזרים אל המקור, הוא פתאום נראה פחות חדשני, פחות מעניין, פחות מלהיב.

אבל איך זה מתרגם בסרט?

ג'ון קרטר- הסרט

למען ההגינות,  צריך לשפוט את הסרט בעיניים נקיות. לנסות להתעלם מהעבר העשיר והראוי של הסיפור המקורי, ולראות האם הסרט הוא סרט טוב, האם הוא סוחף, האם הוא מהנה והאם בסופו של דבר אתה יוצא בהרגשה של חוויה מהסרט?

אז התשובה הפשוטה היא כן!

קודם נתחיל במראה של הסרט. במאי הסרט, אנדרו סנטון, שיותר ידוע בתור במאי אנימציה, עם סרטים כמו: למצוא את נמו, WALLe, מביא למסך אסטטיקה, שרק מי שמגיע מאנימציה יכול לחשוב עליה.
עדות לכך ניתן לראות במראה המדבריות הצחיחים, המבנים הגיאולוגיים הייחודיים והיצורים השונים שמאכלסים את הכוכב. המראות השונים והאפקטים  הויזואליים בסרט לעיתים משאירים אותך בפה פעור.

אבל סרט, יפה ויזואלית ככל שיהיה, לא יכול להפוך סרט רע לסרט טוב. למזלו של הסרט הזה, הסיפור גם הוא טוב ויציב. הסיפור אומנם לעיתים מרגיש קצת לעוס, ואפילו קטע אחד או שניים פשוט משעממים, אבל בסה"כ הסרט סוחף, וקטעי האקשן הם פשוט עוצרי נשימה.  נכון שיש מספר קטעים בין ג'ון קרטר לנסיכת המאדים, שניתן להגיד שהם מביכים, אבל שוב, כאן כן כדאי לזכור, שזה בנוי על סיפור מלפני 100 שנה, ובסיפורי התקופה זה היה מקובל וברור קטעים רומנטיים שמאלצים  (אצל טרזן וג'ין זה שונה?).

"או יפתי, שם זה המזרח ואת היא השמש. מה זה אומר לא אדע, אבל יש לזה צליל לא רע"

הסיפור, בסופו של דבר, בנוי בתבנית הקלאסית של סיפורי ההרפתקאות של פעם: גיבור בעל כורחו, שנקלע למקום חדש ובסופו של דבר מחולל שינוי פנימי וחיצוני, מציל את היום וזוכה בנסיכה. יש סיבה למה זה סיפור ההרפתקאות  נחשב "קלאסי", כי הוא פשוט עובד.

אבל כל אלו לא שווים כלום בלי משחק טוב. כאן יש לנו "עליה וקוץ בה", נתחיל בעליה. סנטון, כבמאי אנימציה, יודע את הכוח של דיבוב מוצלח וכיצד דמות וירטואלית יכולה להראות לנו טבעית לגמרי, בזכות הקול שעומד מאחוריה. גם פה, שחקנים כמו ווילאם דפו (ספיידרמן, הפיתוי האחרון של ישו), שמשחק את קולו של מנהיג הטורקס, גורם לך להתאהב ולהאמין לדמות הלא קיימת. גם דמויות הבשר ודם משחקות בצורה משכנעת, בעיקר מנהיג זודנגה, המגולם על ידי השחקן דומינק ווסט (הסמויה, 300) שעושה עבודה נפלאה. אפילו נסיכת המאדים, הנסיכה של הליום, משחקת בצורה משכנעת למדי.

לפני ואחרי, רק לא ברור מה לפני ומה אחרי

עכשיו מגיע ה"קוץ בה": טיילור קיטש, השחקן שמשחק את ג'ון קרטר. הדמות של קרטר לא נתפרה למידותיו של קיטש, היא גדולה עליו בכמה וכמה מידות. קיטש כשמו כן הוא, קיטשי מידי לדמות הזו ומתקשה להחזיק את הסרט בקטעי הדרמה שלו. המשחק שלו הוא יחסית שטוח והוא לא אמין במיוחד לאורך רוב הסרט.
אבל למזלו ולמזל הסרט, שחקני המשנה,  העלילה והקרבות הראוותנים, מצליחים לטשטש בעיתיות זו בליהוק.

בסופו של דבר, ג'ון קרטר מהמאדים, הוא סרט פופקורן נהדר. גם אם בעייתי לפעמים, הוא בסופו של דבר מספק את הסחורה של סרט אפקטים, עם סיפור הרפתקה מרתק  וכיף כיף כיף.

"מה? באמת הקוסם יכול לתת לי כישרון?"

לסיכום

אני טרזן את הנסיכה מהמאדים אווווווו אווווו אוווו אוווו

מודעות פרסומת

סופרמן הוא מת בשבילנו – חלק 2


 

אז נתחיל בחג פורים שמח לכולם.

בשבוע שעבר ראינו כיצד תעשיית הקומיקס, בעיקר הכותבים של הכותר של ספורמן, החליטו לגזור עליו גזר דין מוות. אבל מלהגיד "בוא נהרוג את סופרמן" ועד להוציא את זה לפועל הדרך ארוכה. איך הורגים את הקבוע היחידי בעולם הקומיקס, את הגיבור החזק ביותר? האם סוף סוף ניתן את הסיפוק בידי לות'ר? האם נבל אחר? ואם כן מדוע דווקא עכשיו? אם זה לות'ר, אז למה דווקא עכשיו אחרי כמה עשורים של נסיונות זה פתאום יצליח?

סיפור העלילה

הפעם נתמקד בסיפור העלילתימי עשה מה ובאיזה הקשר, פירוט ונימוק.

לאחר לבטים רבים הוחלט לבסוף להביא מישהו חדש, אויב חדש לסופרמן, אחד שיכול לקום עליו ולא רק לקום עליו, אלא גם לחסלו.

 

"איפה המרפי הזה !!"

לאחר מחשבה רבה הוחלט על יצור שכל מטרתו היא להרוג, מכונת הקטל האולטימטיבית, דומסדי!. דומסדי הוא חורץ דינו של סופרמן ואולי אפילו את דינה של האנושות כולה. למרות שרק ב95 הוא הפציע לקומיקס ולעולמו של סופרמן, דומסדי הוא הרבה יותר עתיק. הסיפור שלו מתפרס 250 אלףשנה לפני המפגש עם סופרמן.

יום הדין!

באופן מפתיע דומסדי נוצר בכוכב אחר, כוכב מרוחק בשם קריפטון. כן, בדיוק אותו כוכב ממנו הגיע סופרמן. הוא נוצר שם עוד לפני שדמוי האדם, אבותיו של סופרמן, תירבתו את הכוכב. לכוכב הגיע מדען חייזרי בשם ברטרון שערך ניסויים על מגוון החיים הפראיים שהיו על הכוכב. הוא סינטז מהחיות המסוכנות ביותר על הכוכב את האלמנטים הקשים ביותר שלהם. הוא יצר תינוק במעבדה עם הגנים המסונתזים, ולאחר שזה נולד במבחנה הוא שיגר אותו לכוכב. התינוק מת כעבור מספר דקות בתנאים הקשים של הג'ונגל הקדמוני. המדען לקח חזרה את שרידי הגופה ועם השיירים שיכפל תינוק חדש עם סינטוז נוסף מהנסיון הקודם, וכך חוזר חלילה.

דוקטור ברנטרון מנגלה

על ידי כך ביצע ברטרון אבולוציה מהירה ומוקפדת עלמנת ליצור את מכונת ההרג הבלתי ניתנת לעצירה. הבעיה היתה שאותו ברטרון היה גם כנראה סדיסט לא קטן, והוא השאיר את הזכרונות של כל התמותות הקודמות של הוולד, דבר שגרם ליצור להיות גדול, חסין ובעיקר בלתי שפוי ובעל כאב וכעס על כל יצור חי. מה שברטרון לא לקח שבחשבון הוא שיצור כזה גם ישנא אותו, או במיוחד אותו, אחרי שיזהה שהוא זה ששלח אותו למותו מאות פעמים. ואכן לבסוף הוא רצח את ברטרון וברח מהגרביטציה של קריפטוןלא לפני שהשמיד את רוב הטורפים הגדולים על קריפטון, מעשה שנתן הזדמנות לקריפטונים הראשונים לקחת שליטה על הכוכב.

 

בו גוריון בתקופת המטאל שלו

בינתיים דומסדי זרע הרס בגלקסיה, השמיד אוכלוסיות של כוכבים שלמים ואפילו כמעט הכחיד את כל הגרין לנטרין. לבסוף הוא נעצר והומת, לא לפני שבקרב האחרון על חייו נהרסו 50 פלנטות. גופתו הושמה בתכריכים על מנת שלא יוכל לעבור לעולם הבא ולהטיל שם הרס, נקשרה בשלשלאות, הושמה בתיבת מתכת  מולחמת ונזרקה לחלל הקר.

רצה הגורל ולפני כמה אלפי שנים התיבה הגיעה אל כדור הארץ והתרסקה אי שם במערב התיכון של ארה"ב. עוצמת הפגיעה שלחה את תא הקבורה עמוק אל מתחת לאדמה, שם היא נחה אלפי שנים. בזמן זה גופו של דומסדי מתקן את עצמו ומשכפל את התאים ואט אט הוא חזר לחיים.

במשך תקופה ארוכה, בסיום כל קומיקס, היה פנאל אחד עם ידו של דומסדי חובטת בדפנות התא "טאד,טרד". אף אחד עוד לא ידע מה הן  הדפיקות הללו. הדפיקות הללו היו הספירה לאחור לנורא מכל, הן היו הספירה לאחור למותו של סופרמן.

חופשי זה... חופשי זה לגמרי לבד

הסוף?

ובאמת, בסופו של דבר, דומסדי מצליח להשתחרר מהכלא העתיק שלו ומוצא את עצמו בלב שדה אי שם באוהיו. לזירת האירוע לא סופרמן מגיע ראשון, כי אם ליגת הצדק . להזכירכם, דומסדי עדיין בתכריכים הירוקים ושלשלאות. הוא מנגב את הרצפה על ליגת הצדק כאילו היו מגבונים לחים.

מגבונים לחים, להישאר רענן ונקי

הוא גובר עליהם עם יד אחת מאחורי הגב לא באופן מילולייד אחת שלו היתה עדיין קשורה בשלשלאות לגבו. לבסוף סופרמן מגיע ומנסה לעצור את היצור. דומסדי, שמזהה את המערך הגנטי של סופרמן כמערך גנטי קריפטוני, מגיב תגובה אינסטינקטיבית לתקוף ולהרוס כל דבר קריפטוני. ואכן , כאן מתחיל קרב האימתנים. מצד אחד, דומסדי מזהה את מרכז האכולוסין הגדול במטרופוליס ושם פעמיו לעברו, ומן העבר השני סופרמן המנסה להדוף אותו. הקרב הזה התפרס על לא פחות מ7! גליונות שונים. שבעה גליונות שמסתימים בגיליון סופרמן 75.

 

"מי הזיז את הגבינה שלי !?!?!!!!!??"

סופרמן 75# בנוי כולו משפלאסים (פנאל קומיקס המתפרש על 2 עמודים שלמים). כל עמוד הוא מכה אחרת שניתחת האחד בפניו של השני. קומיקס שלם ללא סיפור, אלא פשוט של הרס וחורבן. קומיקס שלם שבו בעצם סופרמן מנסה לעצור את יום הדין מלהחריב את מטרופוליס. קומיקס שלם המוקדש כולו להקרבה של סופרמן למען המין האנושי. קומיקס שלם בו סופרמן גואל את האנושות.

 

האב, רוח הקודש והבן האחרון של קריפטון

אני יודע שזה נשמע בומבסטי ומוגזם, אבל ללא ספק, הכותבים התכוונו לזה. הפנאל האחרון של סופרמן בזרועות לואיס הוא העתק כמעט מושלם של פסל הפייטה של מיכאלאנג'לו. הרגעים בהם מריה הורידה את ישו מהצלב ללא רוח חיים, לאחר שהוא הקריב את עצמו למען החטאים של האנושות.
שימו לב לתנוחה של שניהם, לידיים השמוטות לצדדים, לתמיכה ששתי הנשים מעניקות בכתפיים. אבל ההבדל הוא בנשים. סופרמן הוא מציל האנושות, וכך גם ישו בעיני מיכאלאנג'לו. אבל בניגוד למרים שמקבלת את ההקרבה כחלק מגלגול האנושות, לואיס היא רק אישה שאהובה נספה, אישה שבורה ליד מציל האנושות.

אחרית דבר

לאחר מותו בקומיקסים, כל הכותרים יצאו תחת הכותרת "הלוויה לחבר". הקומקסים התמקדו בעיקר  בהתמודדות של העולם עם אובדן הגיבור הגדול מכולם, של העולם, ולא פחות חשוב, של החברים הקרובים והמשפחהבמיוחד של הוריו של קלארק קאנט, אשר החליטו לכבד את סודו ונאלצו להסתודד בכאבם הרחק מהטיקסיות הרישמית של לווייתו של בנם. הם נאלצים לשבת מהצד ולראות בטלוויזיה כיצד טומנים את בנם במוזיליאום הענק שהכינו לכבודו, מנסים להתנחם בכבוד הרב שרוחשים לבנם, אך זה לא עוזר. כל מה שהם יכולים לעשות הוא לבהות בטלוויזיה ולדמוע.


וזהו, סופרמן מת.

במשך כמה שבועות DC הפסיקה את הוצאת החוברות של סופרמן, ואכן התחושה  בציבור היתה שאולי באמת זה הסוף.

אבל זאת היתה רק ההתחלה….



לפני שאני מסיים עם החלק הזה של מותו של סופרמן, אני רוצה לשתף אתכם במשהו שאני בטוח שכמעט כל ילד עבר בשלב כזה אחר בילדתואם בפורים או סתם בשעת משחק. הרגע הזה, הרגע של ההתחפשות לסופרמן, ההתחפשות והרצון להיות סופרמן. החיפוש הזה אחר הכוח הבלתי מוגבל ואחר ההגנה האולטימטיבית מכל רע שיכול לפגוע בנו. ובכל זאת מסתבר שגם בסופרמן אפשר לפגוע, וזה היה אחד הדברים הכי משמעותיים בסיפור הזה.


סופרמן – ההתחלה של הסוף


הראשית

היום אני רוצה להתחיל סדרת כתבות קצרה, על אחת התקופות הטראגיות ביותר, תקופה שחורה בהיסטוריה. תקופה שחלקכם הגדול אפילו לא יודע שהתרחשה. אני מדבר על תחילת שנות ה90, על היום בו סופרמן מת.

כן, סופרמן מת. באמת, הוא מת, ואז חזר לחיים כמובן. אבל תקופה לא מבוטלת הוא לא היה בין החיים.

לגלות לכם סוד? זו לא היתה הפעם הראשונה שלו, זה כבר קרה לו כמה פעמים בעבר.

ביבי יוגה

אבל אולי לפני זה קצת היסטוריה על הדמות. סופרמן צויר לראשונה ב1938, אז הוא מגיח לעולם כחיזר קטן חמוד וכחול  עיניים, המרים משאיות ביד אחת. אותו תינוק התפתח וגדל  להיות סופרמן/קלארק קנט, ובמקביל, הפך לדמות הקומיקס הכי פופולרית של כל הזמנים ולגיבור הקומיקס הכי ותיק (שפורסם באופן רציף). במשך השנים הדמות התפתחה, ההיסטוריה של סופרמן נפרסה וסועפה, הכוחות שלו התחזקו, השתנו, נוספו ונגרעו. ויום אחד, בשנת 1985/6 ,התחילה חברת DC קומיקס,המפרסמת את סופרמן, ב"טיהור" האתני הנקרא "המשבר בעולמות האינסופים".

just been married

בתהליך זה הם בעצם הרגו את כל דמויות  הגיבורים שלהם ועל הדרך את היקום כולו, והתחילו הכל מחדש. הקומיקסים של סופרמן באטמן וחבריהם שאנחנו קוראים היום שונים מהגיבורים שהיו בקומיקסים לפני 30 שנה.

המוות הקטן

ד"ר לות'ר בשעת ביקור רופאים


לפני המשבר היה נהוג להוציא מידי פעם "סיפורים דמיונים" מאד, שהם מה שאנחנו מכירים היום כליין ה"elsewhere". בתקופה ההיא אפשר היה  למצוא כמה וכמה סיפורים שבהם סופרמן מת. בשנות ה70 היה סיפור שבו לות'ר מצליח להערים על סופרמן והורג אותו. אבל הסיפור המפורסם ביותר הוא "מה קרה לאיש המחר?" שכתב לא אחר מאשר כוכב הבלוג, הקומיקסאי אלן מור(וואצ'מן). הקומיקס מ1986 מגולל את סיפורו של כתב  בעתיד הלא רחוק, בשנת1997 (אני אתאפק מלהכניס הערה על 12 הקופים) המנסה לגלות מה קרה לסופרמן. הכתב מצליח להגיע אל לואיס ליין ומראיין אותה. היא מצידה מספרת איך סופרמן נלחם מול ברייניק ולות'ר ובלית ברירה היה  חייב להרוג אותם, ובכך הפר את החוק הראשון והחשוב ביותר שהוא חוקק לעצמו לא לקחת חיי אדם בשום מחיר. לכן סופרמן החליט להתאבד וניכנס לחדר הקריפטוניום שלו ולעולם לא ניראה יותר. זה היה בעצם גם הקומיקס האחרון בסדרה של סופרמן לפני המשבר הגדול, וכך הוא בעצם קיפח את חייו לפני השמדת היקום.

איש הפלדה, מפלדה

אבל כשהאבק התפזר מעל המשבר, הסיפור  קוטלג כסיפור דמיוני, כך שלמרות שהסיפור נחשב לקלסיקה, הוא לא הפך לסיפור פורץ דרך במיוחד. למרות שהעולם כבר קרא סיפורים שונים על מותו של סופרמן.אחרי הקריסיס, זה כבר היה סיפור אחר לגמרי.

המוות הגדול

הניפו דגל!


כמו שאמרתי, ואומר שוב , סופרמן הוא הדמות הותיקה ביותר, החזקה ביותר, והמפורסמת ביותר מבין גיבורי העל. אבל בסוף שנות ה80 התחילה התדרדרות בדימוי של סופרמן . הוא הפך למגוחך, חזק מידי, בלתי מנוצח ומרוחק מידי בשביל שיהיה באמת אכפת לנו.

ואז יצאה יצירת המופת של מנחם גולן, סופרמן 4 "החיפוש אחרי השלום" (אולי היה עדיף שיתרכזו בלחפש תסריט טוב). הסרט דפק את המסמר האחרון בסדרת הסרטים, ומשם הדרך להתדרדרות  בפופולריות של הדמות היתה קצרה. מכירות הקומיקסים ירדו בצורה מתמדת, והזיכיון היה במצב בעיתי ביותר.

סופרמן IV - החיפוש אחרי מנחם גולם

צריך להבין שכאשר מדובר בדמויות גדולות המתפרסות על כמה כותרים, הכותבים נפגשים בתחילת כל שנה ומתכננים סיפור מסגרת לאותה שנה. באותה תקופה לסופרמן היו כבר 4 קומיקסים שונים:אקשן קומיקס ,סופרמן ,ההרפתקאות של סופרמן וסופרמן איש הפלדה. לכן, בשביל לשמור על המשכיות ועל אחידות בכל קומיקס היו הכותבים של כל החוברות ניפגשים ובונים ביחד את קשת הסיפורים לאותה שנה.

בתחילת 1992, מכירות הקומיקס הלכו ודעכו והמצב היה רע. בשנתים שלפני זה החליטו הכותבים להתמקד במערכת היחסים של לואיס וקלארק. לאחר חיזורים של 60 שנה, לואיס סוף סוף התאהבה בקלארק. קלארק בתמורה מגלה לה שהוא שיקר לה 60 שנה והוא בעצם סופרמן. בסוף הוא אפילו מציע לה נשואים והם התארסו.כל זה נעשה בעיקר כדי להגדיל את המכירות בקרב המגזר הנשי.

"ואוו , איזה הפתעה. המשקפיים האלו החביאו את סופרמן" -נו באמת!

אז הם התארסו והם היו אמורים להתחתן ב1993 בחוברת סופרמן 75. אבל רצה הגורל, ובדיוק אז האחים וורנר העלו סידרה חדשה "לואיס וקלארק". מי שלא יודע, האחים וורנר הם הבעלים של DC קומיקס.
הכותבים של הסידרה מאד אהבו את הרעיון של החתונה של סופרמן והחליטו שהם רוצים לעשות את זה בסידרה. ולכן החליטו בWB שהחתונה בקומיקס תדחה עד אחרי שהם יתחתנו  בסדרה. מסובך ? כן ! אבל זאת  פוליטיקה של עיסקי השעשועים, והבוסים מרוויחים יותר על טלויזיה מאשר על הקומיקס. או לפחות ככה הם חשבו!

לואיס ואיש המערות

כמובן שהמהלך הזה עצבן את כותבי הקומיקס עד מאד. המשמעות היתה שכל העבודה שהם השקיעו בחודש של ישיבות ירדה לטמיון, שצריך להתחיל את הכל מהתחלה, וגרוע מזה למרוח את סיפור האירוסין של סופרמן על פני שנה שלמה. לאף אחד לא היה כוח לזה.

"אני שוכב לי על הגב, מביט על העולם, חושב כיצד חלפו חיי"

אבל מה לעשות, קומיקס צריך לצאת. אז הם ישבו וישבו, חשבו וחשבו, ישבו עוד קצת, שברו את הראש, יום אחרי יום אחרי יום. הם עלו רעיונות ומחקו, כתבו קו עלילה וזרקו הכל  אחרי לילה ארוך של ישיבות. ואז, אחד הכותבים, מותש ועצבני, זרק לאויר "כוסעמו צריך להרוג אותו וזהו" (תרגום חופשי). לשניה השתררה דממה בחדר, כולם החליפו מבטים של "המממממ אולי זה לא רעיון כל כך גרוע”. וברגע אחד נחרץ דינו של היצור הכי חזק ביקום, הגיבור הבלתי פגיע, מציל האנושות.

איך עשו את זה? מה קרה בגלל זה? ולמה הוא חזר לחיים? כל זה בפרק הבא.

אהבתם? רוצים לתמוך בנו? בואו תעשו לנו לייק בעמוד הבית בפייסבוק

הגאון, הנחש ואלן מור חלק א'


הפעם, אני רוצה לבדוק בסדרת כתבות קצרה, שאלה שמטרידה אותי כבר כמה זמן, שאלה שרבים חושבים עליה ולא כולם יודעים לענות עליה, שאלה בסיסית ביותר, האם אלן מור הוא גאון?

קסים קסאם או מור מורון

(לבורים ביננו, אלן מור הוא אחד הקומיקסאים הגדולים של העשורים האחרונים, ונדטה וואצמן,ליגה של ג'נטלמנים מובחרים וכו…)

האם מור יכול להיחשב גאון? האם מור הביא לשינוי ממשי בתפיסה שלנו של עולם הקומיקס, או שמא הוא רק אומןמספר סיפורים מוצלח?

just say yes to the serpent

בסדרה תהיינה שתי כתבות. הראשונה תסקור את עבודתו ודרך היצירה של מור, ואילו את הכתבה השניה אני אבסס על המודל של ד"ר דיוויד גרייבס, ואבדוק אם על פי המודל הזה מור יכול להיחשב לגאון? (למי שמתלבט, אז כן, הוא גאון).

קצת רקע היסטורי על פועלו של עובד האלילים הידוע, אלן מור.

למי שלא יודע, אלן מור הוא קומיקסאי בריטי שהחל את עיסוקו בקומיקס ב-1979 (זו היתה שנה יפה לעולם). הניסיון הראשון שלו היה בסטריפ קומיקס בשם "רוסקו מוסקו" במזגין Sounds הבריטי. מור השתמש בשם העט 'קורט וייל' על שם המוזיקאי היהודיגרמני, שאיתו יש לו רומן מתמשך (הספינה השחורה בווצ'מן לדוגמא) . אולם במהרה הסיק מור כי היכולות הגרפיות שלו לא מספיקות כדי לתת ביטוי הולם לרעיונותיו ולכן החליט להתמקד בכתיבה.

וואלה צודק, אולי עדיף שלא יצייר

באותו זמן החל מור לתרום סיפורי קומיקס גם למגזין הקומיקס הפופולארי של בריטניה, 2000AD, הקומיקס שממנו צמחה הדמות של "ג'אדג דראד", ועיתון שכל קומיקסאי בריטי עבר דרכו. מור גם התחיל לכתוב לסטריפים שבועיים של ד"ר הו שיצאו במקביל לסדרה באותן שנים, וזו היתה הפעם הראשונה שדמויות מהקומיקס עברו לסדרה ולא להפך. בין הדמויות הללו נמנים סקיז והלו ג'ונס. לאחר התנסות בתחום הקומיקס והמדע בדיוני, החל מור לעבוד כעצמאי בשביל מגזין הWarrior , שם פרסם שתיים מיצירותיו המוצלחות ביותר: V For Vendetta וMarvelman (שהופיע בארה"ב כMiracleman בגלל בעיית זכויות יוצרים).

ברוכים הבאים לבית הבובות

במקביל, חברת הקומיקס האמריקאית,DC Comics ניסתה באותם ימים להפיח חיים חדשים באחת הדמויות הוותיקות שלה, שכוחה ירד: Swamp Thing . המכירות של הכותר ירדו לשפל והכותב הראשי מרטין פסקו שעמד בראש הכותר לא הצליח לשפר את המצב. חברת DC Comics אשר קראה את עבודותיו של מור בWarrior צירפה אותו לצוות הכותבים. צירוף מור לכותר התברר כהחלטה נכונה . מור סגר את כל קצוות הסיפור של קודמיו ובגיליון 21 המציא מחדש את הדמות. מור התמודד בכתיבתו עם נושאים פוליטיים רגישים שלא היו מקובלים בקומיקס המיינסטרימי הרגיל, כגון: פסולת גרעינית, זיהום, אפליה מינית ותקופות שחורות בהיסטוריה האמריקאנית. מור, באמצעות הסדרה, הביע ביקורת ומחאה על המצב של ארה"ב ודמותה לאורך ההיסטוריה. בכך ,כנראה, היה אחד החלוצים שהפך את קומיקס גיבורי העל לרלוונטי.


בשלהי שנות השמוניםDC COMICS החלה לבנות מחדש את היקום שלה לאחר מאורעות Crisis On Infinite Earths והגדירה מחדש את המשכיות היקום של DC, זה היה אחד מאירועי הקרוס אובר. שנה לאחר המשבר, בשנת 1986, באו לאוויר העולם שתי יצירות הקומיקס החשובות ביותר מבחינת DC COMICS בפרט ועולם הקומיקס בכלל. היו אלו Batman: The Dark Knight Returns של פרנק מילר וWatchman של מור.


שתי היצירות הגדירו מחדש את עולם גיבורי העל ונתנו לקומיקס מימד חדש של עומק ותפיסה אקטואלית. Watchman זכה בפרס הוגו ובפרס נבולה, שניהם פרסים שניתנים בדרך כלל לספרים, ואף ניכנס מאוחר יותר לרשימת 100 הספרים החשובים ביותר של המאה של מגזין טיים היוקרתי. בנוסף, בסוף שנות ה80 מור הרחיב את כתיבתו לשאר הסדרות בחברת DC Comics וכתב עלילות לסדרת באטמן ,ביניהן Batman: The Killing Joke שהיווה אחד הבסיסים לסרט האביר האפל.

בתחילת שנות ה90 החלה שיטה חדשה של דירוג קומיקס לפי תוכן, מה שהפך את Swamp Thing האלים המיני והמוטל במחלוקת של מור, לכותר למבוגרים. מור, שידוע כפקעת עצבים, ומי שחי על פי ספר החוקים של "האמן המיוסר והאינדיבידואליסט, שהולך בדרך של עצמו ומשתין על כולם" עזב את הכותר של Swamp Thing ואת DC COMICS .

חלק מאוסף הדיוקנות של הרבי מהביצה

עם שיחרורו מהחוזה עם DC Comics החל מור לעבוד בתעשיית הקומיקס העצמאית, שם האמין שיזכה ליותר חופש כתיבה. מור הצליח גם בתחום זה כאשר בולטת במיוחד הסדרה "ממעמקי הגהנום" שאותה עשה יחד עם הצייר אדי קמפבל . בסדרה זו הראה גרסה חדשנית סיפורית מדהימה וויזואלית של אחת הגרסאות לסיפור "ג'ק המרטש", אותו רוצח מיסתורי אשר הטיל אימה על אנגליה בתקופה הויקטוריאנית.

לבסוף מור חזר לעבוד עם חברת DC Comics לאחר שזו נתנה לו לנהל ליין משל עצמו בשם America's Best תחת הוצאת Wildstorm שנמצאת בבעלות החברה. למור היו הצלחות רבות בליין זה, ביניהן: League Of Extraordinary Gentlemen אשר יצרה צוות של גיבורי ספרות הרפתקאות ובידיון, ביניהם: אלן קווטר מיין ('מכרות המלך שלמה) , קפטן נימו (קפטן הצוללת נאוטילוס מהספר 20 אלף מיל מתחת למים של ז'ול וורן) הנרי ג'אקל (מד"ר ג'אקל ומר הייד) ועוד עשרות דמיות אחרות, אפילו המלך בבר (כן, הפיל) .

תמונת מחזור "ספריית בית אריאלה 1904"

בנוסף, לאחר הבום הגדול של סרטי הקומיקס שהתחיל בשנות ה2000 , גם חלק גדול מכתביו של מור מצאו את דרכם למסך הכסףחלקם הצליחו יותר חלקם פחותאבל כולם נחשבו לסרטים טובים. בינהם אפשר למצוא את: מעמקי הגיהנום, ונדטה, קונסטנטין, ואפילו גרסה קולנועית של Watchman . למרות הצלחת הסרטים, מור עצמו לא מוכן שיקשרו אותו עם הסרטים הללו, ואף ניהל מאבק משפטי על מנת שיורידו את שמו מרשימת הקרדיטים.

זה היה קצת רקע על אחד הגאונים האקצנטרים ביותר בתעשיית הקומיקס. בפעם הבאה אנחנו נחפור במודל הגאון, והנראה אם אפשר לקרוא לו גאון, או סתם עובד אלילים עם הרבה דמיון.

מור VS מילהאוס, אני שם 5 $ על מילהאוס

מסקנה זמנית:

לא יודע אם הוא גאון, אבל שפוי הוא בטח לא !  מצד שני גם אני.

ולסיום

פרודיה חמודה על המאבק של מור בסרט "השומרים"