חבל על הזמן- מסע בזמן חלק I


בחזרה לעתיד, שליחות קטלנית, מכונת הזמן ורבים אחרים, כולם סרטים שונים. חלקם  סרטי פעולה, חלקם קומדיות וחלקם סתם מוזרים, אבל כולם סובבים סביב נושא אחד מסע בזמן. אחד מהחלומות הגדולים של כל אדם הוא לנסוע לעבר לראות את תפארתו, או לברוח קדימה ולראות לאן האנושות עשוייה או עלולה להגיע. כל אחד חשב על האפשרויות הללו לפחות פעם אחת בחיים. וכמו כל תאווה ומאווה קולקטיבים, גם במקרה הזה, הדמיון הריץ את יוצרי הקולנוע לבדוק את האפשרויות השונות של נסיעה בזמן.

 

פקק ב1955, מרטי דיווח 30 שנה

פקק ב1955, מרטי דיווח 30 שנה

 

אך לפני שאפשר יהיה להתחיל לדבר על סרטי מסע בזמן  אנו צריכים לנסות להבין קודם כל מה זה זמן.

לצערי יש לי חדשות רעות. הזמן הוא לא באמת דבר בר קיימה, הזמן פשוט לא קיים בעולם האמיתי. זמן הוא מושג פילוסופי שמנסה להסביר איך משהו עובר ממצב א' למצב ב'.

אם אני זורק עצם לאוויר, בהתחלה הוא ביד שלי, לאחר מכן הוא מגיע לאוויר, ולבסוף הוא מגיע לרצפה. היה איזה שהוא שינוי בין שלושת הנקודות האלו. התרחשו מעברים. המעברים הללו הם מה שאנו מכנים זמן.

הזמן הוא מושג כל כך מעורפל ,בניגוד למה שהיינו רוצים להאמין, ולכן ישנן כמה גישות וכמה תשובות לשאלה כיצד נתפס זמן בעצם.

הדרך הפשוטה ביותר לאישה להגיע מA לB

ישנן שתי גישות מרכזיות לתפיסת זמן. התפיסה הראשונה היא של ניוטון שגורס שזמן הוא דבר אובייקטיבי. אם תסתכלו על מחוגי השעון תראו שעברה שניה ועוד שניה ועוד שניה. לכולנו היא עברה באותו קצב . זה זמן אבסולוטי ואובייקטיבי, אין לו שום משמעות למזג האוויר,לכמה קפה שתינו בבוקר או אם אנחנו התעוררנו אחרי 3 שעות שינה בלילה. לזמן האובייקטיבי הזה אין אפילו משמעות אם מישהו צופה בו או לא.

גישה זו גורסת שזמן זה קו ישר, ההווה לא באמת מתקיים אלא בחלקיק חלקיקה של השניה ובעצם כל הקיום שלנו נע לעבר העתיד במהירות קבועה. ואילו התודעה האנושית שלנו שטה לה מהעבר לעתיד עם עצירה של מיליאלפית השניה בהווה, ללא כל שליטה במהלך הרצף

הגישה השניה אומרת ההפך וגורסת שהזמן הוא דבר סובייקטיבי. הזמן הוא לא דבר מוחלט. אם הזמן בעצם לא קיים אזי קיימת רק התפיסה שלנו של הזמן. הזמן הוא הביטוי שלנו לדרך שאנו חווים את השינוים ולכן הוא סובייקטיבי לגמרי. מכירים את ההרגשה הזו שאחרי יום עבודה מזעזע אנו מרגישים שהיום הזה היה יום ארוך במיוחד? או אם זוגתך מטרטרת לך במשך 10 דקות על כך שאתה משאיר את קרש האסלה למעלה, אתה מרגיש שהיא נוזפת בך כבר שעה? אז היום באמת היה ארוך יותר מאחרים ו-10 הדקות הללו באמת היו כמעט שעה, כי הדרך שבה חווינו את הזמן הייתה ארוכה יותר.

השאלה היא איזו מבין הגישות היא הנכונה . האם הזמן הוא אובייקטיבי או סובייקטיבי אלינו? האמת, שאי אפשר לדעת אך סביר להניח שכמו תמיד האמת נמצאת איפה שהוא באמצע.

אולם דבר אחד בטוח, ושתי התיאוריות מסכימות עליו זמן הוא השינוי מא' לב'. איך שאנחנו חווים אותו. מה מניע אותו  ובאיזה מהירות זו כבר שאלה אחרת.

How Much Watch? Ten Watch!

ושאלה עוד יותר חשובה היא איך אנחנו שולטים בזה? איך מגיעים קדימה ואחורה בזמן?

אז לפני שנתחיל בקונספירציות, בתיאוריות, וחורים שונים בעלילות הסרטים, ניקח עוד  כמה דקות של מדע ונראה איזה הסברים מדעיים קיימים שיכולים לעזור לנו. אל דאגה , זה לא יהיה מדעי מידי או משעמם מידי (גם ככה אני לא ממש איש מדע, אז זה רק הבסיסי ביותר).

נסיעה בזמן, על פי המדע, היא דבר אפשרי. נסיעה קדימה בזמן היא ללא ספק אפשרית. היא מתרחשת כל הזמן, אנחנו כל הזמן נוסעים קדימה בזמן במהירות של שניה אחת.

אך על פי תורת היחסות של איינשטיין הזמן הוא יחסי, זאת אומרת ככל שאתה נע במהירות גבוהה יותר כך הזמן שסביבך נע לאט יותר, לא ניכנס יותר מידי לעומק הדברים, אבל קיימת הדוגמא הידועה של 2 התאומים. אחד מהם נישאר על כדור הארץ והשני עולה על חללית שעושה כמה סיבובים סביב כדור הארץ במהירות האור. כאשר התאום בחללית נוחת חזרה בשבילו עברו רק כמה שניות בעוד שלאחיו, שנשאר על כדור הארץ, עברו כמה חודשים . זאת למרות ששניהם חוו את הזמן בצורה זהה, אבל…. יחסית!!! זה לגבי נסיעה קדימה בזמן, שהיא מבחינה תיאורטית פשוטה יחסית.

הנסיעה אחורה בזמן היא קצת יותר בעייתית. כעיקרון יש שתי דרכים לעשות את זה על פי המדע המודרני. אחת מהן היא דרך חור תולעת. אם ניקח שוב את התאומים שלנו מהניסוי הקודם וניתן לאח שבכדור הארץ צד אחד של החור ולאח השני את הצד השני של חור התולעת, אחרי שהאח שטס במהירות האור יגיע למהירות האור הוא יוכל לחזור חזרה לזמן שממנו הוא יצא דרך חור התולעת. זאת ועוד, כל אחד יוכל לנוע בין שני צדדי החור כל עוד הוא פתוח.

דוקטור מה…. לעזאזל הוא רוצה בכתבה הזו???

הדרך האחרת היא הפשוטה יותר. אפשר פשוט לנסוע מהר יותר ממהירות האור, אבל ! וזה הקאצ' הידוע, אי אפשר על פי הפיזיקה הקלאסית לעשות את זה. ככל שהמהירות שלך גדלה, המסה שלך גדלה, והאנרגיה שאתה צריך להוציא גדלה עוד יותר. בעצם אתה מגיע למהירות האור, ושם המסה שלך כל כך גדולה ואתה צריך כל כך הרבה אנרגיה בשביל לזוז עד שאתה בעצם "קופא" .

אך למזלנו באו כמה מדענים ופיצחו  את האטום, פתחו אותו לרווחה, ומאז רק מנסים להבין מה לעזאזל יצא משם. חלקיקי האטום הם תיבת פנדורה החדשה.

אחד מהדברים שמצאו בתוך בליל החלקיקים היה חלקיק בשם טכיאון. חלקיק ממש מהיר. כמה מהיר? כלכך מהיר שהוא עובר את מהירות האור. זאת אומרת, הוא חלקיק שיכול לנוע אחורה וקדימה בזמן.

טוב עכשיו אחרי שכולנו נרדמנו מההקדמה הזו אפשר להתחיל את החלק המעניין של הכתבה.

אך נתחיל עם קצת נגיעה של הספרות בנושא מסע בזמן.

כולנו יודעים שספר המסע בזמן הראשון הוא "מכונת הזמן" של ה.ג. וואלס. מסתבר שזו טעות נפוצה.

ספר המסע בזמן הראשון בעזרת מכונה היה של הסופר הספרדי "אנריקה גספ'ר" שקדם לוואלס וכתב נובלה בשם
"
אל אנאקרונופטה" המספר על חבורה שנוסעת במכונת זמן בערך 10 שנים לפני "מכונת הזמן" של וולס, וזה היה ב– 1895.

בספר זה מספר ג'ספר על ממציא המכונה שלוקח קבוצה של אנשים הכוללת את עוזרו הנאמן, את אהובתו ועוד כמה נוסעים ארעיים אחרים למסע ברחבי העבר, בחיפוש אחר חיי הנצח. בדרך הם מגיעים לגרנדה ופוגשים את איזבל הראשונה, קיסר סין ואפילו את נח.

אבל גם לפני "גספ'ר" היו כמה ניצנים של סיפורי מסע בזמן.

כבר ב 1733 נכתב הספר "זכרונות מהמאה ה20" של הסופר האירי 'שמואל מדאן' על מלאך שחוזר לשנת 1728 עם שרשרת התכתבות מהמאה ה20 .

במשך השנים היו עוד כמה סיפורים כאלה, בעיקר כאלו שמעורבים בהם יצירי האלוהים,

אבל בסוף המאה ה19 התחיל להתפתח ז'אנר שלם של ספרות מסע בזמן. אחד מהסיפורים נכתב ב-1889 על ידי לא אחר מאשר מרק טווין," ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור " . טווין לא הרגיש שהוא צריך הסבר מדעי במיוחד לדרך החזרה של ינקי אל העבר. הוא החזיר אותו לשם בעזרת אגרוף.

בניגוד לכתיב בכותרת, ינקי אינו דובר אידיש

הספר מספר על מנהל מפעל בשם האנק מורגן  שמקבל אגרוף בפנים מאחד העובדים שלו. כאשר הוא מתעורר  הוא מוצא את עצמו בחצרו של המלך ארתור. האנק הופך יד ימינו של ארתור ובעזרת הידע המתקדם שלו בטכנולוגיה, הוא מקדם את החברה האנגלית הנבערת למצב של  חברה מודרנית בעלת מכונות דפוס וסדר חברתי דמוקרטי ממש כמו ארצות הברית של אותם הימים.

מסוף המאה ה19 ועד ימינו סיפורי מסע בזמן הפכו לענין שגור, ובשנים האחרונות היו כמה ספרים שאפילו שברו את חומת "המדע הבדיוני" שהיה בספרות המסע בזמן. בראשם עומד הרומן "אישתו של הנוסע בזמן" שהפך לרב מכר בגלל ,או למרות, היותו סיפור של מסע בזמן.

NO! I did it

בפעם הבא נתחיל באמת לדבר על החלק המעניין, על הסרטים!

מסקנה

אולי היה כדאי לקפוץ קדימה בזמן לחלק הבא של הכתבה?!


מודעות פרסומת