הגאון, הנחש ואלן מור חלק א'


הפעם, אני רוצה לבדוק בסדרת כתבות קצרה, שאלה שמטרידה אותי כבר כמה זמן, שאלה שרבים חושבים עליה ולא כולם יודעים לענות עליה, שאלה בסיסית ביותר, האם אלן מור הוא גאון?

קסים קסאם או מור מורון

(לבורים ביננו, אלן מור הוא אחד הקומיקסאים הגדולים של העשורים האחרונים, ונדטה וואצמן,ליגה של ג'נטלמנים מובחרים וכו…)

האם מור יכול להיחשב גאון? האם מור הביא לשינוי ממשי בתפיסה שלנו של עולם הקומיקס, או שמא הוא רק אומןמספר סיפורים מוצלח?

just say yes to the serpent

בסדרה תהיינה שתי כתבות. הראשונה תסקור את עבודתו ודרך היצירה של מור, ואילו את הכתבה השניה אני אבסס על המודל של ד"ר דיוויד גרייבס, ואבדוק אם על פי המודל הזה מור יכול להיחשב לגאון? (למי שמתלבט, אז כן, הוא גאון).

קצת רקע היסטורי על פועלו של עובד האלילים הידוע, אלן מור.

למי שלא יודע, אלן מור הוא קומיקסאי בריטי שהחל את עיסוקו בקומיקס ב-1979 (זו היתה שנה יפה לעולם). הניסיון הראשון שלו היה בסטריפ קומיקס בשם "רוסקו מוסקו" במזגין Sounds הבריטי. מור השתמש בשם העט 'קורט וייל' על שם המוזיקאי היהודיגרמני, שאיתו יש לו רומן מתמשך (הספינה השחורה בווצ'מן לדוגמא) . אולם במהרה הסיק מור כי היכולות הגרפיות שלו לא מספיקות כדי לתת ביטוי הולם לרעיונותיו ולכן החליט להתמקד בכתיבה.

וואלה צודק, אולי עדיף שלא יצייר

באותו זמן החל מור לתרום סיפורי קומיקס גם למגזין הקומיקס הפופולארי של בריטניה, 2000AD, הקומיקס שממנו צמחה הדמות של "ג'אדג דראד", ועיתון שכל קומיקסאי בריטי עבר דרכו. מור גם התחיל לכתוב לסטריפים שבועיים של ד"ר הו שיצאו במקביל לסדרה באותן שנים, וזו היתה הפעם הראשונה שדמויות מהקומיקס עברו לסדרה ולא להפך. בין הדמויות הללו נמנים סקיז והלו ג'ונס. לאחר התנסות בתחום הקומיקס והמדע בדיוני, החל מור לעבוד כעצמאי בשביל מגזין הWarrior , שם פרסם שתיים מיצירותיו המוצלחות ביותר: V For Vendetta וMarvelman (שהופיע בארה"ב כMiracleman בגלל בעיית זכויות יוצרים).

ברוכים הבאים לבית הבובות

במקביל, חברת הקומיקס האמריקאית,DC Comics ניסתה באותם ימים להפיח חיים חדשים באחת הדמויות הוותיקות שלה, שכוחה ירד: Swamp Thing . המכירות של הכותר ירדו לשפל והכותב הראשי מרטין פסקו שעמד בראש הכותר לא הצליח לשפר את המצב. חברת DC Comics אשר קראה את עבודותיו של מור בWarrior צירפה אותו לצוות הכותבים. צירוף מור לכותר התברר כהחלטה נכונה . מור סגר את כל קצוות הסיפור של קודמיו ובגיליון 21 המציא מחדש את הדמות. מור התמודד בכתיבתו עם נושאים פוליטיים רגישים שלא היו מקובלים בקומיקס המיינסטרימי הרגיל, כגון: פסולת גרעינית, זיהום, אפליה מינית ותקופות שחורות בהיסטוריה האמריקאנית. מור, באמצעות הסדרה, הביע ביקורת ומחאה על המצב של ארה"ב ודמותה לאורך ההיסטוריה. בכך ,כנראה, היה אחד החלוצים שהפך את קומיקס גיבורי העל לרלוונטי.


בשלהי שנות השמוניםDC COMICS החלה לבנות מחדש את היקום שלה לאחר מאורעות Crisis On Infinite Earths והגדירה מחדש את המשכיות היקום של DC, זה היה אחד מאירועי הקרוס אובר. שנה לאחר המשבר, בשנת 1986, באו לאוויר העולם שתי יצירות הקומיקס החשובות ביותר מבחינת DC COMICS בפרט ועולם הקומיקס בכלל. היו אלו Batman: The Dark Knight Returns של פרנק מילר וWatchman של מור.


שתי היצירות הגדירו מחדש את עולם גיבורי העל ונתנו לקומיקס מימד חדש של עומק ותפיסה אקטואלית. Watchman זכה בפרס הוגו ובפרס נבולה, שניהם פרסים שניתנים בדרך כלל לספרים, ואף ניכנס מאוחר יותר לרשימת 100 הספרים החשובים ביותר של המאה של מגזין טיים היוקרתי. בנוסף, בסוף שנות ה80 מור הרחיב את כתיבתו לשאר הסדרות בחברת DC Comics וכתב עלילות לסדרת באטמן ,ביניהן Batman: The Killing Joke שהיווה אחד הבסיסים לסרט האביר האפל.

בתחילת שנות ה90 החלה שיטה חדשה של דירוג קומיקס לפי תוכן, מה שהפך את Swamp Thing האלים המיני והמוטל במחלוקת של מור, לכותר למבוגרים. מור, שידוע כפקעת עצבים, ומי שחי על פי ספר החוקים של "האמן המיוסר והאינדיבידואליסט, שהולך בדרך של עצמו ומשתין על כולם" עזב את הכותר של Swamp Thing ואת DC COMICS .

חלק מאוסף הדיוקנות של הרבי מהביצה

עם שיחרורו מהחוזה עם DC Comics החל מור לעבוד בתעשיית הקומיקס העצמאית, שם האמין שיזכה ליותר חופש כתיבה. מור הצליח גם בתחום זה כאשר בולטת במיוחד הסדרה "ממעמקי הגהנום" שאותה עשה יחד עם הצייר אדי קמפבל . בסדרה זו הראה גרסה חדשנית סיפורית מדהימה וויזואלית של אחת הגרסאות לסיפור "ג'ק המרטש", אותו רוצח מיסתורי אשר הטיל אימה על אנגליה בתקופה הויקטוריאנית.

לבסוף מור חזר לעבוד עם חברת DC Comics לאחר שזו נתנה לו לנהל ליין משל עצמו בשם America's Best תחת הוצאת Wildstorm שנמצאת בבעלות החברה. למור היו הצלחות רבות בליין זה, ביניהן: League Of Extraordinary Gentlemen אשר יצרה צוות של גיבורי ספרות הרפתקאות ובידיון, ביניהם: אלן קווטר מיין ('מכרות המלך שלמה) , קפטן נימו (קפטן הצוללת נאוטילוס מהספר 20 אלף מיל מתחת למים של ז'ול וורן) הנרי ג'אקל (מד"ר ג'אקל ומר הייד) ועוד עשרות דמיות אחרות, אפילו המלך בבר (כן, הפיל) .

תמונת מחזור "ספריית בית אריאלה 1904"

בנוסף, לאחר הבום הגדול של סרטי הקומיקס שהתחיל בשנות ה2000 , גם חלק גדול מכתביו של מור מצאו את דרכם למסך הכסףחלקם הצליחו יותר חלקם פחותאבל כולם נחשבו לסרטים טובים. בינהם אפשר למצוא את: מעמקי הגיהנום, ונדטה, קונסטנטין, ואפילו גרסה קולנועית של Watchman . למרות הצלחת הסרטים, מור עצמו לא מוכן שיקשרו אותו עם הסרטים הללו, ואף ניהל מאבק משפטי על מנת שיורידו את שמו מרשימת הקרדיטים.

זה היה קצת רקע על אחד הגאונים האקצנטרים ביותר בתעשיית הקומיקס. בפעם הבאה אנחנו נחפור במודל הגאון, והנראה אם אפשר לקרוא לו גאון, או סתם עובד אלילים עם הרבה דמיון.

מור VS מילהאוס, אני שם 5 $ על מילהאוס

מסקנה זמנית:

לא יודע אם הוא גאון, אבל שפוי הוא בטח לא !  מצד שני גם אני.

ולסיום

פרודיה חמודה על המאבק של מור בסרט "השומרים"


מודעות פרסומת

הלסלי נילסן מת (מצחוק)


שבוע קשה עבר עלינו. היום היתה אמורה לצאת עוד כתבה על מסע בזמן, אבל היא תדחה לפעם הבאה.
השבוע עברנו כמה אירועים קשים, כמובן שלבנו ומחשבותינו עם פצועי והרוגי השריפה, אך לצערי הבלוג הזה לא מותאם להספדים על גיבורים אמיתיים, רק על גיבורי תרבות.


גם בגיזרה הזו היו השבוע שתי פגיעות רציניות שעליהן נדבר היום. מותם של השחקן המחונן (אם כי לפעמים מעיק) לסלי נילסן, והבמאי ארווין קרשנר, שביים את "מלחמת הכוכבים : האימפריה מכה שנית". שניהם נפטרו השבוע בהפרש של יום. נילסן מסיבוכים של דלקת ריאות וקרשנר מסרטן ריאות.

 

קירשנר טופס ראש עם יודה

מר קרשנר יסלח לי (ואני מקווה שגם אתם) אם תרשו לי להתמקד בלסלי "אל תקרא לי שירלי" נילסן.

 

 

נילסן התפרסם בשנים האחרונות בעיקר בזכות הקומדיות המטורפות שלו, בהן הוא לרוב  משחק את אותה דמות (אם כי בשמות אחרים). הקרירה שלו התפרסה על חצי מאה והיתה מגוונת בצורה בלתי רגילה.



הוא התחיל את הקריירה שלו דווקא בתקופת הזהב של הטלויזיה, בשנות ה50, תקופה שבה עדיין הכל צולם ושודר בצורה חיה מהאולפן. רק ב1950 הוא עשה מעל ל50 סדרות. לסלי החליט שהוא יהיה שחקן מצליח והוא אכן עבד קשה, קשה מאוד. ההזדמנות הראשונה שלו על מסך הכסף הגיעה רק ב– 1956 במחזמר "מלך הנוודים" שביים מייקל קורטיז (קזבלנקה) שהתבסס על האופרטה רודולף פרימל. התפקיד של נילסן היה קטן, אך  כאן המקום להוסיף גם שהוא היה בלתי נשכח. אבל הוא נשכח. נילסן היה שחקן יפה שניסה להצליח בעיר מלאה בשחקנים יפים שמנסים להצליח, אבל הוא לא מצא עדיין שום דבר שייחד אותו משחקנים יפים אחרים (הוא היה גבר מאוד נאה בצעירותו). ובכל זאת, הוא תפס את תשומת ליבו של אחד המפיקים הגדולים באותה תקופה, ניפאק, שהחליט לתת לו תפקיד ראשי בסרט מד"ב חדש. הסרט הוא עיבוד מד"ב לסערה של שייקספיר, ובמשך השנים הפך להיות סרט קאלט "הכוכב האסור" (Forbidden Planet) .

 

" הוא אמר משהו על הבלורית שלי?"

 

לאחר זה המשיך לשחק בסדרה של סרטים שונים, אף אחד מהם לא זכה להצלחה מיוחדת. ב57 הופיע בתפקיד ראשי בקומדיה רומנטית, אך התפקיד היה תפקיד דרמתי. למרות שנצנצו כמה סממני הומור ממנו, הוא מיד שב לשחק בסרטים רצינים יותר. אך לבסוף הוא התיאש מהקולנוע, וכשניגמר החוזה שלו בחברת MGM, שב נילסן לטלוויזיה ושיחק את התפקיד הראשי במיני סידרה של חברת דיסני "שועל הביצות" על תקופת מלחמת העצמאות של ארה"ב. התוכנית היתה להצלחה ונילסן המשיך להתגלגל מתפקיד טלויזיוני אחד לשני אך לא ממש נחקק בתודעה הציבורית. ב 1977 אפילו הופיע בסרט עטור הכוכבים "הרפתקאות פוסידון" – סרט אסונות ידוע על ספינת שעשועים המתהפכת על גבה.


 

אך הפריצה האמיתית שלו הגיעה רק ב1980,כמעט 30שנה מאז שהתחיל לרדוף אחרי החלום.

האחים הפרועים (יש שיגידו חולי הנפש) דייב וג'רי צוקר, החליטו שנמאס להם מכל סרטי האסונות והחליטו לעשות פרודיה פרועה ואנרכיסטית על הג'אנר. מה שיצא בסוף היה "טיסה נעימה" (!Airplane).

Airplane!

ותודה שטסתם פלונטר

האחים צ'וקר סיפרו שהם חיפשו בהתחלה קומיקאים שונים כדי ללהק לסרט, אך לא מצאו כאלו ,ומתוך החלטה, הם החליטו לקחת שחקנים רציניים ולתת להם את התפקידים הקומיים. אז חוץ מלסלי נילסן, זה גם היה התפקיד הקומי הראשון של פיטר גרייבס (משימה:בלתי אפשרית) וגם של לויד בריג'ס, שאחרי 30 שנה בתפקידים רציינים נפתחה לו הדרך לקרירה חדשה בתור קומיקאי (לרקוד עם טייסים, ג'ו נגד הוולקנו ועוד).

 

דמותו של נילסן היתה העוגן המרכזי בסיפור, אם כי לא התפקיד הראשי. זו הדמות שמעתה הולכת ללוות אותו בשאר הסרטים. הוא לרוב לא באמת קולט מה קורה סביבו וגם לא לגמרי מבין תמיד דברים בהקשרם הנכון. למשל, מה שיהפוך לאחד ממשפטי המחץ שלו היה כאשר אחד הנוסעים במטוס אמר לו "Surely you can't be serious?"  (אתה בטח לא רציני) ונענה על ידי נילסן בפנים חתומות "I am serious. And don't call me Shirley(אני רציני ואל תקרא לי שירלי) בגלל הדמיון הצלילי בין המילים רציני ושירלי. המשפט הזה אף נכנס לרישמת 100המשפטים הגדולים של הקולנוע (במקום 79). משחקי מילים כאלה יהפכו לסימן היכר בסרטים שלו.


הניגוד בין המשחק הרציני של נילסן למשפטים ולמצבים שהוא מוצא את עצמו בהם, יוצרים ניגודיות כזו שמעצימה את הקומדיה. את התהום הזו הבינו האחים צ'וקר וב82 הם יצרו במיוחד בשביל נילסן סדרת טלוויזיה "יחידת משטרה!” (!Police Squad).

הסדרה היתה כישלון וירדה אחרי 6פרקים בלבד (אך למרות זאת נילסן קיבל מועמדות לאמי על התפקיד הזה) והיא אף שודרה בישראל ברשת הכבלים. אחרי שנים החליטו האחים שהסדרה לא מיצתה את עצמה, אבל אף רשת  טלויזיה לא הסכימה לקבל סדרה כושלת, והאחים צ'וקר החליטו לעשות מה שהם עושים הכי טוב בלגן!
 אחרי שהם עשו בלגן הם גם החליטו לעשות סרט , את "האקדח מת מצחוק" (Naked Gun) או בשמו המלא באנגלית The Naked Gun: From the Files of Police Squad!. הסרט זכה מייד להצלחה מסחררת, גרף 72מיליון דולר (סכום לא פעוט לשנות ה80) וביקורות מהללות. הסרט זכה לעוד 2המשכונים "האקדח מת מצחוק 2וחצי" ו"האקדח מת מצחוק 33ושליש".

 

קוואבאנגה!!!!

נילסן אף אמר שהוא רוצה לעשות סרט רביעי, מה שלבסוף לצערנו לא יצא לפועל.

בין טיסה נעימה לאקדח מת מצחוק, נילסן ניסה לחזור ולגלם תפקידים רצינים, אבל לא ממש הצליח. הוא קיבל כמה תפקידים קטנים בסרטים שונים אך שוב, לא משהו שנחקק.

נילסן הבין את הרמז, והתחיל לשחק בכל קומדית סלפסטיק אפשרית, רובן היו טיפשיות, חלקן היו גאוניות וחלקן היו פשוט מעצבנות, כמעט כל סרטי החלל/המליונר/הנמלט/אונס הגופות (ומה לא) ….מת לצחוק.

 

מתקפת המשובטים

 

משחקן בינוני לקומיקאי גדול.

 

 

מסקנה :

אל תקראו לי שירלי, היא מסוכנת