בעקבות מלחמת הכוכבים: חלק II – אימת השוגון


לפני שבוע התחלנו בסדרת כתבות על מלחמת הכוכבים והמקורות שלה.
בינתיים היה לנו את יום חגה של המדינה, והיו לנו אירועים שונים ומשונים לאורך הדרך.
בכתבה הפעם נבדוק את הקשר בין מלחמת הכוכבים לבין המעצמה מוכת הקרינהיפן.

 

BIG IN JAPN

כמו שאמרתי בכתבה הקודמת, לוקאס, כמו כל סופר אחר בהיסטוריה, לא ממש המציא סיפור. הוא לקח עשרות דברים שהיו לו בדמיון וזרק לבלנדר עד שיצא שייק חלק ואחיד. אחד המרכיבים האלו היו חוויות ומידע שהוא קלט בזמן שהוא ביקר ביפן יחד עם הסרט הראשון שלו THX 1138 .

האיש עם מצלמת הקולנוע הדיגיטלית

אחד הדברים שהכי הרשימו אותו ובעצם כל אדם אחד (יפני או מערבי) הם כמובן אותם לוחמים עתיקים הסמוראים.
הסמוראים הם אותם לוחמים יפנים מימי הביניים שהיו מעין שוטרים ואוכפי חוק בממלכה, אחראים לשלום התושבים ולא פחות חשוב לשלום הממלכה. תקופת הסמוראים התפרסה על פני בערך 1000 שנה, בדומה לתקופה בה הג'דאי שמרו על השלום ברחבי הרפובליקה שלהם.

הלוחם הדגול אישמחרב

הג'דאי, בדומה לסמוראים, היו השומרים ואנשי החוק העליונים של הממלכה.
ביפן הפיאודלית נחשבו הסמוראים למעמד מאוד נכבד. פעמים רבות פנו אל הסמוראים אנשים על מנת שיעזרו להם לפתור סכסוכים כאלו ואחרים, בין אם היתה להם בעיה עם שכן שפלש לגינה שלהם או רכוש שנגנב או בעל שנרצח. גם הג'דאי בעולמו של לוקאס פעלו בדרכים דומות ועזרו לאנשים במצוקה.

מיקי מאוס נגד בלוטוס

אומנם הסמוראים היו ששים לפתור את הסכסוכים בדרכים יותר מיליטנטיות מאשר הג'דאי. אשר קודם ניסו את הדיפלומטיה ולפתור את הבעיה בדרכי נועם, אך גם הג'דאי, כאשר לא הייתה להם ברירה, לא היססו להשתמש בחרב. וכמו עמיתיהם הסמוראים, הם היו בעלי שליטה מופלאה בלהב ויכלו להילחם בכמה אויבים חמושים בו זמנית. וכשם שרבים לא יצאו בחיים ממפגש מלחמתי מול הג'דאי, כך גם לא רבים חזרו בחיים מסכסוכים מול הסמוראים.

אפילו בעניין החרבות ידוע שרק ג'דאי (או סית') יכולים לשאת את חרבות האור. גם ביפן הפאודלית, ב1587 שוגון בשם הדיאושי הוציא צו שעל פיו רק סמוראים יורשו ללכת עם  שילוב החרבות של חרב קצרה וחרב ארוכה, בכך הפך בין רגע אותו שילוב של חרבות לכרטיס ביקור

מכון אבי - תתחיל נמושה תצא פלדה

כאשר עמד מולך לוחם עם חרב ארוכה וחרב קצרה ידעת מייד שזהו סמוראי, כשם שאם עמד מולך מישהו עם חרב אור, כמו שאנקין הקטן כבר עלה על זה , הוא חייב להיות ג'דאי.

אבל זה לא מסתכם רק בחרבות. המראה החיצוני של הג'דאי דומה מאוד ללבוש הגלימות של הסמוראים שכבות הבדים הנופלים, המאפשרים תימרון תנועה, גלימה עם חגורה רחבה להחזיק את החרבות. בכלל, המראה הכללי הוא מאוד קרוב. רק שבאופן מפתיע אין אף ג'דאי עם עיניים מלוכסנות, אם לא מחשיבים את האוזנים המלוכסנות של יודה.

אופנת קסטרו 1314

אולם זה לא מסתכם רק במראה החיצוני, גם כל פילוסופיית הג'דאי בנויה על הפילוסופיה של הסמוראים.

yes sensei

הקוד הסמוראי הוא הקוד של הבושידו , כן כן, כולנו זוכרים את קרבות בושידו שהיו בערוץ 5 לפני עשור. זה לא ממש קשור.

לבושידו יש 7 עקרונות :יושרה, אומץ, נדיבות, הוקרה, יושר, כבוד, נאמנות. מאוד דומה לקודים של מה שאנחנו מכירים שמנחים את הג'דאי.

לוק ויודה

אחד ממשפטי המפתח של הפילוסופיה הסמוראית היה "היה אמיתי למחשבות של הרגע והמנע מכיליון" נשמע מוכר? ובכן, זה משפט מאוד דומה למה שאמר קווי גון (ליאם ניסן) במלחמת הכוכבים פרק I- אימת הפנטום " שמור על הריכוז שלך, על הכאן והעכשיו, היה מודע לרגע."

גם הדת המרכזית במלחמת הכוכבים היא הכוח. מי יתן והכוח יהיה איתנו, כן הכוח הזה. ה"כוח" היא אותה אנרגיה שנוצרת מכל היצורים החיים, שמקיפה אותנו, חודרת אלינו, מחזיקה את העולם ביחד. מי שמכיר קצת את הדת הסינית והיפנית, הכוונה היא כמובן למה שהסינים מכנים ה"CHI" והיפנים "KI" . הצ'י הוא הכוח המאפשר את החיים, הוא זה שבזכותו מתקיימים היצורים והצמחים והוא גורם להתרבות, להשתנות, לתנועה, לתזונה ולשינה (הרבה שינה).

"האמת שהחרב אור, זה רק כי אני מפחד מהחושך"

גם נפילת הסמוראים ונפילת הג'דאי דומה מאוד.

במערכת הפוליטית היפנית היו שתי ישויות שאיזנו האחת את השניה השוגון, שהיה שר המלחמה של יפן וברשותו עמדו כל הסמוראים והלוחמים של הקיסרות, ומנגד ישב הקיסר שהחזיק בכוח הפוליטי והדתי של המדינה. שני הצדדים הללו החזיקו אחד את השני תוך איזון, אם תרצו "מאזן אימה."
בשנת 1867 השוגון האחרון החזיר את החרב שלו ופרש מתפקידו כשר המלחמה של הקיסרות, וכך הפך הקיסר של יפן לשליט היחידי על האי ובעצם לקיסר כל יכול.
עשר שנים לאחר מכן ב1877 הקיסר אסר על סמוראים לשאת חרבות,וסמוראי ללא חרב הוא כמו אופה ללא מערוך, כמו קוסם ללא שרביט או כמו ביבי ללא ברק – בקיצור, אין לזה טעם, וכך נכחדו הסמוראים מהעולם. ולעומת מה שחושבים, לא! טום קרוז לא היה הסמוראי האחרון.


לסיכום

לוקס עשה מהלך חכם כאשר החליט להעתיק את מהלכי ההיסטוריה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה אבל יותר מזה, היא הגיונית. בהשתלשלות אירועים היסטורים יש הגיון נרטיבי סיפורי ברור. שום דבר לא נראה מופרך או לא הגיוני (אם כי גם בהגיון יש חוסר הגיון). אז פה זה קיסר, שם זה פירר ובמקום אחר זה שוגון. השם לא באמת משנה – מה שמשנה הוא שנפש האדם תמיד תשאף לכוח בכל מחיר, ואנשים תאבי כוח לא יבחלו בשום אמצעי על מנת להשיג אותו.

פינת השבוע לילד: במפגש פיסגת הדיקטטורים אבדה להיטלר סיכת צלב הקרס שלו, ילדים האם תוכלו למצוא אותה ? אנא צביעו באדום ושלחו לנו בדואר.

מסקנה.

הצ'י הוא הכוח שמכין לי תה.

בעקבות מלחמת הכוכבים- הייל הקיסר! (חלק ראשון)


בשבוע שעבר, חוץ מביקורת טלויזיה קטנה, לא קיבלתם כלום. לא ביקורות קולנוע, לא קומיקסשום דבר.
השבוע אני אפצה אתכם על כך שלדאבוני נבצר ממני לכתוב. השבוע נתחיל בסדרת כתבות ארוכה על אחד הנושאים החביבים עלי, שבאופן מפתיע לא קיבל כאן שום איזכור.


אבל לפני שנתחיל אני רוצה שתדמינו לכם בראש מנהיג כריזמטי, כזה שסוחף ומשלהב המונים. מנהיג שנבחר בצורה דמוקרטית, אבל הופך את הדמוקרטיה על פיה והופך לדיקטטור לוחמני. עכשיו יש סיכוי שדימיינתם אחד משני מנהיגים, או את היטלר או את הקיסר פלפטיין ממלחמת הכוכבים.

תמונה נדירה, פאלפטין והיטלר ברגע של ביחד

הדמיון המעוות

בסדרת הכתבות הזו אנחנו נחקור ונגלה מה בעצם המקורות ההיסטוריים והספרותיים של מלחמת הכוכבים. אולי כדאי להקדים ולאמר, שהמוח האנושי לא מסוגל לדמיין פרצוף שהוא לא ראה, או לחשוב על סיפור שהוא לא שמע. מה שהוא כן יכול לעשות זה לחבר, לעוות, להוציא, להכניס, ובעצם כל דבר חוץ מממש לדמיין משהו חדש לגמרי

 לכן כל מספר סיפור בעצם נשען על סיפור קודם.

מימין לשמאל, בני בגין, ביבי, ברק, פרס, פואד (בעיגולים מיסדי ראשון לציון)

וג'ורג' לוקאס, יוצר מלחמת הכוכבים, אינו שונה בנוף הזה. מה שלוקאס כן שאב מכל כך הרבה מקורות לסיפור כל כך פנטסטי, הוא שהמעקב והחיפוש אחרי המקורות הללו הוא תענוג רצוף בפני עצמו.

לוקס העיד על עצמו שבתור ילד היה מרותק למסך הקולנוע של שנות ה40, לסרטי ההרפקאות, לסדרות הקולנוע הזולות אך המבדרות, לגיבורים ונבלים ולדרך סיפור מאוד גרנדיוזית. כשהפך לנער, הוא גם התחיל לקרוא ספרי מד"ב כמו אסימוב ונשאב לעולמות אחרים שהיו בשבילו בריחה מהחיים המשעממים בעירה קטנה אי שם בקליפורניה. הסרטים שהוא ראה והספרים שהוא קרא לא נתנו מנוח למוחו ולאט אט צימחו שם שורשים שבעתיד ינבטו לסאגת מלחמת הכוכבים

לוקאס לא רק שאב מסיפורים אחרים, אלא גם מתרבויות אחרות, לא רק מסיפורים אלא גם במידה רבה מאד מספרי ההיסטוריה, ומה היא היסטוריה אחרי הכל אם לא סיפור האנשות כולה ?

שאף אחד לא יזוז או שאני זורק את פצצת הסירחון הזו

 

60 שניות על….

כמו שהזכרנו לוקס לא רק שאב מסרטים שראה כילד או ספרים שאליהם ברח בתור נער אלא גם מההיסטוריה עצמה, במיוחד מתקופת מלחמת העולם השנייה, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הויזואליות.

 

לשניה אחת אני מחליף כובע והופך למורה להיסטוריהתזכורת קלה בהיסטוריה. שנות ה30 בגרמניה, רפובליקת ווימר בשיאה, גרמניה יצאה לא מכבר ממלחמת העולם הראשונה. גרמניה יצאה מהמלחמה הזו מדממת, פצועה ובעיקר מושפלת. לאחר המלחמה בית הנבחרים הגרמני החדש, הרייכסטג, היה מקום מסואב, קיצוני, מפולג ומושחת מהיסוד. היה בלתי אפשרי להעביר כמעט חוק אחד כאשר מפלגות קומונסטיות יושבת צד בצד ליד מפלגות פשיסטיות שיושבות ליד מפלגות אנרכיסטיות שיושבות לצד מפלגות ניציות.  ובראש כל הבלגן דווקא עמד אדם שקול, שהיה פחות או יותר קונצנזוס בעם, הינדרבורג

 

אבו אל שפם

הינדרבורג היה אחראי על כמה מהנצחונות של גרמניה במלחמת העולם הראשונה (לא שהיו הרבה כאלו ) והיה אהוב מאוד בקרב העם. הוא שלט ברפובליקת ווימר בערך כעשור (שזה היה פחות או יותר כל שנות הקיום שלה).

ב1932 התמודד הינדרבורג פעם נוספת על נשיאות הרייכסטג, והפעם עמוד מולו מנהיג מפלגה חדש, מנהיג מפלגת הנציונלסוציליסטים או בקיצור נאצים.  היטלר שעמד בראש המפלגה ניצב מול הינדרבורג, הינדברג היה כלכך בטוח בנצחנו מול הגמד עם השפם הקטן, שהוא לא הפעיל שום מערכת בחירות פירסומית, שום שלטי חוצות, לא לחץ ידיים לתינוקות לא נישק זקנות, כלום! אבל היטלר לעומת זאת…. היטלר הכיר את המדיומים החדשים, את הקולנוע, הרדיו והגרפיקה. היטלר הפעיל מערכת בחירות אכזרית ויעילה ביותר. ולבסוף היידנברג הוכח כצודק, באמת הגמד הקטן עם השפם הפסיד. אולם היטלר אולי הפסיד במערכה על הנשיאות, אבל בדרך צבר הרבה מאוד כוח.

ועכשיו גם הספר "מלחמתי" של הסופר א.ד היטלר

הייל פאלפטין

ואם נעבור רגע לתמונת הראי שלנו בסרט: "מלחמת הכוכבים:פרק I- אימת הפנטום" . גם שם יש לנו סנאט מושחת ומסואב שבעצם משותק מרוב סירבול. אבל בראשו עומד מנהיג כאריזמתי ואהוב , וולארוןופלפאטין שצמח מתוך הסיאוב הזה, מצליח לערער את כיסאו של המנהיג הצודק.

ג'נרל זוד לאחר שפנה לפוליטיקה

אבל זו רק נקודת דמיון רופפת יותר.

או למשל, מישהו שם לב שבכל משרתי האימפריה, אין אפילו חייזר אחד? כולם אנושיים. ואם כבר היה חייזר כזה או אחר, הוא היה חד פעמי ורק לשימוש הקיסר למטרה מאוד ספציפית.

דוגמא יותר טובה היא הצבא הפרטי של היטלר. בתחילת הקריירה הפוליטית של היטלר, הוא שינה את מנגנוני המפלגה והקים את הזרוע הלוחמת של המפלגה, שלימים תהפוך לראש החץ של הצבא הגרמני. לפלוגה הזו הוא נתן את השם המפחיד "פלוגות הסער" הSTORM TROOPERS   שזה גם שם של אותם חיילים לבנים שהם הכוח המרכזי של הצבא של פאפלטין.

מתוך קולקציית הסתיו, הנחה מיוחדת לחברי חבר


היטלר לא הסתפק בזרוע לוחמת. מתוך הזרוע הלוחמת הוא בחר את המובחרים ביותר והפנה אותם לSS, שזה ראשי תיבות Schutzstaffel או בתרגום חופשייחידת המישמר. זוכרים למי עוד היה יחידת משמר בשם "יחידת המשמר"? נכון לפאלפטין.

גם את הויזואליות הוא שאב באופן ישיר. למשל המדים של קציני הSS והמדים של קציני האימפריה הם כמעט זהים לחלוטין.

ילדים, מצאו את ההבדלים, הקיפו בעיגול ושלחו את המסך אל המערכת

זה גם לא סוד שאת קרבות החלל שלו הוא ביסס על קרבות אוויר אמיתיים במלחמת העולם השניה. יש אפילו את הסיפור, שלקראת סוף הצילומים הוא עשה הקרנה מיוחדת לחברים, והיכן שהיו אמורים להיות קרבות החלל, הוא הכניס צילומים ישנים של קרבות אוויר ממלחמת העולם השניה.

אפשר גם להיכנס לטרילוגיה החדשה (פרקים 1-3) ולראות איך כל דמות היסטורית מיוצגת שם, אם זה היטלר המושווה לפלפטין או סטלין, שבהתחלה היה בין בריתו של היטלר ואז נזרק לכלבים ונבגד על ידי היטלר, שיכול בהחלט להתאים לקאונט דוקו (הם גם דומים), שגם הוא נבגד בסוף על ידי פלפטין אחרי שהם עשו יד אחת.

Stalin, I am your father

גם הויזואליה הכללית של הסרט מושפעת מהמראה שחקוק לנו בזיכרון הקולקטיביבתור החזון של הויזואליה הנאצית הייחודית. מעניין לראות שהוא בחר בעיקר בויזאליה הנאצית להדגיש את האמפריה, אבל גם כמה דימוים נאצים זלגו לכיון המורדים. בעיקר אפשר לראות בסצנת הסיום של "מלחמת הכוכבים : פרק IV – תקווה חדשה". טקס הסיום שמזכיר באופן כמעט זהה לאחת הסצנות המופרסמות בסרטה של לני ריפלשטיין, נצחון הרצון. סרט שהיה שופר התעמולה הנאצי הגדול ביותר, והציג את הישגי הנאצים באולימפיאדה שהמשטר הנאצי אירח

מצעד האיוולת

אין ספק שלמלחמת העולם השניה הייתה השפעה גדולה על מלחמת הכוכבים. לפי דעתי בעיקר, מכיוון שזו הייתה המלחמה האחרונה בה הטוב והרע היו ברורים. לא היתה כאן שאלה של מלחמה מוצדקת או לא, שאלה של מה היא האידאולוגיה הנכונה. היה כאן פשוט את בני האור מול בני החושך את העולם.

בשבוע הבא

להתראות בשבוע הבא עם שובו של הסמוראי, החלק השני בכתבה .

ואל תשכחו TVEYE מגיע!

 

ביקורת קולנוע, קומיקס, מלחמת הכוכבים, סרטים, ביקורות סרטים, ביקורת טלוויזיה, ביקורות קומיקס