לזכרו של השחקן הענק רובי וויליאמס שהלך הערב (12.8.14) לעולמו .

אני רוצה לפתוח בציטוט מעודכן מהשומרים (watchmen)

שמעתי פעם בדיחה :
איש אחד הלך לרופא, אמר לו שהוא בדיכאון,
שהחיים קשים ואכזריים.
הוא אומר שהוא מרגיש לבד בעולם מנוכר.
הרופא עונה לו "אהה זה טיפול מאוד פשוט. הליצן הנודע רובין וויליאמס מגיע להופעה בעיר. לך תראה אותו ותתעודד."
האיש פורץ בבכי
"אבל דוקטור, אבל אני הוא רובין וויליאמס"

בדיחה טובה, כולם צוחקים, סטאגדיש, מסך.

עשרת הגדולים 

רובין וויליאמס היה אחד הקומיקאים הגדולים של זמננו, אחד האנשים האנרגטיים על סף הפסיכוזה. את האישיות התזזתית שלו ורצף הבדיחות שירה לאוויר, במהירות של 12 בדיחות לדקה, הפכו אותו לאחד מהשחקנים האהובים ביותר בהוליווד. מה שהרבה שוכחים שחוץ מזה שהוא היה קומיקאי בחסד, הוא היה שחקן ענק. רבים מסרטיו הטובים ביותר, לא כללו אפילו בדיחה אחת, אלא דמעות רבות. בפוסט הזה שמורכב אך ורק מטעמי האישי, אני הולך למנות את עשרת הסרטים הגדולים ביותר של רובין וויליאמס. אם לכם יש דעה שונה, סדר אחר או סרטים אחרים, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות.

חיי
1951-2014
בליבנו
∞ – 1952

10. פופאי  (Popeye)

בתחילת שנות ה-80 , אחרי ההצלחה של הסרט סופרמן,  וגילו מחדש את היכולת לשאוב סיפורים מהקומיקס לקולנוע. המפיקים רצו לשאוב מן הקומיקס  עוד סרטים, אך עדין לא ידעו לבנות את הנוסחה: לא ידעו באיזה קומיקס לבחור ולא מה לעשות איתם. ב-1980 במאי הקולנוע המוערך רוברט אלטמן (יוצר מ.א.ש), עשה קומדיית קומיקס, על פי הדמות הותיקה והאהובה של פופאי המלח. את תפקיד פופאי גילם שחקן צעיר ומתחיל בשם רובין ווילאמס. הסרט נכשל בקופות. אבל הסרט בעצם פתח דלת לשחקן צעיר ומוכשר.

9. העולם על פי גארפ (The World According to Garp)

הסרט השני של רובין וויליאמס, והסרט הראשון שהוא משחק תפקיד ראשי בסרט דרמטי. גם כאן הסרט מבוסס על חומר קודם, במקרה הזה רב המכר הסוריאליסטי, של הסופר, ג. אירווינג. הפעם הסרט זכה לאהדת המבקרים, ששיבחו את משחקו של וויליאמס. עד הסרט הזה וויליאמס הציג על המסך בעיקר דמויות טיפשיות, כמו מורק מתוכנית הטלויזיה מורק ומינד. כאן לראשונה הציבור נחשף גם ליכולות הדרמטיות האדירות של וויליאמס.

8. אלדין (Aladdin )

אלדין סרט האנימציה של דיסני, סרט שלא רואים את ווילאמס לרגע, אבל אי אפשר לפספס אותו. דמותו של הג'יני ממלא המשאלות של אלדין, נתפר כחליפה מדויקת למימדיו של וויליאמס. הדמיון הפרוע, והתזזיות של וויליאמס הפיחה רוח חיים בדמות המצוויירת, כמו שאיש מעולם לא הפיח חיים בדמות מצויירת.

7. לחיות בתמונות (One Hour Photo)

אחד הסרטים הפחות ידועים של וויליאמס מתחילת שנות ה2000. שוב תפקיד דרמטי של וויליאמס. הפעם כ"סאי" הבחור המוזר מדוכן הפיתוח של התמונות (מי שזוכר לפי עידן התמונות הדיגיטליות). בסרט סאי, בחור ערירי מתאהב במשפחה, דרך התמונות שהוא מפתח להן באופן קבוע ואט, אט הופך להיות אובסיסיבי ומאד את הקו בין התמונות שהוא מפתח למציאות. תפקיד מצמרר עם פס קול מצמרר לא פחות.

6. גברת דאוטפייר (Mrs. Doubtfire)

אולי הקומדיה המוכרת והמוצלחת ביותר של רובין וויליאמס. בסרט מעט רפלקסיבי, רובין ווילאימס מגלם שחקן , קומיקאי וחקיין בתהליך גירושים קשה, מאשתו שאותה משחקת סאלי פילד. על מנת שהוא יוכל להמשיך לראות את ילדיו הוא מתחפש לגברת קשישה והופך תחת מעטה הדמות החדשה, להיות האומנת החדשה של ילדיו הוא. הסרט מבוסס בעיקר על סלפסטיק וטיימינג מדויק של וויליאמס.

5. ללכת שבי אחריו  (Dead Poets Society)

עוד אחת מהתפקידים הדרמטיים הגדולים של וויליאמס. אולי אחד מסרטי "המורים" הגדולים של כל הזמנים. מורה רענן וצעיר נזרק למערכת נוקשה ומשעבדת. בעזרת תלמידי הספרות שלו הוא מנסה לפתוח את ראשם לרעיונות חדשים לתחושות חדשות, לאהבות, לאבדות ולחיים עצמם. למרות שזה לא היה הדרמה הראשונה של ווילאימס, זה היה הפעם הראשונה שהוא שיחק דמות רגועה (יחסית, חיקויי שייקספיר בביצוע מרלון ברנדו וכו' הוזכרו שם בנגיעות) ובלי מניירות. המבקרים היללו את משחקו "המאופק" של וויליאמס, צד נוסף שהם לא ראו לפני כן.

4. פישר קינג (The Fisher King)

את פישר קינג, אפשר לסכם בהגדרה, פגישת פיסגה של משוגעים. רובין וויליאמס יחד עם הבמאי טרי גיליאם (12 הקופים, ברזיל) חוברים יחד עם ג'ף ברידג'ס לסרט שכולו הזיה, צחוק ודמעות. רכבת הרים על שדר רדיו (ברידג'ס) , שנופל מגדולתו אחרי שהוא גרם בדרך עקיפה להרג המוני ופוגש את אחד האנשים שהושפעו מהרצח הזה (וויליאמס).  סרט לא קל לעיכול, רווי בדימויים ובסמליות, כמו רוב סרטיו של גיליאם, וכמובן שגם הוא יצירת מופת.

3. התעוררות (Awakenings)

התעוררות היא אולי פיסגת היכולות הדרמטיות של וויליאמס ושל שחקן החיזוק שלו בסרט, רוברט דה נירו. בו וויליאמס מגלם בסרט שמבוסס על סיפור אמיתי, רופא אנטיפת, מיזנטרופ, שמגלה תרופה שעוזרת לעשרות אנשים להתעורר ממצב קטטוני של שנים. הסרט זכה לביקורות נלהבות על זוג השחקנים שהצליחו להביא למסך צד אחר מעצמם.

2. סיפורו של וויל האנטינג (Good Will Hunting )

סיפורו של וויל האנטינג, הוא שוב סרט דרמטי של וויליאמס. תסריט שכתבו שני חברים, מאט דיימונד ובן אפלק. ביים אחד מבמאי הקולנוע החשובים של זמננו, וינס ואן סאנט. שילוב של כלכך הרבה כישרון, לוקח סיפור פשוט על נער מחונן אך ללא אמצעים, שמתחיל תהליך פסיכולוגי, אצל פסיכולוג (וויליאמס) לא קונבציונלי שדוחף את דמותו של וויל לממש את הפוטנציאל הגלום בו.  שוב ווילימאס בתפקיד מאופק וקטן נותן את כל הדגשים הדרמטיים בשביל להעצים את הדמות ואת הסרט.

1. הוק (Hook)

כאן לבטח אתקל בהרבה התנגדות. הסרט אשר נחשב לכישלון, הן של וויליאמס והן של סטיבן שפילברג שביים אותו, בעיני עומד כאחד הסרטים המקסימים והיפים שאי פעם נוצרו. הסיפור ממשיך את באופן ישיר את סיפור של פיטר פן. פיטר פן שהחליט להתבגר ושכח מי הוא היה, צריך לחזור לארץ לעולם לא ולהיזכר איך לעוף, איך לקרוא כתרנגול ואיך להילחם. כל זאת על מנת להציל את ילדיו מידיו של הוק (דסטין הופמן). הסרט מצליח לתפוס בצורה מופלאה את הקסם של פיטר-פן וזה בעזרת הדבר הכי קרוב שהיה לנו לפיטר פן, רובין וויליאמס עצמו. האיש שלא רצה להתבגר, כי ידע כמה כואב וקשה זה.

לסיכום:

העולם איבד את אחד מהיהלומים הנוצצים והיקרים ביותר שהיו לו. יש אומרים שאלו עם החיוך הכי גדול הם האנשים הכי עצובים. אני רק יכול לקוות שהיכן שרובין וויליאמס הגיע אליו, מעלה חיוך על פניו כמו שהוא העלה לכולנו.

ביקור קצר: האקס מכה שנית –  אקס פקטור

לפני מספר שנים, כתבתי בבלוג זה על תוכנית הביכורים של הסדרה מעבר לאוקיינוס, על האקס פקטור שעלה על המסכים בארה"ב. לפיכך, רק נאה יהיה שאגיד כמה מילים על מה שקורה כאן אצלנו על מסכנו הדל.

הם שמים על כולנו X אחד גדול!

כמה דל? ובכן, אולי באמת כדאי שנתחיל בנקודה הזו, הפרסים. כשהאקס פקטור האמריקאי הפציע לעולם, הוא עשה זאת בכל הכוח ועם ההבטחה לפרס הגדול ביותר שנראה בטלוויזיה עד היום. לא פחות מ-5 מיליון דולר וחוזה הקלטות בחברה של סימון קוואל. פרס  עצום שלא נראה לפני זה על מסכי הטלוויזיה.
ואצלנו בפרובינציה? מה יקבל המנצח? דירה יוקרתית כמו שקיבלו במרוץ לדירה? אולי מיליון שקל (לא כולל מיסים) כמו שקיבלו באח הגדול והמרוץ למיליון ? או לכל הפחות לחיצת יד חמה וכריך ? טוב אז אולי קצת יותר מכריך, אבל לא הרבה יותר, חוזה הקלטות בלא אחר מאשר "ארומה מוזיקה הפקות" , אני מקווה שזה כולל גם  קפה חינם בכל סניפי ארומה. עדיין ההבדל בין שני הפרסים, הוא כמו ההופעה של  טום ג'ונס מול ריאנה.

"XXX צועד בראש!!!"

ומה בגזרת השופטים והמשתתפים? ובכן, כאן לדעתי האישית בלבד, אנחנו אחרים לגמרי, לטוב ולרע.  הפאנל הארץ ישראלי מרגיש, הרבה יותר אמיתי מאשר אחיו בארץ הנכר: עברי לידר, שניסה להיות הBAD GUY של הפאנל, אבל נראה שגם הוא לא מאמין לעצמו שהוא כזה. שירי מימון שעושה רעשים של דיווה, אבל אל דאגה זוהי הדיווה הארץ הישראלית המצויה, ציפור שכחיה באזורנו, כזו שרק חושבת שהיא צריכה לחשוב שהשמש זורחת מעכוזיה. רמי פורטיס, כנראה השופט הכנה ביותר שהיה בתחרות טלוויזיונית כזו אי פעם בהיסטוריה של הטלוויזיה (אני כאן רק כי יש לי משכנתא לשלם) ומשה פרץ, הנשמה הלאומית (מזל שיש לנו כזו).

כמובן שאי אפשר לשכוח את המנחה העילגת על האוזן אבל נוחה על העיניים (לפעמים), בר רפאלי. רפאלי ששוב מוכיחה שלא צריך כישרון משחק, שירה או אפילו דיבור רציף וברור בשביל להפוך לכוכב בארץ, מספיק גומות ושער בלונדיני. היא ללא ספק הייתה יכולה להיות החוליה החלשה של התוכנית, למזלה הגדולה היא מתמודדת בכבוד על המקום הזה עם הזמרים המתחרים.

את שמחה לראות אותי או שסתם יש לך …. מה זה בכלל!?

המתחרים, שהם ללא ספק הלב של העניין,  היו עם הרבה לב, אבל בלי הרבה גרון (או לפעמים יותר מידי). כן היו שם כמה רגעי טלוויזיה נהדרים, ילדות מתלהבות שנתקלות פעם ראשונה בחיים האמתיים,  כמו אותה נערה, שכל הסביבה אמרה לה כמה היא מוכשרת ויפה, ילדה שהתרגלה שכל מה שהיא רוצה היא מקבלת. עד שהיא הגיע לעולם האמיתי וקיבלה פעם ראשונה תגובות אובייקטיביות.

רגע טליוזיוני אחר, היה הנער האוטיסט. כן אותו נער שריגש את כולנו, אותו נער שהמפיקים ידעו בדיוק על איזה מיתרים לפרוט, אותו ילד שהגיע עם חולצה שהכריזה מראש שהוא יעבור לשלב הבא, חולצה שעליה היה כתוב "אני אוטיסט גאה". כן אי אפשר להתעלם מעשייה טלוויזיונית כזו שמנסה לגעת בכל נים של רגשות אפשרי, אפילו השיר שנבחר לו בקפידה, הנסיך הקטן, נועד בשביל לשבור את כולנו (כמו שהוא שבר את פורטיס). אבל בזמן השיר, מי שהסתכל טוב על העניים של אותו ילד, ראה את הבעיה האמיתית של אותו נער, שהוא פשוט לא מבין את השיר, הוא לא מבין כמה הוא נוגע וכמה הוא כואב. כן זה היה רגע טלוויזיוני נהדר, אבל לדעתי שפל בניצול מוגבלויות.

אבל רוב התמודדים היו פרודיה על מתמודדי תחרות שירה/ראלטי. ולא השאירו רושם גדול.

אך למרות הכל, בסה"כ התוכנית זרמה בצורה חיובית וכיפית. יהלומים נוצצים עוד לא מצאנו בתוכנית הראשונה, אבל היי לפחות נראה את פורטיס פעמים בשבוע.

אקס פקטור, כל שבת ורביעי ערוץ-2 שעה 21:00

לסיכום

פורטיס, לוקה בהפרעה נפשית הפוגעת ביכולת היומיומית לניהול מערכות יחסים בין אישיות עם המציאות.