סאות' פארק, סימפסונס, איש משפחה, אבא אמריקאי. מה משותף לכול הסדרות הללו?
עשיו ויעקוב |
כן, כולן אנימציה. אך יש דבר נוסף שמאפיין אותן ועוד סדרות אנימציה רבות שצמחו כאן בשני העשורים האחרונים: כולן סדרות שאינן מכוונות לקהל הצעיר. ילד שיראה את משפחת סימפסון אולי ייהנה, אבל רוב ההומור יעבור מעל ראשו. על סאות' פארק אני בכלל לא ממליץ לילדים מתחת לגיל 25 לראות (או בכלל). זה נכון, שאת המפץ של סדרות מצוירות, שאינן מכוונות לקהל הצעיר, הובילה בשנים האחרונות משפחת סימפסון (שכבר רצה מעל 23 שנים). אבל היא לא הייתה הסדרה הראשונה שעשתה זאת. אפילו לא קרוב. לפני כולם היו את הפלינטסטונס (משפחת קדמוני)
האמת היא שעוד בתקופת הראינוע, ואפילו בשנים הראשונות של הקולנוע, סרטי האנימציה לא היו מכוונים לילדים, כי אם לכל המשפחה. היו גם כאלו שהיו מיועדים למבוגרים בלבד, לא, הם לא היו פורנוגרפיים, או משהו גס חס וחלילה, אלא מלאי סטירה והומור, שרק אדם בוגר יכול ליהנות מהם. פילקס החתול, הוא דוגמה של המגה כוכב המצויר הראשון. הוא לא היה כוכב ילדים, אלא עמד בשורה אחת עם כל כוכבי הראינוע, מצ'פלין ועד באסטר קיטון.
מיאו חתולה ! |
כאשר נולדה הטלוויזיה, הילדים הושבו מולה, ללא צורך במבוגר שישב לידם להשגחה. כך האנימציה הלכה והתכוונה יותר ויותר לילדים, עד שבתחילת שנות ה-60 כל האנימציה שהוצגה בטלוויזיה כוונה אך ורק לילדים.
הסטודיו המוביל בתחום סדרות האנימציה באותה תקופה, היה הסטודיו של האנה ברברה, עם סדרות כמו האקלברי האונד, ויוגי הדב (שלא מזמן יצא כסרט באורך מלא).
יותר חכם מהדוב הממוצע ? נראה יותר דביל מהטרמיט המומצע |
המנהל של האנה ברברה, וויליאם האנה, לא הסתפק בצופים הצעירים ורצה שוב לכבוש את קהל המבוגרים. כמו כל מנהל מוצר טוב, הוא רצה להגדיל את מספר הלקוחות שלו. כמו מנהל מוצר טוב, הוא פשוט לקח מוצר קיים, שינה אותו קצת ומכר מחדש.
באותם שנים (בעצם רוב השנים), הז'אנר ששלט במסך הקטן היה ז'אנר קומדיית המצבים. בראשן, הרבה מעל לכל הקומדיות האחרות, התבלטה סדרה אחת, שלא האריכה ימים, אבל הייתה מופרעת, מצחיקה ושלוחת כל רסן, הייתה זו הסדרה The Honeymooners (בירח דבש). הסדרה סיפרה על זוג מבני הצווארון הכחול, החיים בברוקלין ומערכת היחסים שלהם עם זוג החברים שלהם, הגרים דלת ליד.
"ואוו, אז אתה אומר שהוא יתן לי שלוש משאלות?" |
סדרת אנימציה חדשה זו, תתנהל כמו שאר קומדיות המצבים שהיו נהוגות בשנות ה50- וה-60. פרקים בודדים, באורך של חצי שעה, שבם מתעורר מצב משפחתי כזה או אחר, שמגיע בסוף הפרק לסיום הומוריסטי. הסדרה נבנתה לפי כל הכללים, כולל ליווי של צחוק, המוקלט על פס קול, בסיום כל קטע הומוריסטי.
האמת שבהתחלה כמעט קיבלנו סדרה אחרת, משפחת רומני, או משהו כזה. בהתחלה חשבו למקמם את המשפחות ברומא העתיקה, אבל מהר מאוד הבינו שזה לא יעבוד והחליטו להעביר אותם ל…. תקופת המתיישבים הראשנים בארה"ב, ואולי בתור אינדיאנים. אפילו עלה רעיון למקם אותם בימינו, בחור נידח במרכז ארה"ב. אבל לבסוף הוחלט למקם את המשפחות בתקופת האבן, תקופה שבה אפשר להכניס חיות פרה–היסטריות ומצבים בלתי אפשריים אחרים.
הפרה היסטוריה של הפרה היסטוריה |
לאחר שנבחרו הזמן והמקום, היה צורך בסביבה ומצב נתון לסדרה. הוחלט כמובן על שתי משפחות שכנות, צווארון כחול, ללא ילדים (לפחות בהתחלה). הזוג המרכזי: פרד ווילמה. וילמה עקרת בית (כיאה לאישה בשנות ה50), ופרד הוא עובד מלגזה במחצבה, טוב לא מלגזה כמו בימינו, אלא ברונטוראוס שמתפקד כמלגזה. השכן שלו, שהוא גם החבר הכי טוב שלו, הוא בארני ראבל. גם בארני עובד במחצבה, אבל מעולם לא נאמר באיזה תפקיד. הוא נשוי לבטי, שבמקביל גם הפכה לחברה הטובה של ווילמה. בהמשך הסדרה נולדה לזוג הפלינטסטונים ילדה בשם פאבלס, וראבל מאמצים ילד בשם באם–באם.
תמונה משפחתית מהפיקניק בנתניה |
כבר בהתחלה, האנה ברברה, שכרו את הכותבים הטובים ביותר של הקומדיות החיות, כולל שני כותבים שעבדו על ההאנימונרס. הסדרה הייתה מיועדת מראש למבוגרים, ומכיוון שזה היה קהל היעד, בעונות הראשונות מי שהטיל את חסותו על התוכנית, הייתה חברת הסיגריות ווינסטון. בסיום כל תוכנית אפילו היו פרסומות, בכיכוב הדמויות המצוירות, מעשנות ומשבחות את טעמם המשובח של הטבק והסיגריות.
לאחר שלוש עונות, השתנה נותן החסות, לחסות של חברה ששיווקה מיץ טבעי. באותה עונה גם נוספו הילדים לזוגות. העונה הזו מסמלת את השינוי שחל בתוכנית. התוכנית משתנה מתוכנית למבוגרים לתוכנית שמכוונת יותר לכלל המשפחה.
עם התקדמות העונות, הסדרה הלכה והתכווננה יותר ויותר לכל המשפחה, ולאט לאט הפכה לתוכנית ילדים. בשנים האחרונות של הסדרה היא ירדה משידורי הפריים טיים ועברה לשבת בבוקר, המשבצת המסורתית של תוכניות האנימציה לילדים בארה"ב.
לסדרה היו כמה נקודות ציון חשובות בהיסטוריה של הטלוויזיה, חוץ מהעובדה שזו הייתה סדרת הטלוויזיה המצוירת הראשונה למבוגרים. בזכות העובדה שזו סדרה מצוירת, היה יותר קל להחליק בגרון של העם האמריקאי דברים שעד אז היו טאבו, כמו העובדה שפרד ווילמה ישנו ביחד במיטה אחת. עד אז בסדרות סיטקום, בני הזוג היו ישנים במיטות נפרדות. הסדרה הייתה גם סדרת האנימציה הארוכה ביותר בזמנה, עם שש עונות. שיא שנשבר רק בעונה השביעית של משפחת סימפסון.
צעד ימינה ושתיים דבה דו |
הסדרה הניבה סדרות–בת רבות (ספין–אופ), 11 במספר, סרטי טלוויזיה, ספיישלים ואפילו סרטים באורך מלא. אחד יצא ב1994- בכיכובו של ג'ון גודמן והאלי בארי, והשני שעלילתו התרחשה לפני אירועי הסדרה, והציג את הדרך שבה הארבעה הכירו, יצא בשנת 2000 ונקרא הפלינגסטון:ויוה לאס ואגס.
הסדרה הצליחה לשמור על עצמה בתודעה התרבותית הקולקטיבית שלנו כבר למעלה מיובל וכנראה תמשיך לעשות כך עוד 50 שנה לפחות.
אפילו לאחרונה, סת' מקפלרן יוצר איש משפחה ואבא אמריקאי הביע התעניינות בסדרה והוא רוצה להחיותה תחת שרביטו. כנראה שכבר ב2013 נוכל לצפות מחדש בפלינטסטונס, כמו שהיא הייתה אמורה להיות: מיועדת לקהל בוגר יותר.
מסקנה
יאבא דאבה דונט !