הפעם, אני רוצה לבדוק בסדרת כתבות קצרה, שאלה שמטרידה אותי כבר כמה זמן, שאלה שרבים חושבים עליה ולא כולם יודעים לענות עליה, שאלה בסיסית ביותר, האם אלן מור הוא גאון?

קסים קסאם או מור מורון

(לבורים ביננו, אלן מור הוא אחד הקומיקסאים הגדולים של העשורים האחרונים, ונדטה וואצמן,ליגה של ג'נטלמנים מובחרים וכו…)

האם מור יכול להיחשב גאון? האם מור הביא לשינוי ממשי בתפיסה שלנו של עולם הקומיקס, או שמא הוא רק אומן– מספר סיפורים מוצלח?

just say yes to the serpent

בסדרה תהיינה שתי כתבות. הראשונה תסקור את עבודתו ודרך היצירה של מור, ואילו את הכתבה השניה אני אבסס על המודל של ד"ר דיוויד גרייבס, ואבדוק אם על פי המודל הזה מור יכול להיחשב לגאון? (למי שמתלבט, אז כן, הוא גאון).

קצת רקע היסטורי על פועלו של עובד האלילים הידוע, אלן מור.

למי שלא יודע, אלן מור הוא קומיקסאי בריטי שהחל את עיסוקו בקומיקס ב-1979 (זו היתה שנה יפה לעולם). הניסיון הראשון שלו היה בסטריפ קומיקס בשם "רוסקו מוסקו" במזגין Sounds הבריטי. מור השתמש בשם העט 'קורט וייל' על שם המוזיקאי היהודי–גרמני, שאיתו יש לו רומן מתמשך (הספינה השחורה בווצ'מן לדוגמא) . אולם במהרה הסיק מור כי היכולות הגרפיות שלו לא מספיקות כדי לתת ביטוי הולם לרעיונותיו ולכן החליט להתמקד בכתיבה.

וואלה צודק, אולי עדיף שלא יצייר

באותו זמן החל מור לתרום סיפורי קומיקס גם למגזין הקומיקס הפופולארי של בריטניה, 2000AD, הקומיקס שממנו צמחה הדמות של "ג'אדג דראד", ועיתון שכל קומיקסאי בריטי עבר דרכו. מור גם התחיל לכתוב לסטריפים שבועיים של ד"ר הו שיצאו במקביל לסדרה באותן שנים, וזו היתה הפעם הראשונה שדמויות מהקומיקס עברו לסדרה ולא להפך. בין הדמויות הללו נמנים סקיז והלו ג'ונס. לאחר התנסות בתחום הקומיקס והמדע בדיוני, החל מור לעבוד כעצמאי בשביל מגזין הWarrior , שם פרסם שתיים מיצירותיו המוצלחות ביותר: V For Vendetta ו– Marvelman (שהופיע בארה"ב כ– Miracleman בגלל בעיית זכויות יוצרים).

ברוכים הבאים לבית הבובות

במקביל, חברת הקומיקס האמריקאית,DC Comics ניסתה באותם ימים להפיח חיים חדשים באחת הדמויות הוותיקות שלה, שכוחה ירד: Swamp Thing . המכירות של הכותר ירדו לשפל והכותב הראשי מרטין פסקו שעמד בראש הכותר לא הצליח לשפר את המצב. חברת DC Comics אשר קראה את עבודותיו של מור בWarrior צירפה אותו לצוות הכותבים. צירוף מור לכותר התברר כהחלטה נכונה . מור סגר את כל קצוות הסיפור של קודמיו ובגיליון 21 המציא מחדש את הדמות. מור התמודד בכתיבתו עם נושאים פוליטיים רגישים שלא היו מקובלים בקומיקס המיינסטרימי הרגיל, כגון: פסולת גרעינית, זיהום, אפליה מינית ותקופות שחורות בהיסטוריה האמריקאנית. מור, באמצעות הסדרה, הביע ביקורת ומחאה על המצב של ארה"ב ודמותה לאורך ההיסטוריה. בכך ,כנראה, היה אחד החלוצים שהפך את קומיקס גיבורי העל לרלוונטי.

בשלהי שנות השמוניםDC COMICS החלה לבנות מחדש את היקום שלה לאחר מאורעות Crisis On Infinite Earths והגדירה מחדש את המשכיות היקום של DC, זה היה אחד מאירועי הקרוס אובר. שנה לאחר המשבר, בשנת 1986, באו לאוויר העולם שתי יצירות הקומיקס החשובות ביותר מבחינת DC COMICS בפרט ועולם הקומיקס בכלל. היו אלו Batman: The Dark Knight Returns של פרנק מילר וWatchman של מור.

שתי היצירות הגדירו מחדש את עולם גיבורי העל ונתנו לקומיקס מימד חדש של עומק ותפיסה אקטואלית. Watchman זכה בפרס הוגו ובפרס נבולה, שניהם פרסים שניתנים בדרך כלל לספרים, ואף ניכנס מאוחר יותר לרשימת 100 הספרים החשובים ביותר של המאה של מגזין טיים היוקרתי. בנוסף, בסוף שנות ה80 מור הרחיב את כתיבתו לשאר הסדרות בחברת DC Comics וכתב עלילות לסדרת באטמן ,ביניהן Batman: The Killing Joke שהיווה אחד הבסיסים לסרט האביר האפל.

בתחילת שנות ה90 החלה שיטה חדשה של דירוג קומיקס לפי תוכן, מה שהפך את Swamp Thing האלים המיני והמוטל במחלוקת של מור, לכותר למבוגרים. מור, שידוע כפקעת עצבים, ומי שחי על פי ספר החוקים של "האמן המיוסר והאינדיבידואליסט, שהולך בדרך של עצמו ומשתין על כולם" עזב את הכותר של Swamp Thing ואת DC COMICS .

חלק מאוסף הדיוקנות של הרבי מהביצה

עם שיחרורו מהחוזה עם DC Comics החל מור לעבוד בתעשיית הקומיקס העצמאית, שם האמין שיזכה ליותר חופש כתיבה. מור הצליח גם בתחום זה כאשר בולטת במיוחד הסדרה "ממעמקי הגהנום" שאותה עשה יחד עם הצייר אדי קמפבל . בסדרה זו הראה גרסה חדשנית סיפורית מדהימה וויזואלית של אחת הגרסאות לסיפור "ג'ק המרטש", אותו רוצח מיסתורי אשר הטיל אימה על אנגליה בתקופה הויקטוריאנית.

לבסוף מור חזר לעבוד עם חברת DC Comics לאחר שזו נתנה לו לנהל ליין משל עצמו בשם America's Best תחת הוצאת Wildstorm שנמצאת בבעלות החברה. למור היו הצלחות רבות בליין זה, ביניהן: League Of Extraordinary Gentlemen אשר יצרה צוות של גיבורי ספרות הרפתקאות ובידיון, ביניהם: אלן קווטר מיין ('מכרות המלך שלמה) , קפטן נימו (קפטן הצוללת נאוטילוס מהספר 20 אלף מיל מתחת למים של ז'ול וורן) הנרי ג'אקל (מד"ר ג'אקל ומר הייד) ועוד עשרות דמיות אחרות, אפילו המלך בבר (כן, הפיל) .

תמונת מחזור "ספריית בית אריאלה 1904"

בנוסף, לאחר הבום הגדול של סרטי הקומיקס שהתחיל בשנות ה2000 , גם חלק גדול מכתביו של מור מצאו את דרכם למסך הכסף– חלקם הצליחו יותר חלקם פחות– אבל כולם נחשבו לסרטים טובים. בינהם אפשר למצוא את: מעמקי הגיהנום, ונדטה, קונסטנטין, ואפילו גרסה קולנועית של Watchman . למרות הצלחת הסרטים, מור עצמו לא מוכן שיקשרו אותו עם הסרטים הללו, ואף ניהל מאבק משפטי על מנת שיורידו את שמו מרשימת הקרדיטים.

זה היה קצת רקע על אחד הגאונים האקצנטרים ביותר בתעשיית הקומיקס. בפעם הבאה אנחנו נחפור במודל הגאון, והנראה אם אפשר לקרוא לו גאון, או סתם עובד אלילים עם הרבה דמיון.

מור VS מילהאוס, אני שם 5 $ על מילהאוס

מסקנה זמנית:

לא יודע אם הוא גאון, אבל שפוי הוא בטח לא !  מצד שני גם אני.

ולסיום

פרודיה חמודה על המאבק של מור בסרט "השומרים"

מי אכל את המילקי האחרון?!?!?!?!?!?

הדמות האחרונה (לעת עתה), בה נעסוק בסקירת הרוע תהייה דמותו של ה"גיבור" באטמן. להזכירכם, בשני הפרקים הקודמים עסקנו בדמותם של  לות'ר ושל מגניטו.

מה יש להגיד על באטמן? לדעתי, ברוס ווין סיכם זאת הכי טוב: "אדם בוגר שרץ בתחפושת של עטלף, ללא ספק יש לו בעיות נפשיות קשות"

אבל אם בכל זאת ניכנס טיפה לעומק, המטרה של באטמן היא להחדיר פחד לפושעים,  ולגרום להם לסבול. באטמן בניגוד לסופרמן, הוא גם אלים. הוא לא יהסס לשבור אצבעות, להעיף אנשים דרך חלונות, לשבור רגליים –  רק בשביל לקבל את המידע שהוא רוצה.

כזכור,הגדרנו בתחילת סדרת הכתבות, שרוע הוא מצב שכאשר לאדם יש רצון, מחשבה  ואף מבצע דבר מה שגורם לסבל או למוות לאדם אחר, הוא נחשב  אדם רע. כמובן שקל להגיד שהמטרה מקדשת את האמצעים ושקצת טלטולים של פושעים על מנת לעצור פצצה מתקתקת, היא פעולה סבירה. אני מסכים עם זה, אבל לא כל שוד יהלומים הוא פצצה מתקתקת. ובכלל ניראה שברוס פשוט נהנה מזה יותר מידי.

ואני אפילו לא ניכנס לעניין שמשום מה הוא אוהב להסתובב עם ילדים קטנים באחוזה שלו.

לא קריפי בכלל!!!

בואו נבחן מי בעצם הם האויבים הנוראים של אותו באטמן.

לדוגמא:

דר' ויקטור פריז, או בקיצור ד"ר פריז, הוא אחד מהאויבים הגדולים של באטמן. לד"ר פריז יש סיפור טראגי בפני עצמו. דר' פריז היה מדען מוביל בתחום הקירו-סטטיס (הרדמה מלאכותית לטווח ארוך), כאשר גילה שאשתו האהובה, נורה, חולה במחלה סופנית. מתוך אהבתו הגדולה הוא החליט להשתמש  במעבדה של החברה שבה הוא עבד על מנת להכניס אותה למצב תרדמת עד שיוכלו למצוא תרופה למחלתה הקשה .

אבל כדרכם של קפיטליסטים (חסרי לב), בעלי החברה, ששמעו על כך, ניסו לנתק את נורה מהמכשירים בכדי לחסוך כסף וחלל מבוזבז. במאבק של בעל המעבדה עם פריז הוא זרק את פריז על שולחן המעבדה העמוס בכימיקלים והשאיר אותו למות מתבוסס בשלולית חומרים כימיקלים מסוכנים. אך פריז לא מת. חום גופו צנח אל מתחת ל-0 מעלות. כעת על מנת לחיות, ד"ר פריז צריך לשמור על חום גופו או יותר נכון על קור גופו מתחת ל-0.

בכל המהומה שהתחוללה שם, באטמן הגיע לעזור. לא, לא לפריז, אלא לבעל המעבדה.

בואו נזכור שברוס ווין הוא מעשירי גות'ם ובעל אחד מהתאגידים הגדולים ביותר בארה"ב. באטמן פנה וניסה לעצור את פריז, אבל על מה ? על כך שכל מבוקשו היה להציל את אשתו האהובה? באטמן שמגיע מכסף ומבין את ערכו, יעמוד כמו כל בעל הון, לצידם של בעלי ההון האחרים. גם על חשבון רגש של חמלה אנושיות. שותפות עסקית עתידית עם בעלי הממון, או בכלל, יציבות כלכלית של השוק, חשובה לכל בעלי הון, ולכן חשובה לבאטמן.

ברוס ווין לפני הכול, הוא איש עסקים ורק אחרי זה הוא לוחם פשע. יש לזכור שאין לבאטמן כוחות על. כל היכולות של באטמן מגיעות מהכסף שלו. אם יבוא היום ובו באר הכסף תתייבש, גם לחימתו בפשע תיפסק. ברוס צריך לשמור על איזון של לחימה בפשע אך כזו שלא תגרום לו להפסדים פיננסים מידיים או עתידיים.

איפה רובין שצריך אותו?

אם כבר מדברים על קפיטליזם, שמתם פעם לב לניגוד שבין באטמן הקפיטליסט לבין פויזן איווי האקולוגית? פויזן אייוי היא שוחרת סביבה ידועה, שנלחמת למען איכות הסביבה ושמירת הצמחים. ללא ספק פושעת כנגד האנושות!
בואו נראה, יש כאן אישה שרוצה להציל צמחיה ולתת לצמחיה מרחב צמיחה, צמחיה בריאה, כזו שמנקה את האוויר, ריאות ירוקות וכו….
האויב המרכזי שלה הוא  קפיטליסט שרוצה לקנות שטחים כדי לבנות עליהם מפעלים מזהמים, להפוך אותם למרכזי מסחר עם חניונים ענקיים ובעיקר להרוויח מהאדמות הללו כסף.
פויזן רוצה להציל את העולם. הבעיה שזה לא העולם שברוס ווין רוצה שהיא תציל. ברוס ווין מבין את המשוואה: שטחי גידול של צמחיה פראית שווה פחות אזורים למסחר ולתעשייה.
חוץ מזה מי נראה יותר בעיתי, אישה שמדברת עם צמחים, או גבר שמדבר עם עטלפים?

ללא מילים!

כדאי לשים לב לבעיה המגדרית של באטמן: גם פויזן אווי וגם אשת החתול  והארלי קווין, הן מהאויבות הגדולות של באטמן. באטמן שהוא הסטריאוטיפ של הגבר הפטריארכאלי: לבן, בוגר בעל הון שיודע לפתור את בעיותיו עם אגרוף, גם כאשר הוא מכוון לאישה. לא במקרה יש לבאטמן יותר נשים שעומדות מולו מאשר לצידו.

עכשיו הגענו לגוללת הכותרת, לנבל הכי גדול שאי פעם יצא מדפי הקומיקס. אחת מהדמויות השטניות ביותר. הגו'קר.

האמת שאין הרבה מה להגיד עליו. הג'וקר הוא סוציופאט מטורף ורצחני. זוהי דמות שאין לה רובד נוסף ואף אחד לא רואה בה גיבור. לפעמים יש כאלה שהם באמת פשוט חיות טרף, רצחניים וחולי רוח.  הג'וקר על פי הקומיקס "The Joker: Devil's Advocate" רצח מעל 2,000 אנשים, כולל ילדים, ונשים, נבלים אחרים וגם את אנשיו שלו. במילה אחת רוצח סוציופאט.

באופן מפתיע זה גם בערך המספר שהפאנישר רצח, רק שהוא נחשב לגיבור, מעניין…

לסיכום

אם יש משהו יותר גרוע מנבל, זה נבל שלא יודע שהוא כזה. כל אותם גיבורי-על, אני לא טוען שהם נבלים. אבל יש משהו מחשיד בעובדה שהם בטוחים כל-כך בצדקתם, בצורה כמעט פאנאטית דתית. הם לרוב לא מפקפקים במניעים שלהם, במעשים שלהם, או בצדקת דרכם, ואם כן, אז  מהר מאוד הם מוצאים צידוקים לעצמם ולסביבה. מהצד השני הרבה מאוד מאותם "נבלים" כן מתחבטים בשאלות האלה. ולראיה: הרבה מאוד נבלים, בתנאים מסוימים, עוברים את מה שאנחנו הגדרנו כ"קווים":  עוברים לצד השני והופכים לגיבורים. ראינו את זה לא פעם עם אשת החתול, שהפכה לגיבורה; ונום יותר מפעם אחת עזר לזולת ואפילו לספיידר-מן באויבים מסוימים, המוטנטים "הרעים" כל הזמן מזגזגים בין הצדדים. ועוד ועוד ….

החבר'ה בדרך להופעה של קובי פרץ

מסקנה סופית.

מה שחשוב לזכור, זה שכולנו בני-אדם (חוץ מסופרמן). יש לנו מגרעות ויש לנו יתרונות, אנחנו עושים דברים טובים וגם רעים. אבל לכל סיפור יש כמה צדדים. אל תתפתו להאמין שמה שמספרים לנו זה כל הסיפור.