מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…


המבזק השבועי, מפי העולם המופלא של התרבות.

קולנוע

הפרויקט החדש של שפילברג קיבל כמה שינויים. הסרט,  תופעות לוואי, מספר על התמודדות של אישה צעירה המכורה לכדורים, עם החיים רגע לפני שבעלה יוצא מהכלא. בתפקיד הראשי נועדה לשחק השחקנית, כוכבת הסדרה "אחת שיודעת", בלייק לייבלי. אך ברגע האחרון שפילברג החליט להחליף אותה בשחקנית העולה, הנערה עם קעקוע הדרקון, רוני מארה. בתפקידי המשנה ישחקו קתרין זיטה ג'ונס וג'וד לאו.

"אני מסוממת?? למה שמישהו יחשוב את זה עלי!?"

אקסמן: ההמשך של ההתחלה… (זה נכון? המשך להתחלה? בכל אופן) הסרט מהקיץ הקודם, אקסמן: ההתחלה, מקבל סרט המשך. לא זאת בלבד, אלא ששרותיו של במאי קיק-אס ומי שביים גם את הסרט הקודם, מתיו וואן, נשכרו שוב. עקב הביצועים הפושרים של הסרט הקודם בקופות, היה חשש שלא יצא סרט המשך, אך לשמחתנו התבדנו.

אקסמן:ההתחלה

אקסמן: ההמשך של ההתחלה... זה נכון? המשך להתחלה, זה לא נשמע טוב

מונטי פייטון מתאחדים!! טוב בערך. קודם כל לא כולם שרדו עד היום, דבר שני זה לא יהיה בסרט חי אלא בסרט אנימציה בו הם יתרמו את קולם. בסרט "כל דבר" , החבורה תדובב חבורת חוצונים, אשר יעניקו לבן אנוש את הכוח לעשות כל דבר שרק יחפוץ, ויראו כיצד הוא מסבך את העניינים.  בקולות נוכל לשמוע כמעט את כל החבורה – ג'ון קליז, מייקל פיילין, טרי ג'ונס ואפילו טרי גיליאם. חוץ מהחבורה הזו גם רובין וויליאמס יתרום את קולו לסרט. הפייטון האחרון שעוד נשאר לצרף זה אריק איידל שעדיין לא קושר לפרוייקט.

מתוך : בריאן מאסטר-שף

עולים השבוע

השבוע עולים שני סרטים מעניינים, כל אחד שונה מהשני ב180 מעלות.

הראשון הוא סרט מד"ב עצמאי, בתקציב זעום, שהופך במהרה לאחד הדברים הכי מדוברים ברשת ובכלל. הסרט כרוניקה בזמן אמת, מספר על חברות נערי שוליים שמוצאים את עצמם עם כוחות על אנושיים, בעולם אנושי. מסקרן ביותר

הסרט השני הוא הפקת ענק על סיפור גדול/קטן, אשת הברזל, מרגרט טאצ'ר. הסרט עם הענקית מריל סטריפ, מספר על עלייתה ונפילתה של האישה היחידה שהגיעה לעמוד בראש האי בריטי.

טלוויזיה

אוהבים את המשרד? אוהבים את דוויט? אז עכשיו יהיה לכם מנה כפולה. דמותו דל דוויט הולכת לקבל סידרת ספינאופ משל עצמה. הסדרה תעקוב רק אחרי דוויט (עם הופעות אורח של החברים מהמשרד מידי פעם), ועל הניסיון שלו בחקלאות. בעונה הקרובה של המשרד, אחד הפרקים יהיה הפיילוט לסדרה החדשה. אם הפיילוט יעבוד תתחיל במיידי ההפקה על הסדרה החדשה.

"לחרוש או לחרוש, זו השאלה"

בן סטילר חוזר לטלוויזיה. בן סטילר חתם עם חברת הכבלים  HBO על חוזה בו הוא יפיק וישחק בסדרה קומית חדשה. את הסדרה יכתוב הסופר המוכשר, ג'ונתן ספרן פויר הסופר של רבי המכר הכל מואר (שהפך גם לסרט) וקרוב להפליא ורועש להחריד.

ואם בשבוע שעבר היה לנו את הכלבים של ווידר לקראת הסופר בול, אז השבוע יש פרסומת סופר בול חדשה המושתתת על סרט קאלט אחר. שנים אחרי, מתיו ברודוויק עדיין שם ברז למורה (או מפיק)

מודעות פרסומת

טבעת אחת למשול בכולן: מחזור הטבעת חלק I


טבעת אחת למשול בכולן

טבעת אחת למצאן

טבעת אחת להשיב את כולן ובאפל לכבלן

                                                       (ג.ר.ר. טולקין)

and its burn burn the ring of fire.....

בשחר ההיסטוריה, עוד לפני שהמיתוס של טבעת הכוח של סארון הבשיל, עוד לפני שהטרילוגיה של שר הטבעות,  היו ליחושים על טבעת כוח אחרת, על טרילוגיה שלמה שסובבת סביב טבעת הכוח וקללתה.
לפני הטבעת של שר האופל היתה הטבעת של הגמד, לפני הטבעת של סארון היתה הטבעת של אלבריך. לפני הטבעת של טולקין הייתה הטבעת של ואגנר.

"הטבעת נפלה... הטבעת מפלה"

חישול הטבעת

 

בסדרת הכתבות הזו אנחנו נתור ונכיר את הטבעת האחת. לא, לא הטבעת של טולקין, אלא זו של ואגנר. ואגנר הלחין אפוס אופראי בארבעה חלקים, הנחשב עד היום לאחת מהיצירות המונומנטליות בעולם התרבות, מחזור הטבעת. בשביל לשמוע את כל היצירה מתחילתה ועד סופה צריך בממוצע בין15 ל16 שעות  האזנה.
הכתיבה של היצירה המלאה גם היא התפרשה על לא פחות מעשרים ושש שנים של כתיבה והלחנה, מ1848 עד 1974.

הזורעים ברינה

המחזור האופראי של הטבעת, בנוי כמו דרמה יוונית, מחזה מקדים (לרוב סאטירה) ואז טרילוגיה של מחזות טרגיים. גם כאן יש את האופרה המקדימה, זהב הנהר ( Das Rheingold) ואחריו הטרילוגיה שמורכבת  מהוולקירות (Die Walküre),  זיגפריד (Siegfried ) ומקנחים עם דמדומי האלים (Götterdämmerung ).

את העלילה שאב ואגנר מכמה מקורות – הראשוני (אבל לא העיקרי) היה שירת הניבולנגים, שיר מימי הביניים המספר על גיבור בשם זיגפריד שנלחם בדרקונים ומפלצות שונות. אבל גם מהעדה הנורווגית, שזהו המיתולוגיה הנורדית על כל פנתאון האלים שלה.

"פעם הבאה, K700, כי הקטן גדול יהיה"

מהמקורות האלו ועוד, כמה מקורות שמקורם בימי הביינים, רקח ווגנר את העלילה. גם כאן, אצל ווגנר, כמו בכל אפוס הרואי,  מדובר על מלחמות בין אלים לאנשים, בין גיבורים לענקים, בין גמדים לבנות ים. וכולם רוצים דבר אחד…. אהבה, טוב אולי לא רק אהבה. אהבה ואת טבעת הקסם, שבעזרתה אפשר לשלוט בעולם.

קום קשת ענן

מעשה בטבעת  1/4

כאשר אתם חושבים על אופרה טראגית, רובכם חושב על סיפור משעמם עם מישהי שמנה שהולכת למות ומישהו שמן יותר שחולה בשחפת.

"אויי לי, מר לי, נגמרה לי עוגתי! אוי לטרגדיה אוי לאנשות!

אבל הסיפור של הטבעת לא היה מבייש אף הפקה הוליוודית מפוארת. אלים נקמנים, תככים, תכסיסים, עסקאות אפלות, ומאניפולציות גנטיות,
גמדים, דרקונים– והכי חשוב, גיבור תכול עיניים שמשיג חרב קסומה ובסוף מנצח את כולם, כולל את עצמו.

בכתבות השונות, בסדרה, שיצוצו מידי פעם, אני אתן לכם טעימה קלה מהסיפור הקאנוני הזה. ונתחיל עם החלק הראשון, זהב הנהר

גמד עם קעקוע דרקון

יש לזכור שהסיפור הזה הוא מורכב ביותר (טוב 15 שעות של התפתחויות),
אך בעיקרו, הסיפור חולש על פני שלוש שנות דור.
כמו בכל סיפור אנחנו נתחיל בהתחלה, בזהב הנהר. גם כאן כמו בכל סיפור טוב זה מתחיל באהבה, או בסוג של אהבה.
הסיפור מתחיל בנערה, האמת כמה נערות, טוב לא ממש נערות, אלא נערות הנהר. נערות הנהר הן סוג של נימפות/בנות ים, רק שבמקום בים הן שוכנות באגם, ושומרות על הזהב הקסום שבקרקעית.  אל האגם מגיע הגמד המכוער אלבריך (לא, לא ההוא מהממשל האמריקאי) ומתאהב בנימפות ממבט ראשון, והן, כדרכן של נערות גרמניות זהובות שער, לעולם לא ילכו עם גמד מכוער, אבל זה לא אומר שאי אפשר להשתעשע איתו. הן מקנטרות אותו ומגלות לו את סוד הזהב: מי שלוקח את הזהב הזה ומוותר על אהבה יכול לחשל אותה לכדי טבעת שבאמצעותה אפשר לשלוט בעולם, אך כל מי שיענוד אותה יקולל ודינו יהי אבדון וטרגדיה. אלבריך, שמבין מהר מאד שאין לו סיכוי עם הבנות, מחליט על מערכת יחסים עם גוש מוזהב.

הגמד הקטן שכח לאהוב, הוא גנב את הזב וקיבל טבעת, לה לה לה

בינתיים, במקום אחר…. ראש האלים ווטאן, עשה עסקה עם זוג ענקים שיבנו לו את גן העדן שלהם את משכן האלים, ואלהלה.
פרטי העסקה ? הם  בתמורה לעבודת הפרך, יקבלו את אלת אהבה ואישתו של ווטאן, פריאה. וכמו כל קבלן טוב, הוא כמובן בסיום העבודה מסרב לשלם לפועלים. ווואטן מסרב למסור את פריאה לידי הענקים, לבסוף הם מגיעים להסכם חדש – הקבלן (ווטאן) יכסה את פריאה בזהב והם יקבלו את הזהב הזה.

וואטן

סצינה מתוך הגירסה החדשה ל"עורב"

בינתיים אלבריך, העונד את הטבעת, הפך למנהיג הגמדים (הניבולינגים) וציווה עליהם לכרות לו זהב ויהלומים, וכך, כל הגמדים, ממש כמו בסיפור שלגיה, כורים כל היום וכל הלילה.
ווטאן והפמליה שלו מגיעים אל לב האדמה, משכנם של הגמדים וניפגשים עם הגמד הראשי, אלבריך.  ואלים כדרכם של אלים, מערימים עליו, גונבים לו את הטבעת ואת הזהב וחוזרים אל הענקים.

טבעת הכוח קוראת לווטאן לענוד אותה והוא עונד אותה, אך בשאר הזהב הוא מכסה את פריאה אהובתו. פריאה כולה מכוסה כבר בזהב, אבל מה זה ?! עין מבצבצת מבעד לערמת הזהב!
בלית ברירה, ווטאן מוריד את הטבעת וסותם איתה את החור.

הענקים לוקחים את הזהב, ואז נראת כוחה של הקללה. אחד הענקים עונד את הטבעת, ואילו אחיו חומד אותה לעצמו, וממש כמו הקרב בין סמיגל/גולם לחבריו באותה סירה, אחד הענקים חובט באחיו עד שזה כבר אינו בחיים, בורח עם הטבעת והשלל למערה חשוכה וחי עם "החמדה" שלו.

"my Precious"

כאן נגמרת האופרה הראשונה.

עולם הטבעת

לסדרת הטבעת יש כמה נקודות ייחודיות מאד מעניינות.
הדבר הראשון, ואגנר לא רק הלחין את המוזיקה אלא גם כתב את כל הטקסטים (ליברטות) של האופרה. זה דבר מאד לא מקובל. לרוב, המלחין היה רק מלחין את המוזיקה לטקסטים שמישהו אחר כתב, אך במקרה הזה ואגנר גם כתב את הדיאלוגים כולם וגם את כל המוזיקה. פריק קונטרול אמרנו?

הדבר השני הוא לא רק הסיפור באופרות האלו אלא גם כיצד ואגנר בונה בעזרת המוזיקה עולם שלם ועשיר. ואגנר השכיל והשתמש ושיכלל את טכניקת הלייטמוטיפ (Leitmotifs), המוטיב המנחה. כל דמות, כל חפץ, כל רגש, קיבל מוטיב משלו. ואגנר אף למד להשתמש בהם בצורה חכמה, הם לא רק מבהירים את הדמות שאנו רואים ושומעים, אלא גם משתילים רמזים ומגלים סודות וחושפים קנוניות. המוזיקה היא לא רק הכלי של האופרה, היא גם אמצעי, היא דמות נוספת על הבמה.

 לא בכדי הפך מחזור הטבעת לאחת נקודות הציון החשובות בעולם התרבות המערבי.

 בפעם הבאה בסדרת הכתבות על הטבעת….

ואגנר, הוולקירות  והקשר הטולקינאי.

ושבוע הבא…

באטמן! כתבה בצבע ובגדול על הגיבור העל הכי מונוכרומאטי

 

מסקנה

עדיף להיות ראש לגמדים מזנב לענקים

מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…


והנה החדשות.

קולנוע

וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף" (מלכים א' ו', כז)

נתחיל עם החדשות החשובות של היום – המועמדים לאוסקר ה84 נחשפו אתמול  (24/1). קודם כל מה שמעניין את כולנו, הסרט הישראלי הערת שוליים  מועמד, העיקר שהוא מועמד, זו המועמדות ה10 של ישראל באוסקר- מה שמעמיד אותה בשיא המועמדויות לסרט  הזר יחסית לזכיות.  ועכשיו לרשימה המלאה.

לסרט הטוב ביותר מועמדים:

"הארטיסט"
"סוס מלחמה
"
"
מאניבול"
"
היורשים"
"
העזרה"
"
עץ החיים"
"קרוב להפליא ורועש להחריד"
"
חצות בפריז"
"
הוגו"

"ברוכים הבאים לחפלת המזרח"

הבמאי הטוב ביותר:

מישל הזנביצ'יוס, "הארטיסט"

אלכסנדר פיין, "היורשים"

מרטין סקורסזה, "הוגו"

וודי אלן, "חצות בפריז"

טרנס מאליק, "עץ החיים"

עץ החיים, סרט לאנשים שאין להם עצים (או חיים)

השחקן הראשי:

ג'ורג' קלוני, "היורשים"

ז'אן דוז'ארדן, "הארטיסט"

בראד פיט, "מאניבול"

דמיאן בישיר, ", "A Better Life

גארי אולדמן, "החפרפרת"

בקרוב סרט ההמשך: החופרת

השחקנית הראשית:

מריל סטריפ, "אשת הברזל"

גלן קלוז, "אלברט נובס"

מישל וויליאמס, "השבוע שלי עם מרילין"

רוּני מארה, "נערה עם קעקוע דרקון"

ויולה דיוויס, "העזרה"

לא! זה לא ספינאוף של אירון מן

והקטגוריה החשובה ביותר בטקס – הסרט הזר.

הסרט הזר:

"הערת שוליים" ישראל

"פרידה" איראן

 "In Darkness"פולין

"Bullhead" בלגיה

"Monsieur Lazhar" קנדה.

אס, מלכה?

ולהמשך החדשות.

ג'ורג'  לוקאס הנמצא עכשיו במהלך מסע יחסי ציבור לסרטו החדש, הזנבות האדומים, על טייסת לוחמת במלחמת העולם השניה, הצהיר בכמה ראיונות שונים שהוא פורש מהפקת סרטים. לוקאס בא בטענות לאולפנים שלא עזרו לו כמעט בהפקת הסרט ושהוא עצמו היה צריך להשקיע כספים מכיסו הפרטי. אך ההחלטה הזו כמובן לא תשפיע על הוצאה של סרטי מלחמת הכוכבים ב3D.

זהירות !!! ג'ורג' מטוס הולך לנגוח בך!!!!

השבוע התחילו הצילומים הראשיים לסרט השני בסדרת סטארטרק החדשה. ג'י ג'י אברמס וכל השחקנים נפגשו לראשונה בסט החדש עם התסריטים המלאים החדשים. הסרט, הממשיך את סיפור ספינת החלל אטנרפייז, יגיע לאקרנים במאי של שנה הבאה ויצולם כולו בטכנולגיית התלת מימד.

"Ah, wait, no way, you're kidding He didn't just say that!?!?!"

ארבעת המופלאים, שבקולנוע היו הרבה פחות ממופלאים, מקבלים איתחול מיוחל. את האיתחול הולך לביים הבמאי המתחיל והמסקרן ג'וש טראנק . סירטו החדש של טרטנק, כרוניקה בזמן אמת, נחשב לאחד הסרטים המסקרנים והמיוחדים של השנה הקרובה. אם סירטו החדש יצליח בקופות – התפקיד שלו, אם לא, אז נמתין לבמאי חדש. אבל העיקר שארבעת המופלאים יכולים לכפר על סרטי העבר.

ונסיים עם הפרסומת החדשה והנהדרת הזו, הכלבים של דארת' ווידר

איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב מחלות נפש : המיינד פאק חלק III ואחרון


חשבתם ששכחתי, אחרי עיקובים שונים, השבוע נחזור לחלק השלישי והאחרון בסדרת הכתבות של סרטי המיינד גיים (חלק ראשון, חלק שני) .

כמו שאמרנו בכתבות הקודמות, סרטי המיינד גיימז הם תופעה קולנועית חדשה. תופעה שהופכת את הסרטים לא רק לסיפור שמתגולל מול עיננו ומספק לנו את יצר המציצנות והרצון לחוות סיפור טוב, הסרטים החדשים האלו מעבירים אותנו חוויה חדשה, הם נכנסים לנו לתוך נבכי מוחנו ומגרים ומשחקים איתו. כל זאת כמו שקראנו בכתבה השניה, היא כנראה סנוניות של התפתחות נוספת בעולם הקולנוע, כזו שבאה בעקבות התפתחות הטכנולוגיה והתפתחות הצופים.

אך ההתפתחות לא מתרחשת רק אצל הצופה, היא אף מתרחשת בצד השני של המסך, אצל גיבורי הסרטים שלנו.

הספרים שעומדים ליד המיטה שלי, ממתינים שאתחיל לקרוא אותם

הקולנוע, בטח בניגוד לספרות, הוא דרך סיפור חדשה יחסית. הקולנוע לא התמודד עדיין עם מערכי סיפור מורכבים מאוד, לא באופן מסיבי על המסך. אם בספרים תחבולות ספרותיות בסגנון מספר לא אמין, סיפורי מסגרת מורכבים, נקודות מבט משתנות ומניפולציות שונות הם עניין של מה בכך, הרי שבעולם הספרות בקולנוע הם לא. הספרות התפתחה לכיוון כזה שהיא מנסה לעורר את מודעות הקורא ולגרום לו לחוות חוויה אינטלקטואלית בנוסף לחווית הקריאה. הקולנוע המסורתי לעומת זאת עושה בדיוק את ההפך, הקולנוע מנסה להרדים את הצופה, לכבות לו את המוח ולשלוח אותו לעולם אסקפיסטי בו הוא לא צריך לחשוב אלא רק להנות ולשכוח מצרות הקיום למשך שעה וחצי.

תקופת הזוהר הגדולה ביותר של הוליוויד היתה בתקופת השפל הכלכלי בארה"ב בשנות ה30. באותה תקופה אנשים נהרו לקולנוע על מנת לשכוח מהצרות והרעב למשך זמן קצר.

התור לסרט הראשון בסדרת הארי פוטר

הקולנוע לא ניסה לעורר את המוח והמחשבה אלא להפך, אז לא מפתיע שעכשיו בקולנוע המיינד גיים החדש, הגיבורים כמעט כולם סובלים מהפרעות מוחיות שונות וחולי נפשי. הקולנוע עובר לאט למגרש של הספרות,  באספקט הנסיון לעורר מחשבה ואיזו דרך יותר טובה לעשות זאת מאשר עם דמויות הלוקות בנפשן ובמוחן?

ואכן חלק גדול מאד המדמויות הקולנועיות האלו סובלות מנכות קוגניטיבית, לפעמים אפילו חמורה ביותר.  אבל למרות שהסרטים בחלק גדול מהמקרים יסמנו את הגיבור כבר בהתחלה כמי שסובל מתפיסה קוגניטיבית מוטעת, הסרט יבחר דווקא להיצמד לנקודת המבט הטועה שלו. אבל הבחירה הזו בדביקות בנקודת המבט הפגומה היא לא רק "תרגיל" קולנועי/סיפורי, זה משנה את כל התפיסה שלנו של מציאות- של קיים לא קיים, של שפוי/משוגע ושל קורבן מול מקרבן.

"כל מה שרציתי זה להתנק מHOT, זה כל מה שרציתי, רק להתנתק מהHOT.... כן HOT... תלחץ על 2 לשירות לקחות.... HOT להתנתק"

בסרטים אלו באמת יש ניתוחים פסיכו-אנליטים של התופעות של הגיבורים, ולרוב המוחלט, הבעיות שלהם היו קשורות קשר ישיר לנרטיב ולדרך הסיפור. נראה שההתעסקות ההולכת וגוברת בסרטים הללו אחר האני ומשמעות האינדיוידואל בעולם המודרני.

איך הפסקתי והתחלתי לאהוב את מחלות הנפש הקשות.

  עבור בקצרה על ההפרעות השונות והמשמעות שלהן.

פארנויה (זה לא באמת פארנויה אם כולם רודפים אחריך)

בסרטי הפארנויה, המוטיב החוזר על צמו גם בסרטים וגם בספרות, הוא העובדה שכמעט ללא יוצא מן הכלל, הגיבור תהיה גיבורה. הפארנויה תמיד תסוב סביב אישה אשר מרגישה רדופה.

סיפורי הפארנויה הם זן ידוע בספרות, הספרות הגותית כמעט כולה מושתתת על סיפורי פארנויה, רבקה, אנקת גבהים וכו…
כמובן שבעקבות הספרים הללו נעשו אין ספור סרטים.  חלקם  נכנסו לפנטאון סרטי המתח, אך זה מה שהם, סרטי מתח. הם עקבו אחר הגיבורה, והצופים רצו לגלות מי זה שמהתל בה ולפתור את התעלומה.

גם בסרטי המיינד גיים תהיה  אישה במרכז הסרט, אלא שהפעם לא נהיה בטוחים לאורך כל הסרט אם היא באמת פארנואידית, או שמא משהו אחר מתחולל כאן. מה גם שאם בעבר בסיפורי הפארנויה הקלאסים, היה זה בעל או אב מתעלל שניסו להטריף את דעת האישה, הפעם הסיפורים סובבים בעיקר סביב הנסיון להגן/למצוא/לזכור את הילדים של האישה. כאשר הסביבה הסובבבת אותה משכנעת אותה על חוסר קיומם או הזיות שונות. דבר הברור בסרטים הללו הם הקשיים הבירוקרטיים בעולם של ימינו- לך תוכיח שאין לך אחות או שיש לך ילד…

הדוגמא הכי טובה לזה אפשר לראות בסרט עם ג'וליאן מור, הנשכחים, בו לאורך כל הסרט היא מנסה לשכנע אנשים שהיא היתה אמא לילד בן 10, מה שאיש לא זוכר, אפילו לא בני משפחתה הקרובה.

סכיזופרניה אהובתי, (המחלה שאיתה תמיד יש לך חברים)

עד לא מזמן הוליווד  בכלל לא התעסקה עם סכיזופרניה בקולנוע. בפעמים המעטות בהן היא נגעה בנושא, זה לעולם לא היה הדמות הראשית. בפעמים שהסכיזפרניה כן שיחקה תפקיד בסרט, תמיד היה ברור מי הסכיזופרן ומה ההזיה הסכיזופרנית שלו, חוץ מכמה יוצאים מן הכלל, פסיכו לדוגמא. אבל גם בפסיכו, הדמות המרכזית סובלת מסכיזופרניה, אבל אנחנו לא רואים את העולם מנוקדת המבט שלו. היצ'קוק, גדול במאי המתח וגדול הבמאים נקודה, שיחק כמיטב יכולתי עם הצופים, הוא מראה להם את העולם מנוקדת מבט אוביקטיבית חיצונית, אבל רק בצללים, ברמיזות, כל שנוצר הרושם לדמות נוספת. אבל בצפיה שניה בסרט, לאחר שאתה יודע את הלקות של הגיבור, אתה לא תראה דמות נוספת, אלא רק רמיזות, שלא קימות.
אבל בשנים האחרונות ובעיקר בסרטי המיינד גיים יש עליה של סרטי סכיזופרניה. אבל לא רק סכיזופרנים, אלא אנו רואים את ההזיה שלהם, לא רק שאנחנו רואים אותה, אלא שכמוהם אנחנו לא יודעים לזהות את ההבדל בין דמויות הבשר ודם ולבין דמויות ההזיה. אנו לרוב מגלים מי ההזיה ומי האמיתי רק יחד עם הדמות, זאת כמובן בתנאי שהדמות עצמה מגלה. במקרה הזה אין לנו שום כלי למדוד את רמת השיגעון של הדמות. אין לנו את הכלים לעמוד  על טיבו של מי שעומד מולנו.

במועדון קרב למשל, רק שנופל לג'ק (כן זה השם של הדמות של אדוארד נורטון) האסימון שטיילר דרדן הוא בעצם דמות שנמצאת אצלו במוח, גם אנו מבינים זאת. אבל לעומת זאת ג'ק לא גילה ששאר הדמויות הם הזיות, כמו מארלה, אנחנו והוא עדיין מאמינים שהיא בשר ודם. רק צופים מיומנים או צופים חסרי חיים שראו את הסרט עשרות פעמים, בסוף יכולים לעלות על הרמזים שמראים שיש עוד דמויות שהן פרי ההזיה הסכיזופרנית שלו.

אמנזיה (כי כל יום פוגשים חברים חדשים, גם אם כבר פגשת אותם לפני)

אמנזיה היא נישה מאוד קטנה בסרטי המיינד גיים. הדוגמה הכי טובה היא כמובן לאונרד, מהסרט ממנטו. גם כאן הגיבור מבטא את הפחד שלנו לתיכנות. אם בעבר הוליווד השתמשה בהיפנוט כדי לתכנת את הגיבור, במשהו חיצוני שמופעל על הגיבור, כמו במועמד  ממנצ'וריה, הפעם התיכנות מגיע מבפנים. לאונרד שלא מסוגל ליצור זיכרונות חדשים מנסה בעזרת כתיבת קוד, קעקועים על גופו, לתכנת את המחשבה שלו, את הזכרונות שלו ואת דרך הפעולה שלו. אלא שבמקרה הזה גם חברו מנסה לתכנת אותו למטרותיו הוא. ובכל הסרט בעצם מנסה הגיבור להתגבר על הטראומה שעבר ולהשתחרר ”מהמחלה" מה שכמובן בלתי אפשרי, ושוב מוביל את הגיבור להליכה על מסלול סליל המורביאוס.  אבל הכי חשוב לא לשכוח את סמי ג'נקיס

גיבורי על (פרוזק)

"עצרו, בשם האהבה"

אבל למרות שכל הגיבורים שלנו בעלי מומים חמורים במערכת הקוגניטיבית שלהם, הם יכולים בזכותם לבצע  דברים מדהימים, לפעמים אפילו על אנושיים.
הם יכולים להתחמק מכדורים, לנסוע בזמן או סתם לראות דברים מעבר לתפיסה שלנו.

בזכות המגבלה שלהם הם מקבלים העצמה, אם זו העצמה קוסמית על אנושית או העצמה אישית פנימית. הטראומה שלהם לא רק כובלת אותם לעבר, היא במקביל גם משחררת אותם לעתיד בוהק וחזק אשר גם התוצאות שלו לא תמיד בהתאם.

היחיד "החולה" בתוך החברה הבריאה, הגיבור בעל המוגבלות המנטאלית, בעצם מסמל את הפיתרון האישי לבעיה הכללית של החברה. חברה שהולכת ונעשית יותר רובוטית ונשלטת על ידי משמעת עצמית הנכפית עלינו מגורמים שונים, חברה שמנסה לארגן את האנשים בחברה יותר פרודוקטיבית, תמיד יהיה את היחיד שבגלל בעיה קוגניטיבית יכול לראות מעבר ולפעול מעבר למארג האנושי האחיד.
הגיבור שלנו יוכל להתנתק מהחברה המוצעת לו כפלקט, ולצאת נגדה ובעד החופש האישי שלו יביא במקביל  לשינוי התפיסה האנושית בכלל.

 

כמו במטריקס, שניאו משחרר את האנושות מהשקר, או כמו במועדון קרב שטיילור משחרר את האנושות מכבלי החומריות, או אפילו כמו במסור, שהגיבור מנסה לשחרר את האנושות מהשקרים של עצמה.

לסיכום

המטורפים והחולים הם אנחנו ואנחנו החולים. הקולנוע החדש הזה, מנסה לעשות מה שאף סרט מיינסטרימי לא ניסה לעשות בעבר –  לגרום לנו לחשוב, לתהות ולהרגיש.

הקולנוע החדש חותם איתנו על הסכם חדש בין האנושות לקולנוע.
הסכם של ימים טובים יותר בין הקולנוע והצופה, ימים בהם הקולנוע כבר לא חייב להיות אמין, או מייצג של מציאות.והצופה, על הצופה להיות מחוייב להבין את חוקי המשחק.

מרגש... *snif* *snif*

סרטי המיינד גיימז הם אב-טיפוס לסוג חדש של קולנוע, הם עדיין משחקים בחוקיות מסוימת של הקולנוע הממסדי, אבל כל הזמן בודקים את החוקיות הזו, מנסים לראות עד כמה אפשר למתוח אותה.
הם כל הזמנים בוחנים מחדש, משנים ומרחיבים את היכולת של הטקסט הקולנועי. הם מחפשים סט חדש של חוקיות משחק שהקולנוע יכול להתפתח אליו.

 אבל האפקט העיקרי של הסרטים האלו הוא ללא ספק האפקט שהם מותירים אחריהם, האפקט של הצופה שאיבד את היכולת לסגור את הפה שלו בסוף הסרט ולהבין מה בדיוק קרה כאן עכשיו ולהתחיל לחקור ולנסות להבין מחדש את כל מה שהוא ראה בשעה וחצי שעתיים האחרונות.

 הצופה לומד סט חדש של חוקיות קולנועית, במקביל גם הקולנוע עדיין מלמד את עצמו את החוקיות החדשה.

ולתפארת מדינת ישראל

לסיכום

לא בטוח אם הגיבורים הסרטים, משחקים לכם בראש, או שזה אולי רק אני מתרוצץ לכם שם.