סקיפול, הסרט החדש בסדרת סרטי הריגול הבלתי נגמרת, ג'ימס בונד. הסרט החדש בסדרה, 23 במספר (אם לא סופרים את כולם, יש יותר), מחזיר אלינו את דניאל קרייג בתפקיד ג'ימס בונד. השנה אנחנו לא רק חוגגים את הסרט ה23 של ג'ימס בונד, אלא גם יובל לסדרה. סדרת סרטי בונד חוגגים השנה 50 שנה. 50 שנה שבהן הדמות של המרגל הבריטי כובשת לנו את מסך הקולנוע כל פעם מחדש, עם סרטים טובים יותר או טובים עוד יותר.

סדרת הסרטים של ג'ימס בונד התבססה על סדרת הספרים של הסופר הבריטי, איאן פלמינג. סדרת הספרים היתה פופלרית ביותר בתקופת שנות ה50 ותחילת השישים. אחד הספרים, קזינו ריואל, אף עובד לסרט טלוויזיוני כבר ב1954. אבל למעשה, רק ב1962 התחילה סדרת הסרטים הרישמית של בונד, עם הסרט דוקטור נו. הסרט המקורי, היה סרט דל תקציב שרוב האולפנים הגדולים ויתרו עליו, הסיבה העיקרית: הוא בריטי מידי.  רק המפיקים ביונטיד ארטיסיט היו אלו שהסכימו לזרוק לסרט סכום זעום של מיליון דולר, כדי להפיקו. כמובן שהסרט הפך ללהיט בין רגע, הפך את השחקן האלמוני/מר עולם שון קונרי, לאחד השחקנים והגברים הנחשקים ביותר והעלה את קרנה של MI6 (רשות הביון הבריטית) והממשלה הבריטית בעולם כולו. מאז כל כמה שנים, חוזר ג'ימס בונד אל המרקע והוא עושה את זה כאמור כבר 50 שנה, עם נוסחה קבועה ומשקה ביד, מנוער לא מעורבב. אי אפשר שלא לשאול האם אחרי 50 שנה יש עוד מה לחדש? האם בונד החדש הוא אותו משקה מנוער לא מעורבב שאנחנו מכירים, או אולי מישהו קצת ערבב אותו?

השם הוא בונדים, גי'מסים בונדים

בסרט החדש בונד עומד מול איוב מפתיע במיוחד! טרוריסט שפועל בצללים, בניגוד כמובן לכל 22 סרטי בונד האחרים שבהם עמד בונד מול טרוריסטים ואנשי הביון הסובייטים שפעלו בצללים.  אבל מה לגבי שאר הנוסחאות שנקבעו כבר בסרטי בונד הקודמים?  האם הסרט החדש עוקב אחרי אותה נוסחא? אז מה יש לנו הפעם? מרדף מרהיב ומהיר מתחיל את הסרט, יש.  מריבה והחלפת דברים בין בונד לאם, יש. אנטוגינסט מפחיד חסר מצפון, יש. נערת בונד, יש. פגישה עם קיו וקבלת ציוד נידרש למשימה, יש.

על פניו נראה שאכן, כל האלמנטים של בונד, כל האלמנטים שאנחנו כל כך מצפים להם אכן נמצאים שם. אבל וזה אבל גדול, אנחנו חיים בעולם פוסט מודרני, עם סרטים פוסט מודרנים וצופים פוסט מודרנים. קולנוע שמודע לזה שהוא קולנוע וצופים מתוחכמים שיודעים שזה סרט שיודע שהוא סרט.  הסרט עוסק הרבה מאוד בשאלה של מקום הזיקנה בעולם. אם זה בעולם הריגול ואם זה במבט רפלקסיבי, על מקום גיבור קולנועי זקן, בעולם של סרטי גיבורים צעירים וחזקים יותר.

M-הבית

מוטיב הזיקנה מופיע לאורך כל הסרט. כבר די בתחילת הסרט, כאשר גברת  M הקשישה שמגולמת על ידי ג'ודי דאנטש המדהימה, נקראת למשרד האחראי, שם מובהר  לה שעליה לפנות את המקום למישהו צעיר יותר, נגמר לה הסוס, ועליה לפנות את הבמה. כמובן שהיא לא תלך בשקט, אבל זו רק דוגמא אחת לקונפליקט הגילאים. קונפליקט נוסף אפשר לראות במפגש של בונד עם הQ  החדש. Q הוא שם הקוד של אחראי החפיצים (ג'דגטים) של ג'ימס בונד. Q  גם קבע שיא, עם השחקן דזמונד לואלין ששיחק ברציפות את Q  מ1963 (ברוסיה באהבה) ועד 1999 (העולם אינו מספיק), כשאת התפקיד האחרון עשה בגיל המופלג של 85. סביר להניח שהוא היה ממשיך להופיע בסרטי בונד, אלא מת באותה שנה.

אז נכון  שאחרי זה ג'ון קליז חילטר בשלושה סרטי בונד, אבל בריבוט החדש, של דניאל קריג, Q  נעלם קליל. בקזינו רויואל, ובקונטום של נחמה דמותו של Q  לא הופיע כלל. בסקייפול Q  חוזר והוא מגולם על ידי בן ווישי, צעיר כבן 30 (שאף נראה צעיר יותר).  עכשיו שQ  חוזר, מה הדבר הראשון שהוא יגיד? האם ישבח את בונד או פשוט יגיש לו מקל ארטיק שהוא גם פצצה גם שעון וגם עושה נעים בגב? האם הוא יזכיר את ראשי Q  לשעבר? לא. המשפט הראשון שQ אומר לבונד ולנו הצופים, בעודם השתיים מסתכלים על ציור באחת הגלריות של לונדון "תמונה עצובה, לראות ספינת קרב ישנה נגררת לפירוק, זה סופו של דבר להזדקן ולמות". בונד לעומתו מטיח בQ  הצעיר "עדיין יש לך ח'צקונים". במפגש הבין דורי הזה אפשר לתמצת את הסרט.

דניאל קרייג אומנם לא השחקן הכי מבוגר ששיחק את ג'ימס בונד. קרייג היה בן 38 שהתחיל לשחק את ג'ימס בונד ובסרט האחרון היה רק בן 43, שזהו בדיוק אותו הגיל שבו התחיל רוג'ור מור את קריירת הבונד שלו. אבל יש משהו הרבה יותר בוגר ביציבה ובמבט של קרייג, שלא היה באף אחד מהבונדים האחרים. אם שון קונרי שיחק סוכן חשאי שרירי וחסון רודף שעשועים, ורג'ור מור שיחק נער פליבוי שבעיקר מחפש הרפתקאות. דניאל קרייג, מקרין לנו בונד שמבין את כובד האחריות שמונחת על כתפיו.

שוב סגרו את הפונדק של כושי!?

פעם ראשונה, שבונד באמת צריך לעמוד מול המוות, מול הזיקנה, מול האומה ולקבל החלטה אחראית, האם הוא כבר זקן מידי? הסרט הזה, הוא ללא ספק הסרט האישי ביותר מבחינת בונד, שבו אנו מגלים הרבה יותר על עברו מכל הסרטים האחרים גם יחד. העומק הזה שפתאום החדירו לדמות גורמת לנו לחיבור אפילו עמוק יותר. זה כמו שמכר שאיתך כבר 50 שנה, נפתח אליך לפתע ומספר לך את סיפור חיו הקשה. אתה לא יכול שלא להתרגש מהביטחון שצץ  אצלו פתאום אחרי כלכך הרבה שנים, שלפתע הוא החליט להעניק לך. וזו הגדולה של הסרט הזה. לא המשחק המדהים של כל השחקנים, לא האפקטים המרהבים ואפילו לא הנופים המטרפים. זו האינטימיות שפתאום בונד חולק איתנו.

ולכן כנראה ללא הרבה ספקות, וללא הרבה קרבות, סקייפול הופך להיות סרט הבונד הטוב ביותר. ויחד עם סקייפול, דניאל קרייג הופך בהרף עיין להיות הבונד הטוב ביותר שהיה מעל מסך הקולנוע .

מסקנה: אם השמים נופלים, אז שיפלו למעלה.

לופר הוא סרט המד"ב החדש מבית היוצר של בריק, הבמאי ותסריטאי, ריאן ג'ונסון. לא מכירים? לא מפתיע אם כי חבל. ג'ונסון הוא אחד הבמאים העולים בעולם הקולנוע, במאי מתוחכם עם סרטים חכמים להפליא. סרטו השני, האחים בלום, היה אף מתוחכם מידי, יש אפילו האומרים מתחכם מידי ולא ממש צלח. לופר הוא סרטו השלישי.

לופר מתרחש בעתיד הקרוב (יחסית) ב2047. בעתיד הקצת יותר רחוק (2080 בקירוב) ימציאו מכונת זמן. מסע בזמן יהפוך בין רגע לעברה פלילית ובלתי חוקית. כמו כל דבר בלתי חוקי ופלילי הוא ירתם על ידי העולם התחתון, וישתמשו בו, לא בכדי לשנות את העבר, לא בכדי לשדוד בנקים, אפילו לא בשביל לקנות מניות של פייסבוק במחיר הריצפה ב2012 לפני הנסיקה המטורפת ב2014. לא, מסע בזמן משומש בשביל לשלוח מטרות לעבר, בכדי להירצח, משהו בסגנון לישון עם הדגים רק במקרה הזה זה לישון עם שעונים.
כאשר המאפיה שולחת לעבר מטרה כזו, ממתין לו רוצח מטעם, עם רובה בהיכון, שפשוט דואג להעלים את הבחור המסכן. הרוצחים האלו נקראים "לופרים". למה לופרים אתם שואלים? ובכן, כי בסופו של דבר, ישלחו אליהם את הגרסה המבוגרת של עצמם, והם יסגרו לופ כאשר הם ירצחו את עצמם.
בעתיד הזה חי ג'ו, אשר מגולם על ידי, ג'וזף גורדון-לוויט, רוצח צעיר ונינוח. שכל רצונו הוא להרוויח קצת כסף ולפרוש לצרפת. אך הכל מתהפך כאשר ג'ו המבוגר שמגולם על ידי ברוס ווילס, נשלח לטיפולו של ג'ו הצעיר.

ג'ו המבוגר גובר על בבואתו הצעירה, לא לפני שהוא מספר לו, שהוא במשימה מטעם עצמו, לא רק בניסיון להתחמק מגזר דין מוות שהמאפיה כפתה עליו. אלא גם על רצונו לנקום בבוס החדש של המאפיה, הכיצד? התוכנית היא לרצוח אותו בעבר, בעודו רק עולל צעיר (שליחות קטלנית מישהו?).

זה הסיפור הכללי של הסרט בלי להיכנס לפרטים וספוילרים מרובים מידי.

"הם מאחרים ב15 דקות, זה אומר שאני מקבל פיצה חינם?"

הסרט כבר הספיק ליצור גל של הייפ וציפיות. גם במאי צעיר ומבטיח, גם גורדון לוויט, שכבר מזמן כל דבר שהוא נוגע בו, הופך לזהב. גם לא לשכוח, ברוס ווילס, הכוכב של סרט המסע בזמן המושלם ביותר שנוצר עד היום – 12 הקופים (שאפשר ואף רצוי לקרוא את הכתבה המרתקת עליו כאן). סרטי מסע בזמן, הם כבר מזמן ז'אנר קולנועי אהוב ופופולארי: שליחות קטלנית, בחזרה לעתיד, ביל וטד וכמובן בראש הפירמידה, 12 הקופים. 12 הקופים הוא סרט המסע בזמן, עם הכי פחות פרדוקסים ועם השלמות הסיפורית הגדולה ביותר שנוצר בז'אנר המסע בזמן, בהוליווד בפרט ובקולנוע בכלל.

"אני אוהב אותך, כאילו היית בשר מבשרי"

לכן, כאשר אתה שומע את שלושת השמות האלו, ג'ונסון, לוויט, ווילס בסרט אחד של מסע בזמן, אתה מגיע עם ציפייה לסרט שייתן פייט טוב לסרט כמו 12 הקופים, אך מסתבר ששלמות מסוג זה מגיעה רק פעם בדור.

שלא תבינו לא נכון, לופר, הוא סרט כיפי, הוא חכם, הוא  גורם לך לחשוב, הוא מעורר,  הוא משוחק נפלא, הוא מרגש, הוא מותח, אבל הוא בעיקר מלא חורים כמו גבינה שוויצרית.

הדרמה האנושית, שעומדת במרכז הסרט, היא ללא ספק עמוד השדרה של הסרט, וזה עמוד שידרה חזק ויציב. גם אם הסיפור מזכיר לנו בצורה ברורה את סיפור האהבה של שרה קונור, בשליחות קטלנית. בסרט הזה הדגש הוא על הדרמה האישית, ולא על המרדף הבדיוני. המשחק האמין של כל הנוגעים בדבר. לוויט מזמן כבר הראה שהוא כנראה הכוח העולה בשמי הקולנוע, גם ההוליוודי וגם העצמאי. ברוס ווילס שוב הוכיח שהוא גם שחקן, ולא רק כוכב אקשן וגם הופעתם של שחקני החיזוק, ג'ף דניאל הותיק ואמלי בלנט עבר בצורה משכנעת וטובה.

"אתה תתחתן איתי, ונגור עם ההורים שלי בעכו, ברור!?!"

העולם הבדיוני שיצרו בסרט, הוא עולם בדיוני אמין, העתיד עדיין מלוכלך, מזוהם ולא נעים בדיוק כמו ההווה.

הבעיה העיקרית של הסרט היא עניין המסע בזמן, וההבטחות שהועלו בפני הצופים. בסופו של דבר, התחושה היא שהשאירו אותנו עם פחות מידי טוויסטים מעניינים, טוויסטים שהיה אפשר לעשות מהם מטעמים בסרטי מסע בזמן, ומצד שני דווקא השאירו אותנו עם חורי ענק בעלילה.

"בפעם ה1000, אני שונא ג'וקים, אני לא מפחד מהם!"

בסופו של דבר, לופר, הוא ללא ספק סרט המד"ב המיוחד והטוב של השנה, אבל בניגוד לשמו, לופ לא יהיה כאן.

פה אני יושב, צר אנשים

בצלמי.

דור שידמה לי,

לסבל, לבכות,

ליהנות ולהתענג

בלי לתת דעתו עליך,

כמוני!

 (פרומתאוס, גתה)

פרומתאוס, הטיטאן,מביא האש, פטרון האנושות, יוצר הבריאה.
רידלי סקוט ענק בין במאים, פטרון החריגים, יוצר הניכור.

פרומתאוס הביא לאדם את האש, פעמיים, ובתמורה נענש על ידי זאוס ובמשך שלושים שנה היה בז ענק מנקר בבטנו וסועד על הכבד שלו כל יום מחדש. עד שהגיע הרקולס בן אנוש, אחד מיציריו, ושיחרר אותו.
רידלי סקוט הביא לאדם את שתי יצירות המופת הגדולות של המד"ב, הנוסע השמיני, ובלייד ראנר ובתמורה נענש על ידי הוליווד ובמשך שלושים שנה זנח את הז'אנר כמעט לחלוטין עד שהגיע הסרט החדש, קדימון ובן סדרה שהוא עצמו התחיל.

"אני הוא רידלי סקוט, בורא עולם, יוצר הרפליקן והזינומרפ, השתחוו לפני!!!"

ההקבלה ברורה, רידלי סקוט הוא פרומתאוס, ופרומתאוס הוא רידלי סקוט, פרומתאוס הטיטאן ופרומתאוס הסרט. שלושתם יוצרים אחדות אחת מושלמת לסרט אחד לא מושלם.

ההבטחה

אי אפשר שלא להשוות את הסרט האחרון לסרט הראשון. הסרט הראשון, הנוסע השמיני (Alien), היה סרט הביכורים של רידלי סקוט, סרט אימה/מד"ב, סרט ראשון של במאי אנגלי צעיר , האמת לא כזה צעיר, הוא היה בן 42 כשביים את הסרט הראשון שלו.

הסרט האחרון, פרומתאוס, סרט מבוגר ובנתיים האחרון של רידלי סקוט, סרט אימה/מתח/מד"ב, סרט של במאי אנגלי מבוגר מנוסה ומשופשף היטב.

רובטריקים 4 ?

בפרומתאוס, ישנו צוות המדענים והחוקרים שעל גבי החללית שבאופן מפתיע נקראת, פרומתאוס, הנמצאים במסע על מנת לתת מענה על לא פחות מן השאלות הקיומיות ביותר של החיים. שני מדענים/ארכיאולוגים צעירים ומבריקים, אשר בליבם שני אינטרסים מנוגדים, מובילים את המשלחת. שו היא מאמינה: היא רוצה לפגוש את "האלים" על מנת להתקרב לנקודת מבטה הדתית, תוך שהולוואיי מחפש לנתץ את הקשקושים הרוחניים הללו. בעבודתם כארכיאולוגים הם גילו רמזים בציורי מערות מציוויליזציות עתיקות לרחבו של העולם, ושיכנעו תאגיד בשם וויילנד תעשיות, לממן את המשימה. על החללית נמצא אנדראיד בשם דיוויד שמגולם על ידי מייקל פאסבנדר , שמנהל ועוזר לצוות, ונציגה רישמית של תאגיד וויילנד יחד עם צוות החללית. על הכוכב הם מגלים משהו מאוד בלתי צפוי, ומצד שני מאוד צפוי.

"אני חושב ששמעתי משהו באזור החשוך והמפחיד, אולי אני אלך לבדוק את זה לבד"

הסרט הראשון, הנוסע השמיני לעומת זאת, למי שלא זוכר, מספר על  צוות של החללית נוסטרומו, ספינת מסחר של תאגיד וויילד, בזמן שהם שמים את פעמיהם חזרה לכדור הארץ לאחר שהייה ממושכת בחלל העמוק. החללית מקבלת קריאה לעזרה מאחד הכוכבים בדרך .  על  הכוכב הם מגלים חללית מרוסקת.  זהו לכאורה המקור של שידור המצוקה. אנשי הצוות יורדים לתוך הספינה שם מאוכסנות אלפי ביצים, ביצים מזן זר ומוזר. תוך בחינת אחת הביצים, בוקע מממנה טפיל דמוי ידי  ולופת את פניו. לאחר חזרתם מן הספינה, הצוות ממריא וחוזר חזרה אל המסלול לעבר כדור הארץ. במהלך הטיסה הטפיל הזר מת ונושר מפניו של חבר הצוות, כעת הכל חזר לקדמותו.  אבל אף אחד לא יודע שהטפיל החדיר בשקט עובר אל תוך הפונדקאי הנאנס שלו – וכאשר זה מתברר, הצוות מוצא את עצמו מול מפלץ חייזרי שבקע מבטנו של אותו איש צוות. מרגע זה היצור מתחיל לטרוף ולרצוח אותם אחד אחרי השני.

" מי נותן נשיקה לאמא ?"

הסרט הראשון, בויים על ידי במאי קצת בוסרי, יותר מבוסרי, הוא גם היה מפוחד. במאי מתחיל בהולייויד עם סרט בתקציב ענק, קאסט עם שחקנים לא קטנים, כמו ג'ון הארט ואיאן הולמס. משהו בפחד הזה עבר לצלוליד, משהו בשיתוק שלו לביים את השחקנים, גרם לנו להרגיש את הניכור שלהם אחד מהשני, משהו בבוסריות הזו עבד כמו קסם בסרט הזה.

בסרט החדש, משהו מהקרירות הזו נשמרה, אבל הפעם הוא לקח את זה צעד אחד קדימה. הפעם, את ההצגה גונב לא גיבור, כי אם רובוט. אני לא יודע אם בכוונה היה רצון להפוך את הדמויות בשר ודם בסרט לחסרות משמעות, או שמא פאסבינדר והתפקיד של דייויד פשוט גונבים את ההצגה. הפעם הניכור הוא אין סופי, הוא כמעט מעיק על הנשמה. הוא מלוטש ונקי מידי, אבל במושג המלוכלך של המילה.

"נו….. מתי כבר יסתיימו הפרסומות האלו!?"

כבר לפני שנתיים, כשרק יצאה הודעה ראשונה  על הסרט, כבר הוכרז שהסרט הבא של רידלי סקוט יהיה סרט מד"ב שיהווה סרט מקדים לסדרת סרטי הנוסע השמיני. הרשת ועולם הקולנוע היו כמרקחה, הנוסע השמיני חוזר ועוד בבמויו של יוצר הסדרה רידלי סקוט. מהר מאוד רידלי סקוט, צינן את ההתלהבות, והודיע קבל עם ועדה, למרות שהסרט הוא סרט מקדים, המפלצת (זינומורפ בשפה מקצועית) לא יופיע בסרט החדש. הוא טען שהמפלצת שיצר הפכה מזמן מאחד הדברים המיסתוריים והמפחידים ביותר, למתקן שעשועים בדיסנילנד, ושהוא מעדיף לעשות משהו אחר עם הסדרה.

הנוסע השמיני (בדרך לדיסנילנד)

ואכן, הוא עמד בהבטחתו. הוא הוציא סרט בסדרת הנוסע השמיני, ללא הנוסע השמיני.  עכשיו השאלה איך יוצא סרט בנוסע השמיני בלי הנוסע השמיני? ובכן, לא רע… ובהרחבה

הבטחות צריך לקיים

פרומתאוס מקיים את ההבטחה שלו, אולי לא במלואה אבל הכל שם.
נתחיל בקאסט: אומנם קאסט השחקנים מונה בערך כתריסר אנשים. אבל לאורך הסרט אנחנו באמת מבחינים בשנים וחצי, פאסבינדר שמשחק את דיויד ואת שרליז ט'ורן, הם ללא ספק גונבים את ההצגה משאר השחקנים, כולל משתי הדמויות הראשיות, של אליזבט שאו ומארשל גרין.

" פייזרים במלוא כוח ומגנים קדימה!"

כל הפתיח של הסרט, ובתוכו גם דיוויד, הם הומאז' נעים ואפילו קצת מרגש גם 2001:אודסיה בחלל, של קובריק וגם ללורנס איש ערב של דיויד לין.
גם שם הדמות, לא רק שהיא שם הבמאי של לורנס איש ערב, היא גם שם הדמות הראשית ב2001, ואף דאגו שהתסרוקת שלו תהיה דומה מאוד לזו של כוכב 2001, קייר דולאה. לאורך הסרט דיויד אף מצטט משפטים שלמים מתוך לורנס איש ערב. דיויד אולי מצטט משפטים מלורנס איש ערב, אבל מגרונו מדבר האל, מחשב העל הסדיסטי מ2001.

he's got the all world in his hand

הסרט עצמו, מלא בעליות וירידות לאורכו ולרוחבו, לעיתים הוא מרגיש כמו חלום, כמו סיוט. כמו שבחלום, חלקים מתחברים בקצוות אך  לא תמיד יש קשר ישיר בין החלקים. סיטואציה אחת מובילה לשניה, בלי שלשניה יש קשר ישיר לראשונה. כך מרגיש חלקים שלמים מתוך הסרט, כמו סיוט של מישהו שראה את הנוסע השמיני, אבל לא היה לו את הכסף לקנות את הזכויות למפלצת.

אם הסרט הראשון היה מלא ברמיזות מיניות, ובדימויים נשיים (למי שרוצה יכול לקרוא לעומק את על הפחד מנשיות בנוסע השמיני, בכתבה קודמת) אז בסרט הזה הוא מודע לחלוטין למיניות המתבקשת, הכוללות אונס טרנס חוצני.

בסופו של דבר הסרט הוא סרט נהדר, שנעשה תוך עבודת מחשבת מדוקדקת ונפלאה. אבל הוא לא חף מבעיות, לא כל הדברים נקשרים אחד לשני ולא הכל נקשר חזרה לסדרה הגדולה, אבל עדיין זו חתיכת נסיעה.

הרוח נושבת קרירה, נעיף עוד חיזר למדורה

לסיכום אני רוצה לצטט שורה מהשיר Tiger של המשורר האנגלי ווילאם בלייק שיר שמוקדש לנמר. בסוף השיר, כשהוא מספר איזה חיה מסוכנת גדולה ומרשימה היא הנמר, הוא שואל:
Did he who made the Lamb make thee?

ומחשש לספוילרים, אני פשוט אשאיר את השאלה הזו פתוחה…..

מסקנה

מתי המין האנושי ילמד שחיזרים הם לא משחק ילדים!! אם ראיתם הודעה מחיזר פשוט אל תענו!