ביקור קצר: מסיבת העיתונאים של ביבי- ב9 אחרי המלחמה


אתמול (יום ד') על מסכי הטלוויזיה בשעה 9, התנוסס חידוש לסדרת הטלוויזיה המיתולוגית, שלושה בקבינט אחד, אהוד איווט וביבי. לאחר שמונה ימים של טלוויזיה משעממת ורפרטיבית, נגמר הסיוט. אך כמו בכל סרט אימה טוב, אי אפשר להפסיק את האימה, לפני קטע אחד אחרון ומפחיד במיוחד לפני הסוף.  הקטע הזה היה הודעת הכניעה, או הפסקת האש של שלושת המוקיונים.

השלושה נכנסו לאולם, לעיתונאים יצאה הנחיה מראש, שאלות לא יהיה אפשר לשאול, רק לשבת להקשיב כמו ילדים טובים וללכת הביתה. להקשיב למילים הבלתי נתפסות האלו וללכת לדווח. לדווח שניצחנו ולכן אפשר ללכת להסכם של רגיעה והפסקת אש. אבל רק במדינה כמו ישראל, יכול להיות על המסך הודעה על הפסקת אש, וכותרת המשנית "אזעקה בבאר-שבע".

"הכל בסדר… אין מה להילחץ… רק לשים את המסכה להיכנס לממ"ד
, לסתום את הפתחים, לתפוס תהילים ולהתפלל. אבל הכל בסדר"

הראשון לעלות היה בנימין "ביבי קינג" נתניהו ראש ממשלת ישראל, אשר ניסה  להסביר לכולנו איך שבסופו של דבר, אחרי שמונה ימים, ניצחנו את החמאס ובתמורה אנחנו פותחים להם המעברים ו…. וזהו. אלו כל ההישגים של מדינת ישראל, לפתוח להם את המעברים.

אחריו עלה אהוד "אביב נעורים" ברק, שר הביטחון, והסביר איזה יופי של צבא יש לנו ועורף חזק. וזה שהעם היה מוכן למתקפות, והיה מוכן לגבות את הממשלה. על זה הוא אמר תודה אבל לא תודה. הפיונים הקטנים שהיו חלק ממשחקי ההפחדה שלהם, יכולים לשוב לביתם.

לבסוף עלה שר החוץ, איווט "הדוברמן" ליברמן, מה שהוא אמר…. לצערי לא היה כתוביות ולכן לא היה ניתן להבין מה רצה הבחור. חלק מהמילים היו ברורות אבל הקונטקסט קצת פחות. לפי הבנתי הוא אמר משהו על אובמה, ועל זה שאוהבים אותנו בעולם. אבל כנראה שהרוסית שלי לא מספיק משופשפת, כי ככל שאני יודע זה די ההפך.

בסופו של דבר כל האירוע היה נראה, כמן חבורה של ילדים מכיתה ד', שנתפסו מכפכפים את הילד המעצבן מהשכבה התחתונה. ולאחר שנתפסו המורה מכריחה אותם לעמוד מול הכיתה ולהתנצל.

מודעות פרסומת

ביקור קצר: חלום קוסטוריצה – ההרים רקדו כאיילים והגבעות כקוסטוריצה


חלום קוסטריצה, שיוצג היום בערוץ 8 (שבת), הוא חיה מסוג חדש. הוא סרט דוקומנטרי, שמעורבב עם סרט עלילתי, עם נגיעות של תחקיר טלוויזיה וקמצוץ של וידאו בלוג. אייל סיבי במאי הסרט וכוכב הסרט, הוא יוצר קולנוע מוכשר, אך מסוגר בעצמו. כמו רוב יוצרי הקולנוע  הוא מבין שהקולנוע שלו הוא כלי, מסיכה, מסננת שדרכם הוא יכול לסנן את העולם שלו ולשפר אותו באמתלה של סרט כזה או אחר.

קטיע מתוך סרט הפורנו הBDSM של הרד' הוט צ'ילי פפרס

הסרט של אייל, הוא אחד מהסרטים המסקרנים והטובים של השנה, לפחות בתחום סרטי התעודה/אישים/ניסיוניים. סרט שמתפרס על חצי עשור, ושתי יבשות. מסמל את החיפוש לא רק אחרי האושר, אלא גם את החיפוש אחרי החופש הפנימי והאמיתי.

אייל סייבי מחליט בעזרת המצלמה להעביר את עצמו מסע, שבסופו של אותו המסע הוא יצא מישהו אחר. דומה לאייל ממוקדם, אבל יותר משוחרר. אייל שלא מתבייש, שלא מתחבא, אייל  שרוקד.
למה הוא נזכר דווקא עכשיו? באמצע החיים? לאחר שביים כמה מהקליפים הידועים ביותר במוזיקה הישראלית?
התשובה היא כמו תמיד, בכלל בחורה, הילה. שחקנית חיפאית, צעירה, שפגש באקראי בצ'ט. סיבי מנסה כבר שנים להתוודות בפניה על אהבתו, אבל לא מצליח. אז מה הוא כן יכול לעשות?  מה שעושה כל בן אדם נורמלי. מקבל עצה מאדם שהוא מכבד ומוקיר את דעתו.

הבעיה שהאדם הזה אצל אייל סיבי, הוא הבמאי היוגסלבי אמיר קוסטריצה יוצר פורה עם סרטים כמו שעת הצוענים, חתול שחור חתול לבן וסרטים פרועים אחרים. בעיה אמרנו? לא בשביל אייל, אייל פשוט שם את פעמיו לעבר יוגלסביה, ושם הוא עובר מסע מפרך בחיפוש אחר קוסטריצה ואחר החופש המוחלט שקוסטריצה מסמל עבורו. החופש ממה שאנשים יגידו, החופש ממה שאתה תגיד על עצמך ובעיקר החופש להגיד מה את שעל ליבך ולהזיז את האגן בתנועה מעגלית.
איך יסתיים המסע? האם קוסטריצה ימצא? האם הילה תתודע לאהבתו? האם אייל ירקוד?

מסקנה: אם יש לך חתול שחור, אל תקרא לו לבן

שמים נופלים מעילנו או 007: תה מנוער לא מעורבב.


סקיפול, הסרט החדש בסדרת סרטי הריגול הבלתי נגמרת, ג'ימס בונד. הסרט החדש בסדרה, 23 במספר (אם לא סופרים את כולם, יש יותר), מחזיר אלינו את דניאל קרייג בתפקיד ג'ימס בונד. השנה אנחנו לא רק חוגגים את הסרט ה23 של ג'ימס בונד, אלא גם יובל לסדרה. סדרת סרטי בונד חוגגים השנה 50 שנה. 50 שנה שבהן הדמות של המרגל הבריטי כובשת לנו את מסך הקולנוע כל פעם מחדש, עם סרטים טובים יותר או טובים עוד יותר.

סדרת הסרטים של ג'ימס בונד התבססה על סדרת הספרים של הסופר הבריטי, איאן פלמינג. סדרת הספרים היתה פופלרית ביותר בתקופת שנות ה50 ותחילת השישים. אחד הספרים, קזינו ריואל, אף עובד לסרט טלוויזיוני כבר ב1954. אבל למעשה, רק ב1962 התחילה סדרת הסרטים הרישמית של בונד, עם הסרט דוקטור נו. הסרט המקורי, היה סרט דל תקציב שרוב האולפנים הגדולים ויתרו עליו, הסיבה העיקרית: הוא בריטי מידי.  רק המפיקים ביונטיד ארטיסיט היו אלו שהסכימו לזרוק לסרט סכום זעום של מיליון דולר, כדי להפיקו. כמובן שהסרט הפך ללהיט בין רגע, הפך את השחקן האלמוני/מר עולם שון קונרי, לאחד השחקנים והגברים הנחשקים ביותר והעלה את קרנה של MI6 (רשות הביון הבריטית) והממשלה הבריטית בעולם כולו. מאז כל כמה שנים, חוזר ג'ימס בונד אל המרקע והוא עושה את זה כאמור כבר 50 שנה, עם נוסחה קבועה ומשקה ביד, מנוער לא מעורבב. אי אפשר שלא לשאול האם אחרי 50 שנה יש עוד מה לחדש? האם בונד החדש הוא אותו משקה מנוער לא מעורבב שאנחנו מכירים, או אולי מישהו קצת ערבב אותו?

השם הוא בונדים, גי'מסים בונדים

בסרט החדש בונד עומד מול איוב מפתיע במיוחד! טרוריסט שפועל בצללים, בניגוד כמובן לכל 22 סרטי בונד האחרים שבהם עמד בונד מול טרוריסטים ואנשי הביון הסובייטים שפעלו בצללים.  אבל מה לגבי שאר הנוסחאות שנקבעו כבר בסרטי בונד הקודמים?  האם הסרט החדש עוקב אחרי אותה נוסחא? אז מה יש לנו הפעם? מרדף מרהיב ומהיר מתחיל את הסרט, יש.  מריבה והחלפת דברים בין בונד לאם, יש. אנטוגינסט מפחיד חסר מצפון, יש. נערת בונד, יש. פגישה עם קיו וקבלת ציוד נידרש למשימה, יש.

על פניו נראה שאכן, כל האלמנטים של בונד, כל האלמנטים שאנחנו כל כך מצפים להם אכן נמצאים שם. אבל וזה אבל גדול, אנחנו חיים בעולם פוסט מודרני, עם סרטים פוסט מודרנים וצופים פוסט מודרנים. קולנוע שמודע לזה שהוא קולנוע וצופים מתוחכמים שיודעים שזה סרט שיודע שהוא סרט.  הסרט עוסק הרבה מאוד בשאלה של מקום הזיקנה בעולם. אם זה בעולם הריגול ואם זה במבט רפלקסיבי, על מקום גיבור קולנועי זקן, בעולם של סרטי גיבורים צעירים וחזקים יותר.

M-הבית

מוטיב הזיקנה מופיע לאורך כל הסרט. כבר די בתחילת הסרט, כאשר גברת  M הקשישה שמגולמת על ידי ג'ודי דאנטש המדהימה, נקראת למשרד האחראי, שם מובהר  לה שעליה לפנות את המקום למישהו צעיר יותר, נגמר לה הסוס, ועליה לפנות את הבמה. כמובן שהיא לא תלך בשקט, אבל זו רק דוגמא אחת לקונפליקט הגילאים. קונפליקט נוסף אפשר לראות במפגש של בונד עם הQ  החדש. Q הוא שם הקוד של אחראי החפיצים (ג'דגטים) של ג'ימס בונד. Q  גם קבע שיא, עם השחקן דזמונד לואלין ששיחק ברציפות את Q  מ1963 (ברוסיה באהבה) ועד 1999 (העולם אינו מספיק), כשאת התפקיד האחרון עשה בגיל המופלג של 85. סביר להניח שהוא היה ממשיך להופיע בסרטי בונד, אלא מת באותה שנה.

אז נכון  שאחרי זה ג'ון קליז חילטר בשלושה סרטי בונד, אבל בריבוט החדש, של דניאל קריג, Q  נעלם קליל. בקזינו רויואל, ובקונטום של נחמה דמותו של Q  לא הופיע כלל. בסקייפול Q  חוזר והוא מגולם על ידי בן ווישי, צעיר כבן 30 (שאף נראה צעיר יותר).  עכשיו שQ  חוזר, מה הדבר הראשון שהוא יגיד? האם ישבח את בונד או פשוט יגיש לו מקל ארטיק שהוא גם פצצה גם שעון וגם עושה נעים בגב? האם הוא יזכיר את ראשי Q  לשעבר? לא. המשפט הראשון שQ אומר לבונד ולנו הצופים, בעודם השתיים מסתכלים על ציור באחת הגלריות של לונדון "תמונה עצובה, לראות ספינת קרב ישנה נגררת לפירוק, זה סופו של דבר להזדקן ולמות". בונד לעומתו מטיח בQ  הצעיר "עדיין יש לך ח'צקונים". במפגש הבין דורי הזה אפשר לתמצת את הסרט.

דניאל קרייג אומנם לא השחקן הכי מבוגר ששיחק את ג'ימס בונד. קרייג היה בן 38 שהתחיל לשחק את ג'ימס בונד ובסרט האחרון היה רק בן 43, שזהו בדיוק אותו הגיל שבו התחיל רוג'ור מור את קריירת הבונד שלו. אבל יש משהו הרבה יותר בוגר ביציבה ובמבט של קרייג, שלא היה באף אחד מהבונדים האחרים. אם שון קונרי שיחק סוכן חשאי שרירי וחסון רודף שעשועים, ורג'ור מור שיחק נער פליבוי שבעיקר מחפש הרפתקאות. דניאל קרייג, מקרין לנו בונד שמבין את כובד האחריות שמונחת על כתפיו.

שוב סגרו את הפונדק של כושי!?

פעם ראשונה, שבונד באמת צריך לעמוד מול המוות, מול הזיקנה, מול האומה ולקבל החלטה אחראית, האם הוא כבר זקן מידי? הסרט הזה, הוא ללא ספק הסרט האישי ביותר מבחינת בונד, שבו אנו מגלים הרבה יותר על עברו מכל הסרטים האחרים גם יחד. העומק הזה שפתאום החדירו לדמות גורמת לנו לחיבור אפילו עמוק יותר. זה כמו שמכר שאיתך כבר 50 שנה, נפתח אליך לפתע ומספר לך את סיפור חיו הקשה. אתה לא יכול שלא להתרגש מהביטחון שצץ  אצלו פתאום אחרי כלכך הרבה שנים, שלפתע הוא החליט להעניק לך. וזו הגדולה של הסרט הזה. לא המשחק המדהים של כל השחקנים, לא האפקטים המרהבים ואפילו לא הנופים המטרפים. זו האינטימיות שפתאום בונד חולק איתנו.

ולכן כנראה ללא הרבה ספקות, וללא הרבה קרבות, סקייפול הופך להיות סרט הבונד הטוב ביותר. ויחד עם סקייפול, דניאל קרייג הופך בהרף עיין להיות הבונד הטוב ביותר שהיה מעל מסך הקולנוע .

מסקנה: אם השמים נופלים, אז שיפלו למעלה.