הראשית

היום אני רוצה להתחיל סדרת כתבות קצרה, על אחת התקופות הטראגיות ביותר, תקופה שחורה בהיסטוריה. תקופה שחלקכם הגדול אפילו לא יודע שהתרחשה. אני מדבר על תחילת שנות ה90, על היום בו סופרמן מת.

כן, סופרמן מת. באמת, הוא מת, ואז חזר לחיים כמובן. אבל תקופה לא מבוטלת הוא לא היה בין החיים.

לגלות לכם סוד? זו לא היתה הפעם הראשונה שלו, זה כבר קרה לו כמה פעמים בעבר.

ביבי יוגה

אבל אולי לפני זה קצת היסטוריה על הדמות. סופרמן צויר לראשונה ב1938, אז הוא מגיח לעולם כחיזר קטן חמוד וכחול  עיניים, המרים משאיות ביד אחת. אותו תינוק התפתח וגדל  להיות סופרמן/קלארק קנט, ובמקביל, הפך לדמות הקומיקס הכי פופולרית של כל הזמנים ולגיבור הקומיקס הכי ותיק (שפורסם באופן רציף). במשך השנים הדמות התפתחה, ההיסטוריה של סופרמן נפרסה וסועפה, הכוחות שלו התחזקו, השתנו, נוספו ונגרעו. ויום אחד, בשנת 1985/6 ,התחילה חברת DC קומיקס,המפרסמת את סופרמן, ב"טיהור" האתני הנקרא "המשבר בעולמות האינסופים".

just been married

בתהליך זה הם בעצם הרגו את כל דמויות  הגיבורים שלהם ועל הדרך את היקום כולו, והתחילו הכל מחדש. הקומיקסים של סופרמן באטמן וחבריהם שאנחנו קוראים היום שונים מהגיבורים שהיו בקומיקסים לפני 30 שנה.

המוות הקטן

ד"ר לות'ר בשעת ביקור רופאים

לפני המשבר היה נהוג להוציא מידי פעם "סיפורים דמיונים" מאד, שהם מה שאנחנו מכירים היום כליין ה"elsewhere". בתקופה ההיא אפשר היה  למצוא כמה וכמה סיפורים שבהם סופרמן מת. בשנות ה70 היה סיפור שבו לות'ר מצליח להערים על סופרמן והורג אותו. אבל הסיפור המפורסם ביותר הוא "מה קרה לאיש המחר?" שכתב לא אחר מאשר כוכב הבלוג, הקומיקסאי אלן מור(וואצ'מן). הקומיקס מ1986 מגולל את סיפורו של כתב  בעתיד הלא רחוק, בשנת1997 (אני אתאפק מלהכניס הערה על 12 הקופים) המנסה לגלות מה קרה לסופרמן. הכתב מצליח להגיע אל לואיס ליין ומראיין אותה. היא מצידה מספרת איך סופרמן נלחם מול ברייניק ולות'ר ובלית ברירה היה  חייב להרוג אותם, ובכך הפר את החוק הראשון והחשוב ביותר שהוא חוקק לעצמו – לא לקחת חיי אדם בשום מחיר. לכן סופרמן החליט להתאבד וניכנס לחדר הקריפטוניום שלו ולעולם לא ניראה יותר. זה היה בעצם גם הקומיקס האחרון בסדרה של סופרמן לפני המשבר הגדול, וכך הוא בעצם קיפח את חייו לפני השמדת היקום.

איש הפלדה, מפלדה

אבל כשהאבק התפזר מעל המשבר, הסיפור  קוטלג כסיפור דמיוני, כך שלמרות שהסיפור נחשב לקלסיקה, הוא לא הפך לסיפור פורץ דרך במיוחד. למרות שהעולם כבר קרא סיפורים שונים על מותו של סופרמן.אחרי הקריסיס, זה כבר היה סיפור אחר לגמרי.

המוות הגדול

הניפו דגל!

כמו שאמרתי, ואומר שוב , סופרמן הוא הדמות הותיקה ביותר, החזקה ביותר, והמפורסמת ביותר מבין גיבורי העל. אבל בסוף שנות ה80 התחילה התדרדרות בדימוי של סופרמן . הוא הפך למגוחך, חזק מידי, בלתי מנוצח ומרוחק מידי בשביל שיהיה באמת אכפת לנו.

ואז יצאה יצירת המופת של מנחם גולן, סופרמן 4 "החיפוש אחרי השלום" (אולי היה עדיף שיתרכזו בלחפש תסריט טוב). הסרט דפק את המסמר האחרון בסדרת הסרטים, ומשם הדרך להתדרדרות  בפופולריות של הדמות היתה קצרה. מכירות הקומיקסים ירדו בצורה מתמדת, והזיכיון היה במצב בעיתי ביותר.

סופרמן IV - החיפוש אחרי מנחם גולם

צריך להבין שכאשר מדובר בדמויות גדולות המתפרסות על כמה כותרים, הכותבים נפגשים בתחילת כל שנה ומתכננים סיפור מסגרת לאותה שנה. באותה תקופה לסופרמן היו כבר 4 קומיקסים שונים:אקשן קומיקס ,סופרמן ,ההרפתקאות של סופרמן וסופרמן איש הפלדה. לכן, בשביל לשמור על המשכיות ועל אחידות בכל קומיקס היו הכותבים של כל החוברות ניפגשים ובונים ביחד את קשת הסיפורים לאותה שנה.

בתחילת 1992, מכירות הקומיקס הלכו ודעכו והמצב היה רע. בשנתים שלפני זה החליטו הכותבים להתמקד במערכת היחסים של לואיס וקלארק. לאחר חיזורים של 60 שנה, לואיס סוף סוף התאהבה בקלארק. קלארק בתמורה מגלה לה שהוא שיקר לה 60 שנה והוא בעצם סופרמן. בסוף הוא אפילו מציע לה נשואים והם התארסו.כל זה נעשה בעיקר כדי להגדיל את המכירות בקרב המגזר הנשי.

"ואוו , איזה הפתעה. המשקפיים האלו החביאו את סופרמן" -נו באמת!

אז הם התארסו והם היו אמורים להתחתן ב1993 בחוברת סופרמן 75. אבל רצה הגורל, ובדיוק אז האחים וורנר העלו סידרה חדשה "לואיס וקלארק". מי שלא יודע, האחים וורנר הם הבעלים של DC קומיקס.
הכותבים של הסידרה מאד אהבו את הרעיון של החתונה של סופרמן והחליטו שהם רוצים לעשות את זה בסידרה. ולכן החליטו בWB שהחתונה בקומיקס תדחה עד אחרי שהם יתחתנו  בסדרה. מסובך ? כן ! אבל זאת  פוליטיקה של עיסקי השעשועים, והבוסים מרוויחים יותר על טלויזיה מאשר על הקומיקס. או לפחות ככה הם חשבו!

לואיס ואיש המערות

כמובן שהמהלך הזה עצבן את כותבי הקומיקס עד מאד. המשמעות היתה שכל העבודה שהם השקיעו בחודש של ישיבות ירדה לטמיון, שצריך להתחיל את הכל מהתחלה, וגרוע מזה – למרוח את סיפור האירוסין של סופרמן על פני שנה שלמה. לאף אחד לא היה כוח לזה.

"אני שוכב לי על הגב, מביט על העולם, חושב כיצד חלפו חיי"

אבל מה לעשות, קומיקס צריך לצאת. אז הם ישבו וישבו, חשבו וחשבו, ישבו עוד קצת, שברו את הראש, יום אחרי יום אחרי יום. הם עלו רעיונות ומחקו, כתבו קו עלילה וזרקו הכל  אחרי לילה ארוך של ישיבות. ואז, אחד הכותבים, מותש ועצבני, זרק לאויר "כוסעמו צריך להרוג אותו וזהו" (תרגום חופשי). לשניה השתררה דממה בחדר, כולם החליפו מבטים של "המממממ אולי זה לא רעיון כל כך גרוע”. וברגע אחד נחרץ דינו של היצור הכי חזק ביקום, הגיבור הבלתי פגיע, מציל האנושות.

איך עשו את זה? מה קרה בגלל זה? ולמה הוא חזר לחיים? כל זה בפרק הבא.

אהבתם? רוצים לתמוך בנו? בואו תעשו לנו לייק בעמוד הבית בפייסבוק

הפעם, אני רוצה לבדוק בסדרת כתבות קצרה, שאלה שמטרידה אותי כבר כמה זמן, שאלה שרבים חושבים עליה ולא כולם יודעים לענות עליה, שאלה בסיסית ביותר, האם אלן מור הוא גאון?

קסים קסאם או מור מורון

(לבורים ביננו, אלן מור הוא אחד הקומיקסאים הגדולים של העשורים האחרונים, ונדטה וואצמן,ליגה של ג'נטלמנים מובחרים וכו…)

האם מור יכול להיחשב גאון? האם מור הביא לשינוי ממשי בתפיסה שלנו של עולם הקומיקס, או שמא הוא רק אומן– מספר סיפורים מוצלח?

just say yes to the serpent

בסדרה תהיינה שתי כתבות. הראשונה תסקור את עבודתו ודרך היצירה של מור, ואילו את הכתבה השניה אני אבסס על המודל של ד"ר דיוויד גרייבס, ואבדוק אם על פי המודל הזה מור יכול להיחשב לגאון? (למי שמתלבט, אז כן, הוא גאון).

קצת רקע היסטורי על פועלו של עובד האלילים הידוע, אלן מור.

למי שלא יודע, אלן מור הוא קומיקסאי בריטי שהחל את עיסוקו בקומיקס ב-1979 (זו היתה שנה יפה לעולם). הניסיון הראשון שלו היה בסטריפ קומיקס בשם "רוסקו מוסקו" במזגין Sounds הבריטי. מור השתמש בשם העט 'קורט וייל' על שם המוזיקאי היהודי–גרמני, שאיתו יש לו רומן מתמשך (הספינה השחורה בווצ'מן לדוגמא) . אולם במהרה הסיק מור כי היכולות הגרפיות שלו לא מספיקות כדי לתת ביטוי הולם לרעיונותיו ולכן החליט להתמקד בכתיבה.

וואלה צודק, אולי עדיף שלא יצייר

באותו זמן החל מור לתרום סיפורי קומיקס גם למגזין הקומיקס הפופולארי של בריטניה, 2000AD, הקומיקס שממנו צמחה הדמות של "ג'אדג דראד", ועיתון שכל קומיקסאי בריטי עבר דרכו. מור גם התחיל לכתוב לסטריפים שבועיים של ד"ר הו שיצאו במקביל לסדרה באותן שנים, וזו היתה הפעם הראשונה שדמויות מהקומיקס עברו לסדרה ולא להפך. בין הדמויות הללו נמנים סקיז והלו ג'ונס. לאחר התנסות בתחום הקומיקס והמדע בדיוני, החל מור לעבוד כעצמאי בשביל מגזין הWarrior , שם פרסם שתיים מיצירותיו המוצלחות ביותר: V For Vendetta ו– Marvelman (שהופיע בארה"ב כ– Miracleman בגלל בעיית זכויות יוצרים).

ברוכים הבאים לבית הבובות

במקביל, חברת הקומיקס האמריקאית,DC Comics ניסתה באותם ימים להפיח חיים חדשים באחת הדמויות הוותיקות שלה, שכוחה ירד: Swamp Thing . המכירות של הכותר ירדו לשפל והכותב הראשי מרטין פסקו שעמד בראש הכותר לא הצליח לשפר את המצב. חברת DC Comics אשר קראה את עבודותיו של מור בWarrior צירפה אותו לצוות הכותבים. צירוף מור לכותר התברר כהחלטה נכונה . מור סגר את כל קצוות הסיפור של קודמיו ובגיליון 21 המציא מחדש את הדמות. מור התמודד בכתיבתו עם נושאים פוליטיים רגישים שלא היו מקובלים בקומיקס המיינסטרימי הרגיל, כגון: פסולת גרעינית, זיהום, אפליה מינית ותקופות שחורות בהיסטוריה האמריקאנית. מור, באמצעות הסדרה, הביע ביקורת ומחאה על המצב של ארה"ב ודמותה לאורך ההיסטוריה. בכך ,כנראה, היה אחד החלוצים שהפך את קומיקס גיבורי העל לרלוונטי.

בשלהי שנות השמוניםDC COMICS החלה לבנות מחדש את היקום שלה לאחר מאורעות Crisis On Infinite Earths והגדירה מחדש את המשכיות היקום של DC, זה היה אחד מאירועי הקרוס אובר. שנה לאחר המשבר, בשנת 1986, באו לאוויר העולם שתי יצירות הקומיקס החשובות ביותר מבחינת DC COMICS בפרט ועולם הקומיקס בכלל. היו אלו Batman: The Dark Knight Returns של פרנק מילר וWatchman של מור.

שתי היצירות הגדירו מחדש את עולם גיבורי העל ונתנו לקומיקס מימד חדש של עומק ותפיסה אקטואלית. Watchman זכה בפרס הוגו ובפרס נבולה, שניהם פרסים שניתנים בדרך כלל לספרים, ואף ניכנס מאוחר יותר לרשימת 100 הספרים החשובים ביותר של המאה של מגזין טיים היוקרתי. בנוסף, בסוף שנות ה80 מור הרחיב את כתיבתו לשאר הסדרות בחברת DC Comics וכתב עלילות לסדרת באטמן ,ביניהן Batman: The Killing Joke שהיווה אחד הבסיסים לסרט האביר האפל.

בתחילת שנות ה90 החלה שיטה חדשה של דירוג קומיקס לפי תוכן, מה שהפך את Swamp Thing האלים המיני והמוטל במחלוקת של מור, לכותר למבוגרים. מור, שידוע כפקעת עצבים, ומי שחי על פי ספר החוקים של "האמן המיוסר והאינדיבידואליסט, שהולך בדרך של עצמו ומשתין על כולם" עזב את הכותר של Swamp Thing ואת DC COMICS .

חלק מאוסף הדיוקנות של הרבי מהביצה

עם שיחרורו מהחוזה עם DC Comics החל מור לעבוד בתעשיית הקומיקס העצמאית, שם האמין שיזכה ליותר חופש כתיבה. מור הצליח גם בתחום זה כאשר בולטת במיוחד הסדרה "ממעמקי הגהנום" שאותה עשה יחד עם הצייר אדי קמפבל . בסדרה זו הראה גרסה חדשנית סיפורית מדהימה וויזואלית של אחת הגרסאות לסיפור "ג'ק המרטש", אותו רוצח מיסתורי אשר הטיל אימה על אנגליה בתקופה הויקטוריאנית.

לבסוף מור חזר לעבוד עם חברת DC Comics לאחר שזו נתנה לו לנהל ליין משל עצמו בשם America's Best תחת הוצאת Wildstorm שנמצאת בבעלות החברה. למור היו הצלחות רבות בליין זה, ביניהן: League Of Extraordinary Gentlemen אשר יצרה צוות של גיבורי ספרות הרפתקאות ובידיון, ביניהם: אלן קווטר מיין ('מכרות המלך שלמה) , קפטן נימו (קפטן הצוללת נאוטילוס מהספר 20 אלף מיל מתחת למים של ז'ול וורן) הנרי ג'אקל (מד"ר ג'אקל ומר הייד) ועוד עשרות דמיות אחרות, אפילו המלך בבר (כן, הפיל) .

תמונת מחזור "ספריית בית אריאלה 1904"

בנוסף, לאחר הבום הגדול של סרטי הקומיקס שהתחיל בשנות ה2000 , גם חלק גדול מכתביו של מור מצאו את דרכם למסך הכסף– חלקם הצליחו יותר חלקם פחות– אבל כולם נחשבו לסרטים טובים. בינהם אפשר למצוא את: מעמקי הגיהנום, ונדטה, קונסטנטין, ואפילו גרסה קולנועית של Watchman . למרות הצלחת הסרטים, מור עצמו לא מוכן שיקשרו אותו עם הסרטים הללו, ואף ניהל מאבק משפטי על מנת שיורידו את שמו מרשימת הקרדיטים.

זה היה קצת רקע על אחד הגאונים האקצנטרים ביותר בתעשיית הקומיקס. בפעם הבאה אנחנו נחפור במודל הגאון, והנראה אם אפשר לקרוא לו גאון, או סתם עובד אלילים עם הרבה דמיון.

מור VS מילהאוס, אני שם 5 $ על מילהאוס

מסקנה זמנית:

לא יודע אם הוא גאון, אבל שפוי הוא בטח לא !  מצד שני גם אני.

ולסיום

פרודיה חמודה על המאבק של מור בסרט "השומרים"