ביקור קצר- יש רופא בבלוג ?


ביקור קצריש רופא בבלוג ?

ושוב ביקור קצר, הפעם ביקור חולים אצל הדוקטורהשבוע יצא בBBC הפרק החדש של העונה השישית של סדרת הקאלט דוקטור הו.

אבל לפני זה אני אפנה אותכם שוב לדף הפייסבוק שלנו.

דוקטור והווו הו

הסדרה עוקבת אחר חייזר, אדון זמן, שמטייל לו ברחבי היקום והזמן, אך בעיקר מתמקד בכוכב הקטן שלנו. הדמות עוברת כל כמה שנים גלגול של השחקן המשחק אותה ושל הכותבים המובילים את העלילה. בעונה החמישית היה שינוי מאסיבי בקרב הכותבים ובשחקן המשחק את הדמות

הכותב, שהחייה את הדמות ב2005 ,ראסל טי דיוויד, הוחלף על ידי אחד התסריטאים המבריקים, סטיבן מופאט (גייקל, זיווגים). דייויד, שהיה לגמרי מזוהה עם הדמויות ועם הסיפור של 4 העונות הראשונות, הוחלף במעבר חד למדי לסדרה שונה. כל הדמויות והשחקנים שהתחברנו אליהם במשך 4 עונות נעלמו כלא היו. הכתיבה, לעומת העונה הקודמת, היתה חלשה יותר, והדמויות, חוץ מכמה פרקים בודדים, היו מאוד פלקטיות.

גם השחקן הנוכחי, מאת סמית, עורר מחלוקת גדולה. הוא החליף את אחד השחקנים המזוהים והאהובים ביותר של הדוקטור, דיוויד טאנט. זה כמו להחליף טבעת יהלום בטבעת פלסטיק מתוך פרס בקורנפלקס. ממשהו מבריק, נוצץ ויפה, למשהו קופצני, צעקני, פלסטי ועם פפיון. הדוקטור ה11 החדש, נראה כמו ילד קטן וחד מימדי, בעיקר שעוד חקוק לנו בזיכרון המשחק האדיר והעגול של דמותו ה-10 של הדוקטור , דיוויד טאנט.

דוקטור ג'ייקל ודוקטור הייד

אני זוכר שבסיום העונה החמישית קיוויתי שיבינו את הטעות ויחליפו אותו בדמות חדשה, אולם לצערי התבדתי. אז הגיע הספיישל המסורתי של חג המולד בו הופיע שוב, כמובן, סמית כדוקטור. הפעם היה שיפור מסוים, פחות בסיפור, יותר בדמות. פתאום הדוקטור קפץ כיתה, אם כי עדיין היתה תקווה שבסוף הפרק הוא ימות ויוחלף בשחקן אחר.

והשבוע עלה הפרק החדש (מי שלא רוצה ספויילרים מוזמן להפסיק לקרוא כאן).

קריפטונייט ?!

ב5 הדקות הראשונות של הפרק, חשבתי לשנייה שתקוותי התגשמו, הנה, הם הבינו את הטעות, ועד סוף הפרק, יעשו הפתעה אדירה לכבוד החג והדוקטור יוחלף. התקווה שיגיע הדוקטור ה12 התפוגגה תוך מספר שניות, והנה ממשיך לו הפרק עם סמית'.

אך הוא המשיך אחרת, משהו קרה בין סיום העונה החמישית לשישית. אולי לפתע סמית סיים את גיל ההתבגרות, או כנראה שמע את הביקורת שלי על הדמות שלו, לא בטוח מה, אבל משהו שם היה אחר. הוא עדיין היה פלסטיקי, הוא עדיין היה מעצבן, הוא עדיין ענד פפיון. אבל היה שם עוד משהו, אומנם בהבלחות. הבלחות של יצור בן מאות שנים, שראה הכל, חווה הכל, שיש לו חור שחור במרכז הנשמה שהוא מחביא. סמית' הצליח בפרק אחד לעשות מה שהוא לא הצליח לעשות בעונה שלמה.

"את שמחה לראות אותי? או שיש לך טרדיס ברקע ?"

גם הפרק עצמו הצליח ליצור עניין. חוץ מכמה פרקים בודדים בעונה הקודמת, צפיתי בפרקים מתוך כוח האינרציה. זה הדוקטורצריך ללכת לבדיקה השבועית לא כי אתה רוצה, אלא כי אתה צריך. אחרי הפרק הראשון של העונה הראשונה אני רוצה לראות את הפרק של השבוע הבא. נשאלת השאלה אם הפעם הוא ישמור על קו אחיד באיכות הסדרה, או כמו בעונה הקודמת, שרק הפרקים שמופט עצמו היה מעורב בהם בצורה מאסיבית היו שווים משהו.

לסיכום.

הפרק היה טוב, סמית הראה שאולי עוד יש לו מה להציע, ומופט הראה סימנים של הבנה שאולי כדאי להקדיש טיפה יותר רצינות לדוקטור. הפרק הזה הפיח בי תקווה חדשה לעתיד טוב יותר, עתיד בלי סמית', אבל בינתיים הוא יכול להישאר. זה לא מאוד נורא.

מסקנה

אם אתה כבר הולך לדוקטור, אז תדאג שהוא לא יענוד פפיון.

הTVEYE !!

מודעות פרסומת

הפסיכולוג של הפן


בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה, בִּנְפל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים. פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה, וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד. וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף, תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי. יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע.                                                                                   איוב ד', יג-טז

פרילוג

הלילה לא ישנתי טוב. התעוררתי מחלום בלהות שפקד אותי, קמתי מכוסה זעה וניזכרתי פתאום בסרט ההוא, שעד היום לא ברור לי אם הוא סיוט, פנטזיה, או סתם הזיה. אני מדבר על הסרט "המבוך של הפאן". הפעם אני אנסה לרדת למשמעות של חלום הבלהה שהוא הסרט "המבוך של הפאן", ואלו פחדים בעצם משתקפים בסרטים הללו .

 

העיקר לבלוע

לפני שנדבר על הסיוט, צריך להבין שחלום, בעיקר חלום בלהות, הוא נסיון של התת מודע להעלות בנו מחשבות ופחדים שאנו מדחיקים ביום יום. בלילה, כאשר אנחנו ישנים, יכולת ההדחקה שלנו קטנה והדברים המודחקים מנסים לפרוץ. אך מכיוון שאנחנו לא לגמרי חסרי הגנה, הם עוברים סינון על ידי "הצנזור" אשר מצפין אותם והופך אותם לחלומות. למשל, אם אני רוצה לרצוח את המרצה שלי, אני אחלום  על כך שאני בקרב אימתני מול מאסטר יודה. למה  קרב מול יודה? כי יודה הוא מאמן של לוחמים, ולכן הוא בעצם סוג של מורה או מרצה, וזאת הדרך של המודע שלי לתעל את הרעיון של לרצוח את המרצה שלי.

משלוח מיוחד לכנסת

גם להדחקות  יש כמה סוגים. ישנה ההדחקה הבסיסית שהיא בלתי נמנעת, זאת ההדחקה של הכללים המכוננים והנורמות המאפשרים את קיומה המיידי של  כל חברה כגון: האיסור על רצח, החובה לשליטה עצמית והתחשבות בצרכים השונים של חברי הקהילה – וכמובן הצורך לקרוא את הבלוג הזה.

יש גם הדחקות שהן על בסיס יותר אידאולוגי במהות ונובעות מן הכללים והנורמות שמוכתבים לנו על ידי הרקע החברתי-פוליטי  של החברה שלנו.
הדחקת אלו הן הדחקות יתר – למה יתר? כי הן קיימות בנוסף להדחקות הבסיסיות. ההדחקות האלו  מכוונות אל כל מה שאינו הכרחי לקיום המיידי של החברה כגון: איום ברור על מבנה הגרעין המשפחתי האידאלי, להיות גזען בחברה פלורליסטית, או אפילו  להיות בעל נטיות גיקיות בחברת רוקרים.

ולפעמים סיגר הוא לא סיגר

 אבל המשפחה היא אחד מהמבנים החברתיים-פוליטיים החשובים בחברה המערבית , הבורגנית, הקפיטליסטית והטרוסקסואלית, ערכים אשר נקבעים בתוך המבנה המשפחתי הקונבנציונלי.  המטרה שעומדת מאחורי זה היא לעצב בני אדם המתאימים לתפקידיהם בחברה מערבית שמרנית, לכן משפחה היא אחד מהנושאים שמקבלים יותר דגש בהדחקת היתר.

המבוך של הנפש

אבל איך זה קשור בכלל למבוך של הפאן?
ניחשתם נכון. בסרט הזה יש שבירה ברורה של הממסד המשפחתי הקלאסי. הסרט מסופר מנקודת מבט נשית  של ילדה שגדלה ללא אב המשפחה. גיבורת הסרט היא אופליה (על שמה של אופליה של המלט, שנהרגה בעקבות טירופה).  אביה נהרג, וכעת היא גרה עם אמה שהתחתנה מחדש עם גנרל סדיסט מצבאו של פרנקו. הסרט כולו מתרחש בתקופת מלחמת האזרחים בספרד.

באהההה

אבל אופליה לא ממש נמצאת במלחמה הזו, היא חיה בעולם בו הסיוטים שלה והעולם האמיתי מתערבבים עד שלא ברור היכן מתחיל החלום והיכן נגמרת המציאות. את ביעותי הלילה הללו אפשר לנתח בשתי דרכים שונות- בצורה פסיכואנליטית ובצורה הדיאגטית (העולם הסיפורי של הסרט).

במישור הסיפורי – מה הסיוטים הללו מסמלים לאופליה בסרט עצמו, הדרך השניה- מה הסיוט מסמל במישור ההדחקה התת הכרתי של החברה שבו הוא נוצר.

הניתוח הפסיכואנליטי מתבסס על העובדה שהסרט הוא בעצם סיוט קולקטיבי, וברמה הזו מדבר על אוזלת היד של האזרח מול הממשל בשעת מלחמה, כמו גם על התפרקות הממסד המשפחתי והטרגדיה שהוא גורר.

במבוך של פאן יש פחדים. הפחד ששורר בתקופה שלאחר 9/11, למרות שזה אינו סרט אמריקאי. במאי הסרט אינו אמריקאי, אך חי בארה"ב כבר תקופה ארוכה ונטמע בחברה האמריקאית, בפחדים שלה ובתקוות שלה.
הסרט  עצמו הוא סרט מקסיקני שצולם עם צוות ספרדי, עם במאי/תסריטאי ,דל-טורו, שגר בארה"ב כבר מעל לעשור.

"הממממ.... עגל רך יאמי..."

בסרט כדאי לשים לב לעובדה שהפחד לא מופנה רק כלפי חוץ, כלפי ההגורם הזר, אלא גם כלפי דמות ההורים. אמה חסרת האונים של אופליה מסמלת את חוסר האונים שהציבור מרגיש כלפי חוסר היכולת של הממשל לעצור את פיגועי הטרור שהתרחשו.
גם דמות האב היא לא דמות אב אוהבת ועוטפת, אלא אב מתעלל, קשוח וקשה, בעל חוקים נוקבים, חזקים ובלתי מתפשרים. זה "תיעדוף"   של "חוק הפטריוט" ששלל זכויות רבות שהאמריקאים היו רגילים אליהן. בקרב הציבור היתה תחושה חזקה של פגיעה בפרטיות, שהאח הגדול (או האב הגדול) משגיח ואבוי למי שלא עומד בסדר החדש.

תרבחו ותסעדו

גם סיוטיה של אופליה הם סיוטים של חוסר חופש. הסיוטים שלה הם סיוט של חופש בהישג יד, אך זהו חופש בלתי מושג. למשל הסצינה בה היא נכנסת לאולם מלא באוכל ואוצרות וכל טוב, ממש שם בהישג יד, אבל אם תעז לקחת אפילו ענב אחד זה יגמר בכי רע.  כמו הסיוט האמריקאי, ארצם של החופשיים- החופש  כבר לא בהישג ידם.

נערה בהפרעה

גם בעולם הדיאגנטי של הסרט לסיוטים יש משמעות. כאשר ילד חולם על מקום נטוש בו הוא נמצא לבד, הוא בעצם מממש את הפחד התת-מודע מהאפשרות להינטש על ידי ההורים, והמעבר בין שלב הילדות לשלב הבשלות. זהו השלב בו ה"ילד" כבר לא יוכל להתחבא מתחת למטריית ההורים ויצטרך לעמוד בזכות עצמו. אכן, הסרט מתחיל ביער נטוש בו נראה שאופליה הלכה לאיבוד. היא מרגישה בו נטושה למספר דקות ספורות. מיד לאחר מכן מגיח יצור גרוטסקי, הפיה, אבל הפיה מעוותת  וגרוטסקית.

K700?

הדמויות הגרוטסקיות בסרט הן שמייצגות את חוסר האונים של הילדים מהשינויים ומההרגשה שלה שאין ביכולתה לשנות את מסלול חייה. במקרה הזה, הדמות הגרוטסקית מייצגת  את חוסר האונים של אופליה מול הדברים שהיא חייבת לעבור ללא שום אפשרות לשלוט בגורלה. עולם המובגרים צריך לרוב להדריך את הילדים הללו ולתת להם הרגשה שהם שולטים בשינוי עצמו. אבל כאן חסרה היד המכוונת של ההורים שיעזרו לילדה "לשלוט" בסיוט שלה כמתבקש בעולם מתוקן. אמה, הנמצאת בהריון בעייתי ובסיכון, אביה שלא בחיים ואביה החורג שהיא לא יכולה לעניין אותו פחות גם אם תנסה.  לכן הסרט מגיע בלית ברירה לסוף טרגי. לא היה אף מבוגר שיגן וידריך את אופליה, וכמו אופליה השיקספירית, גם כאן טירופה הוא שמביא למותה בטרם עת.

"stop in the name of love"

מסקנה

אבא, אמא, אל תאכילו את הילדים שלכם באגדות על  הפאן. בתודה זיגמונד

הנה הוא מגיע ה TVEYE

אביב הבלוגים – כתבה על פולחן האביב


אני צופה בכם, אתם קוראים אותי, ובקרוב תוכלו גם לשמוע. ב20 לחודש  אני אעלה גרסת הרצאה של סדרת הכתבות של מסע בזמן, כחלק מכנס עולמות.

אביב העמים 

לכבוד האביב חיפשתי נושא אביבי במיוחד. לבסוף נזכרתי שכבר תקופה ארוכה לא הזכרתי דבר בנוגע למוזיקה קלאסית. אז איזה תירוץ טוב יותר מזה יש כדי לדבר על פולחן המוזיקה ועל פולחן האביב,  או למי שלא מכיר, הקטע של הדינוזאורים בפנטזיה של דיסני.

"ואיזה ידיים גדולות יש לך סבתא"

פולחן האביב היא יצירה מ1913 של המלחין הרוסי איגור. איגור סטרווינסקי כמובן. סטרווינסקי  היה בן למשפחה מוזיקלית, אביו היה זמר, אחיו הגדול גם הוא היה מוזיקאי, כך שאיגור הקטן ספג מוזיקה מהרגע הראשון לחייו. אבל כמו כל אמא יהודיה, גם אמא של איגור לא רצתה שהבן שלה יהיה בעיסקי השעשועים ושלחה אותו ללמוד עריכת דין. כולנו כבר יודעים שאם אמא פולניה/רוסיה רוצה משהולא אומרים לה לא. אז סטרווינסקי למד כמה סימסטרים והצליח לשכנע את הוריו שאולי זה לא הכיוון ובכל זאת יתנו לו ללמוד הלחנה. הוא התחיל ללמוד הלחנה עם מורה, אבל גם זה לא ממש היה בשבילו ולכן הוא החליט ללמוד לבד.

ההימור הצליח. ב1910 הוא הציג את היצירה המרכזית הראשונה שלו, ציפור האש, בפריז. הוא הזמין את כל המשפחה שלו להתלוות אליו לביצוע הבכורה והם החליטו להשתקע שם ולא לחזור עוד לרוסיה. בכך פיספס את המהפכה הקומוניסטית, והפך לאזרח העולם הגדול.

ניקולאס אהרוני ?

באותה שנה בפריז הוא גם הכיר את הצייר/מיסטיקן/פילוסוף/סופר/חובב סרטי הקונגפו ניקולס רוריץ'. רוריץ  עבד בדיוק על ציור חדש בו מצויר קטע מהתקופה הפגאנית של רוסיה. בתמונה הוא רצה לצייר את זקני השבט צופים בצעירה הרוקדת לכבוד בוא האביב, ומקריבה עצמה בריקוד סוער עד מותה. סטרווינסקי אהב את הרעיון. בשעה שהוא סיים את ציפור האש, הוא כבר כתב חלקים לבלט הבא שלו, פולחן האביב.

יאלה מכות יאלה

ההופעה הראשונה של  המחול והיצירה היתה במאי 1913ושינתה את עולם המוזיקה לתמיד. הדבר הראשון שהיא עשתה הוא שהיא שינתה את התפיסה של קהל המאזינים, והפכה לפתיחה הכי שנויה במחלוקת בתולדות המוזיקה.
המוזיקה האטונלית והפרימיטיבית הציתה ויכוח סוער בין המאזינים, ויכוח שהסתיים בלא פחות מקטטה המונית שהתרחבה למהומות רחוב אלימות.

ערמת רקדנים! ערמת רקדנים!

ערמת רקדנים! ערמת רקדנים!


זה התחיל כאשר באמצע ניגון היצירה חלק מהמאזינים החלו להפריע עם קריאות "בוז" לכיוון הבמה ולעשות קולות חתולים בנסיון להפסיק את מה שנשמע באוזניהם כבגידה בערכי ההרמוניקה. אבל חלק אחר הבין את החידוש, או לפחות סוקרן, וניסה להשתיק את המפריעים. מהר מאוד התחילו להתפתח מספר תיגרות באולם. המשטרה הגיעה בזמן ההפסקה בין המערכות אבל לא הצליחה להשתלט על האירוע.

אבל סטרווינסקי והכירואגרף ניז'ינסקי לא ויתרו. סטרווינסקי החזיק את המיקטורן של ניז'ינסקי בזמן שהוא נתלה מחוץ לעמדת התאורן וצעק לרקדנים את הקצב של המוזיקה כדי שימשיכו לרקוד. והם אכן סיימו את המחול.

יוצרים אביב

היצירה עצמה מתארת כמה סצינות של פולחן פגאני שמסתיים בריקודה של נערה בתולה וזכה עד מותה כהקרבה לאל האביב.

היצירה מחולקת לשני חלקים הערצת האדמה והעלאת העולה.

חלק ראשון: הערצת הארץ

§         מבוא

§         מנבאי האביב

§         טקס החטיפות

§         סיבובי האביב

§         טקס השבטים הלוחמים

§         צעדי החכמים הזקנים

§         נשיקת האדמה

§         ריקוד מתוך האדמה

חלק שני: הקורבן

§         מבוא

§         מעגל מיסטי של הנערות הצעירות

§         קריאת שמה ומתן כבוד 

§         זימון האבות (זימון האובות)

§         טקסי האבות

§         ריקוד הקורבן של הנבחרת

פנטסטיקו

ב1940 הוציאו אולפני דיסני את סרט האינמציה שלהםפנטזיה. פנטזיה הוא סרט המורכב מקטעים מוזיקליים קלאסיים המלווים באנימציה. החלק המוכר ביותר בסרט הוא כמובן הקטע של מיקי מאוס כשוליית הקוסם. אבל גם פולחן האביב הופיע שם וקיבל קטע ארוך ביותר. קטע האנימציה שהתלווה למוזיקה, מגולל את סיפור היווצרות החיים על כדור הארץ עד היכחדות הדינוזאורים.

 

סטרווינסקי היה המלחין היחידי מבין כל המלחינים שעדיין היה בחיים כשהסרט יצא. אפשר להגיד שהוא לא ממש אהב אותו. כשאני אומר לא ממש, אני מתכון שהוא די שנא אותו. שאני אומר שהוא די שנא אותו, אני מתכוון שהוא אמר שהביצוע המוזיקלי היה מזעזע ושהאינטרפרטציה היתה טימטום משוועאבל בהמשך הוא יודה שמי שכתב את התסריט לקטע אכן הצליח להבין את רוח היצירה.

מסקנה

אם נוהגים לא דינוזאורים, סליחה, אם דינזוארים אז לא מלחינים, או משהו כזה.

 

חג חירות שמח

ותזכרו TVEYE בדרך!

מבזק….מבזק….מבזק….מבזק….מבזק….


יום שלישי פעמים כי טוב ורק לי רע (צ'רלי וחצי, 1974)

לפני שמתחילים אני יכול להגיד שרבים מכם עדיין לא עשו לנו לייק בפייסבוק, אז הנה הזדמנות נוספת.

קולנוע

אני רוצה לפתוח את הבלוג בידיעה המצערת, ולהרכין את ראשי לנוכח פטירתו של הבמאי הדגול, סידני לומט. לומט היה אחד הבמאים הגדולים של הוליווד. הוא ביים סרטים כמו: 12 המושבעים, אחר צהרים של פורענות ורשות השידור. לומט נפטר בגיל 86 ממחלת הלימפומה בדירתו במנהטן.

רוקי XII

 

ועכשיו למשהו שונה לגמרי

חדשות מרעישות מכיוון האתחול של סופרמן: יש לנו שם לסרט. ז'ק שניידר הולך  בעקבות המנטור שלו (והמפיק של הסרט), כריסטופר ניולאן, ועושה את מעשה האביר האפל. בסרט החדש של סופרמן, השם סופרמן לא יהיה בשם הסרט, הסרט יקרא פשוט "איש הפלדה" ובזה ינסה להדמות לסרט שובר הקופות ושובר הביקורות, האביר האפל. בנוסף, הוכרזה גם זהותו של הנבל, איתו יצטרך סופרמן לרקוד הפעם: מי אם לא שותף הריקוד האולטימטיבי, הגנרל זוד?! כזכור, נפגשנו בזוד בקצרה, בסרט הראשון של סופרמן, ולאחר מכן במפגש ארוך יותר בסרט השני של סופרמן. עכשיו נפגוש בו בשלישית. השאלה אם לות'ר יהיה לגמרי מחוץ לסרט, או כנבל משני, עדיין לא נענתה. אבל כן נענתה השאלה מי ישחק את זוד. את זוד ישחק מייקל שאנון שמוכר לנו יותר כסוכן הרשות לסמים ואלכוהול בסדרת המופת אימפריית הפשע.

חולה, גוסס, מת


ואם בגיבורים ובנבלים עסקנין, אז יש חדשות לגבי סרט האוונג'רס המתעתד. נכון שקפטן אמריקה עוד לא יצא, ואפילו ת'ור עדיין לא בקולנוע, אבל הצילומים לסרט הח'ברה של גיבורי העל, עומדים להתחיל כל שנייה, אם כי עדיין לא הכל סגור, במיוחד כנגד מי הם ילחמו. בתחילה היו שמועות שהחבורה תלחם בענק הירוק, בניסיון לעצור אותו מלהרוס את העיר. כעת מסתבר שהשמועות אינן נכונות והענק יהיה דווקא לצידם של הגיבורים. שמועות אחרות אומרות שאולי יהיה זה סופר סקרול, חייזר בעל יכולת שינוי צורה, אשר יכול להתחזות לכל אחד מהגיבורים. אני מבטיח לעדכן אתכם בכל התפתחות נוספת.

לפני מספר חודשים הזכרנו כאן שמתחיל להתגבש בעקבות גל הסדרות שהופכים לסרטים, סרט על פי תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית, רחוב 21 ג'אמפ. הסדרה, ששודרה בארץ ובעולם בשנות ה90, הקפיצה למסך את ג'וני דפ', שעזב אותה באמצע בשביל לטפח קריית משחק בקולנוע. עכשיו השמועות רוחשות שג'וני יחזור למקורות ויופיע בתפקיד אורח בסרט החדש. זה יחשב לו כסרט ולא כתוכנית טלוויזיה.

בראש צעיר!! מספרת אלי וחיים במרכז המסחרי

 

אני אשאיר אתכם עם טעם טוב בפה, עם כמה שניות בלבד מהסרט החדש, שמתבשל בסדרת כוכב הקופים.


עולים השבוע

כן, חשבנו שזה טרילוגיה, כן הם גם אמרו שזה טרילוגיה, נכון כל הקונספט נבנה על זה שזה טרילוגיה. אבל מה לעשות, קולות הצרכנים והמרוץ אחר רווחים, העלו השבוע את סרט ההמשך לטרילוגיית הצעקה: הצעקה 4. האמת לא בטוח שזה יהיה רע.


טלוויזיה

הודעה לכל מעריצי ג'וס ווידן, ד"ר הוריבל, סדרת הקאלט המדוברת בכיכובו של נייל פטריק האריס, שכבר רגיל לשחק רופאים (דוגי האוזר), יוצא עם ספר חדש, שמתאר את מאחורי הקלעים של הסדרה. הספר יהיה מלא בכל טוב, קטעים מהסדרה, תהליך הבניה של הפרקים, ראיונות וכו

יש איזה כנס רפואי בבלוג? השבוע פורסם שמסתמן שחברי צוות השחקנים של סדרת דוקטור האוס יגיעו לארץ. השאלה אם יהיה להם לאן לחזור? רשת פוקס, שבה דוקטור האוס מצא בית, הודיעה שהיא במגעים חדשים לגבי חידוש הסדרה. ככל שמסתמן, הם נמצאים במשא ומתן קשה אל מול כוכבי הסדרה, שדורשים העלאה בשכרם. נקווה שהדוקטור ישרוד את המגעים ויחזור לעונה 8. אם לא, אני בטוח שהוא יכול להישאר בישראל ולעזור בשביתת הרופאים.

"אם אני צריך לראות שוב את ערוץ 1 אני מחשמל את עצמי"

 

באותו נושא, עלו השבוע שאלות לגבי עוד כמה סדרות, אם יחזרו לעונה נוספת או ייעלמו בארכיוני הטלוויזיה ובשידורים החוזרים. ביניהם אפשר למצוא את V הנוראית (שלא ברור איך שרדה עד עכשיו), משפחה לא רגילה, וכמובן שני גברים וחצי.

משחקי הכס, הפכה לאחת התוכניות הכי מצליחות בהיסטוריה של HBO עוד לפני שיצאה. הסדרה, שאמורה להתחיל ביום ראשון הקרוב, נמכרה לתחנות ברחבי העולם במחיר מרקיע שחקים, של 2.5 מיליון $ לפרק. בכך עקפה את הסדרה המצליחה הקודמת של הרשת, הסופרנוס.

"איזה ג'יני דפוק! אני לא חושב שהוא הבין שאמרתי שאני רוצה כלי ענק"

 

מוזיקה

מי אמר שמוזיקאים לא עובדים קשה, ואין סכנות בעבודה מוזיקלית?! לידי גאגא, הפרפורמית והמוזיקאית הייחודית, נפלה בהופעתה האחרונה, אחרי שניסתה לעשות תעלול קטן, אבל מיד ניערה את האבק מבגדיה, והמשיכה בהופעה כאילו דבר לא קרה.


בלינק 182, להקת הפאנק האמריקאית, הודיעה השבוע, שהם עובדים על תקליט חדש ושכבר חצי ממנו הוקלט. זה יהיה התקליט הראשון של הלהקה מזה כמעט 10 שנים. הלהקה פרצה בסוף שנות ה90 עם הדיסק " Enema of the State" (החוקן של המדינה).

ציפי ביבי ואהוד בימי זמן אמתי

 

המרכז למוזיקה קאמרית פותח עונה חדשה . עונת 2011/12 מבשרת את חזרתו של המרכז למוסיקה קאמרית אל ביתו החדש ומסביר הפנים, ברח' שטריקר. המועד המדויק לפתיחת האולם טרם נקבע וככל הנראה העונה תתחיל עדיין במרכז ענב לתרבות. עם החזרה לאולם הבית ברח' שטריקר יקדמו את הקהל "קונצרטי פואייה" קצרים, בביצוע הרכבים קאמריים מצטיינים של תלמידי הקונסרבטוריון.

ותזכרו

הTVEYE בדרך