הסרט נערה עם קעקוע דרקון, עלה השבוע לאקרנים בארץ.
חבק אותי פינקס |
משחקים בקרבות
הסיפור שלנו מתחיל במשחק, לא סתם משחק אלא בהמשחק – סרטו הראשון של דייויד פינצ'ר (הוא אכן ביים את הנוסע השמיני 3, אבל לא הסכים לקחת קרדיט בגלל שינויי המפיקים). בהוליווד ראו כי טוב, ונתנו לו לשחק לנו בראש עם שבעה חטאים, ועם אחד מסרטי הקאלט הגדולים של העשורים האחרונים, מועדון קרב. בנתיים דייויד פינצ'ר ביסס את עצמו כאחד הבמאים הגדולים והטובים של הוליווד, וכמו כל במאי החליט לצאת לדרך,ללמוד על עצמו כבמאי ולנסות את מזלו בז'אנרים שונים ולהתנסות בסגנונות בימוי שונים.
לטובת קוראינו… זה סבון, אתם משפשפים אותו על הגוף ואז שותפים |
ואז יצאה לה פנטזיה אפלה אך קרירה עם דמויות שכמעט נבלעו ברקע ב"המקרה המוזר של בנג'מין באטן".
ואם כבר לנסות משהו, אז אולי לנסות דרמה פשוטה, ואז הוא ביים את הסרט המוארך והמאורך, הרשת החברתית– סרט המגולל את סיפורו של הפייסבוק, סרט שמדגים בצורה נפלאה מה קורה כאשר בימוי עולה על התסריט הכתוב. לא בכדי הוא קיבל את האוסקר הראשון שלו על הסרט הזה.
"מישהו מוכן להוריד את כל האותיות האלה? הן מסתירות לי את הפנים" |
למרות כל ההצלחה,ולמרות שהסרטים האלו היו רחוקים מלהיות רעים, הם אפילו היו טובים, עדיין היתה הרגשה שפינצ'ר שהכרנו הולך לאיבוד.
אז יש לי חדשות טובות, דיוויד שלנו בדרך הביתה.
נערה עם מצלמת קולנוע
נערה עם קעקוע דרקון, הראשון בטרילוגיה עתידית, עולה השבוע לאקרנים בארץ.
הסרט הוא עיבוד נוסף לסדרת הספרים של הסופר השוודי, סטיג לארסון. לארסון כתב את הטרילוגיה, טרילוגיית המילניום, המצליחה שכבר הפכה כולה לסדרת סרטים בשוודיה. לרסון עצמו נפטר קצת לפני שראה כיצד הספרים שלו הופכים לאחת מסדרות הספרים הנמכרות ביותר בעולם.
נערה עם חינה של דרקון |
אני חייב להודות שבאתי לסרט של פינצ'ר עם ראש בתולי, לא קראתי את הספר, ובצורה לא ברורה לא הזדמן לי לראות את הסרטים.
אבל בתולי אתה לאיכול להיות אצל פינצ'ר.
הפתיח של הסרט כבר משאיר אותך פעור פה. הפתיח הוא שילוב בין פתיח ג'ימס בונד לפתיח של מועדון קרב. ברקע מתנגן חידוש לשיר הידוע של לד זפלין, בעיבוד מבריק של טרנט רזנור (ניינ אינצ' ניילז) אטיקוס רוס והזמרת קרן או.ביצוע מדהים לשיר. הפתיח האפל והמסוגנן שואב אותך לסרט ומכין את החושים שלך לעתיד לבוא.
הייתי רוצה להגיד שהעתיד לא מאחר לבוא, אבל אחת מנקודות האכילס של הסרט הזה הוא אקספוזיציה ארוכה,מאוד ארוכה. לסרט לוקח זמן להתניע, וגם כשהוא מתניע, הוא נע קצת בעצלתיים.
האקספוזיציה נעה בקצב שבו אני מתאר לעצמי איש בגיל המעבר בשוודיה. לאט, לא צריך למהר, צריך לשמור על חום הגוף, אין שום דבר דחוף, לאט,לאט,לאט.
ואז היא ממשיכה לנוע כמו שאני מתאר לעצמי מתבגר נע בשוודיה, לאט, צריך לשמור על חום גוף,לאט.
"עברה כאן רכבת לפני השעה" |
כאשר היה לארסון נער רך, רק בן 15, היה עד לאונס קבוצתי של נערה בת גילו. עד יום מותו הוא לא סלח לעצמו שלא בא והושיט עזרה לאותה נערה. לאותה נערה קראו ליסבט. זה השם שהוא אימץ גם לגיבורה שלו, במעיין נסיון לקחת פיקוד על הזיכרון ההוא ולהפוך את אותה ליסבט הקורבנית לליסבט לוחמנית מצליחה שהפכה לאימת הגברים.
את הדמות הזו הוא החליט להפגיש עם בן דמותו כיום, עיתונאי חוקר שנלחם בשחיתות. הפגישה הזו הולידה את סדרת המילניום.
סדוקו! |
הסרט עוקב אחר ג'יימס בונד או מיקאל בלומקוויסט (דניאל קרייג) שהוא עיתונאי הנחוש להחזיר את כבודו האבוד לאחר שהואשם בהוצאת דיבה. הוא מוזמן ע"י קפטן פון טראפ או הנריק ונגר (כריסטופר פלאמר), אחד מהאוליגארכים השוודים, להגיע לאי מרוחק כדי לחקור את פרשיית היעלמותה של אחייניתו האהובה.
ונגר, המאמין שאחייניתו נרצחה ע"י אחד מבני המשפחה האקסנטרנית והנאצית שלו, מבטיח למיקאל שאם יעזור לו למצוא את הרוצח, הוא יעזור לו לנקום באיש שתבע אותו וגנב את כבודו ועיקל את כל חסכונותיו . מיקאל מגיע לאי,אבל אין לו מושג מה מצפה לו.
במקביל, ההיא מהרשת החברתית או ליסבת סלנדר (רוני מארה), חוסה של המדינה, האקרית מיומנת ובחורה גותית בהפרעה באופן כללי, נשכרת כדי לבדוק את עברו של מיקאל. אולם במהרה היא נשאבת לחקירתו ועוזרת לו לנסות ולפצח מי רצח את אחייניתו של ונגר.
משמאל לימין,דיוויד פינצ'ר, ההוא מסיפורו של וויל האנטינג, שמלה לבנה, ג'ימס בונד ואין לי מושג מי זה |
זה הסיפור הכללי של הסרט. כמובן שהוא מסתעף לעוד כמה וכמה סיפורים צדדיים, אם כי הבנתי הרבה פחות ממה שקוראי הספר היו מצפים.
אבל הסיפור הוא רק התירוץ, גם הדמות המרכזית האפרורית של מיקאל היא רק תירוץ. כמו
בהרבה סרטים שלפינצ'ר, העלילה היא לא תמיד הדבר החשוב, כמו ברשת החברתית, או אפילו כמו בנוסעהשמיני 3, יותר חשוב מהסרט היא האווירה, התחושה הזו בבטן שהסרט מעביר לך.
גם מהסרט הזה אתה יוצא בהרגשה שיושבת לך עמוק בבטן של…. של משהו שיושב לך בבטן. קשה להסביר את זה,אבל כולם מכירים את ההרגשה הזו. הרגשה דומה לזו שיצאנו ממועדון קרב, לזו שיצאנו בזודיאק ולזו שיצאנו בבנג'מין באטן. לא תמיד בהרגשה שזה הסרט הכי טוב שראינו. אבל תמיד בהרגשה שעכשיו ראינו יצירה של אומן אמיתי .
מסקנה
הנערה שבעטה בקעקוע דבורים, המשך לספר הנער ששיחק גולות עם מפתחות של סובארו