ביקור קצר: האקס מכה שנית – אקס פקטור


ביקור קצר: האקס מכה שנית –  אקס פקטור

לפני מספר שנים, כתבתי בבלוג זה על תוכנית הביכורים של הסדרה מעבר לאוקיינוס, על האקס פקטור שעלה על המסכים בארה"ב. לפיכך, רק נאה יהיה שאגיד כמה מילים על מה שקורה כאן אצלנו על מסכנו הדל.

Xfactor

הם שמים על כולנו X אחד גדול!

כמה דל? ובכן, אולי באמת כדאי שנתחיל בנקודה הזו, הפרסים. כשהאקס פקטור האמריקאי הפציע לעולם, הוא עשה זאת בכל הכוח ועם ההבטחה לפרס הגדול ביותר שנראה בטלוויזיה עד היום. לא פחות מ-5 מיליון דולר וחוזה הקלטות בחברה של סימון קוואל. פרס  עצום שלא נראה לפני זה על מסכי הטלוויזיה.
ואצלנו בפרובינציה? מה יקבל המנצח? דירה יוקרתית כמו שקיבלו במרוץ לדירה? אולי מיליון שקל (לא כולל מיסים) כמו שקיבלו באח הגדול והמרוץ למיליון ? או לכל הפחות לחיצת יד חמה וכריך ? טוב אז אולי קצת יותר מכריך, אבל לא הרבה יותר, חוזה הקלטות בלא אחר מאשר "ארומה מוזיקה הפקות" , אני מקווה שזה כולל גם  קפה חינם בכל סניפי ארומה. עדיין ההבדל בין שני הפרסים, הוא כמו ההופעה של  טום ג'ונס מול ריאנה.

"XXX צועד בראש!!!"

ומה בגזרת השופטים והמשתתפים? ובכן, כאן לדעתי האישית בלבד, אנחנו אחרים לגמרי, לטוב ולרע.  הפאנל הארץ ישראלי מרגיש, הרבה יותר אמיתי מאשר אחיו בארץ הנכר: עברי לידר, שניסה להיות הBAD GUY של הפאנל, אבל נראה שגם הוא לא מאמין לעצמו שהוא כזה. שירי מימון שעושה רעשים של דיווה, אבל אל דאגה זוהי הדיווה הארץ הישראלית המצויה, ציפור שכחיה באזורנו, כזו שרק חושבת שהיא צריכה לחשוב שהשמש זורחת מעכוזיה. רמי פורטיס, כנראה השופט הכנה ביותר שהיה בתחרות טלוויזיונית כזו אי פעם בהיסטוריה של הטלוויזיה (אני כאן רק כי יש לי משכנתא לשלם) ומשה פרץ, הנשמה הלאומית (מזל שיש לנו כזו).

כמובן שאי אפשר לשכוח את המנחה העילגת על האוזן אבל נוחה על העיניים (לפעמים), בר רפאלי. רפאלי ששוב מוכיחה שלא צריך כישרון משחק, שירה או אפילו דיבור רציף וברור בשביל להפוך לכוכב בארץ, מספיק גומות ושער בלונדיני. היא ללא ספק הייתה יכולה להיות החוליה החלשה של התוכנית, למזלה הגדולה היא מתמודדת בכבוד על המקום הזה עם הזמרים המתחרים.

את שמחה לראות אותי או שסתם יש לך …. מה זה בכלל!?

המתחרים, שהם ללא ספק הלב של העניין,  היו עם הרבה לב, אבל בלי הרבה גרון (או לפעמים יותר מידי). כן היו שם כמה רגעי טלוויזיה נהדרים, ילדות מתלהבות שנתקלות פעם ראשונה בחיים האמתיים,  כמו אותה נערה, שכל הסביבה אמרה לה כמה היא מוכשרת ויפה, ילדה שהתרגלה שכל מה שהיא רוצה היא מקבלת. עד שהיא הגיע לעולם האמיתי וקיבלה פעם ראשונה תגובות אובייקטיביות.

רגע טליוזיוני אחר, היה הנער האוטיסט. כן אותו נער שריגש את כולנו, אותו נער שהמפיקים ידעו בדיוק על איזה מיתרים לפרוט, אותו ילד שהגיע עם חולצה שהכריזה מראש שהוא יעבור לשלב הבא, חולצה שעליה היה כתוב "אני אוטיסט גאה". כן אי אפשר להתעלם מעשייה טלוויזיונית כזו שמנסה לגעת בכל נים של רגשות אפשרי, אפילו השיר שנבחר לו בקפידה, הנסיך הקטן, נועד בשביל לשבור את כולנו (כמו שהוא שבר את פורטיס). אבל בזמן השיר, מי שהסתכל טוב על העניים של אותו ילד, ראה את הבעיה האמיתית של אותו נער, שהוא פשוט לא מבין את השיר, הוא לא מבין כמה הוא נוגע וכמה הוא כואב. כן זה היה רגע טלוויזיוני נהדר, אבל לדעתי שפל בניצול מוגבלויות.

אבל רוב התמודדים היו פרודיה על מתמודדי תחרות שירה/ראלטי. ולא השאירו רושם גדול.

אך למרות הכל, בסה"כ התוכנית זרמה בצורה חיובית וכיפית. יהלומים נוצצים עוד לא מצאנו בתוכנית הראשונה, אבל היי לפחות נראה את פורטיס פעמים בשבוע.

אקס פקטור, כל שבת ורביעי ערוץ-2 שעה 21:00

לסיכום

פורטיס, לוקה בהפרעה נפשית הפוגעת ביכולת היומיומית לניהול מערכות יחסים בין אישיות עם המציאות.

מודעות פרסומת

ביקור קצר : בני ערובה – ובא לציון ערובה


 

בני ערובה, סדרה ישראלית/אמריקאית חדשה. שעלתה במקביל אצלנו ובארצות הניכר של אמריקה המאוחדת. אפילו הגדילה היוצרים, והסדרה האמריקאית עלתה שבועות מספר לפני אחותה התאומה בארצנו הקטנטונת. מה שמחזק את הדעה שדברים מגיעים אלינו באיחור, גם אלו שנוצרו כאן. יוצרי הסדרה, עומרי גבעון ורותם שמיר, הצליחו לזקק סדרה הראויה, כמות שהיא, לעלות על המסכים ברחבי העולם, ללא הרבה התאמות ושינויים.

נכון, זו אינה הסדרה הישראלית הראשונה שעושה את המעבר מכתיבה בישראל של כאן ועכשיו, לארה"ב, המקבילה. אבל תמיד המעבר הזה בא עם כיפוף גדול ושינויים אין ספור אל מול המקור הישראלי. כך היה עם רמזור, שלא הצליחה לעבד את ההומור הישראלי לזה האמריקאי ונבלה אחרי עונה אחת. כך היה בטיפול, שעברה מתיחת פנים, הזרקה של כוכבים מהשורה הראשונה ושינויים משמעותיים בסיפור, אך שמרה על הפורמט, והחזיקה ברשת HBO כשלוש עונות. כמובן שחייבים להזכיר את חטופים שהפכה להצלחה מטורפת, הומלנד, אבל הייתה צריכה לשנות לגמרי את הסיפור, את הסגנון ואפילו את הז'אנר של הסדרה המקורית.

"זוהי ארץ חמדת אבות.."

"זוהי ארץ חמדת אבות.."

בני ערובה, על אף שהיא בתחילת דרכה (פרק ראשון אצלנו, רביעי בארה"ב),  נראה שהסיפור נשאר כמעט אחד לאחד מבחינת הנרטיב, במעבר לארה"ב.  שניהם עוקבים אחרי משפחתה של ד"ר סנדרס/דנון, מנתחת מוכשרת, שבקרוב מאוד סכין המנתחים שלה תעבור מעל ובתוך גופו של הנשיא/ראש הממשלה. אך כדרכם של סדרות פעולה/מתח, העלילה מסתבכת. חבורה של שכירי חרב, שעד לא מזמן עבדו בשביל רשויות הצבא/FBI ועכשיו מסיבה כל שהיא מחזיקים במשפחת הד"ר כבני ערובה. הם ישחוררו כאשר הד"ר, למרות כל "מאמציה", תאבד את החולה שלה על שולחן הניתוחים.

קרובים קרובים, הגרסה האמרקאית.

קרובים קרובים, הגרסה האמרקאית.

עכשיו ההפתעה הגדולה. אתמול בערב שודר הפרק הראשון בגרסה הישראלית. לרוב כשאתה רואה משהו בהפקה של מיליון דולר, ואז רואה את ההפקה הישראלית של שקל וחצי….
אם ניקח ונשווה את ההפקה של הומלנד אל מול חטופים, אין סיכוי שלא נרגיש בדלות ההפקה, דבר שיפגום באופן אוטומטי בכל מי שיעבור מהסדרה האמריקאית לישראלית (ולהפך).
אך משום מה בבני ערובה זה לא קורה, אומנם בית החולים ההי-טקי של הגרסה האמריקאית הפך לבית המטבחיים של בית חולים וולפסון, והדשא הגדול של קבוצת הספורט האמריקאית הפך למסדרון בתיכון אפרורי, אבל כל אלו לא גורעים במאומה מהקצב ומהמתח שהסדרה משרה עליך.

"כלכך מעצבן אלו שתמיד נדחפים לתמונה המשפחתית!!"

"כלכך מעצבן אלו שתמיד נדחפים לתמונה המשפחתית!!"

גם השחקנים, במיוחד שתי השחקניות הראשיות, בהחלט יכולות לעמוד ראש בראש עם מקבילותיהן האמריקאיות. איילת זורר (שטולמן, איש הפלדה) כד"ר דנון, לא נופלת במאומה מטוני קולט (החוש השישי, טרה) כד"ר סנדרס. גם שאר בני המשפחות המשתקפות, נותנים פייט טוב אחד לשני. אך חייבים להגיד, שלפחות בינתיים, ה Bad guys, של הסדרה לא מצליחים להשתקף. דילן מקדרמוט הנהדר (הפרקליטים, סיפור אימה אמרקאי) נותן בסדרה, את אחד התפקידים הטובים שלו על המסך הקטן. מולו עומד יאיר לוטן, שמוכשר ככל שיהיה, כנראה לא יצליח לתת פייט מספיק הגון למקבילו האמריקאי.

אם הסדרה תמשיך בקו ובאיכות שהתחילה, אני צופה לה עתיד מזהיר, גם בערוץ 10 וגם מעבר לים.

 ערוץ 10 כל יום ראשון, בשעה 22:00

מסקנה

שאמא ערובה, פוגשת את את אבא ערובה….. ככה באים בני ערובה לעולם.