לזכרו של השחקן הענק רובי וויליאמס שהלך הערב (12.8.14) לעולמו .

אני רוצה לפתוח בציטוט מעודכן מהשומרים (watchmen)

שמעתי פעם בדיחה :
איש אחד הלך לרופא, אמר לו שהוא בדיכאון,
שהחיים קשים ואכזריים.
הוא אומר שהוא מרגיש לבד בעולם מנוכר.
הרופא עונה לו "אהה זה טיפול מאוד פשוט. הליצן הנודע רובין וויליאמס מגיע להופעה בעיר. לך תראה אותו ותתעודד."
האיש פורץ בבכי
"אבל דוקטור, אבל אני הוא רובין וויליאמס"

בדיחה טובה, כולם צוחקים, סטאגדיש, מסך.

עשרת הגדולים 

רובין וויליאמס היה אחד הקומיקאים הגדולים של זמננו, אחד האנשים האנרגטיים על סף הפסיכוזה. את האישיות התזזתית שלו ורצף הבדיחות שירה לאוויר, במהירות של 12 בדיחות לדקה, הפכו אותו לאחד מהשחקנים האהובים ביותר בהוליווד. מה שהרבה שוכחים שחוץ מזה שהוא היה קומיקאי בחסד, הוא היה שחקן ענק. רבים מסרטיו הטובים ביותר, לא כללו אפילו בדיחה אחת, אלא דמעות רבות. בפוסט הזה שמורכב אך ורק מטעמי האישי, אני הולך למנות את עשרת הסרטים הגדולים ביותר של רובין וויליאמס. אם לכם יש דעה שונה, סדר אחר או סרטים אחרים, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות.

חיי
1951-2014
בליבנו
∞ – 1952

10. פופאי  (Popeye)

בתחילת שנות ה-80 , אחרי ההצלחה של הסרט סופרמן,  וגילו מחדש את היכולת לשאוב סיפורים מהקומיקס לקולנוע. המפיקים רצו לשאוב מן הקומיקס  עוד סרטים, אך עדין לא ידעו לבנות את הנוסחה: לא ידעו באיזה קומיקס לבחור ולא מה לעשות איתם. ב-1980 במאי הקולנוע המוערך רוברט אלטמן (יוצר מ.א.ש), עשה קומדיית קומיקס, על פי הדמות הותיקה והאהובה של פופאי המלח. את תפקיד פופאי גילם שחקן צעיר ומתחיל בשם רובין ווילאמס. הסרט נכשל בקופות. אבל הסרט בעצם פתח דלת לשחקן צעיר ומוכשר.

9. העולם על פי גארפ (The World According to Garp)

הסרט השני של רובין וויליאמס, והסרט הראשון שהוא משחק תפקיד ראשי בסרט דרמטי. גם כאן הסרט מבוסס על חומר קודם, במקרה הזה רב המכר הסוריאליסטי, של הסופר, ג. אירווינג. הפעם הסרט זכה לאהדת המבקרים, ששיבחו את משחקו של וויליאמס. עד הסרט הזה וויליאמס הציג על המסך בעיקר דמויות טיפשיות, כמו מורק מתוכנית הטלויזיה מורק ומינד. כאן לראשונה הציבור נחשף גם ליכולות הדרמטיות האדירות של וויליאמס.

8. אלדין (Aladdin )

אלדין סרט האנימציה של דיסני, סרט שלא רואים את ווילאמס לרגע, אבל אי אפשר לפספס אותו. דמותו של הג'יני ממלא המשאלות של אלדין, נתפר כחליפה מדויקת למימדיו של וויליאמס. הדמיון הפרוע, והתזזיות של וויליאמס הפיחה רוח חיים בדמות המצוויירת, כמו שאיש מעולם לא הפיח חיים בדמות מצויירת.

7. לחיות בתמונות (One Hour Photo)

אחד הסרטים הפחות ידועים של וויליאמס מתחילת שנות ה2000. שוב תפקיד דרמטי של וויליאמס. הפעם כ"סאי" הבחור המוזר מדוכן הפיתוח של התמונות (מי שזוכר לפי עידן התמונות הדיגיטליות). בסרט סאי, בחור ערירי מתאהב במשפחה, דרך התמונות שהוא מפתח להן באופן קבוע ואט, אט הופך להיות אובסיסיבי ומאד את הקו בין התמונות שהוא מפתח למציאות. תפקיד מצמרר עם פס קול מצמרר לא פחות.

6. גברת דאוטפייר (Mrs. Doubtfire)

אולי הקומדיה המוכרת והמוצלחת ביותר של רובין וויליאמס. בסרט מעט רפלקסיבי, רובין ווילאימס מגלם שחקן , קומיקאי וחקיין בתהליך גירושים קשה, מאשתו שאותה משחקת סאלי פילד. על מנת שהוא יוכל להמשיך לראות את ילדיו הוא מתחפש לגברת קשישה והופך תחת מעטה הדמות החדשה, להיות האומנת החדשה של ילדיו הוא. הסרט מבוסס בעיקר על סלפסטיק וטיימינג מדויק של וויליאמס.

5. ללכת שבי אחריו  (Dead Poets Society)

עוד אחת מהתפקידים הדרמטיים הגדולים של וויליאמס. אולי אחד מסרטי "המורים" הגדולים של כל הזמנים. מורה רענן וצעיר נזרק למערכת נוקשה ומשעבדת. בעזרת תלמידי הספרות שלו הוא מנסה לפתוח את ראשם לרעיונות חדשים לתחושות חדשות, לאהבות, לאבדות ולחיים עצמם. למרות שזה לא היה הדרמה הראשונה של ווילאימס, זה היה הפעם הראשונה שהוא שיחק דמות רגועה (יחסית, חיקויי שייקספיר בביצוע מרלון ברנדו וכו' הוזכרו שם בנגיעות) ובלי מניירות. המבקרים היללו את משחקו "המאופק" של וויליאמס, צד נוסף שהם לא ראו לפני כן.

4. פישר קינג (The Fisher King)

את פישר קינג, אפשר לסכם בהגדרה, פגישת פיסגה של משוגעים. רובין וויליאמס יחד עם הבמאי טרי גיליאם (12 הקופים, ברזיל) חוברים יחד עם ג'ף ברידג'ס לסרט שכולו הזיה, צחוק ודמעות. רכבת הרים על שדר רדיו (ברידג'ס) , שנופל מגדולתו אחרי שהוא גרם בדרך עקיפה להרג המוני ופוגש את אחד האנשים שהושפעו מהרצח הזה (וויליאמס).  סרט לא קל לעיכול, רווי בדימויים ובסמליות, כמו רוב סרטיו של גיליאם, וכמובן שגם הוא יצירת מופת.

3. התעוררות (Awakenings)

התעוררות היא אולי פיסגת היכולות הדרמטיות של וויליאמס ושל שחקן החיזוק שלו בסרט, רוברט דה נירו. בו וויליאמס מגלם בסרט שמבוסס על סיפור אמיתי, רופא אנטיפת, מיזנטרופ, שמגלה תרופה שעוזרת לעשרות אנשים להתעורר ממצב קטטוני של שנים. הסרט זכה לביקורות נלהבות על זוג השחקנים שהצליחו להביא למסך צד אחר מעצמם.

2. סיפורו של וויל האנטינג (Good Will Hunting )

סיפורו של וויל האנטינג, הוא שוב סרט דרמטי של וויליאמס. תסריט שכתבו שני חברים, מאט דיימונד ובן אפלק. ביים אחד מבמאי הקולנוע החשובים של זמננו, וינס ואן סאנט. שילוב של כלכך הרבה כישרון, לוקח סיפור פשוט על נער מחונן אך ללא אמצעים, שמתחיל תהליך פסיכולוגי, אצל פסיכולוג (וויליאמס) לא קונבציונלי שדוחף את דמותו של וויל לממש את הפוטנציאל הגלום בו.  שוב ווילימאס בתפקיד מאופק וקטן נותן את כל הדגשים הדרמטיים בשביל להעצים את הדמות ואת הסרט.

1. הוק (Hook)

כאן לבטח אתקל בהרבה התנגדות. הסרט אשר נחשב לכישלון, הן של וויליאמס והן של סטיבן שפילברג שביים אותו, בעיני עומד כאחד הסרטים המקסימים והיפים שאי פעם נוצרו. הסיפור ממשיך את באופן ישיר את סיפור של פיטר פן. פיטר פן שהחליט להתבגר ושכח מי הוא היה, צריך לחזור לארץ לעולם לא ולהיזכר איך לעוף, איך לקרוא כתרנגול ואיך להילחם. כל זאת על מנת להציל את ילדיו מידיו של הוק (דסטין הופמן). הסרט מצליח לתפוס בצורה מופלאה את הקסם של פיטר-פן וזה בעזרת הדבר הכי קרוב שהיה לנו לפיטר פן, רובין וויליאמס עצמו. האיש שלא רצה להתבגר, כי ידע כמה כואב וקשה זה.

לסיכום:

העולם איבד את אחד מהיהלומים הנוצצים והיקרים ביותר שהיו לו. יש אומרים שאלו עם החיוך הכי גדול הם האנשים הכי עצובים. אני רק יכול לקוות שהיכן שרובין וויליאמס הגיע אליו, מעלה חיוך על פניו כמו שהוא העלה לכולנו.

סקיפול, הסרט החדש בסדרת סרטי הריגול הבלתי נגמרת, ג'ימס בונד. הסרט החדש בסדרה, 23 במספר (אם לא סופרים את כולם, יש יותר), מחזיר אלינו את דניאל קרייג בתפקיד ג'ימס בונד. השנה אנחנו לא רק חוגגים את הסרט ה23 של ג'ימס בונד, אלא גם יובל לסדרה. סדרת סרטי בונד חוגגים השנה 50 שנה. 50 שנה שבהן הדמות של המרגל הבריטי כובשת לנו את מסך הקולנוע כל פעם מחדש, עם סרטים טובים יותר או טובים עוד יותר.

סדרת הסרטים של ג'ימס בונד התבססה על סדרת הספרים של הסופר הבריטי, איאן פלמינג. סדרת הספרים היתה פופלרית ביותר בתקופת שנות ה50 ותחילת השישים. אחד הספרים, קזינו ריואל, אף עובד לסרט טלוויזיוני כבר ב1954. אבל למעשה, רק ב1962 התחילה סדרת הסרטים הרישמית של בונד, עם הסרט דוקטור נו. הסרט המקורי, היה סרט דל תקציב שרוב האולפנים הגדולים ויתרו עליו, הסיבה העיקרית: הוא בריטי מידי.  רק המפיקים ביונטיד ארטיסיט היו אלו שהסכימו לזרוק לסרט סכום זעום של מיליון דולר, כדי להפיקו. כמובן שהסרט הפך ללהיט בין רגע, הפך את השחקן האלמוני/מר עולם שון קונרי, לאחד השחקנים והגברים הנחשקים ביותר והעלה את קרנה של MI6 (רשות הביון הבריטית) והממשלה הבריטית בעולם כולו. מאז כל כמה שנים, חוזר ג'ימס בונד אל המרקע והוא עושה את זה כאמור כבר 50 שנה, עם נוסחה קבועה ומשקה ביד, מנוער לא מעורבב. אי אפשר שלא לשאול האם אחרי 50 שנה יש עוד מה לחדש? האם בונד החדש הוא אותו משקה מנוער לא מעורבב שאנחנו מכירים, או אולי מישהו קצת ערבב אותו?

השם הוא בונדים, גי'מסים בונדים

בסרט החדש בונד עומד מול איוב מפתיע במיוחד! טרוריסט שפועל בצללים, בניגוד כמובן לכל 22 סרטי בונד האחרים שבהם עמד בונד מול טרוריסטים ואנשי הביון הסובייטים שפעלו בצללים.  אבל מה לגבי שאר הנוסחאות שנקבעו כבר בסרטי בונד הקודמים?  האם הסרט החדש עוקב אחרי אותה נוסחא? אז מה יש לנו הפעם? מרדף מרהיב ומהיר מתחיל את הסרט, יש.  מריבה והחלפת דברים בין בונד לאם, יש. אנטוגינסט מפחיד חסר מצפון, יש. נערת בונד, יש. פגישה עם קיו וקבלת ציוד נידרש למשימה, יש.

על פניו נראה שאכן, כל האלמנטים של בונד, כל האלמנטים שאנחנו כל כך מצפים להם אכן נמצאים שם. אבל וזה אבל גדול, אנחנו חיים בעולם פוסט מודרני, עם סרטים פוסט מודרנים וצופים פוסט מודרנים. קולנוע שמודע לזה שהוא קולנוע וצופים מתוחכמים שיודעים שזה סרט שיודע שהוא סרט.  הסרט עוסק הרבה מאוד בשאלה של מקום הזיקנה בעולם. אם זה בעולם הריגול ואם זה במבט רפלקסיבי, על מקום גיבור קולנועי זקן, בעולם של סרטי גיבורים צעירים וחזקים יותר.

M-הבית

מוטיב הזיקנה מופיע לאורך כל הסרט. כבר די בתחילת הסרט, כאשר גברת  M הקשישה שמגולמת על ידי ג'ודי דאנטש המדהימה, נקראת למשרד האחראי, שם מובהר  לה שעליה לפנות את המקום למישהו צעיר יותר, נגמר לה הסוס, ועליה לפנות את הבמה. כמובן שהיא לא תלך בשקט, אבל זו רק דוגמא אחת לקונפליקט הגילאים. קונפליקט נוסף אפשר לראות במפגש של בונד עם הQ  החדש. Q הוא שם הקוד של אחראי החפיצים (ג'דגטים) של ג'ימס בונד. Q  גם קבע שיא, עם השחקן דזמונד לואלין ששיחק ברציפות את Q  מ1963 (ברוסיה באהבה) ועד 1999 (העולם אינו מספיק), כשאת התפקיד האחרון עשה בגיל המופלג של 85. סביר להניח שהוא היה ממשיך להופיע בסרטי בונד, אלא מת באותה שנה.

אז נכון  שאחרי זה ג'ון קליז חילטר בשלושה סרטי בונד, אבל בריבוט החדש, של דניאל קריג, Q  נעלם קליל. בקזינו רויואל, ובקונטום של נחמה דמותו של Q  לא הופיע כלל. בסקייפול Q  חוזר והוא מגולם על ידי בן ווישי, צעיר כבן 30 (שאף נראה צעיר יותר).  עכשיו שQ  חוזר, מה הדבר הראשון שהוא יגיד? האם ישבח את בונד או פשוט יגיש לו מקל ארטיק שהוא גם פצצה גם שעון וגם עושה נעים בגב? האם הוא יזכיר את ראשי Q  לשעבר? לא. המשפט הראשון שQ אומר לבונד ולנו הצופים, בעודם השתיים מסתכלים על ציור באחת הגלריות של לונדון "תמונה עצובה, לראות ספינת קרב ישנה נגררת לפירוק, זה סופו של דבר להזדקן ולמות". בונד לעומתו מטיח בQ  הצעיר "עדיין יש לך ח'צקונים". במפגש הבין דורי הזה אפשר לתמצת את הסרט.

דניאל קרייג אומנם לא השחקן הכי מבוגר ששיחק את ג'ימס בונד. קרייג היה בן 38 שהתחיל לשחק את ג'ימס בונד ובסרט האחרון היה רק בן 43, שזהו בדיוק אותו הגיל שבו התחיל רוג'ור מור את קריירת הבונד שלו. אבל יש משהו הרבה יותר בוגר ביציבה ובמבט של קרייג, שלא היה באף אחד מהבונדים האחרים. אם שון קונרי שיחק סוכן חשאי שרירי וחסון רודף שעשועים, ורג'ור מור שיחק נער פליבוי שבעיקר מחפש הרפתקאות. דניאל קרייג, מקרין לנו בונד שמבין את כובד האחריות שמונחת על כתפיו.

שוב סגרו את הפונדק של כושי!?

פעם ראשונה, שבונד באמת צריך לעמוד מול המוות, מול הזיקנה, מול האומה ולקבל החלטה אחראית, האם הוא כבר זקן מידי? הסרט הזה, הוא ללא ספק הסרט האישי ביותר מבחינת בונד, שבו אנו מגלים הרבה יותר על עברו מכל הסרטים האחרים גם יחד. העומק הזה שפתאום החדירו לדמות גורמת לנו לחיבור אפילו עמוק יותר. זה כמו שמכר שאיתך כבר 50 שנה, נפתח אליך לפתע ומספר לך את סיפור חיו הקשה. אתה לא יכול שלא להתרגש מהביטחון שצץ  אצלו פתאום אחרי כלכך הרבה שנים, שלפתע הוא החליט להעניק לך. וזו הגדולה של הסרט הזה. לא המשחק המדהים של כל השחקנים, לא האפקטים המרהבים ואפילו לא הנופים המטרפים. זו האינטימיות שפתאום בונד חולק איתנו.

ולכן כנראה ללא הרבה ספקות, וללא הרבה קרבות, סקייפול הופך להיות סרט הבונד הטוב ביותר. ויחד עם סקייפול, דניאל קרייג הופך בהרף עיין להיות הבונד הטוב ביותר שהיה מעל מסך הקולנוע .

מסקנה: אם השמים נופלים, אז שיפלו למעלה.

פילסתי את דרכי בין להבות
ואת גמולי הישגתי
יפיפית החייל נמה
ועל גופה שיריון

(דמדומי האלים, ווגנר)

את המסע הזה התחלנו לפני מספר חודשים. מסע שעוקב אחרי סאגת טבעת הניבילונגים של ריכרד ווגנר שהתחילה בזהב הריין, המשיכה בוולקריות ומשם לזיגפריד. בכתבה הזו נגיע לאופרה האחרונה באפוס הגרנדיוזי ביותר בעולם האופרות, לאופרה דמדומי האלים או בגרמנית götterdämmerung.

איזור הדמדומים

האופרה דמדומי האלים חותמת את הטרילוגיה+ אופרת מבוא של טבעת הניבוליגנגים, ובעצם חותמת רבע מאה שבה התעסק ווגנר עם הסאגה הזו. וואגנר התחיל לכתוב את הסאגה כשהיה בן 30 וסיים אותה רק בגיל 56.

דמדומי האלים הופיעה לראשונה גם היא בביירות'. הופעת הבכורה היתה באוגוסט 1876.  בפעם הראשונה האלים שקעו בגרמניה. ואלים, כדרכם של אלים, לא שוקעים בקלות. האופרה הזו היא הארוכה ביותר מבין 4 האופרות, אורכה בדרך כלל נע בין 5 לחמש וחצי שעות!!!

מאחורי הקלעים של ד"ר האוס

דמדומי האלים בעצם סוגר את כל הקצוות של האופרות הקודמות ומביא לסיום את עידן האלים , המפלצות, הענקים ואפילו הגיבורים בעולם.
איך הוא עושה את זה? איך לבסוף הטבעת מאבדת את כוחה ומה קורה לכולם? במילה אחת, אהבה. בשתי מילים, מחילה מאהבה.

על אלים מפלצות וטבעות אחרות

כל אופרה בסאגה היתה בעלת מוטיב מנוגד

בזהב הריין היה זה אהבה כנגד תאוות כוח וזהב
בוולקיריות היה זה אהבה כנגד חוק ומוסר
בזיגפריד היה זה אהבה  כנגד חובה ומשפחה

אבל בדמדומי האלים, אין כאן נגד, כאן המשוואה מתהפכת, מנגד לשווה.
אהבה שווה לסליחה ומחילה.

"כן! כן! 100 פעמים כן!!! אני יהיה בעלך! עשית אותי לגיבור הכי מאושר בעולם!"

אבל איך הגענו לזה?
בפרקים הקודמים של הטבעת….

גמד בשם אלבריך ויתר על אהבה בשביל זהב קסום, ממנו חישל טבעת קסם שבעזרתה אפשר לשלוט בעולם, אך גם טומנת בחובה קללה על כל מי שיענוד אותה. ראש האלים וואטן מנהל משא ומתן עם צמד האחים הענקיים על מנת שיבנו לו טירה. הם מבקשים בתמורה בסיום העבודה זהב.  וואטן בשביל לשלם לענקים, גונב מאלבריך את האוצר שלו ואת הטבעת עונד. את שאר הזהב נותן לענקים. הענקים דורשים גם את הטבעת, ווטאן נותן להם בחוסר רצון, אחד הענקים רוצח את אחיו ונעלם עם הזהב והטבעת. וואטן שלא מוותר על הטבעת, יוצר אח ואחות, זיגלינדה וזיגמונד, אשר אמורים לפעול בשמו ולהשיג לו בחזרה את הטבעת. השניים, שגדלו בניפרד, מתאהבים, ואלת הנשואים מורה לבעלה וואטן להרוג אותם על חטא גילוי העריות. חצי האחות שלהם, ברונהילדה הוולקרית, מתחננת על חייהם ומצילה אותם במחיר שהיא עצמה תיפול לתרדמת. אך זיגמונד נרצח על ידי נבל בזמן שחרב הקסם שלו מתנפצת, וזיגלנדה מתה בלידת בנם המשותף, זיגפריד. זיגפריד גדל להיות נער חסון, הורג את פפנר לוקח את הטבעת ועונד אותה גם הוא , בעזרת דמו של פפנר, מקבל זיגפריד גם את היכולת לשוחח עם החיות. ציפור קטנה לוחשת לו (באמת ציפור)  שראתה במעופה יפיפה נמה מבעד לחומות של אש, זיגפריד מחליט לשים פעמיו לאותה בחורה.בנתיים וואטן מבין שאת הקללה כבר לא יהיה אפשר לשבור ומתחיל למאוס בעולם האלים. הוא מחליט לעצור את זיגפריד מלהגיע אל ביתה של ברונהילדה. הוא פוגש אותו בשביל ליד ההר שבה נמה היפיפיה. השניים מתחילים דין ודברים שבסופו של דבר מנתץ זיגפריד את חנית הבריתות של ווטאן. זיגפריד מגיע אל ברונהילדה מנשק אותה וזו מתעוררת לזרועות אהבה חדשה.

שעת הדמדומים

אנחנו פוגשים את גיבורני קצת אחרי סיום האופרה הקודמת. ברונהילדה התעוררה , התאהבה בזיגפריד, השניים עברו לגור במערה לזוגות צעירים. ברונהילדה יושבת בבית שומרת עליו ועל הטבעת, בעוד זיגפריד מעופף על הסוס שלה בחיפוש אחרי הרפתקאות חדשות.

חבק אותי פינקס, קח אותי לדרום החם

בינתיים, על גדות נהר הריין, נבנה ארמון של המלך גינתר. גינתר הוא האח החורג של האגן, שהוא הבן של הגמד הרשע אלבריך. להאגן יש גם אחות גוטורונה. כל החברה האלו מתכננים ביחד תחבולות כיצד להשיג את חזרה את הטבעת של אביהם.

כאשר זיגפריד מגיע לארמון, הם מוצאים את שעת הכושר שלהם ומוציאים לפועל תחבולה מסובכת. דבר ראשון הם עורכים לכבוד זיגפריד קבלת פנים הראויה למלכים. מאכילים אותו , משקים אותו ועורכים מסיבה עד אור הבוקר. אבל מה שזיגפריד לא ידע זה  שהאגן רקח במיוחד בשבילו שיקוי אהבה, ולאחר שזיגפריד שותה ממנו הוא מתאהב מעל הראש בגוטורונה ושוכח לגמרי מברונהילדה אהובתו. גוטורנה משכנעת אותו שהזיווג הכי טוב בשביל ברונהילדה הוא אחיה החורג גונתר. זיגפריד שנמצא תחת הכישוף מסכים איתה.
אבל יש רק בעיה אחת, המערה שלהם נמצאת מאחורי חומת האש ווטאן, איש חוץ מזיגפריד לא יכול לעבור דרכה!

"תשתה, תשתה, זה יצמיח לך שדונים על החזה!"

זיגפריד נזכר בקסדת הקסם של אלבריך, זו שמאפשרת לשנות צורה, אותה קסדה שפפנר השתמש בה על מנת להפוך לדרקון. זיגפריד ישתמש בקסדה הזו ויתפוס את בבואתו של גונתר. ובאמת כך היה.

זיגפריד מגיע אל פי המערה של אהובתו לשעבר כשהוא מחופש לגונתר. ברונהילדה שלא מבינה כיצד גבר זר הצליח לחדור את החומות, נבהלת ועונדת את הטבעת על אצבעה (BIG MISTAKE!!!) ולא מוכנה להענות להצעות החיזור של הזר המוזר הזה. זיגפריד מתעצבן ומושך את הטבעת מעל אצבעה  ולוקח אותה עימו.

כאשר הם מגיעים לטירה זיגפריד מוריד את הקסדה ומגלה לברונהילדה את הבגידה הנוראית. גונתר שגם מרגיש נבגד מהמהלך, רוקם יחד עם ברונהילדה נקמה להרוג את זיגפריד. היא מספרת לגונתר על נקודת התורפה שלו, הגב.  זיגפריד לעולם לא יסוג מקרב, לכן גבו תמיד חשוף.

שמשון ויובב בתפקיד גונתר והאגן

זיגפריד יוצא למסע ציד לאורך הנהר, שם הוא פוגש את נערות הריין, אלו אשר אלבריך גנב מהן את הזהב לטבעת. הן מפצירות בו להחזיר לו את הטבעת, אך הוא מסרב. בתמורה הן מספרות לו שהוא הולך למות, הוא רק צוחק עליהם וחוזר לטירה.

בטירה ממתינים לו האגן וגונתר, הם שוב משקים אותו בשיקוי, אלא שהפעם זה נוגדן לשיקוי הקודם, זכרונותיו חוזרים אליו, וגם הערגה אל אהובתו ברונהילדה. אבל הוא אינו מתגעגע ליותר מידי זמן, כי די מהר האגן פשוט מחדיר אל גבו חנית ומפלח את ליבו. זיגפריד נופל ומת.

גונטרונה שבורה מצער פונה אל אחיה גונתר, אשר מאשים את האגן ברצח של זיגפריד. האגן לא רק מודה, אלא אף דורש את הטבעת שעל ידו של זיגפריד, רצח וגם רוצה לרשת. כמלך ושומר החוק גונתר צריך לתבוע את הדם של זיגפריד בדמו של האגן, והשנים יוצאים לדו קרב. דו קרב שגונתר מפסיד בו ומת.
באותו זמן ברונהילדה בונה מוקד עליו גופתו של זיגפריד והטבעת ישרפו ושולחת במקביל בקשה ללוקי, אל האש, שיעלה באש את וולהלה משכן האלים.

הלוויה של זיגפריד מסתיימת והגופה עולה באש, ברונהילדה מחליטה שגם זמנה הגיע וזורקת עצמה אל האש, יחד עם סוסה. האגן שמגיע לשריפת הגופה רואה את האש ואת נהר הריין עולה על גדותיו ושוטף את האש והגופות ובעיקר את הטבעת. האגן מזנק במהירות להשיג את הטבעת, אך בנות הריין מקדימות אותו ולוקחות את הזהב שלהן, האגן לא מוותר ויוצא במצוד אחריהן במעמקים.
רק כדי לגלות שהוא לא יכול לנשום מתחת למים, קצת מאוחר מידי, הוא טובע למוות.

בינתיים וואלהלה וכל האלים יושבים בתוך המשכן הבוער, מסתכלים על האש ומקבלים את כליונם בזרועות פתוחות וברוגע מרשים.

burn baby burn

וזהו

מהעולם סרו האלים, מתו המפלצות, נפלו הגיבורים הגדולים, מתו האהבות הגדלות. עכשיו נשאר רק האדם, רק בני התמותה שאת העולם קיבלו בזכות הכפרה של האלים ושל הגיבורים, בשל מותם של המפלצות ושל הרשעים.

האהבה ניצחה את הקללה, והמוות הביא שלום על העולם.

מסך יורד, ההצגה הסתימה
שלום ניצחי על היקום ועל בת-ים

מסקנה

אם אתה רואה ברחוב טבעת קסמים, אל תתקרב. תרחיק את כולם ותקרא למשטרה.
אתה יודע ואת יודעת שבטבעת קסמים אסור לגעת!! (וגם לא להתקרב)