לפני שנדבר על הסרט החדש והרביעי בסדרת פארק היורה, עולם היורה. אני רוצה שנחזור קצת אחורה בזמן, בערך 245 מיליון שנה אחורה. העולם נכנס לעידן חדש – עידן המזוזואיקון, עידן שיכלול בתוכו כמה תקופות כמו קריטיקון, טריאס וכמובן היורה. 180 מיליון שנה שבה שלטו תחת כיפת השמים יצורים ענקיים וקטנים, כולם שייכים למשפחת הדינוזאורים הענפה. יצורים אגדיים שהתפתחו לצורות שונות משונות. יצורים שהציתו את הדמיון לעולם שלם של ילדים ומבוגרים כאחד.

הפרה היסטורי 

עכשיו נחזור רק 22 שנה אחורה, השנה היא 1993, המקום בית קולנוע קטן וקריר במרכז הארץ. במאי אגדי לא פחות מהדינוזאורים בשם, סטיבן שפילברג, מצליח להחיות מחדש את אותן אגדות, גם אם זה רק לשעה וחצי על תשליל צלולואיד, בסרט פארק היורה שמבוסס על ספר הנושא את אותו השם. הסרט מפגיש אותך עם סיפור סוחף, אנושי ולא פחות חשוב, בעל יכולת טכנולוגית שלא נראתה עד אז, של להחיות בעזרת בובות ואנימציה ממוחשבת חיות שנכחדו מילוני שנה לפני שהקוף הראשון ראה את אור השמש.

"אני מרגיש קצת עירום בלי העור שלי"

הסרט פארק היורה היה הצלחה כבירה בכל התחומים, כשיצא שבר את כל שיאי ההכנסות, המבקרים התעלפו בבתי הקולנוע ואנשים לא הפסיקו לדבר עליו. סרט שיוצא פעם בעשור והופך לנקודת מפנה הן קולנועית והן תרבותית. אין ספור מחוות נעשו לסרט (במיוחד לקטע המים בכוס), מסחור והייפ.

מערכת גילוי מוקדם טי-רקסים

האנימציות הממוחשבות מהסרט המשיכו להתפתח והפכו היום למשהו כמעט ברור מאליו, וזו הייתה הבעיה. כשיצאו שני סרטי המשך של פארק היורה, הם התבססו פחות על הסיפור האנושי ויותר על היצורים האימתניים האלו. אך הציבור התלהב מהם בסרט הראשון וכעת זה היה נראה כמו עוד ועוד מאותו הדבר. סרטי ההמשך נראו כמו חיקוי חיוור של המקור, אף על פי שאת סרט ההמשך הראשון, פארק היורה 2, ביים גם שפילברג וגם הפעם הוא התבסס על ספר ההמשך של קרייטון. אך עדיין הייתה הרגשה זמן מסך גדול מידי לדינוזאורים ופחות מידי לדרמה האנושית.

היסטוריה עכשווית 

ואם נחזור לרגע בחזרה לימנו אנו, יוני 2015, המקום הוא IMAX  אימתני בתוך מגה פלקס קולנועי בקצה מרכז הארץ (ראשון זה עדיין מרכז?). עבדכם הנאמן יושב וממתין לתחילת הסרט עולם היורה, נקרע בתוכו במאבק, האם הסרט הזה הולך להיות עוד אכזבת המשכון נוראית, או אולי, רק אולי, הפעם הצליחו לפצח את הקוד הגנטי של היצור המופלא המקורי מ1993? בניגוד לסרט אני לא אשאיר אתכם במתח, כן הם עשו את זה. הממזרים סוף סוף הצליחו לעשות את זה!
הסרט החדש, הוא ללא ספק סרט ההמשך הטוב ביותר שיצא לסרט המקורי. הראשון שאפשר להגיד בגאווה שהוא הצאצא והתוצר של פארק היורה.
אבל כמו בכל יציר גנטי בסדרה הזו, גם לסרט עולם היורה לא חסרות מגרעות.

הסרט הוא ההמשך ישיר לסרט הראשון (סוג של התעלמות מסרטי ההמשך הקודמים?), 22 שנה אחרי האסון שפקד את הפארק בתחילת דרכו, הפארק עבר מתיחת פנים שבה גם שינה את שמו מפארק היורה לעולם היורה (על משקל SeaWorld) וכיום הפארק פורח על אותו האי שבו נהרגו כל אותם אנשים בסרט הראשון. בניגוד לסרטי ההמשך הקודמים, אף אחד מהשחקנים הראשיים לא מופיע בסרט, למעט מהבלחה של דוקטור וו, המדען האסיאתי מהסרט הראשון אשר הפך עכשיו למנהל אגף הפיתוח של הפארק. אבל הדמויות הראשויות כולן הוחלפו בצוות חדש ורענן (תודה לאל). בראש הפירמידה אפשר למצוא את כריס פראט, בתפקיד הגדול הראשון שלו מאז שומרי הגלקסיה. הפעם במקום להציל גלקסיה שלמה הוא השתנמך להציל פארק שעשועים. פראט זז קצת באי נוחות בתפקיד החדש שהוא ברובו תפקיד אקשן קלאסי, אך בסה"כ הוא מצליח להחזיק את הסרט בצורה נעימה.לצידו הוא חולק את התפקיד עם ברייס דאלאס הווארד, בתו של הבמאי רון הוורד. ברייס שעד סרט זה, נעלמה מעיני למרות ששיחקה בסרטים רבים, בסרט הזה בהחלט אפשר לראות שהיא מתחילה למלא את הנוכחות הקולנועית שלה על המסך.

"את שמחה לראות אותי או שיש לי רפטור מאחורי הגב? "

וכמובן שצריך גם את דמות הנבל בסרט. אז בסרט ישנם שני נבלים, הנבל הראשון הוא עסקן מלחמה שמחפש איך להפוך את הדינוזאורים האלו לנשק ולחייל אותם לטובת שירות צבאי מלא. הדמות הזו הייתה יכולה להיות טפלה אלמלא שיחק אותה וינסנט ד'אונופריו המדהים, שלאחרונה שיחק גם את הנבל בסדרה הנהדרת החדשה של דרדדויל.  אבל הנבל האמתי של הסרט, או הנבלה האמתית של עולם היורה, כלל לא אמתית, האיינדומינוס רקס. הפארק מחליט להנדס גנטית דינוזאור חדש, כזה שמעולם לא היה בהיסטוריה של כדור הארץ. האמת בשבילי זה היה קצת אכזבה, ישנם כל כך הרבה דינוזאורים מפחידים שהיו קיימים שהיה אפשר להכניס במקום, לדוגמה הגיגנטזאורזס שהיה גדול יותר מהיר יותר וחזק יותר מטי-רקס (רק גלגלתו הייתה 1.80 מטר). להכניס לפארק היורה דינוזאורים מהונדסים מא ועד ת, בעיני נראתה כטעות. אך חייבים להודות שהדינוזאור עובד והוא אכן מפחיד ומטיל אימה. אך עדיין אם הסרט המקורי השתדל מאוד להישאר נאמן לעובדות ולמדע, הסרט הזה…. ובכן הוא כבר הלך לכיוון מד"ב מובהק.

"סבתא למה יש לך שיניים כל כך גדולות? ולמה את לא מצחצחת אותן?! איפפ"

וכמובן שלא נשכח לציין את הגיבורים האמתיים של הסרט, עולם היורה הוא סיפור הגאולה של הולסרופטורים. המפלצות הגדולות שטבחו על ימין ושמאל בסרטים הקודמים, מקבלים את הזדמנות להפוך למצילי היום. בלי יותר מידי ספוילרים הסרט הוא זמנם היפה ביותר של הולסרופטורים על מסך הקולנוע.

אם פארק היורה היה סרט שציפו לו 65 מיליון שנים, אז עולם היורה הוא סרט שחיקנו לו 22 שנה.

עוד לקוח מרוצה של רפורמת רפואת השיניים של לייצמן

מסקנה

החיים תמיד ימצאו דרך, כל עוד נשארה להם בטרייה לwaze

יש לי ציפור קטנה בראש..

זה מטוס, זה סופרמן, לא זה ציפור !! והציפור הזו יודעת לעוף.

סרטו החדש של הבמאי המוערך, אלחנדרו גונסלס איניאריטו (בבל, אהבה נושכת), נושק כנפיים וממריא אל-על במהירות על קולית.  הסרט  יוצא למסע חיפוש עצמי ברבדים שונים ומרובים, ששלובים זה על גבי זה במארג בלתי נגמר של שכבות.

הסרט עוסק בשחקן הוליוודי שעבר את שיאו – רייגן, ש\אותו מגלם השחקן מייקל קיטון (באטמן, ביטלג'וס). רייגן הוא שחקן המזוהה עם גיבור העל הפיקטיבי (לא שיש גיבורי על אמתיים) בירדמן, איש הציפור.  במהלך הסרט, ריגן מנסה למצוא ולהמציא את עצמו מחדש כשחקן ובמאי תיאטרון מוערך, ובעזרת מהפך זה, רוצה רייגן למרוט את נוצת העבר שלו כבירדמן ולהיפטר אחת ולתמיד מהצל הרודף אותו באופן פיזי ומטפורי.

"יכול להיות שעכשיו דרכתי על קקי של ציפור?!"

אך הצל שממשיך לרדוף אותו גם באופן מטפורי ולא פחות מזה באופן פיזי, הוא הזהות הסודית שלו כדמותו של בירדמן, אשר הותכה אל תוך אישיותו של רייגן ומלחששת לו באוזן ובמוחו את הספקות והפחדים שלו ללא הרף, דוחפת ומושכת את דמותו של רייגן כרצונה.

המסע הזה נראה אישי מתמיד  כאשר לתפקיד רייגן מלוהק לא אחר מאשר באטמן האגדי, מייקל קיטון, שהיה הבאטמן בסרטיו של טים ברטון בסוף שנות ה80. לא פעם הסרט דואג להזכיר לנו, שבירדמן של רייגן ובאטמן של קיטון, אחים תאומים הם.  בירדמן, דמות קולנועית שהתחילה או העירה, את סרטי גיבורי העל, מזוהה עם אותו מהלך שעשו סרטי באטמן בסוף שנות ה80. גם העובדה שרייגן, ממש כמו קיטון, ויתר על חוזה שמנמן של כמה עשרות מיליוני דולרים רק בכדי לחזור ולעטות עליו את תחפושת הגיבור רק מחזק את הקשר ההדוק בין הדמות על המסך ובן דמותו הבשר ודם.

"תשמע בדיחה, שר האוצר ניכנס למסעדה…."

מה שמחזק את הקשר, בין הסרט לעולם שלנו, הוא זריקת השמות והאזכורים כמו "רוברט דאוני ג'וניר שמגלם את איירון מן" או שמות אחרים של דמיות סרטים ושחקנים המככבים במסת סרטי הקומיקס בשנים האחרונות.

ריגן מאמין שאם יצליח לעלות מחזה תיאטרלי מוצלח בכיכובו ובבימויו על במות ברודווי, אז הקשר בינו לבין הציפור ינותק והוא יוכל לעוף לקריירת סולו נטולת כנפיים ומקור. אך העבר שלו והווה שלו לא מרפים ממנו לרגע.

ביתו, סאם, שעובדת יחד איתו על הפקת התאטרון, מגולמת על ידי אמה סטון (העזרה, ספיידר-מן המופלא)  הנפלאה, שמשמת כתזכורת תמידית לעברו וכישלונות העבר שלו, הן כאבא והן כשחקן. גם סאם סוחבת על עצמה מטען עבר לא קל בתור בת של…

"תראו, ציפור מתה"

למיקס המשפחתי הזה תוסיפו גם את צוות השחקנים של ההפקה: השחקנית לאוורה ששוכבת עם הבמאי , את לסלי (נעמי ווטס) כוכבת מזדקנת שממתינה עדיין לפריצה שלה ובן זוגה שחקן התיאטרון המוערך, המוכשר  והמשוגע מייק (אדוארד נורטון).

"הבא ונתגוששה, הרם ידיך"

מאחורי הקלעים עומד המפיק שהוא גם עורך הדין וחברו הטוב ביותר של רייגן, ג'ייק. את ג'ייק מגלם בתפקיד מדהים, זאק גאליפינאקיס שמוכר לנו יותר בתור המשוגע מסרטים בדרך לחתונה עוצרים ב….
זאק עוטה עליו הפעם תפקיד דרמתי מאופק, שאותו הוא מבצע בדיוק מפליא.

הסרט עצמו מצולם ומוצג לנו כפנטזיה ריאליסטית. ז'אנר מיוחד ומעניין בפני עצמו, שמעניק לסרט מגע קסום שמבלבל את הצופה בנוגע למה שמתרחש על המסך. השימוש הקולנועי בסרט, בהרגשת השוט האחד המתמשך והשימוש במוזיקה סינכרונית ואי סינכרונית של הסרט,  צובעת את הסרט בצבע אפור קסם.

"איזו סוכה, קצת הגזימו עם הקישוטים השנה"

לפי דעתי הסרט הוא אחד הסרטים הטובים והמפתיעים שיצא לי להיתקל בהם בשנים האחרונות, הוא מספק הצצה לתוך עולם של הזיה, דמיון ומציאות שמכה לך בפנים. סרט שמלוהק בצורה מושלמת כמו מסיכה לגיבור על.

מסקנה

אם כבר לעוף כמו ציפור, אז לעשות את זה כמו עטלף.