מנגנים על היקום – יקומים מקבילים בקומיקס חלק I


ניגון אלף המיתרים

האם?האם איזו שאלה יפה זו? שאלה כל כך פשוטה עם השלכות כל כך גדולות. תשובה לשאלת "אילו"  מוגבלת רק בדבר אחד וזה הדמיון של העונה.
מה היה קורה אילו הייתי מאחר לטיסה שלי? אולי הייתי פוגש את אשת חלומותיי ומתחתן? אולי הייתי נפגע על ידי אוטובוס? או שמא הייתי פוגש זר מסתורי שהיה מעניק לי כוח מעל לזה של כל בן תמותה?
 אתם יכולים לדמיין את זה?
גולות!
אנשים תמיד חשבו על מה היה יכול לקרות אילו,עוד לפני שבאה הפיזיקה ופיתחה תאוריה שלמה סביב זהואמרה לנו שלא רק שאנחנו חושבים על זה, זה קיים ביקום מקביל כל שהוא.
פעם, עוד לפני שכמה מדענים פיתחו  את האטום ויחד איתו את קופסת הפנדורה הזו שנקראת  פיזיקה קוונטית,היו סופרים, אנשי רוח ואפילו היסטוריונים שהשתעשעו עם הרעיון של "מה היה קורה אילו?"
כיום יש זרם שלם ולגיטימיבחקר ההיסטוריה שמתמקד בשאלות "אילו?". בתחום של ההיסטוגרפיה הוירטואלית, היסטוריונים יושבים ומנהלים קווי זמן מקבילים לשלנו, על מנת לראות תוצאות שונות ולקבוע את חשיבותם של אירועים כאלו ואחרים.
אפילו וינסטון צ'רציל, ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השניה, כתב מאמר עוד ב1931 בו הוא מתאר מה היה קורה אילוגנרל לי, מנהיג כוחות הפדרציה האמריקאית, היה מנצח במלחמת האזרחים האמריקאיתנגד הכוחות הצפוניים ושילטונו של אברהם לינקולן.
היה כאן מישהו שעשיתי לו קרניים, אבל הוא ברח
ההיסטוריה הוירטואליתהיא אכן כלי נפלא, רק שלפעמים אפשר למצוא בין כל השאלות האקוטיות והמעניינותגם  מחקרים יותר תמוהים. ישנו מחקר מפורסם בתחום זה ששואל שאלה מאוד פשוטה מה היה קורה אם היטלר היה שותה תה במקום קפה ב30 לאפריל 1945 (היום שבו הוא התאבד). כנראה שכלום. הוא עדיין היה מתאבד ודבר לא היה משתנה. אך מה היה קורה אילו נסיון ההתנקשות שלו ב44 היה צולח? שם נפתח מספר רב של אפשרויות, שרובן מובילות לכך שגרמניה היתה פורשת ממלחמת העולם השניה הרבה לפני שזו היתה מושמדת ומנוצחת.
אז נכון שהיום רוב האנשים מדברים על היסטוריה חלופיתבמושגים של יקומים מקבילים ופיזיקה קוונטית. אבל האמת היא שהרעיון היה קיים הרבה לפני כן, אלא שהפיסיקה הקוונטית רק העניקה לרעיון מסגרת מדעית.
הצורך בעולמות מקביליםמגיע מבעיה אמיתית שהיתה לפיסיקאים. בתורת הקונטים, כאשר מודדים את אורכו וטיבו של גל/חלקיק זה או אחר,מקבלים תוצאה מאדמוזרה. הגלים היו מתנהגים בצורה לא הגיונית, הם היו קורסים ואז נעלמים ופתאום חוזרים ואז שוב נעלמים וחוזרים. איש מן המדענים לא ידע לאן החלקיקים נעלמים.איך חלקיק מפסיק להתקיים ואז שוב חוזר להתקיים?  ועוד יותר מוזר, מסתבר שכאשר מסתכלים  על חלקיק, הוא מתנהג אחרת לגמרי מאשר כאשר לא מסתכלים עליו. זה כמו להגיד שצלחת היא מרובעת, אבל כאשר מישהו מסתכל עליה היא מיד הופכת להיות עגולה. זו עובדה שמאד קשה למדע להתמודד איתה.
בשביל להסביר חלק מהתופעות המוזרות הללו, צצה התאוריה של עולמות מקבילים, כלומר, שכאשר החלקיק נעלם הוא בעצם מופיע ביקום אחר וחוזר לשלנו . כך  שיש מספר אין סופי של עולמות, כאלו השזורים יחדיו  בקו זמן אחד. הם אף שותפים לאותם חוקים פיזיקלים שיכולים להיות ביניהם שינויים קטנים או אפילו גדולים,אך אין דרך לתקשר בין היקומים, מה שמקשה לאשר או להפריך את התאוריה הזו.
נוצץ!
אחרי ההקדמה הזו, נתחיל השבוע בסדרת כתבות על יקומים מקבילים בקומיקס. "מה היה קורה אילו?" על עולמות שבהם אנשים מוכרים נראים קצת אחרת. עולמות שהיו יכולים להתקיים וכאלו שאסור שיתקיימו. גיבורים ונבלים שלנו במראה המעוותת.
נחזור למסלולה"מה היה קורה אילו בקומיקס".
ויהי אור, יקום ראשון
אז נתחיל  עם השחקן המרכזי בזירה הזו, DC קומיקס, לא רק מכיון שהיא הותיקה בין שתי חברות הקומיקס המרכזיות, אלא גם מכיון שהיא הראשונה שנגעה באפשרות של התעסקות עם עולמות שונים מההיסטוריה שהיא בנתה לעצמה.
בעתיד המשחק שלה עם יקומים מקבילים יצא מכלל שליטה ויגרום לבלגן עצום אצל הקוראים, אך לא נקדים את המאוחר.
במופע של דודו ארז
DC קומיקס בונה את היקום שלה סיפור אחר סיפור, נדבח אחרי נדבח מ1937. במשך השנים הם בנו יקום שלם. במשך השנים, מכל מיני סיבות, אם זה כדי לבדוק את הצנזורה או כאקט שיווקי ואם זה היה סתם מתוך שיעמום של הכותבים, היו יוצאים סיפורים דמיוניים (Imaginary Stories)לדוכני העיתונים, סיפורים בהם היו מתרחשות התרחשויות שונותשלא היו קשורות ליקום בו הסיפור בדרך כלל מתרחש.  
DC לא ביזבזה זמן, ואת הסיפור הדמיוני הראשון שלה היא פרסמה כבר ב1942.  בסיפור כמובן מככב סופרמן. הסיפור ההזוי משהומתרחש בעולם בו לואיס וקלארק הולכים ביחד לראות את הסרט המצויר של סופרמןשבדיוק יצא באותה שנהלאורך כל הסרט הוא מנסה להסיח את דעתה כדי שלא תראה בסירטון שקלארק קנט הוא בעצם סופרמן.
"היי תראו זה אני שם ! "
הקומיקס יצא כמובן כאמצעי פרסום לסדרת הסרטים המצויירים של מקס פליישר  המבוססים על הדמות המפורסמת.
ליקומים המקבילים לקח קצת יותר זמן להופיעבערך עשור. הפעם הראשונה שנתקלים בסיפור על עולם מקבילזה רק  בוונדר-וומן 59 משנת 1953. כמעט 10 שנים אחרי הסיפור הדמיוני הראשון, שמאז הפכו לעניין שבשיגרה.
תאומות, זה תמיד סקסי
אך למזלנו, בספרות זה איננו נושא חדש. אפשר אפילו למצוא לו יחוס בעליסה בארץ המראות, בו עליסה עוברת לעולם מקביל, שהוא עולם ראי של העולם שלנו.
כך גם וונדרוומן מגיעה לעולם מקביל לעולם שלנו, שם היא פוגשת את בת דמותה והן נלחמות ביחד בנבל משותף.
אבל יקומים מקבילים עדיין היו תעלומה. אפילו המדע עדיין לא גילה אותם. תאורית העולמות המרובים בתורת הקוונטים, וההיפותזה הידועה של החתול של שרדינגר, עדיין לא הגיעו לעולם. שרדינגר והחתול שלו יגיעו לעולם רק ב1957.
*אף חתול לא נפגע במהלך האיור
ההבלחה הזו של וונדרוומן היתה בדיוק זהרק הבלחה. אולם כאשר שרדינגר יוצא עם המאמר שלו, ב57, DC נזכרת בסיפור הישן הזה, ושולחת שוב את וונדרוומן ליקום מקביל נוסף.
אבל הפריצה הגדולה של העולמות המקבילים קרתה רק ב61, בסיפור הקלאסי של הפלאש "פלאש של שני העולמות" (Flash of Two Worlds!), אז הוצג לראשונה כדור הארץ-2. כדור הארץ-2 היה בעצם טכסיס שיווקי של DC, להחיות מחדש דמויות פופולריות שהיו קיימות בתקופת הזהב של הקומיקס בשנות ה40. רוב הדמויות מאותה תקופה לא שרדו חוץ מחופן, ועכשיו DC יכולה להחזיר אותן בטענה שהן לא נעלמו אלא פשוט חיו בעולם מקביל.
נעים מאוד אני, תכיר .. עצמי
אפילו סופרמן לא היה חסין, ואף הסתבר שדמותו מהשנים הראשונות 30-עד 40 בכלל לא היתה דמות סופרמן שהכרנו, אלא שזה היה סופרמן מכדור הארץ 2.
שם נולד המולטיוורס המפורסם שנפרש על פני עשרות עולמות. לכל עולם חוקים משלו וסט גיבורים משלו.
אני, עצמי, אנוכי, והחברה….
במקביל, בשנות ה60 , הסיפורים הדמיוניים התחילו לצבור תאוצה ופופולריות רבה בקרב הקוראים, בעיקר בכותרים של סופרמן.
הרבה מאוד מסיפורי סופרמן המדומיינים סבבו בעיקר סביב סופרמן ולואיס, על החתונה שלהם, על הילדים שלהם, על היחסים שלהם וכו
תעזרו לנו לעזור להם.
אך מפעם לפעם היה צץ סיפור באמת מעניין, כמו למשל סיפור "המוות של סופרמן" מ1961.
בגליון 149 נפתח סיפור המתפרש על פני שלושה גליונות, בו לאקס לות'ר סוף סוף מצליח להרוג את סופרמן אחרי יותר מ20 שנה. הקומיקס יצא בזמנו כטבילה במי הצנזורה העצמית שהטילה על עצמה תעשית הקומיקס באותה תקופה. אחד החוקים האקוטיים ביותר היה שהטוב תמיד חייב לנצח. אבל בסיפורים הדמיוניים היה כל פעם נסיון לדחוף את גבולות הצנזורה קצת יותר.
"כן, אני חושש שיש לו ברונכית"
זאת גם היתה הפעם הראשונה שסיפור התפרש על פני יותר מחוברת אחת. עכשיו זאת היתה הקשת הסיפורית הראשונה של DC. עד אותה תקופה כל חוברת עמדה בפני עצמה.
סיפור דמיוני נוסף של סופרמן ובאטמן אחים, הסיפור מגולל מה היה קורה אילו הזוג קנט היה מאמץ גם את ברוס ווין אחרי שהתייתם. חוץ מהשינויים הבסיסיים בסיפור, כמו שסופרמן הופך למגן של גות'הם ולא של מטרופליס, גם הפעם הסיפור הדמיוני נתן מסגרת להתפרעות בפנטזיות אפלות. במקרה זה, לאקס לות'ר רוצח את הזוג קנט לקראת סוף הסיפור. בתמורה, ברוס ווין הופך לבאטמן ומנסה לרצוח את לות'ר.
we are famly
שוב הסיפור הדמיוני נתן דרור ליצירה אפלה יותר, מה שלא היה ניתן לעשות בסדרת הרצה רגילה של הדמויות.
אבל לקראת סוף שנות ה70 ותחילת ה80, כל עניין היקומים והסיפורים הדמיוניים התחיל להתבלבל, ונוצר פלונטר בלתי ניתן להבנה של מהלך הסיפור.
DCהבינה שאין מנוס, והחליטה, בהחלטה אמיצה דאז, פשוט ללחוץ על כפותר האיתחול.
אבל לפני כן, שירת הברבור האחרונה לשתי הסוגות גם לעולם המולטיוורס וגם לסיפור הדמיוני.
המולטיוורס קורס לעצמו לאחר מאבק ביצור רשע שמשמיד יקום אחרי יקום. הגיבורים מקריבים את עולמותיהם על מנת שעולם חדש ינצל ויבנה מחדש. ההחלטה הזו בעצם סימנה ותחמה מחדש שתי תקופות של העולם של הקומיקסים של חברת DC
היה נעים להכיר, להתראות בגלגול הבא
פרהקרייסס ופוסטקרייסס (לפני ואחרי הקרייסס).
הסיפור הדמיוני הרישמי, האחרון בתקופה הזו, היה סיפור של  לא אחר מאשר אלן מור הגאון.
מור, אשר התבקש לכתוב את הסיפור הגדול שיוביל בסופו של דבר להשדמת היקום, שקד על סיפור בשם "דימדומי האלים". את הסיפור הוא ביסס על האופרה של המלחין הגרמני ריכרד ווגנר. סיפור מלחמה אפי שבו אף אחד לא נשאר עומד, כולם בכולם עד האחרון שבהם.
אבל DC החליטה לדחות את ההצעה שלו.מאוחר יותר הוא יתבע את DC  בטענה ש"קינגדום קאם" נעשה בהשפעה של הסיפור שהוא הגיש להם לפני שנים.
אבל לפני כן, הוא התבקש לכתוב את הסיפור האחרון של סופרמן, והוא אכן כתב סיפור בשני חלקים, הידוע בתור "מה קרה לאיש המחר?" הסיפור התפרסם ב1986 בכותר סופרמן מספר 423 ואקשן קומיקס 583.
העלילה עצמה קצת פתלתלה. הסיפור מתרחש 10 שנים לתוך העתיד (עבר?) ב1997. כתב של עיתון הדיילי פלאנט מבקר את לואיס לייןאליוט, אישה בוגרת, ובעבר אף כתבת בעיתון ואשת סודו של סופרמן. השניים נפגשים והוא מראיין אותה על האירועים שהביאו להעלמותו של סופרמן לפני כעשור.
היא מגוללת את הסיפור על כך שיום אחד כל נבליו ושונאיו של סופרמן גילו את זהותו הסודית כקלארק קנט והחליטו לקשור קשר ולהתנקש בו. במקביל המחשב החייזרי, ברייניאק, חוזר לכדור הארץ,הורג את לות'ר ומשתלט על גופו,הורג את אהבת נעוריו של קלארק קנט, לאנה לאנג, לא לפני שהיא שוברת את מפרקתו של לות'ר ובכך מנטרלת גם את בריניאק. גימי אולסון גם הוא מקריב את עצמו למען סופרמן. לבסוף סופרמן מבין שמאחורי אירועים פנטסטיים כאלו יכול לעמוד רק "מקסיזפוליק", יצור קסום מהמימד החמישי.
לאחר קרב קצר סופרמן משגר את היצור הנתעב לכלא במימד הפנטום , מקסיזופליק נלחץ ומנסה לברוח חזרה למימד החמישי ונקרע בין המעבר למימד החמישי ובין הפנטום. מקסיזופליק לא שורד את הקריעה, צונח ומת כשהוא מבותר לשני חלקים.
מישהו התחרפן
סופרמן, שעבר על הקוד הראשון שהציב לעצמולעולם לא לקחת חיים, מחליט ליטול מעצמו את הכוחות בעזרת קריפטון המוזהב, ולאחר שנשאר ללא כוחות הוא נודד אל השממה הקפואה של הקוטב הצפוני.כאן מסיימת לואיס את הסיפור שלה, ויש לשער שהוא החליט ליטול מעצמו את הכוחות וללכת כמנהג האסקימוסים אל עבר השממה הלבנה ולמצוא בה את מותו.
כאשר הכתב עוזב, יוצא בעלה החדש של לואיס, מר אליוט, ולקורא מתבררת האמת. מר לואיס הוא לא אחר מקלארק קנט/סופרמן עכשיו אדם רגיל ללא כוחות, החי חיים פרבריים.
זה סופרמן או ברט רנולדס?
כאן בעצם תם העידן של הסיפורים הדמיוניים, אבל לא הסתיים.
בשבוע הבא אין מקום אחר.
המשך התעללות DC בדמויות הגיבורים שלהם ביקומים אחרים.
מסקנה
יש יקומים שאני זה אני, ויש יקומים שאני זה אתה (מפחיד)
מודעות פרסומת

ביקור קצר- האימה בגלילות


מידי פעם נערך בפינה זו ביקור קצר בו אנו מבקרים מוצר תרבות כזה או אחר, ובודקים את טיבו, מנתחים אותו קמעה ואז מחליטים אם הוא ראוי או לא.
לאחר בדיקה מוצאים כי יש מוצרים שנמצאים ראויים למאכל נפש אדם, ויש מוצרים שיגרמו לו קילקול נפשי ולתופעות לוואי לא רצויות במשך שבועות.
אך מעולם לא ניתנה ביקורת בבלוג זה על האופן בו אנו צורכים את התרבות הזו. האם חוויה לא נעימה במשכן הצריכה יכולה להשפיע על מוצר הצריכה ? האם סרט יהיה יותר טוב אם נצפה בו בכיסא א' מאשר אם נצפה בו בכיסא ב'? האם דיסק מסוים יהיה יותר נעים לאוזן אם נאזין לו במערכת X מאשר אם נאזין לו במערכת Y? האם תמונה תראה יפה יותר על קיר ימין מאשר על קיר שמאל?
התשובה היא פשוטה, כן.
אז מדוע באמת ביקורות על מקומות הבילוי ועל התנהלות מוסדות כאלו לוקים בחסר, והאם ישנה משמעות לביקורת כזו?הלא ביקורת כזו היתה יכולה למנוע עוגמת נפש ממבקרים אחרים?
איני יודע אם היא תמנע , אבל אני מקווה שהכתבה הזו תעזור לקוראים הנאמנים (אין צורך בבדיקת נאמנות) להימנע ממקומות כאלו, ובכך למקסם את ההנאה שלהם בתהליך הצריכה.
אווו האיימה … האיימה…
והפעם, המקום הראשון שנבחר לביקורות, הוא לא אחר מאשר עיר הסרטים סנימה סיטי גלילות להל"ן סינימה ג' .לא להתבלבל עם אחיו הצעיר והמצליח סנימה סיטי ראשון (הממוקם באורך פלא בראשון לציון).
סינמה סיטי ג' היה המגה קולנוע הראשון בארץ.
עידן הדינוזאורים

בעבר, היו כבר בארץ קומפלקסי קולנוע, לרוב כחלק מקניון כזה או אחר, אבל סינמה סיטי ג' שינתה את כללי המשחק, כאשר לקח אזור יחסית שומם (אם לא מחשיבים את מחנה גלילות) אבל מרכזי, ונבנה עליו עיר סרטים שלמה. מגה קומפלקס 20 + של אולמות קולנוע , קניון קטן, מסעדות ומה לא. ובכל אולם הציבה מערכות סאונד והקרנה מתקדמות בעולם, ואכן האנשים נהרו אל הקסם.

לראשונה בארץ, לא היה זה עוד קומפלקס קולנוע בתוך קניון, אלא קניון בתוך מגה קומפלקס קולנועי. המקום סיפק כל צורך אפשרי כמעט. בתחילה משך אליו המקום חנויות יחודיות, מעצבים ואנשי תרבות מעניינים (חברינו מקומיקס וירקות היו קבועים שם בתחילת ימיו של הקומפלקס) והמקום נראה כהצלחה מסחררת.

ואכן היא היתה כזו, המפץ וההצלחה דאגו לסיום מהיר והומניטרי של בתי הקולנוע הקטנים באזור המרכז. בתי הקולנוע הזקנים והמקרטעים לא יכלו להוות תחרות למפלץ המשומן הזה, ובזה אחר זה הם נסגרו ובמקומם צצו עוד חנויות בגדים, עוד סניף של המשביר ואפילו H&M אחד.
אך סינמה סיטי ג' לא שכח לרגע את הגבורה של בתי הקולנוע הישנים, והציב ברחבי הקומפלקס פסלי דינוזאורים לכבודם, לזכר אותן חיות גדולות ששלטו ברחבי הארץ בתקופה הפרההיסטורית, לפני עליתה של סינימה סיטי ג'.
אך כל זאת התרחש לפני עידן ועידנים, עוד בימיו של עידן ההקרנה האנלוגי. מאז שנים עברו, עשור עבר לו, ולמתחם בגלילות נולד אח צעיר ומוצלח בשם סינמה סיטי ראשון.
מזל טוב! זה קומפלקס
אולם חדש מופלא
לאחר שרוב המשאבים הופנו לאח הצעיר והמוכשר, כמו מערכת הקרנה משוכללת ודיגיטלית בכל האולמות, בסינימה הישן נשארו עם מערכות מיושנות .
החנויות היחודיות עברו גם הן, חלקן למתחם החדש, אחרות פשוט לא הרגישו בנוח באווירה החדשה של המקום והעדיפו להפנות את העסקים למקום אחר.

לדוגמה: חנות משחקי המחשב היחודית עם כותרים, משחקים יחודיים והתמחות גם בקונסולות שאינן PS3 – החליפה את מקומה ברשת BUG היקרה והמשעממת.

נראה אף שהעובדים שהושארו מאחור, הם אותם עובדים ממורמרים, שההנהלה העדיפה להחביא באפלה הישנה, ולא באור הזרקורים שמופנים לעבר האחות המוצלחת.
העולם (אולם) הישן
והבדלים ניכרים התחילו להתגלות בין שתי האחים.
אולם הVIP היוקרתי במתחם גלילות נראה פתאום כמו מסדרון צפוף, דלוח וקמצני לעומת השפע והרוגע שמשרה המתחם המפנק והחדש בראשון. ובראשון אנשי השירות במתחם הVIP שירותיים ונעימים, בניגוד לחבריהם בצד השני של גוש דן שכאשר אתה מעיז להטריד אותם ולבקש בדלפק פחיות קולה, אתה מקבל בתמורה מבט של "בחייאת אח' שלו, למה אתה מפריע לי לדבר כאן עם החבר שלי? אתה לא רואה שאני עסוק שאתה מטריד אותי ככה עם בקשות לעוד איזה קולה? לא שתית מספיק?”. ברשל"צ השכילו ובנו כך שכל מערך השירות במתחם הVIP , הוא בשירות עצמי וללא תלות בדרדקי השירות.
אבל ההבדלים לא ניכרים רק במתחם היוקרתי, אלא בגישה הכוללת. למשל, אמצעי ההקרנה. בסינמה סיטי ראשון כל אולמות הסרטים מצויידים במקרנים דיגיטלים מתקדמים, בעוד שבסינמה סיטי ג' פחות ממחצית האולמות מצויידים במקרנים כאלו, מה שפוגם גם באיכות הסרט וגם באיכות הצפיה.
הנאת הצפיה בסרט עולה מהסינמה הישן לסינמה החדש בכמה עשרות מונים.
אולם (עולם) חדש נאור
כמו אצל אנשים, כך גם במקומות עסק, אפשר לראות את פרצופם האמיתי תמיד בשעת "משבר". אני בעצמי נתקלתי וגם שמעתי מחברי על חוויות דומות בשני המקומות, שכל מקום ניהל אותן בצורה שונה לגמרי. זוג ששילם ממיטב כספו כדי להנות מהVIP בסינמה סיטי ג' , הגיע רק כדי לגלות שכמעט כל המוצרים אזלו. כאשר פנו למנהל ושטחו בפניו את טענותיהם, שהם שילמו מעל מאה שקל לכרטיס על מנת גם להנות מהאירוח של לפני, כל מה שהוא (וגם לאחר מכן שירות הלקוחות) הציעו כפיצוי, הוא בדיחה על כך שיפוצו בפופקורן ושתיה לסרט הבא.
אך כאשר זוג אחר (שאין לו קשר לזוג הקודם) נתקל בבעית צפיה באולם ה"ביזנס" של סינימה סיטי ראשון, מיד פוצה בכרטיס נוסף לאותו אולם בדיוק.
לסיכום
אין זה לחינם, שאת פסלי הדינוזאורים, שסימלו את העולם הישן של בתי הקולנוע, העבירו לסינמה סיטי בראשון. רק שעכשיו הם לא מסמלים את בתי הקולנוע הפרבריים שהלכו לעולמם, אלא את התישנותו והליכתו של סנימה סיטי ג' בדרך כל בשר, בדרך אל ההיכחדות ההיסטורית. ולבסוף ישאר רק הזיכרון הזה שפעם היה מגה קומפלקס שהילך ברחבי גלילות, שינה סידרי עולם, טרף וארב לבתי הקולנוע החלשים, עד שגם הוא בעצמו הפך כמו הטירקס, ליצור נכחד.
פארק היורה זה כאן! פארק היורה מאז ומתמיד! העם עם פארק היורה

מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…מבזק…


פסטיבל האנימציה כבר התחיל, עשרות סרטים, סירטונים, הרצאות ומה לא, אפילו עבדכם הנאמן מעביר הרצאה ביום שישי ב6 בערב על מות גיבורים. אז העדכון השבועי יהיה מקוצר (צריך לחזור לעבוד על ההרצאה)

קולנוע.

התגעגעתם לאוסטין פאוורס? יאהה בייבי, הוא חוזר. אוסטין פאוורס, הידוע תחת שם הבמה מייק מאיירס, חוזר לסרט נוסף, רביעי במספר. הסרט הקודם בסדרה, אוסטין פאוורס- גולדממבר, יצא לפני כעשור ב2002 ומאז לא נראה עוד. מיירס ניסה את מזלו בכמה סרטים שכולם כשלו כשלון חרוץ, לא כולל כמובן את תפקידו בתור שרק בסרטי האנימציה. זו תהיה החזרה של מיירס למסך מאז 2008 , אז יצא עם הלאב-גורו, שנכשל בקופות.

מישהו ראה את גרת' ?

מי בכוח המחץ מת לחיות? הסרט החדש של כוח המחץ שמתחיל להתקרב לשלבי הצילום שלו, קיבל על פי השמועות חיזוק רציני לצוות השחקנים. ברוס וויליס נמצא כרגע במגעים עם ההפקה על תפקיד בסרט ההמשך. התפקיד שמיועד לוויליס הוא תפקידו של גנרל ג'ו קולטון, מי שהקים את צוות הכוח. הצילומים יתחילו בחודש הבא, כך שהמגעים יהיו לבטח קצרים.

עולים השבוע

השבוע הברברי חוזר אלינו. לא, לא חבר הכנסת אלי אפללו, אלא קונאן. כן, קונאן הברברי חוזר אלינו בסרט חדש ועם שחקן חדש. את תפקיד קונאן ישחק גיסון מומא (ס"ג: אטלנטיס, משחק הכס) ויזרק שוב לעולם של קסם לוחמים ונסיכות.

טלויזיה

ואם כבר הזכרנו את משחקי הכס, אז לעונה הקרובה יגיע למשחקים חיזוק נוסף מצ'פלין. כן, צ'רלי צ'פלין. טוב לא בדיוק הוא אלא הנכדה שלו אולה צ'פלין. אולה צ'פלין הצטרפה לצוות השחקנים של הסדרה והיא תשחק ככל הנראה את דמותה של ג'יני (הבעיה שלא ידוע איזה מבין שתי הג'יניות שיש בספר). רק נקווה שהיא תשאיר את השפם ואת המגבעת של סבא בבית.

ואם כבר בספרות עסקינן, העונה החדשה של שרלוק הולמס מתחילה בצילומים בקרוב. העונה הזו הולכת להיות יותר מהודקת מבחינה סיפורית, ולאורך העונה (שנקווה שהפעם תהיה יותר משלושה פרקים) הסיפור יסוב סביב חידוש לשלושה ספרים קלאסים של שרלוק הולמס, שבראשם כלבם של בני באסקטוויל וגם ל-הבעיה הסופית והסקנדל בבוהמיה. גם העונה הזו נכתבת על ידי לא אחר מאשר מופת ותבוים על ידו.

זה בית ספר יסודי ווטסון ידידי היקר (תרגום טיפוסי)

מוזיקה מקומית

לפני 10 שנים התאחדו כמה מהחשובים באומני ישראל לציין עשור למותו של מאיר אריאל והקליטו את אחד השירים היותר מזוהים איתו "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" . השיר זכה אז להתייחסות תקשורתית מאסיבית,ואף הפך להופעת מחווה למאיר אריאל.

גם השנה ב29/8 יפגשו כמה מגדולי אומני ישראל להופעת מחווה בחוות רונית. בין האומנים אפשר למצוא את איה כורם, "איפה הילד ,"אסף אמדורסקי, אפרת גוש, ארז לב ארי, שלמה גרוניך,יובל בנאי ועוד ועוד.

לסיום

בתפוז התחילה תחרות מעניינת, יחד עם החנות הקטנה אך המעניינת, העולם של קובי. התחרות (שנמצאת בלינק כאן) אפשר לזכות בפרסים בשווי מאות שקלים. החנות עצמה שממוקמת בדיזנגוף סנטר בקומה השלישית, היא שילוב של חנות ספרים, דוידים דמיות וכו… וכולם מעולם המד"ב והפנטזיה.

נקמתו של קפטן אמריקה


קפטן אמריקה, הגיבור האמריקאי הראשון, או לפחות האוונג'ר הראשון. מה זה בכלל אוונג'ר ולמה זה מעניין אותנו?

ובכן בנקודה זו בזמן זה – לא!

אבל בכל זאת, מה אפשר להגיד על סרט גיבור העל החדש שפרץ בחום יולי אוגוסט לבתי הקולנוע הממוזגים שלנו?

קפטן אמריקה – השנים המוקדמות

קצת על הדמות. קפטן אמריקה נוצר על ידי שני אנשים, ג'ק קארבי וג'ו סיימוס (כן,מפתיע שזה לא היה עם סטאן לי). הוא נוצר לראשונה ב41, כחלק מתעמולה סודית (טוב לא ממש אבל בערך) של יוצרי הקומיקס היהודיים להשפיע על דעת הקהל האמריקאית להיכנס לחזית האירופאית במלחמה נגד היטלר. זאת ועוד, בחוברת הראשונה של קפטן אמריקה אנו רואים את הקפטן מכניס סנוקרת לצורר א.ד. היטלר.

מתוך הספר "מלחמתי במלחמתך"

לא היתה זו הפעם הראשונה שהקפטן עולה על המסך הגדול. כבר בשנות ה40 קפטן אמריקה קיבל סדרת סרטים משלו. הסדרות היו כמובן מכוונות לקהל הצעיר, ובאופן מפתיע לא ממש נשארו נאמנות לקומיקס. למען האמת, לא היו נאמנות לו כלל.

למשל, הוא לא היה הטוראי סטיב רוג'רס אלא התובע המחוזי גרנט גרדנר, לא היה לו את המגן המפורסם אלא אקדח צד צמוד, וכמובן, הוא לא קיבל שום נסיוב נסיוני- הוא סתם לבש חליפה והלך מכות.

אבל ההבדל הכי גדול הוא – למרות שהסרט נעשה כבר ב44 אחרי שארה"ב כבר נכנסה למלחמה, ולמרות שרוב סיפורי הקומיקס של קפטן אמריקה סבו סביב הצורר הנאצי – שבסדרת הסרטים הללו הם אפילו לא הוזכרו.

מאוחר יותר מארוול תתיחס להפקת הסרטים בתוך אחת מעלילות הקומיקס של קפטן אמריקה עצמו, אי שם בשנות ה70, ויסבירו שהשינויים נבעו בגלל שדמותו של קפטן אמריקה היתה זהות סודית ולכן מפיקי הסרט לא ידעו את כל הפרטים הללו, רעיון נחמד.

מצלמות, תאורה, פטריוטיות

הרעיון הזה גם זלג לסרט החדש אך בצורה הפוכה. דמותו של קפטן אמריקה הופכת לאייקון לאומי בסרט ומקבלת קומיקס משלה. אנו רואים לראשונה בסרטי הקומיקס החדשים איזכור דיאגטי (בתוך העולם הסיפורי) לקומיקס עצמו. כאשר מעלליו על הבמה מחטיף להיטלר הופך לקומיקס.

אולם בנוסף לסרט משנות ה40 נעשה גם סרט בתחילת שנות ה90. סרט דל תקציב, דל תסריט ודל, נקודה. הסרט היה כל כך דל תקציב שבאמצע הסרט נגמר התקציב לאופנוע של קפטן אמריקה וחצי סרט הוא פשוט רץ ממקום למקום. הסרט ניסה להשאר קרוב יותר לקומיקס, גם הפעם אנו רואים את החייל הצנום סטיב רוג'רס שהופך לקפטן אמריקה, הוא גם קופא במהלך מלחמת העולם השניה ומופשר למאה ה20 וגם כאן הוא נלחם ברד סקול, רק שמסיבה לא ידועה. כמו כן, הוא פשיסט איטלקי ולא נאצי גרמני. הסרט נחשב עד היום לאחד מסרטי גיבורי העל הגרועים בכל הזמנים. לא פלא שמרוול הצניעה את קיומו עד היום.

קפטן אמריקה 2011/1942

ועכשיו ב2011 יצא הסרט החדש של קפטן אמריקה. הסרט נשאר הפעם מאוד נאמן למקור, בחור צעיר וצנום רוצה להצטרף לצבא ארה"ב ממניעים פטריוטים ולא מסוגל עקב תת משקל. אך כאשר ההזדמנות נוקשת על דלתו, הוא מצטרף מיד לניסוי סודי של נסיוב נסיוני שיהפוך אותו לחייל על. הנסיוב עובד אך הממציא שלו נרצח ולוקח איתו את סוד הנסיוב לקבר. הנער מצטרף לקרב ומנסה לסכל את תוכניותיו של מדען נאצי מטורף, הרד סקול. הרד סקול הצליח לאצור את כוח האלים ולבנות לעצמו צבא משוכלל שבעזרתו הוא ישתלט על העולם. היחיד שיכול לעצור אותו הוא כמובן קפטן אמריקה וקבוצת לוחמי עלית שהוא הרכיב. רוצים להמר מי ינצח ?

אבל מה יש להגיד על הסרט החדש? האם הוא תירוץ לעלילה כמו בשנות ה40? האם הוא בדיחה לא מצחיקה כמו בשנות ה90? או האם סוף סוף יש סרט ראוי לקפטן אמריקה?

הסרט החדש הוא סרט טוב. הוא בנוי נכון, קאסט שחקנים שמחזיק את הסרט, במיוחד התפקיד הנהדר של הוגו וויבינג (מטריקס, שר הטבעות, פרסילה מלכת המדבר) בתפקיד הרד סקול.
אך בעיקר יש בסרט הרבה הרבה הרבה אקשן, בדיוק מה שאנחנו רוצים מסרט קומיקס.

להיות או לא להיות, קוביה?

אך יש הרגשה לאורך כל הסרט, שהסרט האמיתי עוד לא התחיל. הסרט עצמו מלא בהרבה מאוד איזכורים לסרטים קודמים, יש את כוח האלים האזגרדים (ת'ור), יש את הממציא המיליונר אבל המשוגע, נו האבא של ההוא (איירון מן) ועוד ועוד….

ידוע לכולם שהסרט הזה הוא האחרון לפני צאת סרט האוונג'רס. האוונג'רס הולך להיות סרט שמאגד את כל (או רוב) הגיבורים של מרוול מהשנים האחרונות לסרט אחד – את אירון מן, ת'ור, האלמנה השחורה, הענק הירוק וכו….
והסרט הזה, יותר מכל דבר אחר, מרגיש כמו חייל החלוץ של הסרט.

בדרך לחתונה עוצרים להציל את היקום

למה הכוונה ? ובכן בואו נראה קודם מי הבמאי של הסרט, ג'ו ג'ונסטון. ג'ונסטון אינו מהבמאים הפוריים במיוחד. ב20 השנה האחרונות הוא ביים בערך 8 סרטים, שהידועים בהם הם : מותק קיווצתי את הילדים, ג'ומנגי ופארק היורה 3. על אף שכולם סרטים נחמדים, חלקם אפילו מאוד כייפים, אף אחד מהם לא ממש בולט כיצירת מופת. כמו ברוב המקרים של סרטיו, גם קפטן אמריקה הוא בעל אפקט דומה.

תזכרו ילדים, לפני פעולה צבאית לא אוכלים פסוליה

פיצוצים, אקשן, אתה יושב, אתה נהנה- וזהו. פיניש, פיניטו לה קומדיה, גורנישט, פין. כלום לא נשאר לך, אתה לא רוצה לחזור לראות את הסרט ולנסות להבין אותו יותר טוב, לנסות לקלוט דברים שלא נקלטו בצפיה ראשונה (אקסמן2), אין שם דמויות שירדפו אותך שוב ושוב ויכנסו לקאנון של הדמויות הבלתי נשכחות בקולנוע (האביר האפל). אין אפילו תהייה פילוסופית בסרט , אפילו רדודה ביותר- לא של מוסר, לא של דת, לא של כלום (ספיידרמן2).

הסרט הוא בעיקר פיצוץ אחר פיצוץ, מרדף רודף מרדף, אגרוף אחר אגרוף. אין ספק שכל אגרוף מתוזמן בצורה מושלמת, ושכל פיצוץ מכוראוגרף עד הפרט האחרון והחוויה כולה מתוזמרת בסימפוניה לדינמיט ורימון, אבל מה הטעם בכל זה אם הכל נשאר אותו דבר כשאתה יוצא מבית הקולנוע.

נכון שלא כל סרט צריך להיות יצירה אקזיסטניאליסטית על קיום האדם ועל מעמדו של האל בעולם השיעתוקי הפוסט טראומטי/מודרני. אבל עדיין, יצירה טובה צריכה איזה שהוא סאבטקסט מינימלי כדי ליצור הרגשה שבה הצופה יוצא עם משהו נוסף מאשר כשהוא נכנס לאולם. ולא, סאבטקסט של "אמריקה הכי חזקה או כן!!" זה לא סאבטקסט טוב.

שורה תחתונה

הסרט הוא סרט קיץ נהדר. מקרר אותך בקולנוע, מחמם אותך בלב אבל בעיקר מכבה לך את המוח. לא צריך לחשוב על כלום. סביר להניח שהוא יכנס לרשימה של סרטים כמו דרדוויל וארבעת המופלאים, סרטים שאנחנו יודעים שעשו, אפילו נהננו יחסית לראות אותם, אבל הם לא באמת מענינים אף אחד היום.

מה שבטוח שזה סרט למסך הגדול.

להסתער!!! יש מפגינים בגינת לווינסקי

מסקנה

לקפוא ל60 שנה ואז להתעורר בניו יורק? נשמע כמו טיסה של אל-על